אני יודע שלא תופסים אדם בשעת צערו, ואחרי ההשפלה הזו זה גם קצת לעג לרש, אבל בכל זאת אתם תסלחו שאני לא יכול להתאפק.. 7789 קולות… זה אפילו לא חצי יציע בטדי!
ועכשיו מספרים לנו שארקשה (כל הזכויות על הכינוי הנפלא שמורות לאריגיא) פגוע, שהוא מרגיש שבגדו בו, שהוליכו אותו שולל.. תגיד אדון ארקשה- באמת אין גבול לטפשות?! מה חשבת? שזה שאתה זורק לעברנו שטר של 20 דולר יגרום לנו להשתטח לרגליך ולהפוך לעבדים נרצעים של השגיונות ההזויים שלך? אתה מזכיר לי את הילד ההוא בביה"ס, השמן והמחוצ'קן שלא היו לו חברים, רק אבא עשיר. אז הוא היה מביא ממתקים לכיתה, מחלק לכולם וחושב שבגלל זה הם יהפכו לחברים שלו.. הם לא. הם זללו את הסוכריות לשובע ורק צחקו עליו יותר..
אחח.. ארקשה, ארקשה.. שמעתי שאתה שוכב בבית עם שפעת, אז לא נעים ואני אעצור כאן. העיקר הבריאות באמת, השאר מעליש..
בפוסט האחרון הזכרתי, בהקשר של הזלזול והאדישות של ארסן וונגר כלפי מבקריו, סיפור יפה ששמעתי פעם ושייכתי לפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה. לבושתי, מסתבר שטעיתי והסיפור הוא בכלל על הפילוסוף היווני דיוגנס (ותודה לידידנו הבא בימים- Old Timer שתיקן אותי). מפה לשם, גיל- שליחנו בבוסטון הרחוקה, שולח לנו את המדרש המקסים הבא פרי עטו של הרב חיים נבון, אחד מנציגיו המוצליחים של דור הרבנים הצעירים בארץ:
"הפילוסוף היווני דיוגנס מהעיר סינופֵּי, שחי במאה הרביעית לפני הספירה למניינם, היה ידוע בהסתפקותו במועט. דיוגנס חי דרך קבע בתוך חבית. יום אחד, הכובש הגדול אלכסנדר מוקדון, ששמע על הפילוסוף המיוחד, הגיע לבקרו. "מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאל אלכסנדר את דיוגנס הספון בחביתו. "לזוז", ענה דיוגנס. "אתה מסתיר לי את השמש".
"דיוגנס, כאיש המסתפק במועט, היה תלוי באלכסנדר הגדול הרבה פחות משהיה תלוי בו אם היה חובב מותרות. אך גם דיוגנס לא השתחרר מתלות. הוא היה תלוי – באלוהים. אלוהים יכול להביא עליו שמש או גשם, שלום או מלחמה, בריאות או מחלה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנו, באנשים שאינם מתנזרים מכל הנאות העולם. תלותנו בקב"ה גדולה פי כמה".
ואחרון, אך חביב ביותר, רשימה ששולח לנו בני תבורי, ידיד המחלקה באם-המושבות, ועוסקת בימים הקשים שעוברים על הקבוצה האהודה עלי (ועליו) ב- NFL, הסן-פרנסיסקו פורטי-ניינרס.
שבת שלום!
_________________________________
אזעקה במפרץ
רציתי להתחיל בקפיצת שמחה, והאמת היא שעד כמה דקות לתום הרבע הרביעי של המשחק בין סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס לבין אריזונה קרדינלס, יכולתי להשתעשע במחשבה שהנה זה הולך לקרות.
אבל זה לא קרה. החדשות הרעות מבשרות על הפסד נוסף, שביעי במספר לקבוצה שבמשך כעשור (אמצע האייטיז לאמצע הניינטיז פחות או יותר), בעטה בכל ישבן במכנסיים הדוקים וזכתה בארבעה סופרבולים.
