קטגוריה: נשמת כל חי

*פורסם לראשונה ב- 2.9.2008 אבל רלוונטי מתמיד היום.. היו היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל.. שהולך תמיד הפוך, כזה מן טמבל.. עד שיום אחד פגש במזל שהעיף אותו לארץ בחלל! באמצע השדה פתאום ראה הטמבל כיסאות שלושה, לכל כיסא יש דגל כיסא של אורחים, כיסא של קצינים וכורסא רכה למלכים על הכיסא של האורחים…

אני יודע שלא תופסים אדם בשעת צערו, ואחרי ההשפלה הזו זה גם קצת לעג לרש, אבל בכל זאת אתם תסלחו שאני לא יכול להתאפק.. 7789 קולות… זה אפילו לא חצי יציע בטדי! ועכשיו מספרים לנו שארקשה (כל הזכויות על הכינוי הנפלא שמורות לאריגיא) פגוע, שהוא מרגיש שבגדו בו, שהוליכו אותו שולל.. תגיד אדון ארקשה- באמת אין…

כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות, היכו שורשים ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עלי ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור ורציתי לעלות גבוה לראות את האור…

לפני קצת למעלה משנה התנהל אצל רונן דורפן דיון מרתק בשאלה מהו ספורט? עבדכם הנאמן טען שם שפורמולה 1 למשל הוא לא ספורט משום שזוהי תחרות בין מכוניות ומכונאים ולא בין אנשים. עבדכם הנאמן מבקש לשנות את דעתו. אחרי המירוץ המדהים אתמול בברזיל השתכנעתי שפורמולה 1 הוא לא רק ספורט, הוא ה"אבא של האבא" (כמו…

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלא יָרֵא אֱלהִים. (דברים כ"ה) לכל אחד מאיתנו יש את ה"רגע הפרטי" שלו עם הפועל: יש כאלה שעדיין מתעוררים בבהלה עם זיעה קרה בלילה מחזיונות עוועווים בהם הופיע שוב הוולה של סיני מפרפר בחיבורים של…

בביקורי האחרון בארץ זכיתי לצפות בסרטו הדוקומנטרי הנפלא של אמיל קוסטריצה על דייגו מראדונה. קוסטריצה עושה בסרט מאמץ יסודי וכנה לפענח את סוד קסמו של מראדונה ואת ההשפעה העצומה שלו בארגנטינה והרבה מעבר לשם. אלא שנסיונותיו של קוסטוריצה נוחלים כישלון צורב כמו שהוא עצמו מודה בסוף הסרט "לא בטוח עד כמה אנחנו יודעים כעת יותר…

מה החיים האלה בלי לאהוב באמת ומקרוב עד שלא יהיה ללב מקום בין הצלעות, עד לנחמה, עד שיהיה נסבל לחיות אדם צריך לחיות בשביל אחרים ולא רק בשביל עצמו, לחפש ולמצוא, להתקרב ולבוא אבל האדם – אין שלום בתוכו ואיך ישיט את ידו לעוד שכמותו? בל יתחפר בשתיקתו, אל יתחבא בה אל לו לעצום עיניו,…

"גשם באלפסי" גאה לארח! והפעם, ידידי הטוב והעיתונאי הירושלמי שבי כהן עם סיפור מרגש ויוצא דופן: כמה פעמים שמעתם משפט בסגנון: "אורי מלמיליאן תרם רבות לבית"ר ירושלים" או למשל: "אבי נמני נתן המון למכבי ת"א". ובהקבלה לעולם: "ריאל מדריד בלי ראול זה לא אותו דבר" ו"ריאן גיגס עשה את מנצ'סטר יונייטד למה שהיא". מישהו פעם…

בערב החג קיבלתי מייל מעניין מאחד הקוראים והמגיבים הקבועים כאן בבלוג- תומר חרוב. למייל, שנשלח בעקבות הדיון שהתפחת כאן בשבוע שעבר על רשמי מהביקור במשחק של בית"ר בקרית-שמונה, צורפה רשימה מעניינת ומרגשת שמספרת על החוויות של תומר בדרך אל ו-מ משחק החוץ של קבוצתו, מכבי נתניה, באותו מחזור ממש. מסתבר, כמו שהוא מסכם יפה, שאפשר…

המונח "יום-כיפור", הרבה בגלל המלחמה ההיא, נקשר בהוויה הישראלית לרגע של התפקחות, הודאה על משגים שעשינו ונבעו פעמים רבות מיהירות, שאננות והזיונות שווא. מתוך כך אני מפרסם כאן לראשונה דברים שכתבתי לפני כשנתיים למגירה ונראה לי שמבטאים היטב את המצב הזה של הכאה על חטא והתפקחות כואבת. הדברים הם סדרת מכתבים שכתבתי לידיד נפשי יאיר…