יום ירושלים הנחגג היום קיבל במרוצת שנים אפיון של יום חג "ימני" ש-, כמו שבין השאר ציין יו"ר הכנסת רובי רבלין, נחגג בעיקר על-ידי אוכלוסיות המזהות עם הימין כמו חובשי הכיפות הסרוגות. אינני מתווכח על כך שזוהי המציאות, אם כי בתור ירושלמי, ללא קשר לדעותי הפוליטיות המורכבות, זה מצער אותי. בדיוק כמו שמצער אותי שיום הזיכרון לרצח רוה"מ יצחק רבין ז"ל נתפס בציבור כיום זיכרון של "השמאל" ולא כמו שהוא אמור להיות- יום זיכרון ממלכתי.
העובדה שיום ירושלים נתפס כ"חג של הימין" קשורה לדעתי לא רק לכך שמדובר באופן רשמי כיום חג לציון איחודה של ירושלים- מה שמוציא לכאורה ממעגל החוגגים את אלה שרואים בירושלים עיר מחולקת דה-פקטו, או שהיו מעוניינים לראות אותה מחולקת במסגרת הסכם מדיני עתידי כזה או אחר- אלא גם לעובדה שירושלים, כסמל, ממחישה אולי יותר מכל את המחלוקת בין שני התפיסות המרכזיות, האתוסים, הרווחים כיום בציבוריות הישראלית:
מן הצד האחד ישנו האתוס- שלשם שינוי לא אפול הפעם למלכודת ואנכס אותנו לקבוצה בעלת שיוך פוליטי/עדתי/דתי כלשהו- על-פיו ישראל הינה פיסת שטח גיאוגרפית שהתמזל/אתרע מזלו של מאן דהוא להיוולד בה, וכל רצונו הוא לקיים בה חיי נוחות ורווחה. בהתאם לכך גם תפקידה של המדינה הוא אחד- לספק את המסגרות הפורמליות שמאפשרות זאת.
הקשר של אלו האוחזים בתפיסה הזו לארץ-ישראל לא נובע מתחושת שייכות היסטורית, לאומית או דתית, אלא רק מתוקף העובדה שהם חיים במקום הזה. עבורם אם ישראל אינה מספקת להם את האלטרנטיבה הטובה ביותר לסגנון החיים אותו הם מבקשים לחיות היא למעשה לא ממלאת את תפקידה ולכן, בהינתן האפשרות הפרקטית, אין להם בעייה להמיר אותה ביישות מדינית אחרת. אם על-ידי עזיבה פיזית והגירה למקום אחר ואם על-ידי הפיכת היישות המדינית הקיימת כיום בתחום המוכר כארץ-ישראל ליישות המנותקת מאותם שורשים שלכאורה מונעים ממנה להיות אותה האכסנייה מסבירת פנים בה הם חפצים לשהות.
לעומת זאת, מן הצד השני קיימים אלה המחזיקים באתוס שונה. לשיטתם ארץ-ישראל היא לא "סתם מקום", אלא היא שונה ומיוחדת מכל מקום אחר בו יכלו לחיות בעולם. זאת, לא רק מתוקף העובדה שזה המקום הפיזי אותו הם מגדירים כבית, אלא מכיוון שזהו המקום שהם חשים כלפיו שהוא "ביתם" ברמה הרגשית.
התחושה הזו מקורה במשמעות ההיסטורית, הדתית והלאומית שיש לארץ-ישראל עבורם כיהודים. לכן, מבחינתם, ללא המשמעות הזו וללא שתישא הישות המדינית הקיימת כיום בארץ-ישראל- היא מדינת ישראל- אופי יהודי שורשי המחובר לאותה מסורת אין לאותה יישות משמעות עבורם. לכן הם נאבקים בכל הכח על הצביון והאופי של מדינת ישראל.
אז היכן נכנסת ירושלים לתמונה? ובכן, נדמה שירושלים היא בדיוק הנקודה בה שתי התפסיות האלה מתנגשות בעוצמה הגדולה ביותר. כי ירושלים היא אכן הרבה יותר מסתם מקום- כל פיסת אדמה וכל אבן בעיר הזו נושאים בחובם היסטוריה ארוכת שנים, פעמים רבות עקובה מדם, ומשמעות טעונה. משמעות, שעבור האוחזים באתוס הראשון, רק מכבידה ומונעת, הלכה למעשה, את היותה של ישראל "מדינה נורמאלית". משום שירושלים מונעת הסדר מדיני, מערערת את יחסינו עם העולם ומחרחרת עלינו מלחמה. לדידם אין שום הבדל בין אבני הכותל לאבני בנין עזריאלי והשיקול היחיד האם לוותר על האחיזה באבנים אלו או אלו הוא שיקול תועלתני קר.
לעומת זאת, עבור האוחזים באתוס השני ירושלים היא המייצגת הטובה ביותר של מדינת ישראל אותה היו רוצים לראות. מדינה שבה לכל משעול, שביל ואבן-דרך יש משמעות ורקע. עבורם, אין ישראל בלי ירושלים כמו שאין גוף ללא נשמה. ירושלים היא הלב ולכן הזיקה שלהם ללב הזה, לירושלים, היא העמוקה והקנאית ביותר.
אלא שיש גם כאלה שנמצאים באמצע. כאלה שאוהבים את ירושלים ומחוברים אליה בכל נפשם, אך מצד שני גם מעוניינים לחיות בעיר וארץ חופשיים, חיי רווחה ויצירה. האם הדברים סותרים? לא בהכרח. הקיצוניים משני הצדדים רוצים שנחשוב כך, הם רוצים להציג את הדברים כמשחק סכום-אפס- צד אחד מגיע על חשבון הצד השני. אבל דווקא ירושלים היא אולי ההוכחה הטובה ביותר שאפשר לשלב רוח עם חומר, משמעות עם חיי-מעש. כי ירושלים, כמו שכתבתי כאן ביום הזה בשנה שעברה, היא המקום היחיד בעולם שבו לא צריך לחפש משמעות. פשוט מקבלים אותה ישר לריאות דרך כל נשימה של אווירה הצלול והקסום.
עבורי יום ירושלים הוא חג לא רק כירושלמי אלא כמישהו ש"מקום" מהווה עבורו לא רק פיסת אדמה אלא עולם שלם של זכרונות, חלומות, תקוות וגעגועים. לא קל להישאר נורמלי בירושלים אבל מי שכן מצליח לעשות זאת זוכה, לעניות דעתי, בחוויה נדיה של חיים מלאי משמעות. הירושלמים האמיתיים שאני מכיר אינם דווקא דתיים אדוקים או ימניים, הם אנשים חמים, פשוטים וטובים. אנשים שורשיים שיודעים קשר למקום מהו, וקשר בין אדם לחברו מהו.
ואלי הפשטות הזו, הצניעות הזו, העובדה שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, במובן הכי יפה ונכון של העניין, מאפשרת להם להישאר שפויים בעיר הזו שמפילה חללים רבים כל כך בגוף ובנפש. עם האנשים האלה אני חוגג בלב שלם ובשמחה גדולה את יום ירושלים.
חג שמח!
