קטגוריות
בבל יהדות השרירים כל הרשימות ממשיך לנסוע נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

זר לו נקלע בטעות

כבר כשחציתי את מעבר הגבול מסיני לאילת שמחתי לגלות שבמדינה הלבנטינית הזו לפחות אפשר למצוא עיתונים באנגלית. בג'רוזלם פוסט המקומי אני מתעדכן שהנבחרת המקומית תשחק בשבת בערב בתל-אביב (למעשה רמת-גן אבל זה כמו תל-אביב אפילו בשביל המקומיים) מול נבחרת שוויץ במוקדמות המונדיאל. נראה לי נחמד לראות קצת כדורגל מקומי והחלטתי לשנות את התוכניות ובמקום להתפנק עוד על השמש האלתית להצפין לת"א כבר ביום שישי.

בת"א אין תכונה מיוחדת לקראת המשחק, בפאב האירי שעל הטיילת אני מבקש ממקומי דעתן ודובר אנגלית רהוטה (האנגלית של החבר'ה פה יופי) לספר לי קצת על התחושות לקראת המשחק. "ישראל"?! הוא מביע פליאה כשאני שואל על הנבחרת המקומית "חרא של נבחרת!" הוא פוסק, ומוסיף "עזוב אותך, אין כאן כדורגל בכלל". נו טוב, אני חושב לעצמי, לפחות נראה נבחרת אירופית מכובדת כמו שוויץ. אצלנו בניו-זילנד מאז שהאוזיס עברו לשחק עם הערבים והמלוכסנים באסיה הנבחרת הכי מרשימה שבאה לבקר באוקלנד היא איי-קלדונייאן.

בשבת אחה"צ אני עושה את דרכי לאצטדיון שעתיים לפני הפתיחה לספוג קצת אווירה. נהג המונית שמוריד אותי באמצע הכביש הראשי תוך נפנופי יד מאיימים משהו איתן בדעתו שזהו האצטדיון בו יערך המשחק. אלא הדבר היחיד שאני רואה מסביבי הוא מבנה גדול שנראה כמו קניון מצד אחד ומונמיומנט ארכיאולוגי מצד שני שנראה אולי כמו שרידים של תיאטרון רומי ישן. אני קולט כמה חבר'ה עם דגלים וחולצות כדורגל ושואל אותם איך מגיעים לאצטדיון- הם מצביעים לעבר המוניומנט ומשיבים "הנה האצטדיון, הגעת".

אני נכנס פנימה ופונה לעבר המקום המסומן בכרטיס שלי. על הכסא שלי יושב גברתן מקומי. אני פונה אליו בנימוס ומסב את תשומת ליבו שהוא כנראה התיישב במקום הלא הנכון. התגובה שלו מפתיעה ומרתיעה אותי כאחד- בתנועות ידיים חדות הוא רוכן לעברי ותוך יריקת קליפות גרעינים הוא פולט בטון תקיף משפטים קטועים בשפה המקומית שהמילה היחידה שאני מצליח להבין מהם היא "קונצרט? קונצרט?!".

אני עולה כמה שורות נוספות ומוצא לשמחתי מקום פנוי. מתיישב ונהנה מהבחורות המקומיות המפזזות על הדשא בנועזות (יופי של חתיכות יש פה!). הליין המוזיקלי המלווה אותן משעשע משהו ומערבב בין שירים שנשמעים כמו פופ לבנטיני זול למיטב להיטי ה Rn'B העכשוויים. טעם מוזר אבל מעניין יש להם פה.. מפה לשם אני קולט מקצה השורה מקומי נוסף שמנפנף לעברי בכרטיס שלו, כשהוא מגביר את קצב הנפנופים (בכלל, המקומיים מאוד אוהבים לדבר עם הידיים) אני מחליט לא להסתבך בצרות מיותרות ומפנה את הכסא.

