קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים תרבות הגוף

מירוץ השרוכים

לפני קצת למעלה משנה התנהל אצל רונן דורפן דיון מרתק בשאלה מהו ספורט? עבדכם הנאמן טען שם שפורמולה 1 למשל הוא לא ספורט משום שזוהי תחרות בין מכוניות ומכונאים ולא בין אנשים. עבדכם הנאמן מבקש לשנות את דעתו. אחרי המירוץ המדהים אתמול בברזיל השתכנעתי שפורמולה 1 הוא לא רק ספורט, הוא ה"אבא של האבא" (כמו שאומר אלי אוחנה) של הספורט.

לא ניתן להמעיט בחשיבות הזכייה של לואיס המילטון עבור האומה הבריטית. הממלכה, על תקשורתה הפסיכית, צמאה לכל זרזיף של הישג ספורטיבי וגיבורים פוטוגניים ולואיס המילטון נופל עליהם כמו מתנה מהשמיים: שחור, צעיר ורהוט. הדמיון לברק אובאמה הוא לא רק חיצוני. אפילו רה"מ גורדון בראון מצא זמן באמצע מסע השנור ההזוי והבזוי שלו אצל החברים של בן-לאדן בערב הסעודית לברך אותו בשידור ישיר לאומה. לפחות הוא לא עשה את בטלפון.. למרות שזה יכל להיות נחמד: "הלו?! לואיס? לואיס?? זה גורדון.. אתה שומע אותי?!"

הסיום של המרוץ אתמול, ובעצם של העונה כולה, הוא אולי הסיום הדרמטי ביותר שאני זוכר לאירוע ספורט משמעותי בסדר גול כזה מאז המהפך של יונייטד בגמר ליגת האלופות של 99'. הסיפור, בקצרה, הולך כך: לפני פתיחת המירוץ הוביל המילטון בפער של שבע נקודות על פני פילפה מאסה הברזילאי בדירוג הנהגים העונתי. המשמעות של הסיטואציה היתה שבכדי לזכות באליפות חייב היה מאסה לנצח במירוץ ולייחל שהמילטון לא יצליח להתברג בין חמשת המקומות הראשונים.

מבחינתו של מאסה הוא עשה מאה אחוז ומעבר- מירוץ מושלם של הברזלאי שהוביל מהפול פוזישן ועד לסיום. דווקא המילטון, שפתח מהמקום הרביעי בגריד, נתן מירוץ בינוני ואפילו חלש והתקשה מאוד לשמור על מקומו בחמישייה הראשונה כפי שהתבקש מבחינתו. הדרמה הגדולה החלה חמש הקפות לסיום: גשם שהחל לרדת במסלול אילץ את הנהגים לבצע עצירה בלתי מתוכננת ע"מ להחליף לצמיגי "אינטרמידייט" היחידים איתם אפשר למעשה לשלוט במכונית במהירות של 250 קמ"ש על מסלול רטוב. בשלב זה מאסה הוביל בראש בבטחה והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מיקומו של המילטון. עם הכניסה לפיט היה המילטון רביעי, מספיק טוב לאליפות. ביציאה מהפיט היה המילטן כבר חמישי, עדיין בטווח האליפות אבל במצב שעקיפה אחת תהפוך את הכל.

ואכן, באופן הכי דרמטי שיש שני הקפות לסיום נעקף המילטון ע"י סבסטיאן ווטל הצעיר והאלמוני עד לא מזמן וירד למקום השישי. השדרים הבריטיים לא ידעו את נפשם מרב צער ובמרקע כבר הראו את החגיגות במוסך של פרארי מתחילות. אלא שאז קרה הבלתי יאמן, ובמושגים של פורמולה 1 זה סנסציוני לחלוטין, ומטרים ספורים לפני סיום ההקפה האחרונה עקף המילטון את טימו גלוק (שהיה עד אותו רגע במקום הרביעי בכלל) והשתחל למקום החמישי. מה שקרה שם היה פשוט בלתי נתפס: בפנייה האחרונה לפני היישורת, גלוק הגרמני, בלי שום סיבה נראית לעין, פשוט לחץ על הברקס של הטויוטה שלו ואיפשר להמילטון לעקוף!

