קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

לנצח עם הכדורגל של ארסנל

כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצות, היכו שורשים

ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם

הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי, הכבידה עלי

ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור

אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות
לראות…

ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי

ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור

("לראות את האור"מילים: ברק פלדמן, ביצוע: אפרת גוש)

ירושלים ניצחה! כמו שאמר ראש העיר החדש שלנו הניצחון הזה "הוא של כל החולמים, המעזים, השואפים והמאמינים", כל אלה שכמו שכתבתי ערב הבחירות העדיפו לקום ולעשות מעשה במקום לשקוע בייאוש, אלה שהאמינו בדרך שלהם גם כאשר ראו אותה "נעלמת בין קירות חורשים, בין יער סבוך". היה כ"כ מרגש לצפות בחגיגות מירושלים שם שולבו להם יחדיו שירי ניצחון במנגינות המוכרות מטדי (ניר ברקת תבוא לפה!) עם דרבוקות ותקיעות שופר- זאת ירושלים שלי! עיר עם מגוון שאין דומה לו של אנשים, אמונות, דעות ותרבויות. עיר בעלת פסיפס מרהיב של קולות, צבעים וריחות השלובים יחדיו בהרמוניה, מכבדים ואוהבים אחד את השני. ירושלים שחוברה לה יחדיו. ירושלים של אור לעם ישראל ולעולם כולו. לא ירושלים מתבדלת, מצטמצמת ומסתגרת כמו שהציע לנו ראש העיר היוצא ורצה להציע לנו מאיר פרוש.

אני רואה הרבה סמליות בכך שאת החדשות הנהדרות מהבית קיבלתי אמש במהלך הצפייה במשחקה של ארסנל נגד וויגאן בגביע הליגה. עבורי, כמו ניר ברקת, ארסן וונגר מסמל את תקוותם של כל "החולמים, המעזים, השואפים והמאמינים". היה לי העונג והזכות להיות בשבת האחרונות במשחק בין ארסנל למנצ'סטר יונייטד באיצטדיון האמירויות הודות לידידי היקר רן- האוהד מס' אחת של בית"ר בממלכה והחיפאי הכי ירושלמי שאני מכיר! ארסן וונגר הגיע למשחק הזה במצב לא פשוט. אחרי פתיחת העונה החלשה משהו של התותחנים יצאו כל עכברי הצהובונים מחוריהם והחלו לפקפק בדרך שלו. אלא שארסן ניפנף אותם בחיוך אדיש וסיפר לכל מי שרצה לשמוע ערב המשחק שהילדים שלו הולכים לנצח. מה שכמו שאתם יודעים אכן קרה.

עבורי אישית הניצחון הזה היה מרגש כמעט כמו הניצחון שלנו בתחילת העונה על אותה איחוד בני-לנקשייר, אבל מסיבות שונות. אם הניצחון של ליברפול גרם לי אושר ספונטני ואינסטנקטיבי- מהסוג שמציף אותך כשהקבוצה שלך מנצחת משחק גדול, הניצחון של ארסנל גרם לי אושר במובן הרחב והעמוק יותר של המושג- משהו שהוא קרוב יותר לסיפוק אינטלקטואלי. תחושה שהדרך שאתה מאמין בה, על-אף (ואולי עקב) כל הקשיים, הוכיחה את צדקתה. בשל כך יכולתי להצטרף בשמחה גדולה לאוהדים ששרו בסיום ONE ARSEN VENGER בניגוד להאלמות שלי כשהקופ מתחיל לשיר את שירי ההלל לרפא בניטז.

ארסן וונגר מבחינתי הוא הרבה מעבר למאמן כדורגל. הוא פילוסוף. חולייה נוספת בשרשרת מפוארת של פילוסופים צרפתיים דגולים. בכדורגל של ארסן יש אמירה- ננצח יפה או שלא ננצח בכלל. בעולם הציני שבו אנו חיים הרבה אנשים רואים בכך נאיביות ואף טיפשות. אלא שארסן בשלו, עם החיוך האדיש שמרגיז כ"כ את מבקריו הוא מוכיח עונה אחרי עונה שאפשר לנצח בטוב. שאפשר גם להיות יפה וגם לחיות. כמו שאני תמיד אומר לאחותי הגדולה והיקרה לי עד מאוד- "תנצחי עם הכדורגל של ארסנל". ואני לא צריך להסביר לה יותר מדי מה כוונתי, כי במקרה או שלא, היא בעצמה אוהדת ארסנל..