מזלי הטוב שופר עלי שוב ושני שורות מעל אני שוב מוצא כסא פנוי, בדיוק בזמן למופע של תזמורת המשטרה המקומית שמתקבלת בגיחוך שנראה לי מאוד לא מכובד ע"י היציע כולו. עוד היא מנגנת ומקומי נוסף מתייצב לפתחי ומנפנף לעברי שוב בכרטיס, בנקודת הזמן הזו החלטתי ש-"אינף איז אינף" ולא עשו אותי עם כבשה כמו שאומרים אצלנו החבר'ה בכרייסטצ'רץ'- קם לעברו ופונה בטון תקיף "קונצרט! קונצרט!" להפתעתי זה עובד והוא פונה הלאה לשורות האחרות…

עם כל הבלגאן הזה פספסתי את הקטע האהוב עלי, זה של ההמנונים, אבל לפחות אני מצליח לקלוט על המסך הגדול את ההרכבים. את רוב השחקנים של שוויץ אני מכיר מהליגות האירופיות ומהיורו האחרון, דווקא החבר'ה הישראלים מעניינים אותי. בתוכנייה אני קורא שמס' 15 שלהם משחק בליברפול ומייד גומר אומר לשים עליו עין. ובאמת אני לא מתאכזב, כבר מהדקות הראשונות רואים שמדובר בקלאסה אמיתית: נגיעה רכה בכדור, פס, דריבל, רק חבל שהוא לא בועט בסוף. מוזר לי שאחד כזה משחק אצל רפא בניטז. את עיני גם צד המגן הימני, שקט ואחראי, כשהוא עולה בצד הקרוב אלי אני מצליח לראות שמדובר בבחור צעיר מאוד. ואכן בתוכנייה כתוב שמדובר בילד בן 18 שזו לו ההופעה השנייה בלבד בנבחרת. יפה, נראה לי שיש למקומיים יופי של מגן ימני להרבה שנים.

בכלל, כבר אחרי רבע-שעה אני מתפלא מאוד על דבריו של המקומי שפגשתי אתמול בפאב- אמנם ישראל לא ממש שוטפת את המגרש אבל היכולת שלה רחוקה מאוד ממה שהכינו אותי אליה. משחק מסודר, סגירות נכונות, יכולת טכנית לא רעה על גבול המרשימה, הדבר היחיד שאני מצר על כך היא שהם לא מעיזים ומשתמשים בה יותר. דווקא שוויץ מאכזבת אותי מאוד ונראית שבלונית ומגושמת. התחושות האלו מתחזקות ככל שמתקדמת המחצית ומרגע לרגע הנבחרת המקומית מתחבבת עלי יותר ויותר. מה שמסביר את האכזבה שלי מהעובדה ששוויץ עולה ליתרון דקה לפני ההפסקה בבעיטה חופשית נפלאה.

חבל, אבל לא נורא, אני חושב לעצמי. אלא שהקהל המקומי לא ממש מסכים ומלווה בשריקות בוז צורמות את ירידת השחקנים להפסקה. אני משוכנע שהחבר'ה כועסים על השופט ומנסה להבין על מה, כי באמת שלא שמתי לב למשהו מיוחד. אלא שהמקומי שלצידי משועשע מהפליאה שלי ומסביר לי שהשריקות הן נגד השחקנים שלהם. נותרתי המום. אמנם, שוב, לא תצוגת כדורגל מהגדולות שראיתי אבל יחסית לא רע בכלל ובטח הרבה יותר טוב מהזוועה שהכינו אותי אליה. מוזרים הישראלים האלה, בחיי.

בהפסקה אני שומע את כולם מסביבי מדברים על מישהו בשם "ארקדי", הייתי בטוח שמדובר באיזה כישרון צעיר שהם מקווים שהמאמן יעלה במחצית השנייה אבל המקומי שלצידי (שבינתיים כבר נהינו ממש חברים) מספר לי שבכלל לא מדובר בשחקן "ועזוב זה סיפור ארוך.." נשמע לי מעניין, אני רושם לפני לברר את הנושא בהמשך הביקור.

