קטגוריות
אנפילד כל הרשימות ממשיך לנסוע עשרים ושניים משוגעים

ליברפול ONE

הגעתי לאנגליה. ז"א נחתתי מחדש בממלכה כבר לפני שלושה שבועות, אבל כמו שלא נחתת בארץ הקודש לפני שהיית בירושלים, ולא היית בירושלים אם לא היית בכותל, כך גם לא הגעת לאנגליה אם שמת פעמיך לעיר הקודש ליברפול, ולא היית בליברפול אם לא דרך כך רגלך בשערי המקדש שבפאתי אנפילד רואד.

קורים דברים בליברפול, גם כאלה שלא קשורים לכדורגל תאמינו או לא. בשנה האחרונה ליברפול היא בירת התרבות של אירופה, אירועים רבים נערכים בעיר והערב היא אפילו תארח את טקס פרסי המוזיקה האירופי של MTV – כבוד שהיה שמור בעבר בלעדית לערים "אופנתיות" כמו מילאנו ברלין וברצלונה. כל העסק הזה גם גורר תנופת פיתוח רצינית מאוד בעיר שאחד השיאים המרשימים שלה היא פתיחתו של הקומלפקס ליברפול ONE במרכז העיר. אני מודה שתחילה הייתי סקפטי, מה כבר יכול להרשים בעוד קניון? אלא שהופתעתי מאוד לטובה. מבחינה ארכיטקטונית מדובר בפרוייקט מעוצב בטוב טעם בסגנון מינמליסטי חם, שבלילה נראה כמו שדרת מעצבים בניו-יורק או פאריז בלי הפוזה של ניו-יורק או פאריז.

את הדרך לאנפילד אני עושה בחברת שני אירים שנפלתי עליהם בכדי להתחלק בתשלום למונית. בדרך אנחנו משוחחים על, איך לא, רובי קין. להפתעתי הם לא שמעו על אורן ניסים כך שהתקשתי מעט להסביר להם את דעתי בנושא. בכל זאת נפרדנו כידידים. בהגיעי עצמי אומר לי: "בחייך, עוד פעם? זה לא שאתה פעם ראשונה פה.." "ביום שאני לא אתרגש יותר למראה הקופ", אני עונה לעצמי הנודניק, "אני פורש מכדורגל". בינתיים אני בודק שיש לי מספיק זמן ורץ להעמיס מנה של פיש אנד צ'יפס לפני השריקה. אלא שהפתעה מצפה והתור לפיש-אנד-צ'יפסייה הקבועה שלי מתארך כמעט עד סטנלי פארק. כנראה בגלל שזה אמצע שבוע כולם הגיעו רעבים ישר מהעבודה.. בצר לי אני נאלץ להתרחק איזה חצי קילומטר עד שאני מוצא אחת עם תור סביר.

ואחרי כל זה אני נכנס סופסוף בהיכל הקודש. זה מזכיר לי שפעם אמרתי לחברה שאם הייתי אישה הייתי מנסה להבין מה כ"כ מושך אותנו הגברים בכדורגל הזה. בחיי שאם הייתי בת המין היפה הייתי רוצה שארבעים אלף ישירו לי עם לכלוכית בעניים "לעולם לא תצעדי לבד".

ואז נגמרת הרומנטיקה ומתחילה המציאות.

מתחילת העונה אני מנסה להבין האם הקולות המגיעים מאנפילד הם צליליו של המשיח המתקרב או שמה חזיון תעתועים. התשובה, לדאבוני, היא שמשיח לא בא ולא מטלפן. גג שולח איזה סמס. ליברפול 2008/09 היא בדיוק כמו ליברפול של כל אחת מהשנים הקודמות תחת רפא בניטז- זהירה, מפוחדת, נעדרת יצירתיות ופלייר. אין לי אלא לקבוע בצער שהמיקום הנוכחי בליגה הוא תוצאה של מזל, שכבר החל להסתיים בשבת האחרונה, ולא תוצאה של שינוי איכותי ביכולת.

הדבר שהכי צועק לשמיים בליברפול הנוכחית היא העדר היכולת ליצור בהתקפה. חוץ מג'רארד (ואלונסו כשנחה עליו הרוח) אין שם אף שחקן שכשהוא לוקח את הכדור את הכדור יש לו איזה חזון מה הולך לקרות איתו בעוד שניים שלושה מהלכים. כשקאוט, ריירה, מאסצ'ראנו או קין מקבלים את הכדור הם תוקעים את הראש ברצפה ועטים קדימה.. אללה באבאללה! …

מפה לשם אתלטיקו עולה ליתרון מוצדק עם מהלך כדורגל פשוט, ועל כן מבריק, אותו מסיים ברשת מקסי רודריגז. מקסי זה, הוא לדעתי אחד השחקנים הפחות מוערכים בדור הזה של הארגנטינאים. קשר 50/50 כמו שאחד כזה אמור להיות: לא רק נגר שמחפש לקצץ רגליים בעיגול האמצע אלא שחקן שמוסיף המון מחשבה ותחכום למשחק ההתקפי. אגב, לדעתי הוא גם היה השחקן המצטיין במונדיאל האחרון בגרמניה.

