קטגוריות
בבל כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

השלכה הגנתית (הפוסל במומו פוסל)

אחת הסכנות הגדולות לחברה הינה אחידות מחשבתית. למעשה, הדרך הבטוחה ביותר לדעת שרעיון מסוים הוא בעייתי, שלא לומר מסוכן, היא לגלות שכולם מסכימים עליו. במקרה של החברה הישראלית זה די נדיר, לכולם פה יש דעה משלהם על כל דבר. אתם מכירים את זה: שני יהודים- שבעים דעות. אלא שנדמה שבזמן האחרון ישנו רעיון אחד שיש סביבו קונצנזוס לאומי מקיר לקיר: הכדורגל שלנו הוא זבל.

זה התחיל עם טורי הקינה שקידמו את פני העונה החדשה ונמשך עם כמויות הרעל הבלתי נגמרות שנשפכו על הנבחרת בשבוע האחרון. בכלל, נדמה שהדבר הכי אופנתי במחזותינו בימים אלה היא לחבוט בכל מוסד לאומי שהוא- הממשלה מושחתת, המשטרה נרפית וההתאחדות לכדורגל היא "אוסף אקלקטי של כלום ושום דבר". במצב שכזה, אין זה פלא שטרחן נרגן וצעקן כמו רון קופמן הוא אייקון תרבותי.

שלא תטעו בדבריי, בממשלה יושבים מושחתים, המשטרה נמצאת הרבה פעמים חסרת אונים מול הפשיעה הגוברת ובהתאחדות עסוקים יותר מדי בתדמית ופחות מדי במעשים. אבל המצב רחוק מלהיות שחור מטאלי כמו שמייצרים אותו- למרות נבואות הזעם שום חור שחור עוד לא בלע אותנו.

אז מאיפה מגיעה השנאה עצמית הזו? שאלה טובה שאין לי עליה תשובה חותכת וכנראה יכולה להיות קרקע פורייה למגוון רחב של מחקרים סוציולוגיים. ההסבר היחיד שאני יכול להציע הוא מהבטן: לדעתי אותם אלו שמלכלכים על הנבחרת תחת כל עץ רענן חשים בכלל תסכול אישי. אתם יודעים איך זה: "המדינה הזו קטנה עלי", "אצלנו לא יודעים לפרגן" וכו'. "אחח.. אם רק הייתי נולד באירופה.." חושב לעצמו העיתונאי הקטן, "שם הייתי משחק אותה בגדול.. שם היו יודעים להעריך את השנינות והתחכום שלי..". ואת כל השנאה עצמית הזו הוא משליך על המדינה.

הפסיכואנליטיקאית הנפלאה מלאני קליין, אם תיאוריית יחסי האובייקט, קראה למנגנון הזה "השלכה הגנתית"- מה שאתה לא אוהב בעצמך אתה נוטה לראות באחרים. חז"ל, כרגיל, כבר עלו על זה מזמן כשקבעו: "הפוסל, במומו פוסל".

מצחיק אותי לשמוע את כל הדיבורים על אירופה. כאילו מה אירופאי בדיוק בכל אלה שכותבים על אירופה? האלגנטיות? הדיוק? המינימליזם? מי מאיתנו הוא בדיוק אירופאי? מי מאיתנו קורא את המאמרים בקורס שלו ולא רץ לחפש תרגומים ותקצירים ושחזורים ושליפים וקומבינות?? מי מאיתנו לא גונב את הרמזור ואת מס הכנסה וביטוח לאומי? באירופה המדינה סומכת על האזרח, פה המדינה לא סומכת עלינו ואנחנו לא סומכים עליה. אז שבמקום הכ"כ לא אירופאי הזה אנחנו מצפים שיהיה כדורגל אירופאי? על שום מה ולמה בדיוק?! למה שהמגן יסגור באגף אם אתה לא יושב במקום שמסומן בכרטיס שלך. הכי קל זה לצעוק שהקשר עושה שכונה אחרי שהטבעת את זה שיושב בשורה מתחתך בעיסת דביקה של קליפות גרעינים מורקות.