התמונה בסיום היתה דרמה ספורטיבית במיטבה: מצד אחד במוסך של מקלראן לא יודעים את נפשם מרב אושר על הנס שארע להם מצד שני במוסף של פרארי.. גם לא יודעים את נפשם מרב אושר! הם פשוט לא שמו לב שהמילטון עקף את גלוק!! כל זה הזכיר לי את הפעם האחרונה שבא ראיתי אדומים חוגגים מקודם מדי.. בלומפילד, מאי 98'. גם אז, כמו אתמול, לא סביר שהיתה איזו קונספירציה. כמו איתן טייב גם לטימו גלוק פשוט התחשק להחליט מסיבותיו שלו מי יהיה האלוף. שוב הוכח שבסופו של יום את ההיסטוריה קובעים האנשים הקטנים, האנטי גיבורים..

לפחות מאסה יוכל להתנחם בכך שהוא קנה לו אמש המון מעריצים חדשים, כולל אותי. הדרך שבא קיבל את ההפסד בכבוד (אפרופו האדומים הבכיינים מיפו) ושמר על פאסון היתה מפגן מרהיב של עוצמה אנושית. בכיתי יחד איתו כשברדיו של הקבוצה הוא אמר שניות לאחר סיום הדרמה בקול חנוק מדמעות למכונאים שלו "אני גאה בכם ואוהב אותכם". כל מי שאוהב ספורט צריך להיות הבוקר גאה בפילפה מאסה ולאהוב אותו!

אס בוכה קינג זוכה. המילטון ומאסה אמש אחרי המירוץ

עבודת אלילים

המינוי של אבי נמני למאמן מכבי ת"א (בלבול זה רק בשביל התעודה כמובן) הוא הדבר הכי טוב והכי נכון שמכבי יכלה לעשות. מצד אחד אם נמני הוא באמת כזה גדול אז זכותו ההיסטורית והטבעית על המשרה במכבי אינה ניתנת לערעור. מצד שני אם אין לו מושג אז כדאי שהוא ואוהדי מכבי יבינו את זה אחת ולתמיד, ומתוך כך שמו יפסיק תמיד לרחף בחלל חדר ההלבשה ומעל ראשו של כל מאמן שיהיה למכבי.

אני אישית אוהב מאוד את אבי נמני ומאחל לו המון בהצלחה. כמו בסיפור של מראדונה, ויש המון דמיון בין השניים, זה יכול להיות נהדר לכדורגל. לצערי, שוב כמו בסיפור של דייגו, אני די חושש לניסוי הזה משום שההיטוריה מוכיחה שיש קשר רופף מאוד, אם בכלל, בין יכולות כשחקן לבין יכולות כמאמן. מה שכן, מעניין בטוח יהיה..

11 תגובות על “מירוץ השרוכים”

איציק,

מעולם לא הבנתי את הספורט הזה וכנראה שזה כבר לא יגיע בגלגול הזה. ניסיתי לעקוב כמה פעמים אבל אחרי 5 דקות זה נראה אותו דבר… אני זוכר כשהייתי צעיר הדבר היחיד שעניין אותי במירוצים האלה היה מתי כבר יתהפך רכב או יתנגש באיזה קיר…

אם התיאור שלך לגבי מה שקרה שם עם הגרמני והברקס מדויק, אז הדמיון ל"משחק השרוכים" פשוט מדהים, ואהבתי את ההקבלה שעשית.

לגבי נמני – אני גם מאד אוהב את נימני אבל קשה לי להשתחרר מהתחושה הנכונה בתקשורת, שמישהו עשה לו פה "כיפה אדומה". לדעתי נימני לא צריך את זה, כמו אוחנה בזמנו, והתפקיד שהוא מילא כאיזה אוראקל ניהולי-מקצועי הולם אותו ביותר. כך חשבתי בזמנו לגבי אוחנה, וחבל שנימני הולך לשרוף את עצמו כמו שעשה אוחנה.

אגב הערב – זה רק אני או שגם אתם מדמיינים את יבואה יוצא לספרינט מול בנאדו ואמסלם ומגיע בקלות מדאיגה מול קאלה. אוף!!! מפחיד…

שבי ידידי היקר,

פורמולה 1 כמו מירוצי אופניים זה באמת ספורט שלוקח המון זמן להתחבר אליו, לי זה לקח שנים, אבל כשמבינים את כל העסק והניואנסים הקטנים זה יכול להיות מאוד מעניין. אני ממליץ לעקוב (זה יהיה בעונה הבאה כבר) אחרי השידורים בערוץ 5, בועז קורפל שם זו פשוט אנצקלופדיה! אני מודה שיש לו חלק גדול בהבנה שרכשתי בספורט הזה בשנים האחרונות, מה גם שאי אפשר שלא להידבק בהתלהבות שלו לנושא..