המחצית השנייה נפתחת וישראל נראית טוב, החלוץ הצעיר שנכנס במקום זה עם השם הדרום-אמריקאי שמשחק בבונדסליגה ומפגין יכולת של ליגת הרועים המקומית אצלנו צד את תשומת ליבי: חד, ערני, עם אינסטינקטים חדים של חלוץ. בדקה ה- 50 הוא מפספס במילימטרים את השוויון שכ"כ מגיע לנבחרת שלו. אלא שהמומנטום המקומי נקטע שוב, ושוב מבעיטה חופשית- אלמנט שאני קולט שלנבחרת המקומית יש בעיה אקוטית איתו- ו- 2:0 שערורייתי למדי לשוויצרים שאני מתקשה לזכור מתי ראיתי אותם מבצעים מהלך כדור אחד ראוי לשמו.

 הקהל המקומי חוזר לשרוק בוז, ופונה בקריאות קצובות לעבר השחקנים. כך חשבתי לפחות, אלא שחברי החדש מעדכן אותי שהם קוראים למאמן להתפטר. בינתיים גם השם ארקדי עולה שוב ביציע וכשאני מנסה לברר אם זה המאמן שהם רוצים במקום הבחור שלידי מתגלגל מצחוק. בשלב זה נדמה לי שאני מאבד את העלילה…

אני חוזר לנעשה במגרש, שם הבחורצ'יק מליברפול לוקח את העניינים בידיים ומנסה להחזיר את הנבחרת שלו למשחק לבד. בדקה ה- 73 זה מצליח לו וישראל מצמקת ל- 2:1 שזה עדיין הרבה פחות ממה שמגיע לה. הבחור שלידי שכבר היה בדרך החוצה מתיישב. ברבע שעה האחרונה מתפתח משחק מרתק למדי כשישראל רוכנת על השער השוויצרי והאורחים מנסים להכריע סופית המשחק במתפרצות. בדקה ה- 88' החבר החדש שלי נשבר וממהר לחנייה. "חבל", אני אומר לו, "יש לי הרגשה אתם משווים". "אתה חמוד אתה", הוא משיב לי (ומלחיץ אותי קצת האמת..), "עוד מאה שנה הם לא ישימו גול העגלות האלה.."

נזכרתי בו שוב כשבדקה ה- 92' החלוץ הזה, שבינתיים התברר לי שיושב על הספל בפומפי (אני מחזיק מרדנאפ אבל כל עיוור יכול לראות שלישראלי הזה לפחות יש שפה משותפת עם הכדור בניגוד לתורן ההוא שהביאו מליברפול), משווה ומעניק לישראל נקודה שזה המינימום שמגיע לה.

למרות השוויון הדרמטי הקהל יצוא מהאיצטדיון בתחשות אכזבה שלא מסובך לפרש (בכלל, המקומיים מאוד אקספרסיביים, לא ממש צריך לשלוט בשפה בכדי לקלוט מה הם מרגישים). מה שמותיר אותי מבולבל מאוד: עפ"י כל האינפורמציה שליקטתי בימים שלפני המשחק ציפיתי לראות על המגרש נבחרת בסדר גודל של פפואה או גינאה החדשה, במקום זה ראיתי נבחרת חמודה שיש לה אולי בעיה של ביטחון עצמי אבל גם הרבה מאוד פוטנציאל. דווקא השוויצרים אכזבו אותי קשות ובשביל כדורגל כזה לא היה צריך להטריד את אוטמאר היצפלד מחופשת הדיג שלו.

אלא שאם לחזור לישראלים אני ממש לא מצליח להבין את האכזבה. זאת-אומרת, היא הייתה מובנת לי אם היו מחזיקים מעצמם איטליה או הולנד אבל לאור הציפיות הנמוכות כ"כ חשבתי שדווקא יצאו מעודדים. אבל נדמה שהישראלים בעצמם לא יודעים מה הם רוצים ומה הם מצפים מהנבחרת שלהם- מבולבלים ומסוכסכים עם עצמם. אלא שכמו כל נערה מסוכסכת עם עצמה גם הישראלים מושכים ומרתקים. אני רושם לפני להישאר כאן מעט מעבר למתוכנן בניסיון להבין את התסביך המקומי. למרות שאודה ואומר כבר עכשיו שאני מסופק אם הזמן העונד לרשותי יספיק לפענוח התופעה המורכבת הזו.