אגב, האדישות של ארסן למבקריו מזכירה לי סיפור נחמד שפעם שמעתי על דיוגנס הפילוסוף היווני שגר בתוך חבית. יום אחד הגיע לא אחר מאשר אלכסנדר מוקדון בשביל לחלוק לו כבוד ולשאול אותו אם יש משהו שהוא יכול לעשות בשבילו. התגובה שלו היתה: "תזוז בבקשה, אתה מסתיר לי את השמש".

תנצחו עם הכדורגל של ארסנל, חברים! בעבודה, בלימודים, באהבה ובכל תחום בחיים. כמו שראינו השבוע, גם בירושלים וגם בצפון לונדון, אפשר לנצח עם הכדורגל של ארסנל, בכדורגל ובחיים בכלל.

25 תגובות על “לנצח עם הכדורגל של ארסנל”

אני לא חושב שיש אוהד כדורגל בעולם שמייחל למעידה של ונגר (פרט לעיתונאים המשועממים) כולם רוצים שהוא ינצח!
אני שמח כמוך על ברקת – למרות שאין לי נגיעה לירושלים – יש סמליות רבה שאולי תוציא את העם גם בבחירות האמיתיות מחוץ לקופסת הבובלילים שלו…

ה RSS שלך מקולק …

איציק,

אפילו דרך כתבה מפרגנת לונגר, אתה מכניס בקטנה לבניטז…

איך שלא יהיה, בהחלט מדובר באיש מקצוע מהמעלה העליונה. אני בהחלט מעריך את דרך ההתנהלות והעקביות שלו. מצד שני, החיבה שלי תגמר עם שריקות הפתיחה למפגשים שלנו איתם. נראה לי שמרכז השדה של ליברפול (ביום רגיל במשרד), יעלים את החיוך מהפרצופים של אוהדי ארסנל. מעבר לכך, ההגנה וההתקפה שלהם פחות טובות משלנו.

"ננצח יפה או שלא ננצח בכלל" זו אמירה יפה ומכובדת המעידה על איכות בעליה. אני מציע שבניטז והבאים אחריו יאמצו גם הם את הגישה הזו, מיד לאחר האליפות הקרובה, אולי עוד השנה. קודם כל אליפות, ואם צריך גם בשיניים. אחר כך, בלט.

נ.ב
אפשר להשאיל את החבר שלך מלונדון בביקורי הקרוב שם?

כמה דברים, קודם כל השיר מדהים בהחלט, במיוחד בביצוע של אפרת גוש…

בקשר לראש העיר היוצא, הוא דווקא הפתיע אותי מאוד, הוא נבחר שהייתי בן 17 ואני יכול להעיד שהעיר רק השתפרה, כמובן שאפשר יותר (מקווה שברקת אכן ימלא את כל התקוות שאנחנו תולים בו) אבל בכל זאת הוא היה ראש עיר בסדר גמור, הרבה יותר טוב מאולמרט שבעיקר הרס את העיר, יצא לי גם לראות את גאיידמק מגיע לקלפי בגילה (איפה שאני מצביע) ביחד עם יגאל עמדי שנראה מוטרד מאוד ומסתבר שהתוצאות הצדיקו את החששות שלו.

בקשר לארסנל, מספיק היה לראות את המשחק אתמול בגביע מול וויגאן כדי להבין איזה עוצמה יש בקבוצה, שיקחו שמה ילדים בני 16 ו17 מרחבי העולם והם היו נראים בדיוק כמו שחקני ההרכב הראשון, מהירים, חדים, מבינים את המשחק, פשוט מדהים, רמאזי ויולה וסונג בהחלט מבשרים על ההמשכיות האדירה שונגר (למרות אהדתי לצ'לסי), בהחלט מאמן שקל מאוד להתאהב בו.