החדשות הטובות, אולי, אם נסתפק במועט שבמועט, הן שלא היינו כל כך רעים אתמול, ואפילו הובלנו בשלבים רבים של המשחק. היה אפילו רגע של מחלוקת שניות לסיום, אבל השופטים פסקו לטובת אריזונה וזה נגמר.
זה כמובן לא מספיק. כשאתה מנצח רק שניים מתוך תשעה משחקים, סביר מאוד להניח שאת הפלייאוף תראה מהכורסא, כשלצווארך צעיף. נכון שאפשר, בנסיבות מיוחדות, להתנחם ששני ניצחונות יש לנו.
הניינרס, הקבוצה שהביאה לעולם שמות כמו ג'ו "קול" מונטנה, סטיב יאנג, ג'רי רייס ואחרים שבניצוחו של המאמן הגאון ביל וולש ו"התקפת החוף המערבי" שהגה והייתה מגה אימפריה, הפכה בשנים האחרונות, למשהו עלוב ומעורר רחמים, מן קוקר ספנייל שעיניו דולפות ועכוזו נבעט על ידי כל בר בי רב.
תאמינו או לא, מיקומה הנחות והישגיה העלובים, הביאו לקבוצה את זכות הבחירה הראשונה בדראפט של 2005. הבחירה הייתה בשחקן שדורג ראשון, הקווטרבק אלכס סמית'. לא נרחיב בנדון, רק נציין שהתועלת שסמית הביא לקבוצה, שווה בערכה לתועלת שברקוביץ' ורוסו הביאו למכבי ת"א.
מאז, פוטר המאמן דיק נולן, ואת מקומו תפס מייק סינגלטרי, שחקן ענק ונערץ עלי, דווקא בשיקגו ברס. גם הוא אינו מצליח בינתיים, הטבלה הרי אינה משקרת, אבל יש פרשנים הטוענים כי רוח חדשה מנשבת במפרץ ויש למה לצפות. לא העונה כמובן.
מתסכל. לא רק שרשרת ההפסדים המתארכת משנה לשנה. גם העובדה שאי אפשר למצוא נחמה אפילו בקלישאה הגורסת כי "הכדור הוא עגול", אינה מוסיפה. אבל אני, איש למוד אכזבות, אופטימיסט נצחי ואוהד שרוף.
יום ראשון הקרוב, ארבע אחרי הצהרים שעון פסיפי, סנט לואיס אצלנו בבית. נקרע להם ת'אמא!! אולי…
בני תבורי
היו ימים במערב.. ג'ו מונטנה הגדול!
ידעתי שזה לא יעבור לו בשקט, ה-7000 ומשהו שלו. מעניין מי שכח לספר לו שבית"ר ירושלים זה באמת מותג גדול ומנוף טוב, רק שאלה שבאים מחולון, עפולה וגדרה לא מצביעים בירושלים.
איציק, נכון שפתחת בכך ש"אין תופסים אדם בשעת צערו", אך על כל מה שהוספת אח"כ (תחת הכותרת "לא יכול להתאפק…") נאמר כבר "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך"…
גם אם ראיתי ואני עדיין רואה ב"חבר אראקדי" אויב אידאולוגי, אשר מייצג מבחינתי מוסר חברתי מעוות ועקימות אנושית, הרי שבי אישית (לא אידאולוגית…) הוא מעולם לא פגע ונדמה לי שיהיו רבים אשר יעידו כי הוא סייע להם (גם אם בדרך פתלתלה ולא ראויה לשיטתי). ולו בשל כך ראוי שננהג בו דווקא עתה במידת הרחמים…
אני לא ירושלמי, (אלא אם שנתיים נפלאות ברחוב ריש לקיש 11 נותנות אזרחות כבוד או לפחות הנחה ברכישת פיצוחים לשבת אצל צדקיהו), ואי לכך לא הייתי נהנה מארקדי כראש עיר ובוודאי שאינני מצר על הפסדו. אני רואה את מה שקרה לו כעסקה כושלת. כהימור על סוס לא נכון, או אם תרצו, השקעה במניה שנפלה. אני לא חושב שמישהו היה חייב משהו לאיש רק בשל העובדה שמימן ביד נדיבה את בית"ר ואף תרם מכספו לפרוייקטים שונים לרווחת הציבור. צריך להדות ולהעריך את פועלו, אבל אם הוא סבר שמימון משכורת של כדורגלן או קייטנה לאמהות וילדים מבטיחות תמיכה בקלפי, אז הוא טועה, או חמור מכך, מזלזל בשיקול דעתם ובאינטליגנציה של רבים ונוהג בשיטות של מאפיה. כך או כך, טוב שהלך. (והנה גם יצא לי חרוז…).