שלכם,
ג'וני
תל-אביב, ישראל.

23 תגובות על “זר לו נקלע בטעות”

אלפסי – הוצאת לי את המילים מהפה…
(היית יכול לצרף את מילות השיר חוצלארץ של בלאגן)

חוץ מדבר אחד, מכיוון שבאנגליה לא שמעו על מאור בוזגלו, לא היית יכול לדעת שהיה יכול להיות מלכתחילה הרכב מאוזן יותר, שהיה מאפשר לכישרון של רפא לבוא לידי ביטוי במרכז, במקום השחקן ששיחק מאחורי החלוץ בפעם הראשונה בחייו (כדורגל מודרני קרא לזה המאמן) ושהיה עסוק בעיקר בחילוץ כדורים ליד השוער המובטל.

מאכזב אבל קורה

הפוסט הכי חלש שקראתי בגשם באלפסי עד כה.
לא הצלחתי בכלל להיכנס למאמר ולא משך אותי, היה ניסיו להציג את זה כתייר שבא להתרשם אבל העובדה שבחור שמכיר את נבחרת ישראל והאנשים בישראל כותב את הטקסט זועקת לשמים לכל אורכו.

חבל אבל לא נורא, בדיוק כמו התיקו אתמול.

נראה לי שניסית והצלחת להביא את כל הסטריאוטיפים הישראליים במיטבם. לגבי המשחק, לדעתי הוא הופסד עוד לפני שהתחיל. שחקנים אלה או אחרים שלא בכושר, מילא. אבל להעמיד נבחרת כמו שדרור בניטז עשה, זה כבר הפסד.
ואם כבר ניתוחי אופי וכו': היחידים שבשער השני רצו (מלשון לרוץ) להביא את הכדור ולחדש את המשחק היו שניים, שגדלו לא רחוק זה מזה, והיו אחראיים על השער הראשון. כל השאר הלכו לרקוד ביציע. מה שנקרא, נבחרת הנגב בשירות נבחרת ישראל.

הכל טוב ויפה ונכון…אבל "המקומיים" שרקו בוז כי הם ידעו שהם היו יכולים לצאת עם 3 נקודות מהמשחק ובגלל אותו מאמן הם לא עשו את זה.

אוחיון במקום כיאל, ברדה במקום קולאוטי ובוזגלו במקום גולן, עם בן סהר כמחליף במקרה הצורך והכל היה נראה אחרת.

ג'וני היקר,

ברוך הבא לארץ החרטא והקומבינה. בזמן קצר הצלחת להבין כמה תופעות יחודיות למקום ולתושביו. גם ההתרשמות שלך מהמשחק היתה נכונה בחלקים גדולים שלו, למרות זאת, הנה מספר תובנות שנעלמו מעיניך:

1. למספר 12 שלנו קוראים עומר גולן. הוא משחק בבלגיה (מדינה הידועה ב- 800 סוגי בירה שונים). כבר מילדותו נצטווה על ידי מאמניו ללמוד ולהכיר כל סנטימטר רבוע של רחבת ה-16 של היריב, ואכן הבחור למד ובדרך כלל יצא מזה לא רע. אתמול הציב אותו מאמננו המעוטר והמודרני אי שם בעיגול האמצע. אין לי מושג אילו הוראות קיבל גולן ממאמנו האניגמטי, אבל ברור שלא הבין אף אחת מהן, אלא אם היו משהו בנוסח: "תסתובב באמצע ואל תתרום כלום למשחק".

2. לשחקן שהחליף אותו בדקה ה-60 קוראים אליניב ברדה (אל תנסה להתמודד עם השמות), גם הוא משחק בבלגיה (שידועה גם בסטייקים עסיסיים במיוחד), ובדומה לקודמו בתפקיד, גם הוא נולד וחי ברחבות היריב. בניגוד לגולן, ברדה "סובל משנתיים מוצלחות במיוחד במהלכן הפך לסוג של סיוט הגנות. גם הוא קיבל את אותן ההנחיות מאותו מאמן גאון ואמיץ, רק שבמקום עיגול האמצע, הוא התבקש להשאר באיזור הספסל וגם "אל תתרום כלום למשחק". רק תודות לשתי הברקות של שחקני שוויץ (ארץ הידועה בעיקר בנייטראליותה ובשוקולדים שלה), החליפו השניים תפקידים, מה שתרם בסופו של דבר לסיום ההרואי והמרגש של המשחק.