לגבי נמני,
אני דווקא חושב שהתפקיד הזה של אוראקל הוא יותר מדי נח בשבילו ובעייתי בשביל המערכת במכבי. זה כמו ללכת עם ו- (לנסות) להרגיש בלי. הגיע הזמן שהוא יקבל את המושכות ויראה מה הוא יודע, או כמו שאומרים בחתונות של עכו"ם "ישתוק לעולם". :)

לגבי בית"ר,
אסף שקד ידידנו המשותף עדכן אותי שדוד אמסלם הקריא לשחקנים אתמול באסיפה הקבוצתית את הטור שפרסמנו כאן ובבית"ר.נט על המשחק ההוא מ- 2001, בעז"ה זה יעזור!

חוצמזה שאל תדאג, אין מצב שלא יבואה ולא אף שחקן בהפועל יקבל רשות מגוטמן לעבור את החצי הערב..
יש לי תחושה טובה, שחלילה חלילה לא אתבדה..

כמו שכתבתי אצל דורפן, אני לא חושב שמעולם מישהו האט בישורת האחרונה, יש כאן משהו קצת מסריח שאני חושב שאולי יבדקו אותו, נהגים לא מאיטים סתם ככה ! בכל מקרה גם לפרארי הגדולה מוטב מדי פעם להפסיד ואם כבר אז ככה בכבוד גדול.

איציק,

במירוצי F1 התעניינתי קלות בלבד עוד לפני שהטלביזיה שידרה כל מירוץ מכל מקום על הגלובוס. האטרף שלי באשר לנושא, נוגע לסיפור הבא:
בצעירותי טופלתי אצל הפרופ' צבי נוימן המנוח, אחד מהכירורגים הפלסטיים הידועים בעולם ואבא של דני נוימן יבדל"א (אבל רצוי לא כפרשן ספורט בבקשה…). מאז, כל אירוע הקשור בתחום, ריתק את תשומת ליבי.

בשנת 1976, התרחשה אחת התאונות המחרידות בעולם מירוצי ה F1, כשהקורבן היה אלוף העולם המכהן (1975), האוסטרי ניקי לאודה מקבוצת פרארי.
כבר בסיבוב השני של המירוץ, כנראה בגלל תקלה טכנית, אירעה התנגשות בין לאודה לנהג אחר, ושתי המכוניות עלו באש. בעוד הנהג השני מצליח להיחלץ מהמכונית הבוערת, לאודה נתקע במכוניתו למשך זמן רב וחולץ לבסוף לאחר שכל גופו מכוסה כוויות איומות וריאותיו חרוכות מעשן.
לי בוודאי אין יכולת להסביר את מה שקרה אחרי, וגם לא לרופאים ולכומר שהוזמן לשאת תפילת אשכבה ליד שרידי המכונית של לאודה, אבל אחרי שישה שבועות (!) בלבד, כבר ישב ניקי לאודה מחדש ליד ההגה.
הטיפוס הזה, חזק פיזית ומנטאלית, חזר לנהוג כשפרצופו המצולק עטוי במסכה מיוחדת, וזכה מאז בעוד שתי אליפויות עולם, ב- 1977 שוב עם פרארי, וב- 1984 עם מקלארן.

ב- 1982 הגעתי לביקור משפחתי במונטריאול, יומיים לאחר שנהג ה- F1 הקנדי ז'יל וילנב נהרג בתאונה במירוץ בבלגיה. וילנב היה גיבור לאומי בקוויבק והתאונה ומסע הלוויה שודרו ללא הפסק בטלביזיה. מספר שבועות לאחר מותו של וילנב, הגיעו כל נהגי ה F1 על רכביהם לחלוק לו כבוד במירוץ ראווה.
יחד עם מאות אלפים עמדתי ברחוב סט קאתרין וראיתי את מצעד ההצדעה לוילנב. מכוניות המירוץ נישאו על גבי משאיות, ומאחורי כל משאית כזו, מרצדס פתוחה ובה הנהג כמובן עם שתיים שלוש דוגמניות לידו. בשלב מסויים עמדתי כשני מטרים מהאליל שלי, ניקי לאודה, שאי אפשר היה לטעות בזיהויו בשל הצלקות שעיטרו את ראשו ופניו. הצלחתי לצלם אותו די מקרוב ולצעוק לו שאני מישראל. כאילו שאכפת לו.
את המירוץ לא התאפשר לי לראות אלא בטלביזיה, וממילא חשיבותו היתה בעצם קיומו ולא במי שהוכתר כמנצח.