ועל רקע כל זה אני חושב שהנבחרת שלנו דווקא מוכיחה בשנים האחרונות, ובמיוחד בשבוע האחרון, שבניגוד לציבור שהיא מייצגת היא דווקא כן מצמצמת פערים מאירופה. כי אם יש משהו שמאפיין את התרבות האירופאית זה יעילות וקור רוח. ואם יש משהו שהנבחרת הישראלית הפגינה השבוע זה בעיקר את שני המרכיבים האלה. או בקיצור- אופי.

איפה נשמע כדבר הזה שפעמיים תוך ארבעה ימים נבחרת ישראל, המצויה תחת מטר השמצות חסר תקדים, תחזור מבורות כ"כ עמוקים ותשיג תוצאות יפות? מצחיק לשמוע אנשים כמו אייל ברקוביץ' ושלמה שרף שבעידן שלהם הנבחרת הייתה מתפרקת אחרי שער אחד וחוזרת עם קוביות קרח בפרצוף מקפריסין מזלזלים ומלכלכים על הנבחרת. שאני אזכיר לאדון ברקוביץ' את הביזיון נגד דנמרק לפני ואחרי המשחק? ולשלמה שרף את הקריסה המנטאלית שלו בחדר ההלבשה בכ"כ הרבה משחקים? הנבחרת שלהם הייתה מסיימת את המשחק נגד שוויץ עם חמישייה ברשת וחוזרת ממולדובה בלי נקודה. בושה שיש לאנשים האלה פתחון פה במדינה הזו.

נבחרת ישראל עברה השבוע מבחן בגרות אדיר שמשאיר אותי מאוד אופטימי לגבי ההמשך. בטורניר המוקדמות אין כדורגל ואין הצגות. תראו את איטליה שבקושי מנצחת בקפריסין או גרמניה שבקושי מוציאה תיקו בפינלנד (זאת שרצו לאכול את הנבחרת אחרי שהפסידה לה). קבלו נתון קטן- אתם יודעים מתי היה ההפסד האחרון של ישראל במוקדמות המונדיאל? אוקטובר 2000, 2:0 בספרד. שמונה שנים נבחרת ישראל לא הפסידה משחק במוקדמות המונדיאל! ספק אם יש עוד נבחרת בעולם שיכולה להתהדר בסטטיסטיקה שכזו. לא כ"כ נורא נכון?

הדבר הכי חשוב שהכדורגלן הישראלי מרוויח מזה שהוא משחק באירופה היא האלמנט המנטאלי- לשמור על קור רוח ולא לאבד עשתונות בשום מצב. הדוגמא הכי בולטת לכך היא יוסי בניון שהציג השבוע לא כדורגל גדול אבל מפגן מרהיב של אופי ומנהיגות. אין ספק שדבק ממנו משהו מהרוח הליברפולית. מי שיוצא ובא בשערי אנפילד באופן קבוע יודע שמשחק לא נגמר ב- 2:0 ואפילו לא בשלוש. מסתבר שאפשר להגיע לאירופה גם מדימונה, לא צריך לנסוע בשביל זה לת"א. עדיף שלא אפילו.

16 תגובות על “השלכה הגנתית (הפוסל במומו פוסל)”

ושכחנו לציין את המאמן האירופאי הקלאסי שסחף את נבחרתו האירופאית להפסד אירופאי ללוקסמבורג.

כבר אמרתי שאני מסכים איתך בטור הקודם, אנשים חשבו שהיית ציני, אבל אני ממש איתך.
יש לי טענות לנבחרת, אבל התמונה שמציירים אינה שחור אטום, אומנם המאמן עושה טעויות, אבל הוא עושה גם דברים טובים, אומנם הנבחרת משחקת לפרקים כמו שכונה, אבל איזה מהלך כדורגל יפה הוביל לשער השני אתמול ???

צודק. ויפה שאמרת על השער השני- ממש הרתיח אותי לשמוע את שגיא כהן אומר שזה "היה מהלך מקרי שלא קשור למשחק".

בכלל, שגיא כהן הוא סוג הפרשנים שמנסה לכפות את התיאוריה שלו על המציאות גם אין ממש קשר. אם הוא החליט שהנבחרת חושך אז גם שער נוסח מארדונה הוא דרדלה. ואם, כמו במקרה של הצעירה, זו קבוצה שבאה לו בטוב אז כל הוצאת חוץ מעידה על "סגנון משחק אירופאי".