3. אותו מספר 15 המשחק אף הוא מחוץ לגבולות ישראל(ארץ הידועה בעיקר בתרבות הסמוך – "יהיה בסדר אחי, אנחנו במונדיאל, סגור, עלי"), ידוע בעיקר בשל יכולתו ליצור מצבים לחלוצים במיוחד כשהוא מתופקד במרכז חולית הקישור. אתמול מצא עצמו להפתעתו מתופקד בצד ימין דווקא, על פי ההגיון האומר: "דימונה, כור אטומי? הצחקתם אותי, בסך הכל מפעל לתחתונים", מבית מדרשו של המאמן השואב את עוצמתו הרוחנית מכף היד המשתלשלת תדיר מכיסו הימני. למה? באיזה זכות אתה שואל, אתה בכלל מבין בכדורגל מודרני?
4.
5.
6.
7.

וכו' אין סוף דוגמאות למה שקורה אצלנו, שזר לעולם לא יבין זאת.

אגב, לפני אותו מאמן בקי ורב פעלים, אימן את אותה נבחרת מאמן אפור, כושל, שנוי במחלוקת בעל תחת רחב במיוחד. גם הוא לא הביא אותנו למונדיאל או לטורניר היורו, אבל בזמנו שחקני הנבחרת ידעו מה רוצים מהם, וכל אחד מהם התבקש לתרום משהו למשחק, למשל גול עם העורף או עם קצה הפדחת…

למרות הכל, אני באמת שמח שבחרת לבקר בארצנו. יש לנו אכן בחורות יפות, אנחנו שולטים לא רע באנגלית, אבל מנויים (ראש ממשלה, יו"ר ההתאחדות, מאמן…) הם לא הצד החזק שלנו.

שלך בידידות

נ.ב

rd17
שנגדיר ציניות? אחי, איפה ההומור?

חברים,
כמו שהערתם בצדק היו מספר שגיאות אקוטיות בהרכב של קשטן אתמול ובניהול המשחק:

א. שלישיית הקישור היתה חייבת להיות: בוזגלו בימין- בניון באמצע- טועמה בשמאל.
ב. קולאטי חלש ולא מתפקד גם בליגה. הבנתי שהוא נתן אימון טוב ביום חמישי ועל בסיס זה קיבל את המקום בהרכב. ממישהו עם ניסיון כמו של קשטן אני מצפה לאינסטינקטים קצת יותר חדים לגבי הכושר המדוייק בו נמצא השחקן.
ג. החילוף של אותו סהר בקולואטי היה במקום אבל במקום גולן היה חייב להכניס את בוזגלו. ההכנסה של מוטי אוחיון (שהיה בסדר גמור כשלעצמו) נראתה לי יותר מדי כמו חילוף מבית מדרשו של רפא בניטז כמו שהעיר יפה אריגיא.

בני.
אהבתי. מסכים עם כל מילה.
לגבי המינויים- למה שלא תנסו" ועדה מסדרת"?! :)

אביאל.
זו בדיוק הבעייה, לפי הדיבורים שקלטתי לפני המשחק היה נדמה ש"המקומיים" חוששים בכלל מתבוסה שלא לדבר על שלוש נקדות..

אריגיא.
יוסי וברדה אכן הוכיחו אופי ורוח לחימה למופת. בכלל, נדמה לי שאתמול זה היה המשחק הראשון שבו ראיתי את יוסי בניון לוקח מנהיגות אקטיבית ומנסה לעשות דברים בכח כשלא הלך לנבחרת.

rd.
אני מקבל את הביקורת שלך באהבה, צר לי שלא קלעתי הפעם לטעמך.

איציק ידידי,

נראה שהחבר שלך נהנה מהביקור באחד המקומות המכוערים בארץ (אל תנסה. זה לא נקרא מגרש כדורגל).