איציק,
בדיוק כמו לך, גם לי זה נשמע כמו שוחד. נתנו כסף – תנו קולות. איפה הדיבורים על פילנתרופיה? ביום כזה אפשר להיות גאה בירושלמים שלא לקחו את השוחד הזה.
צודק אריגיא לגבי השינוי הדמוגרפי שחל בשנים האחרונות ביציעי טדי. כמובן שאין לי נתונים מספריים, אבל אני יכול להעריך שבערך 50-60 אחוז (ואולי אפילו יותר) מהבאים לטדי אינם תושבי העיר. אם תספור גם את תושבי ערי הלווין – מעלה אדומים, גבעת זאב, בית שמש, מודיעין, צור הדסה, מבשרת – תגיע למספרים של יותר מ-70%.
ולגבי היועצים שלו, כשאתה יוצא למלחמה עם יועצי אחיתופל כמו טובול, זקן, עמדי, דדש ואחרים מאותו דגם ייצור, אל תופתע מכלום בסוף היום. על זה אומרים, עם כאלה חברים מי צריך אויבים…
חברים.
הסיבה שאני שמח לאידו של ארקדי בצורה גלויה שכזו נעוצה בעובדה שהאיש זלזל בי והשפיל אותי בכך שחשב שבעזרת כסף הוא יוכל לקנות את דעותיי, השקפותיי ותפיסת עולמי. אני מסכים מאוד עם שבי שנקט במונח שוחד. יש משהו מאוד מקומם בזה שמישהו מנסה לקנות אותך בכסף, זה נסיון שידול לזנות פר-אקסלאנס, ולפיכך התגובה האמוציונלית החריפה שלי ושל רבים אחרים מאוהדי בית"ר.
אריגיא ושבי.
מאז שאני הולך למשחקים אני זוכר שלמצוא ירושלמי בטדי זה בערך כמו למצוא אנגלי באולד-טראפורד. אולי התופעה הזו התגברה בעשור האחרון בעקבות ההגירה השלילית של חילוניים מירושלים אבל אני בהחלט לא רואה אותה כתופעה חדשה.
חברים יקרים, מסכים הם המהות אך חולק על הדרך.
אין לי ולו השגה אחת על הביקורת כלפי ארדי, ואני אפילו יכול להוסיף לה. יחד עם זאת, כשאני מנסה לנסות ולהבין אותו (אני מקווה שזה לא יעלה לי במחיר אישפוז…) צריך לזכור כי האיש מגיע מרוסיה, ממנטליות של ה"פסבדו-דמוקרטיה" הרוסית (שם אוליגרכים כן קונים שילטון) ופשוט לא הבין/לא היה מסוגל להבין כי הוא מגיע למקום בו יש (לפחות עד כה…) ערכים שונים.
את השמחה לאיד הפרטית שלי אני מפנה (כפי ששבי ציין בצדק רב) אל חבורת האחיתופלים אשר סבבה אותו – אותה חבורה אשר מצצה כל טיפה של עושר והשמיעו לו את הפיזמונים אותם רצה לשמוע. לראות את יוסי מילשטיין שב לשוק העבודה ה"אמיתי" בהחלט יהיה מראה משמח…
איציק היקר.