ת'כלס אגב, ואני מפרגן לצעירה מפה ועד שבדיה, היא שיחקה בדיוק כמו הבוגרת ואני לא מבין למה היא זכתה לשירי הלל ושבח ואת הבוגרת קוטלים.

ודאי שאני מסכים איצקו, בתור ציוני די גדול (לפחות כך אני מחשיב את עצמי) אני יודע ומנסה להעריך הרבה מאד דברים שיש לנו כאן, במדינה שלנו! יש פה הרבה רע ו-ודאי שיכול להיות יותר טוב ולשם אנחנו שואפים, אבל בואו ניזכר איפה היינו כעם לפני 60 שנה, התקדמות די יפה בהתחשב במלחמות וכל מה שעברנו. אמנם לא חייתי בתקופה של לפני קום המדינה ואפילו לא אחרי מלחמת יום כיפור, אבל אני תמיד אומר תזכרו מה היה פה לפני ותדעו להעריך מה שיש היום.

אני ממש נגד הפיסקה שמראה כמה זמן לא הפסדנו, לא להפסיד זה לא תמיד הישג כזה גדול ולא בזה נמדדת ההתקדמות (אולי) של הנבחרת שלנו, אני מציע לוותר על הפיסקה הזאת.

הפסקה האחרונה גאונית כמובן.

קודם כל מצטער על הכפילות בתגובה הקודמת, כנראה שנלחץ לי פעמיים בלי ששמתי לב או כל סיבה אחרת, מתנצל ואם תוכל למחוק אחת מהן זה יהיה אחלה.

שכחתי להוסיף שאני לא באמת מאמין שאתה לא מבין למה הצעירה זוכה לכ"כ הרבה פרגון והבגורת לביקורות. יכול להיות אלפסי שאתה לא מסכים עם זה אבל אני בטוח שאתה מבין למה זה ככה…

איציק,זה כבר הפוסט השלישי שלך בנושא ובאמת שאני לא מבין אותך. עזוב עכשיו את הממשלה,המשטרה,עיתונאים,אירופה,תאונות הדרכים,התבהמות החברה וכל דבר אחר ותסתכל על הכדורגל שלנו נטו. לא זבל?
אני לא זוכר משחק אחד שראיתי בו את נבחרת ישראל משחקת בחוכמה,גם אתמול היא גנבה ניצחון. היא לא הפסידה 8 שנים במוקדמות המונדיאל,כלומר בקמפיין אחד(של גרנט) וגם לא ניצחה אף יריבה עדיפה עליה.
כשאתה נוסע שבת אחרי שבת למתקנים העלובים,משלם מחיר מופקע,מקבל יחס עלוב משוטרים/סדרנים/קופאים, נרטב בגשם,נצלה בשמש והכול בשביל 0-0 בקצב הליכה אז אתה מגיע למסקנה אחת ויחידה,הכדורגל זבל וימח שמו של שהמציא אותו.
בכל זאת היית מבסוט עד הגג אתמול,שער של קלימי סבן(ועוד שער יפה) זה לא משהו שעובר בקור רוח אצלי.

איציק,

כמובן שיש הרבה במה שאתה אומר. הביקורת הרבה פעמים מתנשאת ולא עניינית ולא אחזור על דבריך לגבי ברקוביץ, שגיא האדיוט וחבריהם.

אבל אם לחזור לדברים של תומר, כשאתה רואה את הכדורגל הישראלי שבוע אחרי שבוע, כשאתה מגיע למגרשים כמו וסרמיל, פ"ת ונתניה, כשאתה שומע את משפחת לוזון כל שני וחמישי, כשאתה רואה שחקנים מושכים משכורות של 6 ספרות בדולרים ונותנים תפוקה של ליגה למקומות עבודה (ואלה רק דוגמיות) – קשה שלא להגיע למסקנה שהכדורגל שלנו די ירוד.

התקדמות אמיתית, כולל הישגים, תגיע כשיותר ויותר שחקנים בגיל של גיא אסולין ובן סהר ייצאו לחו"ל, ומעל הכול – כשהמאמנים כאן יהיו רציניים ומקצוענים יותר. התנאי הראשון יקרה, השני בכלל לא בטוח, אז כמו היום כל שנותר לנו הוא להישען על הגאונות של בניון, בוזגלו וחבריהם ולא על זה שאומר להם "לסגור חזק בהגנה" (גרנט, קשטן, אותו דבר).