לפילוסוף רדום : קצת נמאס מערות הבובלילים בכל מקום, אפשר קצת להתאפק ולא להתנשאות…

לאיציק ולכל מאן דבעי,

המחשב שלי עבר טיפול מקיף והגדרותיו אופסו, ולכן תגובה מס 2 הופיעה תחת "משתמש אנונימי". אני מצהיר בזאת שהיא שלי לנצח נצחים.

איציק, לדעתי היה משהו מעניין. עקבתי רק אחרי הנעשה בבאר שבע ובירושלים, אחת משום היותה בירת המדינה שלי, השנייה מעצם היותה בירת העם שלי… לדעתי בשני המקרים ראינו "אפקט אובאמה", מועמד צעיר (גם ברוחו נחשב) שמביא משב רוח מרענן. אני חושב שהצלחתם של ברקת ודנילוביץ', בדומה לאובאמה, היא קודם כל להפוך את העשייה הציבורית לתחום סקסי, בעל שליחות, נקי ועם דם צעיר, בניגוד לתדמית השלילית שתמיד אחזה בה. אני חושב שכמו בארה"ב, הצעירים שלרוב רואים בזה תחום של עסקנים זקנים ומרירים, לקחו סוג של אחריות ותמכו במועמד שדיבר אליהם. כולי תקווה שבשתי הערים נראה את התוצאות המצופות מהמועמדים.

תחושה, אישית

האמת התחושה בבוןקר שאחרי הניצחון בבחירות היא שלא נוצר פה מהפך או מציאות אחרת ארוכת טווח אלא יותר דחיה מסויימת של הקץ (אולי קץ זה מוגזם אבל זה התיאור הכי טוב שמצאתי).
לשינוי פה ומה שיקרה בעתיד יש משקל גבוה הרבה יותר לעשיה של ברקת ב-5 השנים הקרובות מאשר בנכונות של אנשים ללכת להצביע ולהשפיע על חייהם עצמם ועל העיר החשובה הזאת.
באמת שלי לפחות מהניצחון יש קצת טעם מר ותודה ל"גורים" שנמנעו מלהצביע פרוש.

ואף מילה על ארקדי.. בעיקר כי הוא עצמו לא מדבר : )

(ונגר וארסנל ששחקו יפה וינצחו בגביע הליגה כל השנה כל שנה העיקר שאנחנו נמשיך להיות אנחנו וניקח אליפות שלישית ברצף!)

אני מניח שכמו רבים בגילי (40…) התגובה הראשונית לשם "ארסנל" היא עדיין – בונקר/כדורגל דוחה/כדורים ארוכים והגבהות לרחבה. מעניין כמה שנים לוקח עד שהתודעה משתנה ועד שארסנל תצליח להתקבע אצלי באופן שונה (ואין בזה בכדי לשנות בכלום את ההערצה שלי לכדורגל של וגנר).
הרהור נוסף ש"תופעת ארסל" מעוררת אצלי היא ההתייחסות ליכולת של קבוצה ככלל לשנות את אופיה . איך אוהדי ארסנל של שנות השבעים מקבלים את הרוח החדשה? האם זה אומר שגם הפועל ת"א יכולה להשתנות יום אחד? (אישית אני מקווה כי התשובה היא שלילית… האנטי-כדורגל המאפיין את הפועל מהווה צידוק נוסף לתיעוב שאני חש כלפי הקבוצה הזו), האם איטליה יכולה לההפך לנבחרת שמציגה כדורגל שמח?
כנחמה לציבור אוהבי הכדורגל נדמה לי שהכיוון בהקשר זה הוא חד-סיטרי, קבוצה שמאופיינת בכדורגל שמח ומלהיב לא תקבל שינוי אופי לכיוון ההפוך ראה מקרה ברזיל ובית"ר.
(וסליחה שהתגובה לא כוללת כל התייחסות לתוצאות הבחירות, המציאות הירושלמית נראית כל כך רחוקה מבוסטון בשלהי הסתיו… אם כי מתוך היכרות אישית עם ברקת ויותר מכך עם אביו , מגדולי הפיזיקאים של ישראל, אם רק חלק קטן מהאיכויות של המשפחה הזו יבואו לידי ביטוי, הרווח יהיה של כל תושבי ירושלים ובעקיפין – כולנו).

