קטגוריות
בבל כל הרשימות ממשיך לנסוע נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

מכתבים ליאיר (ה"יום כיפור" שלי)

המונח "יום-כיפור", הרבה בגלל המלחמה ההיא, נקשר בהוויה הישראלית לרגע של התפקחות, הודאה על משגים שעשינו ונבעו פעמים רבות מיהירות, שאננות והזיונות שווא. מתוך כך אני מפרסם כאן לראשונה דברים שכתבתי לפני כשנתיים למגירה ונראה לי שמבטאים היטב את המצב הזה של הכאה על חטא והתפקחות כואבת. הדברים הם סדרת מכתבים שכתבתי לידיד נפשי יאיר בימים הראשונים שלי באנגליה. מכתבים שמעולם לא שלחתי ועד כה גם לא חשפתי בפניו או בשום מקום אחר. גמר חתימה טובה!

_________________________

11.09.2006

ידידי כאח לי,
צדקת. אני מתבייש להגיד את זה סתם כך, אבל צדקת. פחות משבוע במקום הזה ואני יודע שאף פעם לא ארגיש כאן בבית. לא תיארתי לעצמי שאני כ"כ קשור לכל הדברים האלה שאמרת שכ"כ יחסרו לי. זלזלתי, חשבתי שאתה לא מבין, שאני בעצם אנגלי שנולד בטעות בג'ונגל ההוא.. אלא שכרגע, עם עוד פעם מישהו נותן לי את החיוך הדבילי, המתוק וחסר המשמעות הזה אני נותן לו וולה לפנים שימחק לו אותו אחת ולתמיד..

פחות משבוע אני כאן והיום ירד גשם לראשונה. כמה שהתלוננתי על החום והלחות של תל-אביב הגשם הזה אותה פתאום כ"כ עצוב, אפילו עוד יותר ממקודם. וזה עצוב, כי זה אומר שגם בשנים הקרובות לא יהיה לי בית. אלא שאני חושב שזה עונש די הולם לזה שלא הערכתי את הבית. למרות ש.. אולי בעצם זה השיעור שצריך ללמוד ואם בכל זאת יהיה זה בדיעבד שווה שעשיתי את כל הדרך לכאן.

לך בווינר בית"ר פלוס אחד בשבילי.
מתגעגע,
איציק

נ.ב.
הייתי נותן הכול כדי להיות איתך אתמול בטדי- בן שושן מנצח את הפועל בדקה ה- 90'.. מי הטמבל ששלח אותי לכאן לעזאזל?! …
 

12.09.2006

יאירי,
אני מצטער שאני מטריד אותך חום שני ברציפות. בעצם זו הבעיה, שאני שוב מצטער.. אם עוד פעם אני צריך להגיד למישהו "סליחה" אני פשוט אשתגע! אני חשוב שאני מתנצל כ"כ הרבה פעמים ביום בגלל שנדמה לי שאני מפריע כל הזמן לאנשים במוזרות שלי, בשונות שלי. "מה לעזאזל את עושה פה?" הם אומרים לי.

אז זהו. עכשיו אני מבין שלא כ"כ כיף להיות זר בארץ רחוקה ואפורה. במיוחד כשאתה מגיע מארץ שצבועה בצבעים הכי עזים שיש: הכי חמה, הכי חריפה, הכי וולגארית והכי לחוצה. ארץ פורנוגראפית. לעומתה החיים כאן נראים כמו בהייה ממושכת בדוגמניות השטוחות שמרצדות על המסך בערוץ האופנה.

הצרה היא שאני לא יכול להרשות לעצמי להתחיל להתייאש, אני חייב למצוא דרך להסתגל לחיים כאן- אבל איך? אם רק הייתי יודע מה חושבים עלי כאן באמת.. איך אפשר ליצור חברויות חדשות או לדעת אם מישהי נדלקה עליך כשכל אחת נמרחת עליך בחיוך ומקדישה לך יותר תשומת לב ממה שקיבלת מכל הבנות בארץ ביחד כל השנים…. ולא, האמן לי, זה לא בגלל שהן דלוקות עלי. ניסיתי, בדקתי, זה לא זה..

אז שוב חזרנו לנקודת ההתחלה, בארץ אני רגיש מדי וכאן אני חצוף מדי. איפה המקום שלי? אין לי בית.. כמו שכתב זהר המלך: "כמו שיכור מתנדנד ובפנים הכאב לא עובר"….

איך ידעת, אה?! יא מניאק..
איציק

14.09.2006

יאירי,
היום דיברנו בטלפון. דבר ראשון רציתי להגיד לך כמה ריגשת אותי בזה שאמרת שחשבת עלי במשחק ביום ראשון ובזה שאמרת שכאב לך כל-כך שלא זכיתי להיות שם. לא נורא, יהיו עוד משחקים ועוד ניצחונות, ואני ועוד איך אהיה שם

בשיחה אמרתי לך עד כמה צדקת ועד כמה קשה עלי הצינה המקומית וכל זאת חשוב לי להדגיש שאני ממשיך במלא העוז! לקחתי על עצמי משימה ואשלים אותה- לא מתוך איזשהו עיקרון אלא מתוך זה שאני באמת מאמין שהזמן פה יחשלך אותי ויעשה אותי חזק יותר, חכם יותר ושלם יותר. וכן, יהיה אפילו רגעים שאיהנה פה..