שלוש הערות:

1. מי אנחנו, מעצמת כדורגל עולמית עם שנים רבות של הישגים, שנזלזל בכזו יהירות בנבחרות אירופאיות כמו יוון או שוויץ? מה כבר עשינו, מה השגנו שיש לנו הזכות לחשוב שהפעם עולים בקלות?

2. אוסטריה מביסה את צרפת, קפריסין מפסידה רק בדקה האחרונה לאיטליה הגדולה, אנגליה יורקת דם מול אנדורה הזערורית וליטא (!) משפילה את רומניה ברומניה. בכל אירופה מתקדמים, מתחדשים ומשתפרים. אנחנו תקועים עם מאמנים מתקופת האבן.

3. שריקות הבוז של הקהל לשחקנים במחצית היו בושה וחרפה. אבל זו התרבות שלנו.

וחוץ מזה – מסכים עם מה שבני כתב מבחינה מקצועית, ומה שאתה הוספת.

נ.ב – מוטי אוחיון היה בלם בהפועל ירושלים והפועל ת"א. היה גם מוטי אוחיון שהיה שוער בליגות נמוכות. אוחיון שלנו זה "משה". לא מתאים לך …

מתפלא

אם כבר אז טועמה בשמאל יוסי באמצע וברוכיאן מימין!!!

מוטי אוחיון היה שמו של ווינגר בכלל לא רע שהתחיל בבית"ר קרית מלאכי ועם פירוקה עבר למכבי קרית מלאכי שם שיחק במרבית שנות ה-90 (אח"כ אחותי והוא איבדו קשר ואין לי מושג מה עלה בגורלו), כמו ששבי דאג לציין לאוחיון שלנו קוראים משהו דומה אבל קצת אחרת…

בתור אחד שעוקב אחרי הנבחרת הזו עוד מאז שצ'ה בום קון מנע מאיתנו את העליה למונדיאל בארגנטינה, גם אני נהנה לפתח כל פעם מחדש ציפיות, למרות שברור לי לגמרי שהן לא ריאליות.

הכדורגל הישראלי היה ונשאר נחות. איצטדיון רמת גן הוא האיצטדיון הגרוע ביותר שדרכתי בו והמנטליות של השחקנים הישראליים עלובה.

כל זה עדיין לא מצדיק את מינויו של מאמן מיושן שדאג להשפלה הגדולה שלנו בוומבלי ולא שילם על כך.
נבחרת ישראל זקוקה למאמן מודרני (עדיף זר) שהמשימה שלו כלל לא תהיה לעלות למונדיאל או ליורו, אנחנו לא ראויים להיות שם.
המשימה שלו תהיה לשפר את את רמת המשחק ומבחן התוצאה לא צריך להיות המבחן העיקרי.
בעוד 10-15 שנה, אחרי שנתקדם ונראה שאנחנו שווים משהו, צריך לשאוף לעלות לטורניר רציני כלשהו.

דבר ראשן התנצלות לגבי משה אוחיון- מוטי היה כמובן בלם בהפועל י-ם שהכרתי אישית ולכן ישר עולה לי לראש השם מוטי עם אוחיון. מתנצל..

שבי.
אני חושב שיש אצלנו בלבול גדול, ממש סכיזופרניה. מצד אחד אכן זלזלנו בשוויץ (לפי המשחק אתמול אולי בכל זאת בצדק) ויוון שיש להם מסורת הרבה יותר מרשימה מאיתנו, מצד שני מאז שנחתתי בארץ שבוע שעבר פשוט נדהמתי מכמות הרעל שנשפכה מכל עבר בתקשורת וברחוב על הנבחרת, השחקן והכדורגל הישראלי.

לאף אחת מהתופעות האלו אין מקום. המאניה-דיפרסיה הזו היא הרעה הכי גדולה שלנו כחברה. וכולנו אשמים בזה, לא רק המנהיגים, התקשורת או שחקני הכדורגל. אנחנו חייבים למצוא דרך להיכנס לפרופרוציות- זה יעשה לנו רק טוב.