גיל – ראה נבחרת גרמניה של קלינסמן ועכשיו לעומת כל השנים לפניה…

פ"ר.
אנא עדכן אותי (אני חלש בעניינים הטכניים) מה הבעייה עם העדכונים ב- RSS?

בני.
לגבי בניטז- תרשה לי לצטט עוד שורה נפלאה של מיכה שטרית:
"..אתה מחפש ומוצא את זה, אתה לא יכול אחרת"…
וכבל זאת: יש בזה גם הגיון- רפא הוא האנטי-תיזה המושלמת של וונגר ולכן מתקבל על הדעת להזכיר אותו בהקשר הזה.
מסכים איתך לגבי האליפות- שיביא אותה, ומצדי שתהיה הכי מכוערת שיש, ואח"כ שיילך.

אביאל.
הביצוע של אפרת גוש אכן נפלא ומרגש ועושה את הצדק הראוי עם הטקסט המדהים של ברק פלדמן.

אריגיא.
ניתוח יפה ומדוייק. עכשיו שים לב טוב ותתכונן- אנחנו מסיימים זריז את העניינים שלנו פה בממלכה, חוזרים הבית, ואני מריץ אותך להיות ראש העיר הבא של ב"ש אחרי רוביק!

רן.
תודה שוב!

rd.
צודק. היה לנו לא מעט מזל הפעם שהחרדים לא היו מאוחדים. חשוב שברקת לא יאכזב (ואני מאמין שהוא לא) בכדי שהייאוש מהפוליטקה לא יחזור בבחירות הבאות ויאפשר לקבוצת מיעוט זו או אחרת להשתלט שוב על העיר.

לגבי ארקשה (כל הזכויות שמורות לאריגיא..)- 7000 ומשהו קולות- אפילו לא חצי יציע בטדי.. תעודת כבוד לעיר ואוהדי בית"ר או לא?

גיל.
אוהדי ארסנל מקבלים בשמחה את השינוי מהסיבה הפשוטה- אוהדי ארסנל כיום הם דור חדש של אוהדים של ידע בכלל את יוסף, או ג'ורג' גראהם במקרה דנן. ניק הורנבי וחבריו הם היסטוריה בדיוק כמו הייבורי. וארסנל של היום היא קבוצה שיש לה מעט מאוד קשר, אם בכלל, עם ארסנל המתילוגית של ה"וואן ניל טו דה ארסנל".

אגב, אם אתה בבוסטון אני ממנה אותך לכתב הרשמי של הבלוג לענייני הסלטיקס יקירתי :)

אלפסי – ה RSS פשוט לא מתעדכן… (אני לא יודע ממש למה). תרשם לRSS שלך ותראה שהאחרון שמופיע שם הוא מירוץ השרוכים

בוסטון סלטיקס?… הלב שלי בפילדלפיה, אבל לא נתחמק מהצבע הירוק :).

בנתיים אני מתרכז לנסות ולהבין את תופעת הקהל האמריקאי במשחקי הביסבול – אחת החוויות הספורטיביות היותר מוזרות שהיו לי מעודי. לשבת בפנווי סטדיום במשחק של הרד סוקס נגד הינקיס כאשר חצי מהקהל משחק כדורעף בלונים, רבע נמצא באזור האוכל (מתסכל על המשחק תוך כדי בליסת פיצה) והשאר עסוקים בלקשקש אחד עם השני? איפה טדי?

זה לא ספורט מה שאתה רואה שם אח שלי:) תחזור הביתה!
בגלל זה כשהתחלתי לגשש על לימודים בחו"ל, ארה"ב, עם כל הכבוד לזה שהיא המעצמה מס' אחת גם בעולם האקדמי, אפילו לא היתה אופציה עבורי.

גיל – אולי אתה צריך לחצות את אמריקה לראות את הסגולים ב LA…. זה ספורט אמיתי.