ניקי לאודה כיום הוא מנהל קבוצת פרארי, ודמותו אף זכתה להנצחה קומית כמיסטר בארנס בסדרה "משפחת סימפסון".

מאז רפתה קצת ההתעניינות שלי בנושא, אבל אני מודה שהתכתובת בנושא אצל רונן ואצלך, מפעילות איזו בלוטת נוסטלגיה…

בכל מקרה, לטעמי, מירוצי מכוניות הם ספורט לכל דבר ועניין. ובשבילך שבי יש לי רעיון: כשאתה רואה מירוץ מכוניות, ורצוי F1 בטלביזיה, השתק לחלוטין את המכשיר ובמקום רעש המנועים, שים את המוסיקה האהובה עליך בקולי קולות. השילוב הזה מ נ צ ח!!!

ולגבי אבי נימני (OFF TOPIC), הגיע הזמן שהוא יפסיק לחסות בצילם של אחרים. שיקח את הקבוצה על גבו כמאמן, כפי שעשה זאת בהצלחה מרובה כשחקן וקפטן, ויראה מה הוא שווה. אני מקווה בשבילו שלא יגמור כמו סיני בהפועל ת"א.

רק לא הוזכר כאן שבניגוד לאחרים, גלוק לא החליף צמיגים בהתאם לכביש הרטוב.
לטענתו הוא היה חייב להאט דרסטית כדי להישאר בשליטה בגלל העניין הזה…

איציק,
לשמחתי לא נפסיד השבוע, אנחנו לא משחקים…
אני עוקב ואדווח בשבוע הבא.

רציתי לציין שאולי בגלל שאני לא אוהד את אף אחת מהקבוצות ששיחקו אתמול, ואולי למרות, ממש נהניתי מערב של כדורגל ישראלי.
(אוקסימורון???) וסליחה שאני דורך על הפצעים של אוהדי בית"ר הנוכחים.

פילוסוף,

אין לך מה להצטער. למרות שאני כן אוהד בית"ר, מאד נהניתי מאיך שהקבוצה שלי שיחקה אתמול. התוצאה כאבה, מאד מאד, אבל הבוקר אני יכול להסתכל על הצדדים החיוביים. והיו כאלה אתמול.

אני לא יודע עד כמה מחוץ לירושלים מבינים אבל אצלנו כבר מודעים לכך שאנחנו בסופה של תקופה ובהיערכות לתקופה חדשה, צנועה ואנושית הרבה יותר. אנחנו נצא הרבה יותר חזקים מהתהליך הזה. לכן גם היציעים והאווירה הציבורית לא גועשים כמו שציפו לכך בשפלה.

שבי,

אין שמחה לאידה של בית"ר, לפחות לא בחוגים בהם אני מסתובב. התחושה היא, שבית"ר, למרות שתי אליפויות שהושגו בסיועו הכלכלי הנדיב, היתה בעצם כלי שרת בידיו של אדם ציני רדוף שדים ואפל במידה רבה.
לא ראיתי את המשחק אתמול, אך לפי הסיפורים, טוב שכך. אין לי כוח לעוד סאגה בת 90 דקות שבסופה הקבוצה הטובה יותר מפסידה…
אני מאמין שבית"ר עשוייה להרוויח מנטישתו הצפויה של גאיידמק. השפיות תחזור לניהול, המנהלים יהיו אוהדי בית"ר ולא גוזרי קופונים פוליטיים, הנוער המצויין שלכם יגויס לטובת הקבוצה הבוגרת והכי חשוב, אולי תפטרו כבר מזוללי הממון מעוטי היכולת, עידן טל, גרשון ודומיהם.
רק בקשה קטנה, השאירו לנו את ויסה, התאהבנו קשות!

בני,

אהבתי את הניתוח הקולע. חותם על כל מילה.

חוץ מ… אתה יודע, לא נוכל להסכים לכך… זו "גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה"…

סגור לתגובות.