ראשית, ברכות על המסמכים האחרונים.
שנית, ארקדי- הוא כנראה שכח שרבים מאוהדי בית"ר אינם בעלי זכות בירושלים, יען העובדה שהם עולם לרגל מכל קצוות הארץ. בקצב הזה עוד נתגעגע לימי גד זאבי … ואני מתכוון למשבר הכלכלי הקשה. הסכומים המטורפים שגיאדמק שפך (5 מליון ש"ח לארזי, שקלאר שעשה קופה, גרשון וזנדברג עם חוזים הזוים … להמשיך??). תראה את הכסף שהפסיד לוני בת"א ב 13/14 שנים וכמה כסף שפך גיאדמק בשנתיים. בשנתיים לא בונים קבוצה.
לגבי הסיפור היפה, אז מאיר שלו כבר הזכיר אותו בטור שלו לפני שבוע או שבועיים. מוסר ההשכל שלמד שלו הוא שישנם זכויות (משפטן או לא?) שאף אחד לא יכול לשלול מאיתנו, כמו אור השמש. גם לא מצביע דגול.
מה שאני יכול ללמוד מהסיפור הוא שגם לאוהדי כדורגל יש זכות לקבל את אור השמש שלהם (הקבוצה, אלא מה) בלי הפרעות של מליארדרים היסטריים (או אוהדים גזעניים- לא פחות חשוב!!).
אה, והילד השמן – זה משל למישהו שגם אני מכיר? בחור בשם אבי ש. ?
בברכת שבוע כדורגל מוצלח לכולנו (ולא! אין כוונתי ל"פוטבול" …חס וחלילה).
ליאור פ.
איציק,
חולק עליך לגבי סוגיית ה"ירושלמי בטדי". נכון שתמיד היו תושבי חוץ בטדי, ובכמויות נכבדות, אבל אף פעם הם לא היו הרוב. להכרתי, ושוב, אין לי שום נתון, התופעה צמחה מאד בשנים האחרונות, וביציעי טדי ה"חוצניקים" הם הרוב. ברור שזה קשור לשינויים הדמוגרפים שעוברת ירושלים, אבל זה דיון אחר.
לדעתי, ריבוי אוהדים מחוץ לעיר היא גם אחת הסיבות לתופעות כל כך מכוערות כמו שאנחנו רואים בשנים האחרונות, ההתנכרות לסמלי עבר ירושלמים אותנטיים, היחס החרפתי לשחקני נשמה לא נוצצים דוגמת יואב זיו, הגזענות הגלויה והבאמת חריגה, האלימות שאוטוטו תעלה בחיי אדם, ועוד ועוד. אגב, כשה"פלנגות" של מחנות האוהדים נפגשים, איפה הם עושים את זה? במרכז, כמובן. העצורים האחרונים באירועי האלימות הקשים שבהם היו מעורבים אוהדים, מאיפה הגיעו? רעננה, רמת השרון, כפר סבא.
יהיו שיגידו שכל מה שהזכרתי תמיד היה בקהל של בית"ר, עוד מימי ימק"א העליזים (בני בטח ייזכר בליל הצינורות בפתח-תקווה, 74' אם אני לא טועה… זו תקופה אחרת, אווירה אחרת, מתחים אחרים, מדינה אחרת), והם יהיו צודקים, כמובן, אבל מדובר על מידתיות ועל סדרי גודל.
שבי,
העלית נקודה מעניינת שאינני יכול להסכים איתך יותר לגביה.