גיל,
אם הלב שלך בפילדלפיה, אז אנחנו כבר חברים.
אני מבין שנעשית שם עבודה מצויינת עם סגל צעיר ומבטיח. תוכל לשלוח מידי פעם איזו ידיעה לגביהם?

אף ליבי נמצא בפילדלפיה (ביחד עם חלקים אחרים מגופי) דבר שלא עושה לו טוב בגלל הכולסטרול מהצ'יזסטייקס.

אכן נעשית בפילדלפיה עבודה מצוינת עם הצעירים של הסיקסרס אם כי הדרך ארוכה וכולם מקוים שאלטון ברנד יתן תוספת כח משמעותית. בפליאוף של העונה הקודמת הם נתנו משהו שנראה כמו התחלה של פייט לדטרויט עד שדטרויט נזכרה להתחיל לשחק. כרגע נדמה לי שהסיקסרס הם עם שני נצחונות משבעה משחקים – לא משהו.

ב – 3 בדצמבר הלייקרס מגיעים וב-10 בדצמבר הקאבס. אני מתלבט לאיזה מהם ללכת. אני מת על לברון אבל האפשרות לראות שחקן גדול ומאוס בעת ובעונה אחת קוסמת לי. אני מת לקלל את קובי בשפה שהוא לא מבין ולראות אותו סותם לי את הפה בהצגה בלתי נשכחת.

אגב, איציק עבדו עליך עם הסיפור על שפינוזה. הסיפור הוא על דיוגנס הפילוסוף היווני שגר בתוך חבית. מי שבא לחלוק לו כבוד ולשאול אותו אם יש משהו שהוא יכול לעשות בשבילו היה לא אחר מאשר אלכסנדר מוקדון. התגובה אכן היתה משהו כמו "תזוז בבקשה אתה מסתיר לי את השמש".

ואחרון – בפעם האחרונה שארסנל לקחה אליפות זה היה עם ויירה. לנצח כמו ארסנל זה יפה אבל כנראה שבלי קצת רוע אי אפשר.

OT
תודה על התיקון. העניין עם החבית היה מוכר לי אבל לא זה שמדובר בעצם על דיוגנס.

לגבי ארסנל- מסכים שצריך גם מישהו מהסוג של ויירה מאסצ'ראנו או בואטנג- זו כנראה רעה הכרחית. יכול להיות שזה מה שחסר לארסן כרגע, למרות שבשבת מאוד התרשמתי מהעבודה שעשה אבו-דיאבי בתפקיד הזה.

איציק – אכן זה לא ספורט מה שאני רואה כאן (ההגדרה "משחק") הרבה יותר מתאימה. גם ברור לי לחלוטין מדוע הספורט האמיתי ביותר (כדורגל) לעולם לא ימצא את מקומו בחלק זה של היבשת – הפערים התרבותיים פשוט לא ניתנים לגישור (רק לחשוב על מושג דוגמת "תיקו" בתודעה האמריקאית…). יחד עם זה – בוסטון היא "מכה" האקדמית במובן הבסיסי ביותר.
ואכן בקיץ הקרוב אני חוזר הביתה, יחד עם הבן למקום הקבוע במערבי…
בתקווה לעידן חדש/ישן ואותנטי יותר לאחר לכתו של "הנדיב הידוע".

התגובה הקודמת – שלי גם שלי… (נכתבה ממחשב לא מזוהה…).

אנצל את ההזדמנות ואוסיף גם את הזווית היהודית (לכל דבר יש זווית כזו, לא? :)) לסוגיית דיוגנס. השורות הבאות נכתבו ע"י הרב חיים נבון, אחד מנציגיו המוצליחים של דור הרבנים הצעירים בארץ:

"הפילוסוף היווני דיוגנס מהעיר סינופֵּי, שחי במאה הרביעית לפני הספירה למניינם, היה ידוע בהסתפקותו במועט. דיוגנס חי דרך קבע בתוך חבית. יום אחד, הכובש הגדול אלכסנדר מוקדון, ששמע על הפילוסוף המיוחד, הגיע לבקרו. "מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאל אלכסנדר את דיוגנס הספון בחביתו. "לזוז", ענה דיוגנס. "אתה מסתיר לי את השמש".