הנה, יש את סופי.. לא סיפרת לך עליה כי זה לא "סופי" (אתה רואה, עדין לא איבדתי את חוש ההומור הדלוח שלי…) בכל מקרה, נפגשנו בספרייה והיא היתה ממש נחמדה, התענינה והכול ובסוף השאירה כתובת אימייל ומס' טלפון. היום כתבתי לה בחזרה והזמנתי אותה לצאת בסופה"ש- הסיכוי הוא 5.10 בסולם ווינר לדעתי, אבל לפעמים יש הפתעות גם במשחקים כאלה…

מתגעגע. מאוד
איציק

15.09.2006

יאירי,
זאת כנראה נקודת השפל הנמוכה ביותר אליה הגעתי מאז נחתת כאן לפני יותר משבוע. לא שמעתי מסופי (כצפוי) ובחורה חמודה אחרת שהכרתי בחדר מחשבים סיפרה לי שנייה לפני שביקשתי את הטלפון על הטיול המקסים שהיא מתכננת בסופ"ש עם.. החבר שלה.

בכלל, הנה חוק מרפי מס' 1 בספר ההתחלות עם נשים: בחורה שווה שמגלה בך עניין נמצאת בקשר מחייב, ארוך טווח ויציב.

בכל מקרה, עם או בלי קשר, אפשר לומר שהדכדוך השתלט עלי. אפילו יותר מזה. "ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב" כתב יפה עברי לידר, אבל עכשיו רע לי ואני עדיין לא יכול לכתוב. אז הנה, אני מסיים כאן ונכנס לקבור את עצמי מתחת לשמיכה…

איציק

16.09.2006

יאירי הגדול!
נו באמת.. הרי זה היה כ"כ ברור! זה כל מה שהייתי צריך! כדור, דשא והופ.. חזרתי לחיים!

כמו שאתה מבין הייתי היום במשחק הראשון שלי כאן. התחלתי בקטן- הקבוצה המקומית, סאות'המפטון, נגד פלימות' בליגה השנייה. ואתה יודע מה? דווקא היה לא רע בכלל! האווירה מצוינת, האצטדיון מדהים ואפילו הכדורגל היה לא רע בכלל. זאת אומרת, לא משהו שאתה היית נהנה ממנו, אבל אני לא סבלתי. שזה לא אחרי שטיפת המח שעשיתי לי במשך השנים נגד הכדורגל האנגלי.. היה אפילו איזה בחור, בלמנדי שמו, שהציג כמה מהלכים לא רעים והזכיר לרגע את המאור (מליקסון) הגדול.. הס מלהזכיר כמובן…

לסיום קבל סיפור נחמד:
אני יושב בחד מחשבים ליד כריסטיאן, איזה סטודנט מגרמניה שבינתיים הכרתי פה, כשהוא בודק את המיילים שלו ופתאום הוא מודיע לי שהוא חייב לזוז מהר למרכז העיר. אני תוהה למה? והוא מספר לי שיש שם איזה מישהי בשם רות' שמחכה לפגוש אותו. מסתבר שזו איזו אחת שהוא הכיר באיזה רשת חברתית באינטרנט של סטודנטים גרמנים באנגליה. אני מסתקרן ומחליט להצטרף אליו. כשהגענו, תאמין או לא, מסתבר שמדובר בכלל בבחור… הרות' הזו הוא בכלל רוד! כן, כמו רוד ואן-ניסטלרוי! היית צריך לראות את הפנים של הכריסטיאן הזה כשהשארתי אותו עם ה"חתיכה" שתפס ועפתי משם למשחק.. ככה יעשה למי שלא מתעניין בכדורגל!

שבוע טוב!
איציק

נ.ב.
סופי חזרה אלי בסוף.. (למרות שיש לי הרגשה חזקה מאוד שיש לה חבר).

11 תגובות על “מכתבים ליאיר (ה"יום כיפור" שלי)”

איציק, זה מאוד יפה.
אבל השארת אותנו במתח, מה קורה עם הגיבור שלנו,האם הוא עדיין כמהה לשוב ארצה ולבעול את ארץ הקודש לעולמי עולמים או שימשיך בנדודיו אחרי בית במקום אולי חמים יותר מסביבות ה"דל"? אולי ל"ארטמיו פראנקי" או ל"מסטאיה"?
והכי חשוב,לסופי יש חבר?:)

איציק, שיחקת אותה. כל הכבוד על האומץ והכנות, תכונות שיש רק למי שלא מנסה להיות מה שהוא לא…

מבחנתי היה מאוד מעניין לקרוא, נדסקס בקרוב אני מקווה, במחצית או לפני…

גמר חתימה טובה.

איציק – נהניתי לקרוא והבונוס זה עוד קצת זמן שעבר לקראת סיום הצום ( פעם שנייה בלבד בארבעים שנותיי שאני צם ) .

איציק,

קראתי ואהבתי. כל הכבוד על ההתערטלות הפומבית, האומץ והכנות. רק תזהר, באנגליה עוצרים על דברים כאלה…

סגור לתגובות.