לשם בית"ר ירושלים, התלוותה תמיד מיתולוגיה (ואני מרשה לעצמי להניח שרק חלקה היה מגובה בעובדות מוצקות) שעסקה בהתנהגות הקהל. פעמיים חוויתי את הצד הפחות נעים של חלק מאוהדי בית"ר, בשני משחקים רצופים, חצאי הגמר ב – 74'. מאידך, כשגרתי בירושלים, ניצלתי הכירות קרובה עם "גורמים מוסמכים" שאיפשרה לי צפייה בחינם במשחקי הקבוצה בימק"א. שם, על יציעי העץ והבטון פגשתי מרכיבים אחרים של הקהל הירושלמי, כאלה שעסקו בעידוד, בשירה ובחלוקת מטעמים שהביאו מהבית. הם עלו במספרם לעין שיעור על הגורמים המיליטנטים, אבל מטבע הדברים, נשמעו פחות וזכו גם לפחות כותרות.
עם השנים זכתה בית"ר להצלחות רבות שתורגמו להפיכתה לקבוצה כלל ישראלית אשר משכה אוהדים מכל קצוות העם והארץ. חלק גדול, לצערי הרב, הגיע ליציעי טדי כשהוא חמוש בפחות אהבה לקבוצה ויותר מעוניין בסיפורי הבלהות וברצון להפוך לחלק מהמיתולוגיה. אלה, לעניות דעתי, אותם אלה השורקים בוז בדקות דומיה לרבין, אלה הנוהמים לשחקני שחורי עור, אלה הפורצים לדשא לפני תום המשחק. אלה שבית"ר כקבוצת כדורגל מעניינת אותם כקליפת השום, אבל כשם נרדף להתלהטות יצרים, בהחלט כן. אלה אשר מכפישים בהתנהגותם קהל ענק של מועדון מכובד. אמרת: "זו תקופה אחרת, אווירה אחרת, מתחים אחרים, מדינה אחרת), והם יהיו צודקים, כמובן, אבל מדובר על מידתיות ועל סדרי גודל." ואתה צודק כמובן, רק לך תשכנע אותם.
יש בקהל הביתר"י כאלה הרוצים לשמר בכוח את התדמית האלימה שהתבססה על שונות פוליטית וחברתית, על רגשות קיפוח שאינם רלוונטים עוד ועל "אני ואפסי עוד".
לא ברור לי איך אפשר לנטרל גורמים כאלה, אבל ללא ספק זו צריכה להיות משימה ראשונה במעלה של הנהלת המועדון בשיתוף מרבית האוהדים. הכניעה לארגונים כמו לה פמיליה תוביל בסופו של דבר לקריסה מוחלטת, והמפסידים, לא יהיו רק האוהדים האמיתיים של בית"ר, אלא כל מי שספורט יקר לליבו.
בני,
שמח שקלעתי לדעת גדולים. בהחלט מקבל את הניתוח שלך. אגב הערה/תוספת לדבריך, כמו אז כך היום – הרוב ביציעי טדי הוא קהל טוב, רק שכמו אז, גם עכשיו הוא נבלע ונאלם.
בכל מקרה, כנראה שקשה לנתק את האווירה הכללית במדינה מהאווירה ביציעי הכדורגל. כך בשנות ה-70 עם הפנתרים השחורים, תחושת הקיפוח המזרחית ועליית בגין והליכוד לשלטון, וכך גם היום, עם הקפיטליזם הדורסני, הפאסט-פוד (כמשל) שכבש את מקומו של הסלואו-פוד, הגזענות הגלויה, האלימות הגואה, הזלזול באנשים, חוסר הכבוד וכולי וכולי.
יש ביטוי שאומר "פני הדור כפני הכלב". כך בכדורגל – תציצו ליציעים, תראו את החברה בה אנו חיים.
גיל.
ארקדי הוא טיפש. אבל טפשות כמו אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. אם היו לו באמת כמה תאים שבכל זאת מתפקדים בין האוזניים, הוא לא היה ישר נכנס לחברה/פוליטיקה/עולם העסקים הישראלי בכזה רעש וצלצולים אלא מתחיל בקטן, לומד את המנטליות, מכבד את האנשים ואז מנסה להשתלב.