בני, לא לצרוח, בוודאי שקשטן לא "אשם" בניצחון של אתמול.

rd.
נכון שזה נשמע קצת כמו טיעון של תומכי רפא בניטז (…) אבל אני כן חושב שמדובר אולי באנקדוטה אבל בכזו שמאששת את הטיעון שלי שהנבחרת רחוקה מלהיות גרועה כמו שאנחנו מציירים אותה.

שבי ותומר.
המתקנים גרועים, היחס מחפיר וכו'. הכל נכון. אבל מתקנים גרועים ותנאים עלובים היו גם באנגליה בשנות ה- 70' וה- 80' ועדיין זה היה נראה בעינינו כ"פאר הכדורגל".
מאמנים טובים יש גם כאן, לראייה העבודה היפה שעושים עם הנבחרות הצעירות.
אני מסתובב הרבה בעולם והפידבק שאני מקבל על הכדורגל הישראלי בכלל והנבחרת הלאומית בפרט הוא הרבה יותר חיובי מזה שאני קולט כאן אצלנו.
אולי המקום הריאלי שלנו הוא לא 19 בעולם, אבל תסכימו איתי שאיפשהו בין מקומות 30-40. שזה עדיין בטופ 20% (יש 203 נבחרות רשומות בפיפ"א) ובהחלט לא רע.

איציק,

בפסקה האחרונה דיברת בהקשר של בניון על "הרוח הליברפולית".
בצירוף מקרים חביב, שוחחתי על הנושא הזה עם חבר טוב, מורעל כמונו שגם ביקר, בניגוד לי, לפני שנתיים באנפילד, וראה 3:0 על טוטנהאם.
שנינו הבענו דיעה כי אותו משהו ברוח הליברפולית, שהפך את אנפילד למקום כל כך ביתי עבור הקבוצה, וכל כך מאיים ומשפיע לרעה על היריב, נפגע בשנים האחרונות. הקופ, העידוד הבלתי פוסק ושירת You'll Never Walk Alone עדיין מצמררים, ההתלהבות קיימת, אבל משהו בכל זאת חסר. עושה רושם שקבוצות כבר לא כל כך פוחדות לשחק שם והרגליים אינן "רועדות" כבעבר. האם יש משהו בדברים הללו?

איציק, לצערי לא הייתי פה בשנות השבעים ואני בטח שלא יודע מה הייתה רמת המשחק באנגליה באותו זמן. אני יודע שאנפילד,הייבורי,אולד טראפורד וומבלי היו קיימים וגם אם עברו שיפוצים מאז והפכו פניהם למזמינים יותר מאז,אלה עדיין מתקנים שאין כמותם בארץ.
אני מאמין לך שאתה מקבל פידבקים חיוביים מבחוץ,כי מבחוץ לא רואים את כל התמונה. אנשים גם מאמינים שבישראל הולכים עם שכפץ לבית הספר,זה לא אומר שזה נכון. בכל מקרה,הראייה החיצונית לא צריכה להשפיע על מה המציאות שאנחנו מכירים.
במקרה ראיתי היום קטע מתוכנית שאני לא נוהג לצפות בה יותר,יציע העיתונות. דובר שם על ההישג של הצעירה ועלתה השאלה האלמותית,למה בצעירה כן ובבוגרת לא?
אלי אוחנה סיפק את התשובה הקבועה,הצבא אשם. שחקנים צעירים,מתגייסים במקום לצאת לאירופה ולהשתפר. הוא לא טועה לחלוטין אבל אולי הסיבה האמיתית היא שבזמן שצעיר גרמני שעולה לבוגרים והופך למקצוען הוא משדרג את רמת האימונים שלו למקסימאלית ואילו הישראלי מזמין פיצה עם הקבוצה(ד"ש למאמן החדש שלכם)?
הכדורגלן הישראלי יעדיף להאשים את כל העולם ולהיתלות באמונות תפלות במקום לעשות את הדבר הכי פשוט בעולם, תתאמן קצת יותר חזק.
יש עוד סברה שאומרת שבזמן שאת הילד האירופאי מלמדים את יסודות המשחק,את הישראלי מלמדים לנצח משחקים ולכן ילדי מכבי חיפה יתנו בראש לאלה מברצלונה בגיל 13,יעשו תיקו ב15,יפסידו ב18 ויובסו בבוגרים. אני די קונה את זה, אחת הראיות לכך היא שבמשך השנים שאני עוקב אחרי כדורגל הישראלי אני יכול לספור על יד אחת את מספר השחקנים שיש להם שליטה חזקה בשתי הרגליים.
בקיצור,הכדורגל הוא אכן מוצר ירוד,גם התקשורת המסקרת אותו ירודה אבל זה לא מעלה לרגע את קרנו. ולמרות הכול,מחר אני אצא בראש גאה לקופסא ואקווה להרוס לבני תבורי את השבוע:)