במחצית האוהדים שלנו ושל אתלטיקו עוסקים בהחלפת שירי טורס ובאוויר ישנה אווירה מרגשת של אחווה מאוד מיוחדת בין שני המחנות. כשחושבים על זה כנראה שזה לא מפתיע- יש המון במשותך בין שני מהעודונים הגדולים האלה ששנים ארוכות חוסים בצילם של מועדונים השוכנים בסמיכות להם- ריאל במקרה של אתלטיקו ויונייטד במקרה שלנו.

גם במחצית השנייה לא מגיעה בשורה מיוחדת, וכשלוקאס ה"תותח" נכנס בדקה השמונים בערך אני מבין שגם רפא וויתר על המשחק. לפחות בדקה התשעים מתרחש אירוע מרגש ומיוחד שהיה אולי בכל זאת שווה את הנסיעה הארוכה: לואיס גרסייה, מליקסון הספרדי בעיני (להדגיש איזו חיבה אני חש כלפיו), נכנס למשחק ומתקבל בסטנדינג אוביישן של כל ארבעים ומשהו אלך הצופים שמייד גם פוצחים בשיר המיוחד שהקופ חיבר לו כשישחק אצלנו. ולא מדובר בסתם שיר- איזה לואיס גארסייה אולה אולה כזה, מדובר בסרנדה שלמה, כבוד שזוכים לו רק כאלה (כמו טורס) ששבו באמת ובתמים את ליבו של הקופ. או אם תרצו בו נגיד שלמומו סיסוקו אין "סכנה" שיחברו שיר כזה ובטח שלא ישירו אחד אם וכאשר יחזור לאנפילד במדי יובה..

Luis Garcia
He drinks Sangria
He came from Barca to bring us joy

He's five foot seven
He's football heaven
!So please don't take my Luis away

ולואיס, כרגיל, מביא לנו את הבראכה ופנדל פרי מוחו הקודח של השופט השבדי נשרק לטובתנו: האם השבוע השחור שלי שהתחיל עם ההפסד בטוטנהאם, נמשך עם הדבר הזה שקרה ביום שני בטדי ועמד להחתם עם ההפסד והתצוגה המגעילה הזו עמד סופסוף לקבל תפנית? אכן כן וליברפול :ONE

ONE נקודה, מ- ONE שער, של ONE אלוהינו. סטיבי ג'י.

 

מלמעלה למטה: סטיבי ג'י ניגש לבעוט את הפנדל; שחקני אתלטיקו רוצים לאכול את השופט; אוהדי ליברפול ואתלטיקו מריעים אחד לשני בסיום; עבדכם הנאמן.

15 תגובות על “ליברפול ONE”

במונדיאל ההגנתי בגרמניה שוב שחקן התקפה לא ראוי בכלל להיספר כשחקן הטוב ביותר בטורניר…
אגב דעתי על מקסי שהוא לא ממש 50-50 יותר 60-40, מקסי אתם יודעים…

אהה ושום מילה (שלך או של רפא) על יוסי בניון..

איציק,

על אווירת הנכאים וחוסר האמונה אתחשבן איתך בעתיד…
אבל איך לכל הרוחות אתה משיג כרטיס לאנפילד? שחרר קצת מידע, משהו מתבשל אצלי.

בבקשה בני, גם כשירות לשאר הקוראים:

כרטיסים למשחקי הבית של ליברפול בפרמייר -ליג יוצאים למכירה לקהל הרחב (General Sale) בד"כ שבועיים לפני המשחק. את הכרטיסים ניתן לרכוש דרך קופות המועדון במס' (כפי שמחייגים מהארץ):0044-8702202151
פרטים מדוייקים על מועדי המכירה ניתן למצוא כאן:
https://www.liverpoolfc.tv/tickets/info.htm

כרטיסים למשחקי הבית בליגת האלופות נמכרים על בסיס "נקודות זכות" (Priority) ממשחקים קודמים במפעל- לדוגמא: למשחק נגד אתלטיקו הייתי זכאי לרכוש כרטיס על בסיס זה שבשנה שעברה הייתי בשני משחקי בית בליגת האלופות. שוב, פרטים מלאים בכתובת שנתתי למעלה.