אני יודע שזה טרנד להאשים את היועצים שלו- מילשטיין ושות' אבל לדעתי זה פוטר שלא בצדק את ארקדי מאחריות. זה מזכיר לי את האמא ההיא שבאה לאסיפת הורים ואומרת הבן שלי הוא בעצם נשמה טהורה הבעייה היחידה שהוא נגרר אחרי החברים הפרחחים שלו.
ליאורנו.
ברוך הבא. כבוד גדול
אהבתי מאוד את ההתאמה שעשית למשל לעולם הכדורגל. אחד הסיבות שיש בי כ"כ הרבה כעס על ארקדי היא בגלל התחושה שהוא לקח ממני את אור השמש שלי- בית"ר.
וואלה לא כיוונתי למישהו ספציפי כשהזכרתי את הסיפור על הילד. אבל אתה צודק- זה בהחלט היה המקרה עם "ידידנו" המשותף שהזכרת ברמיזה. כנראה שזה ישב לי באיזשהו מקום בתת מודע..
שבי ובני.
ניתחתם את הדברים בכזו תבונה שמה שאוסיף רק יגרע.
ובכל זאת כמה מילים:
בית"ר שאתם מדברים עליה יצגה סוג של אוונגארד שהיה מושך מאוד עבור הרבה כאלה שחיפשו אלטרנטיבה חברתית/תרבותית- לא רק מזרחים אגב, אני מכיר גם כאלה שגדלו בצפון ת"א ומרד הנעורים שלהם היה לערוג בסתר לנער מממילא..
הצרה עם כל אוואנגרד שבאיזשהו שלב הוא הופך לקונצנזוס ובכך מאבד מהמהות והקסם שלו. בשלב הזה הוא צריך להמציא את עצמו בגרסה חדשה- בוגרת ומורכבת יותר. נדמה לי שזה השלב בו נמצאת בית"ר .
I think the fat boy alegory does injustice to the fat boy not to Arkadi. The fat boy just wants to be loved and desperately uses what he has. Arkadi was much more cynical and shameless. His running for office was not the end itself but means to an end which was to yield political power together with his economic power. Some would argue that it was to buy an insurance policy against extradition. He was shameless in that everything in his actions and attitute conveyed the message "you are for sale and I'm buying". In a way, his underwhelming success is a message from the voters saying "we are real people with real problems. Do you really think we are that stupid to believe that if you land Idan Tal here, you are the man to deal with our problems? The ride was fine while it lasted but we're not for sale"
The Arkadi phenomenon was a chalenge to our political process and the voters faced that challenge remarkably. I still think that there's a lot of corruption in Israel but I was happy to see we're not as corrupt as I thought we are.
OT.
חד, מדוייק, נכון. כמו המסירה של טורס אתמול לסטיבי ג'י.
old timer,
hear hear!
תראו את זה – https://www.nrg.co.il/online/3/ART1/812/502.html?hp=0&loc=7&tmp=3097
בהנחה שזה נכון (עם העיתונות של היום אי אפשר לדעת), אני מציע להתחיל לכם לחשוב על אלטרנטיבות.
גיא. אל תילחץ- האיש פסיכופט, לא צריך להקשיב לכל שטות שיוצאת לו מהפה.
אף אחד לא יתן לו להחזיק בבית"ר כבת ערובה. פה זה לא הפועל קטמון- אם צריך נוציא אותה מהידיים שלו בכח.
בכל מקרה מבחינה משפטית הוא כרגע לא הבעלים של הקבוצה מכיוון שעיקלו לו אותה, אז הוא יכול לעשות רעש ולצפצף עד מחר.
תנוח דעתך. היחידים שצריכים להילחץ הם זנדברג, גרשון ושות' וזה כשלעצמו גורם לי הרבה נחת..