בני.
נגעת בנקודה חשובה. במשחקי הליגה אכן "אפקט אנפילד" הוא כבר לא מה שהיה פעם. אבל בערבים אירופאים ובדרבים נגד אברטון ויוניטד זה עדיין כמו בימים הטובים.

תומר.
דברי טעם מנומקים (כהרגלך).
הסיבה, לדעתי, שאנחנו מצליחים יותר בגילאים הצעירים מאשר בבוגרים לא נעוצה בצבא כמו שנהוג לחשוב אלא בעניין מקצוני אחר:

היתרון הגדול של השחקן הישראלי הוא היכולת הטכנית, החיסרון הגדול הוא הפיזיות וקצב המשחק.
בגילאים צעירים היכולת האתלטית עדיין לא באה לידי ביטוי לעומת זאת ההבדלים הטכניים משחקים תפקיד הרבה יותר משמעותי. ככל שעולים בטווח הגילאים השונות הפיזית מתחילה להיות משמעותית ואילו הפערים הטכניים הופכים רלוונטיים פחות ופחות.
אם הכדורגלן הישראלי ישחק באופן קבוע בקצב של הליגה האנגלית נבחרת ישראל תהיה משהו בין טורקיה לפורטוגל.

לענייני דיומא:
איך אומרים בגרמנית: "ארטיקרטיב שוקלדבננה אניהולך"??

דוד.
חיכיתי שמישהו ישאל..
"גשם באלפסי" הוא קטע אינסטרומנטלי מתוך האלבום "ענה לי" של אהוד בנאי.

עכשיו אני מבין למה אומרים שלכל דבר יש סיבה..
3 שנים למדתי סוציולוגיה, עכשיו אני מבין שכל זה היה כדי שאני אבין את המשפט האחרון שלך (אגב אקסברסיבי ואינסטרומנטלי הם שני ביטויים עם צליל נורא מגניב).

אני ממש לא מסכים איתך ועם אוחנה שהבעיה המרכזית שלנו בין הצלחה בגילאי נוער לכשלון בבוגרים הוא העניין הפיזי.
זו אחת מסיבות רבות אבל לא המרכזית שבהן.
אם לשאול אותי הבעיה המשמעותית ביותר היא ההשתלבות בבוגרים, ופה יש שתי בחינות, הראשונה היא רמת קבוצות הבוגרים ששחקננו משתלבים בהן והשניה היא עצם השילוב.
שחקן שנחשב לכשרון עולה במדינות הכדורגל הגדולות מקבל כמעט במיידי עם עליתו לבוגרים הזדמנויות לא מבוטלות להוכיח מה הוא שווה, בארץ ישנם מקרים רבים של שחקנים אדירים שבמקום לקבל הזדמנות בגיל 18-19 קיבלו אותה בגיל 23, זה לא עניין של צבא בהכרח זה עניין שהבחור נשאר פחות או יותר באותה רמה במשך 5~ ועוד בשנים כ"כ קריטיות. כמו כן אנחנו מאבדים שחקנים רבים מבחינה מנטלית בעליה לבוגרים, ודאי שזה קורה בכל העולם ואפשר לתת רשימה ארוכה ארוכה של כשרונות שהבטיחו הרבה וקיימו מעט אם בכלל, אבל אני סבור שבמדינות הכדורגל הגדולות רב המקים האלה הם במצב בו לא היה מה לעשות עם השחקן הזה, הוא לא היה מתאים לציפיות שיעדו לו, פה אנחנו מוותרים די מהר ונותנים לשחקן הצעיר להתמודד עם הבעיות הרבות בתחילת הקריירה לבד.