שוק שחור:
סוכנות כרטיסים שעבדתי איתה מס' פעמים בעבר והייתי מרוצה (למרות שאני כמובן לא לוקח אחריות) ובנסוף מציעה מחירים סבירים יחסית לשוק שחור:
https://www.1st4footballtickets.com/

קצת צבע (או ליתר דיוק קצת מוזיקה) במידה ויש מישהו שאינו יודע זאת (סיכוי קלוש אבל בכל זאת) השיר ללואיס גרסיה הוא לפי המנגינה של you are my sunshine. גם לסיסוקו יש שיר לפי המנגינה של buffalo soldier (טוב שמישהו זוכר בוב מארלי) שהולך "מו,מו,מו סיסוקו, קו/ מו,מו,מומו סיסוקו, קו" (זה נשמע ממש אידיוטי שכותבים את זה).

בקשר לביקורת שלך היא נכונה חלקית לדעתי. ליברפול השנה פחות מסתגרת, יותר יוזמת ויותר נוטלת סיכונים במובן הזה היא פחות שמרנית וזהירה. עם זאת, אני מסכים שהיא נעדרת יצירתיות ופלייר (כן סטיבי אני מדבר גם עליך. זה יפה שמדי פעם אתה עושה משהו עם העקב). הנעת הכדור שלה בהתקפה מוגבלת, לא מדוייקת ונראית מקרית קצת

סיימון,
אתה מתכוון בצד החיובי? תוכל לפרט? אני מבין שבליברפול של השנים האחרונות מנסים להלחם בתדמית שנוצרה לעיר ומשקיעים גם בכל הנוגע לתרבות. אגב, ולא שאני נהנה להגיד את זה, מנצ'סטר הפכה גם היא מברווזון מכוער עירוני לעיר די שיקית, ואני חושב שלהצלחה של הכדורגל שם יש חלק בכך. בסוף השבוע הזה מתארח טקס פרסי המוסיקה של MTV בליברפול, משהו שנחשב הזוי למדי עד לפני כמה שנים (לא הטקס, האירוח בליברפול).

אפרט בשמחה שיהיה לי קצת זמן..
בצד החיובי אני מתכוון בודאי, לפחות בנתיים.

ומה שיקי במנצ'סטר? אירועי ספורט יש שם בשפע אבל חוץ מזה נאדה, גורנישט, כלום ושום דבר.
אה יש שם גם בית כנסת…

בני.
אכן. נקודה נכונה מאוד לגבי הטקס של MTV וגם נגעתי בזה בפוסט. אגב היה טקס מרשים ויפה עם אווירה ליברפולית שיוצגה ע"י הגשה חמה נינוחה ולא פורמלית. רק עצבן אותי שנתנו למייקל אואן להגיש את אחד הפרסים, הייתי בטוח שיתנו את הכבוד לסטיבי ג'י.

אריגיא.
מה יהיה עם הבדלנות הזו :)
ליברפול היא חלק מאנגליה, חלק עם יחוד ואופי שונה ועצמאי אמנם, וזה מה שיפה.

לליברפול יש מרקם, זהות ואופי שונה מיתר הממלכה, ואפילו אתה לא תיקח את זה ממנה, כמו גם כאלה שממשיכים לדבוק בסטיגמות נושנות ומפספסים את מה שניצב מול עיניהם.

אריגיא.
מסכים לגמרי. אבל זה עדיין לא אומר שהיא לא חלק מהממלכה. בתור אנגלי לא הייתי רוצה שאנגליה תהיה רק לונדון, הייתי רוצה גם ליברפול וקנט ועוד מקומות שונים ומיוחדים.
או בהקשר שיותר קרוב לליבנו:
בתור ישראלי אני רוצה שבאר-שבע תהיה חלק מהמרקם התרבותי והחברתי של ישראל ולא ישות נפרדת מה שישאיר אותי רק עם ת"א. מתאים לי גם שלמה ארצי וגם זהבה בן- זה לא חייב להיות או זה או זה.

רונן.
משמח אותי לראות שיש לך עדיין מצב רוח אחרי שבת :)

אם באמת מתאים לך גם זה וגם זה, אתה אמור להתייחס לשני הצדדים שווה בשווה, לא?… אני מניח שאנחנו מסכימים על הכל, גם על מה חשוב וגם על איך להתייחס. אנחנו רק חלוקים על הדרך בה צריך לפעול כשדברים לא בדיוק עובדים כמו שהם צריכים.
ובאותו הקשר, הרגע חזרתי מהקרנה של הסרט hunger. מצלצל מוכר?

סגור לתגובות.