רן.
גם אחרי אתמול אני איתן בדעתי שהנבחרת הנוכחית שווה מונדיאל, בטח בבית שכזה. אני חושב שנבחרת ישראל כיום, ריאלית, היא בדרג השני של אירופה- מקומות 10-20. מכיוון לשמונדיאל/יורו עולות 14 נבחרות מאירופה, קצת מזל והרבה אופי- ואנחנו ובפנים.

איצטדיון ר"ג לא ראוי למאכל אדם- הדבר הראשון שיו"ר ההתאחדות הבא צריך לעשות זה לעלות עליו עם שופל.

איציק-אני לא מבין איזה פרופורוציות אתה רוצה…
אני סולד מהנבחרת, היא מורכבת ברובה מאגואיסטים טיפשים שהדבר שהכי מעניין אותם זה החולצות אצל מאלדיני ואייטם בגליצ'ים. היא משחק באצטדיון הגרוע ביותר בעולם שנשבעתי לעצמי שלא אדרוך שם אלא אם כן אני מחויב.
הנבחרת הזו תמיד קופצת מעל הפופיק ותמיד מפמפמת את עצמה לשווא. "החלום נמשך" "עוד משחק בדרך למונדיאל" הם ביטויים שמעוררים בי קבס. המאמנים שלה תמיד תמיד תמיד יעצבנו עם הרכב לא מתאים או מערך שטרם נראה כמותו במגרשי הכדורגל בעולם. הבנות של אתי פולישוק תמיד יציקו לך במחצית ודידי הררי תמיד יצעק לך באוזן את החילופים. בוז בהימנון היריבה,בוז לשחקן הערבי, בוז לשחקני הנבחרת,בוז למוכרי הארטיקים.
מבחינתי תפקידה הבלעדי של הנבחרת היא לזלזל במכבי נתניה(עודד לא שחקן נבחרת?) לקחת לה שחקנים בריאים ולהחזירם פצועים. די!!! תשאירו לנו לסבול רק את הליגה….גם ככה זו הלקאה עצמית שמכאיבה לנו מספיק.

תומר.
אי מבין את תחשות הגועל שאתה מרגיש- גם אני הרגשתי ככה עד לא מזמן.
מהניסיון שלי המיאוס הוא לא מהכדורגל המקומי אלא מהמקום באופן כללי- הכדורגל הוא רק סימפטום.
אותי התחושה הזו הובילה לעשות מעשה ולנדוד מעבר לים- שם (כמו שוודאי נוכחת לדעת מהדברים שלי פה) קיבלתי פרספקטיבה וחזרתי עם תובנות אחרות לגמרי.
אני ממליץ לך אולי גם לנסות את זה- יכול להיות שתחזור עם תובנות כמו שלי ויכול להיות שבאמת תמצא שם את מקומך. בכל מקרה תצא מורווח.

מה הכוונה תחזור אם תובנות כמו שלי?!

לא פעם אמרת פה איציק מה דעתך על ישראל ועל אנגליה ועל ההבדלים בניהן וכו' וכו'
אבל במשפט "תחזור עם תובנות כמו שלי" הכוונה היא שעשית עליה ארצה? או שרק באת לביקור ואיתך תובנות שונות מאלו שהיו לך לפני שעזבתנו…?

השני. באתי לביקור עם תובנות חדשות.
אני חוזר לאנגליה אחרי החגים -יש לי עוד שנתיים שם.
מעניין באמת לראות האם מה שהבנתי עד עכשיו על האנגלים ועל החיים בחו"ל ישתנה או יתחזק. אני מבטיח לעדכן :)

אם עד החגים

אז יש סיכוי לפגוש את איצקו המהולל באחד המשחקים הקרובים בטדי?