בעניין הרמה, הנבחרת הגרמנית לצורך העניין מולה התמודדה הנבחרת הצעירה שלנו לא מכבר ונבחרת הנוער הנוער הצרפתית מולה התמודדה נבחרתנו השחקנים שלהן יקבלו אם לא מעכשיו אז בזמן הקרוב (בין שנתיים ל-4) הזדמנות ממשית בליגה ברמה איכותית הרבה יותר, ושאתה משחק עם שחקנים טובים אתה חייב להעלות רמה ואתה גם תעלה אותה, זה פשוט עובד ככה.
שארץ שחקן עולה לבוגרים ומגלה שכל מה שהוא יכול ללמוד משחקנים שהוא מאד העריך זה איזה מועדונים הכי שווים איפה, יש בעיה.

דוד.
בגדול אני חושב שאנחנו מסכימים.
מבחינת הכיחשרן השחקן הישראלי לא נופל ממקבילו האירופי.
העניין הוא שהשחקן האירופי מתרגל מגיל צעיר יחסית לשחק בקצב ובאינטנסיבות שהשחקן הישראלי לא מכיר ולכן נוצר הפער בגילאי המעבר לבוגרים.

מכיוון שהליגה הישראלית לא ממש תשתנה בעתיד הנראה לעין הפתרון צריך להיות בכך שכמה שיותר שחקנים ישראלים יצאו כבר בגיל צעיר לשחק באירופה (ע"ע גיא אסולין ובן סהר).

אגב בן סהר, הנה למשל שחקן שמבחינת הכישרון יש הרבה יותר מוכשרים ממנו בארץ, אבל הערך המוסף שהוא מקבל מהאימנוים והמשחקים האירופה מגיל כ"כ צעיר גורם לו להפוך להיות מוצר מוגמר הרבה יותר איכותי מהם.

אתה מבין את ההשלכות

אם עוד ועוד שחקנים יצאו לחו"ל בגיל צעיר אתה מבין איציק שזה אומר שאם היום יש לקבוצה ישראלית 0.005% (כמובן שאני מגזים) לעשות משהו באירופה אחרי תהליך שכזה הסיכוי יהיה 0.00001%, כמו כן הרמה בליגה תרד (הלאומית מוכיחה שיש עוד לאן להדרדר) ויתכן מאד שהעניין ירד, כלומר קהל במילא לא בא למגרשים אבל אנשים גם יתעניינו פחות, אוהדי הקבוצות המסורים ישארו אבל שאר חובבי הכדורגל יתכן ויהפכו לאוהבי כדורסל צרפתי שטוני פארקר הוא כל מה שמעניין אותם והלגיה המקומית הרבה פחות, יתחילו לעקוב ולעודד פה שחקנים שמשחקים בחו"ל ולא קבוצות מקומיות.
הנבחרת אמורה לצאת נשכרת אבל צריך לקחת בחשבון את התוצאות של צעד שכזה.

התיחסות ספציפית לבן אני יכול לחשוב רק על שלושה שחקנים שמשחקים כיום בליגת העל והם מוכשרים יותר ממנו.

דוד.
אתה צודק, זה יפגע ברמה של הליגה, אבל לא בהכרח בעניין: לדעתי במקביל צריך לצמצם (או לבטל בכלל) את מס' הזרים ובכך לאפשר לכמה שיותר שחקנים ישראלים צעירים לשחק בהרכב. מצב שכזה יעורר מחדש את ההזדהות עם הקבוצות ויחזיר את הקהל למגרשים ללא קשר לרמת הכדורגל (שאף פעם לא היתה הסיבה האמיתית שבגללה אנשים הפסיקו לבא לכדורגל).

לגבי האוהדים- נקודה מעניינת.
אני לא חושב שהמקרה הצרפתי שהבאת רלוונטי כי אלה שסולדים מכדורגל ישראלי ורועים בשדות זרים גם סולדים משחקנים ישראלים שמשחקים שם. אני מכיר את התופעה מקרוב עם היחס המאוד קר שיוסי בניון מקבל מאוהדי ליברפול הישראלים (אני אישת חושב שהוא אחד השחקנים החשובים בקבוצה שלנו).

לגבי בן סהר- אנחנו כנראה לא מסכימים.

סגור לתגובות.