דיוגנס, כאיש המסתפק במועט, היה תלוי באלכסנדר הגדול הרבה פחות משהיה תלוי בו אם היה חובב מותרות. אך גם דיוגנס לא השתחרר מתלות. הוא היה תלוי – באלוהים. אלוהים יכול להביא עליו שמש או גשם, שלום או מלחמה, בריאות או מחלה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנו, באנשים שאינם מתנזרים מכל הנאות העולם. תלותנו בקב"ה גדולה פי כמה".

איציק, העלת נושא מעניין אך מאחוריו מסתתר סוג של פרשת דרכים שהכדורגל בפרט והספורט בכלל נמצא בו – האם רק השורה התחתונה חשובה? כרגע הדיון הוא על השאלה ולא על התשובה.

אם השורה התחתונה חשובה ותו לא – אזי הכדורגל האיטלקי הוא אמנות. באותו האופן, הכדורסל של אטורה מסינה הוא אמנות.

אבל, וזה אבל גדול, מה קורה למערכת כולה? אם כולם מכוונים תוצאה (כמו שבקפיטליזם כולם מכוונים רווח), אזי האם קידשנו את האמצעי או קידשנו את המטרה? האם בספורט מונחה תוצאות, השלם שווה בדיוק לסכום חלקיו? האם זה מעציב? אותי כן.

RS
גם אותי זה מעציב. מאוד.
אבל תרשה לי לומר שזה לא חייב להיות או זה או זה, התמונה יותר מורכבת.
הטענה שלי היא שאפשר להגיע למטרה גם בלי להקריב את האמצעי.
היינו, לזכות בתארים גם עם כדורגל יפה. או אם תרצה, לקיים עסק רווחי גם בלי להפעיל לחצים פסיכולגיים נוראיים על העובד לספק תוצאות כל הזמן כאילו הוא מחשב העובד עפ"י עקרון קלט ופלט לא בן אנוש שיש לו משברים, דכאונות, קבוצה שהפסידה, חברה שעזבה וכו'..
ברור שכדורגל יפה בא לפעמים על חשבון תוצאות, ולהיות נחמד ומתחשב לעובדים שלך יכול לעודד אצל חלק מסויים מהם פרזיטיות. אבל יש פה איזה איזון שצריך ואפשר למצוא אותו. ואנשים הרבה פעמים עושים לעצמם הנחות כשהם מציגים את זה כשני אלטרנטיבות מנוגדות. זה תמיד יותר קל ומושך להיות רדיקלי. מציאות דינמית ומורכבת זה משהו שמראים בערוץ שמונה- ואתה יודע בדיוק מה הרייטינג של ערוץ שמונה..

איציק וRD, לא בטוח אם מה שהיה כאן זה "מזל" והנצחון לא היה גם ונופל על קולות החרדים. אפשר לראות את זה גם בעצם חלוקת המושבים במועצת העיריה החדשה, שהיא מאוזנת הרבה יותר מבחינת היחס חילונים/דתיים/חרדים.
אבל פוני מ"ירושלים האחרת" מסביר את זה טוב יותר ממה שאני יכולה, ככה שאסתפק בקישור – https://otherj.blogli.co.il/archives/319

עלמתי.
דבר ראשון- ברוכה הבאה! בלהט ענייני הבחירות לא יצא לי לקדם את פנייך כמו שצריך ואני מתנצל.
אינני יודע מה היחס שלך לספורט אבל אני מקווה שתישארי איתנו גם בהמשך. ממילא הספורט כאן הוא רק תירוץ לעסוק בחברה פוליטיקה ותרבות..

אני מסכים עם דברייך- חרדים רבים הצביעו עבור ניר ברקת. ולא הצבעת מחאה כמו שחושבים אלא באמת מתוך רצון לראות עיר פתוחה ופלורליסטית. יש לא מעט חבר'ה צעירים בעולם החרדי (אני מכיר אישית כמה כאלה) שמאוד מעוניינים בגשר אל החברה החילונית והדתית ציונית בעיר ובמדינה בכלל.

סגור לתגובות.