איציק, זה לא קשור. אין ספק שזו ארץ אוכלת יושביה והיא ממאיסה את עצמה עלינו.
יכול להיות שאני באמת אשתמש בעצתך יום אחד אבל אני לא צריך לרדת מהארץ כדי לדעת מתי אני רואה כדורגל טוב ומתי גרוע, מתי זה אמיתי ומתי זה בלוף.
לדעתי במדינת ישראל יש שלושה דברים(פרט למשפחה וחברים) שאת השילוב בהם אין באף מקום אחר בעולם ובלעדיהם אני לא יכול לחיות:
מזג אוויר טוב, אוכל טוב ומכבי נתניה. יש כאלה שרע ומר גורלם ואין להם את נתניה שתמתיק את שהותם בישראל ועליהם לא נותר לי אלא לרחם.
אם הבנת כבר או שלא, אני אוהד כדורגל ישראלי. על כל מגרעותיו ותחלואיו אני אוהב אותו. ואולי אני אפילו אוהב אותו בגללם. אבל אני יודע במאה אחוז איזה מוצר אני מקבל, אני לא צריך פרספקטיבה שונה בשביל זה. אולי בשביל החיים בארץ כן,שהיתי תקופה בחו"ל ואני יודע להעריך את החיים פה למרות הכול. אבל כדורגל זה דבר חשוב מידי בכדי לא להתייחס אליו ולבחון אותו ברצינות ואני בחנתי אותו מספיק טוב.

תומר יש גם (מבטה) נניה באחת הליגות הנמכות בארגנטינהף שם גם יש מזג אוויר לא רע בכלל, ואוכל שלדעתי הוא נפלא.
אתה מוזמן לבקר (האמת היא שכבר 10 שנים שאני לא בארגנטינה)…

תומר.
אהבתי את דבריך לגבי המדינה.
לגבי הכדורגל אני לא בטוח שאני מסכים- אמנם הוא בהחלט לא משהו להתפאר פה אבל גם לא כזה נורא כמו שאנחנו עושים ממנו, ואני אומר את זה בתור אחד שראה כדורגל בהרבה מקומות בעולם.

איצקו אל תעזוב

המון אוהדי בית"ר התאכזבו ודאי לשמוע שארקדי הפסיד היום בבית המשפט. אולי גם אני אמור להיות, אבל לי טוב.
לא רק שכל הפסד של האיש המפוקפק הזה (עם כל מה שיש לי לנגדו כלום לא יקח את התרומה שלו ללא מעט אוכלסיות חלשות במדינה) טוב לכלנו יש הרגשה שזהו תחילת הסוף באמת פה.

אם אכן (אישהו) לא ימצאו ערבויות זה הולך לפגוע בקבוצה הזאת קשה כלכלית למרות שהבעלים שלה הוא הבעלים הכי עשיר בליגה, וזה פשוט נפלא, קודם כל כי ממש מכריחים אותנו לחזור לתקציב שפוי ושנית כי כל עזיבה של ארקדי בכל שלב היא מכה גדולה, עכשיו או בעוד שנה, כמובן שלנו האוהדים עדיף משך הזמן הראשון..

אני לא יודע אם זה קשור להימצאף בארץ הקודש איציק או לא, אבל תישאר פה עוד קצת, שהאיש הזה יעזוב את בית"ר שלנו! בשקט.

rd.
אל תדאג, אני לא עוזב לשום מקום. אבל אני חייב לחזור לממלכה להשלים את התואר- יש לי שם חוזה לעוד שני עונות.
אח"כ נאי חוזר ועושה לידך מנוי במזרחי :)

אני כמוך חגגתי את ההפסד של ארקדי בביהמ"ש- אני סומך שני ידיים על כל מה שכתבת. אפשר לראות קצה אור בקצה המנהרה, אבל בא לא נפתח פה שזה לא יתברר כרכבת שבאה ממול..

צור קשר- ניפגש בטדי ביום ראשון.

עם כל הצער שבדבר מול מכבי ת"א 90% שלא אהיה בטדי.. שטויות של חברה אתה יודע..
אבל אם ויקרה (לא בדיוק בדקתי תאריכים) ותהיה בירושלים עד למשחק מול מכבי חיפה אני כמובן שאשמח להיפגש איתך.

בנתיים מעדכנים שזו כנראה באמת סתם רכבת..:P טוב נו אולי לפחות אבראו ילך ויהיו חייבים לתת לצעירים שלנו לפתוח בחוד.

סגור לתגובות.