איבדו ת'צפון

"הרביעי לעשירי הוא יום אבל לאומי. לא נשכח ולא נסלח, שאלוהים אתכם יקח!" (אוהדי בית"ר מציינים את "יום הנאכבה" בו הובסה בית"ר 4:0 ע"י בני סכנין ב- 4 באוקטובר 2004)

בדרך החוצה מהמגרש פתאום נופל לי האסימון: "תגיד לי אחי, מה התאריך היום?!"

עוד 4/10 שחור בהיסטוריה של בית"ר

"שאמא אדמה, אבא שמיים וסבא ירח ישלחו לכם שפע של אהבה ואנרגיות טובות" (ה"רבנית" מקדשת את דניאל ונטאשה. יום שישי אחה"צ, מדגה חולתה)

ואני שואל- מה רע בטקסים שלנו? האם החזרה ל"אמא אדמה", "סבא ירח" וסבתא מאדים היא לא בעצם רגרסיה לעבודת אלילים?! ליד זה אלוהים זה הדבר הכי פוסט מודרני שיש.

אפילו האוכל אלטרנטיבי. חתונה בצפון

"ניפגש בירושלים, אמרתי לאשתי שמשחק הבא בטדי אני נוסע ראס-בין-ענדינו!" (המתדלק בצומת גומא נפרד ממני לשלום)

ניסיתי לפחות להתנחם בשמחתם של המקומיים החביבים אחרי הניצחון הגדול של הקבוצה שלהם אבל מסתבר שאין עם מי- כל הקריה אוהדי בית"ר והקבוצה של איזי שרצקי מעניינת אותם כמו המעפיל/גלבוע בכדורעף. ואני תוהה בעצב: איזה זכות קיום יש לקבוצה שאפילו בתור האטרקציה היחידה ברדיוס של מאות קילומטרים לא מצליחה להלהיב את העיר והאזור שלה?!

"כולם כאן אוהדי בית"ר בכלל". הקריתיים

"נסראללה מת, נסראללה מת, נסראללה מת!" (אוהדי בית"ר מקדמים בברכה את הפיצוצים שנשמעים לפתע ברקע)

על תבונה ורגישות: באמצע טקס חנוכת היציע החדש מישהו בלי התראה מוקדמת נותן פקודת שיגור לזיקוקים שביקשו מנו לירות ומכניס אצטדיון שלם לפאניקה. בסוף זה נגמר בשריפה קטנה בחורשה שמאחורי היציע ובאנחת רווחה כללית. הטקס, אגב, נמשך עדיין בשעה זו כשממש כרגע הוענקה תעודת הוקרה לאינסטלאטור של שרותי הנשים ומייד אחריו יעלה ויבוא זה שסימן את הקווים במגרש.

 

"התחדשה המתיחות בצפון"

"אחי, מפה יואב ישמע אותנו תענוג!" (להקת "המעודדות" של יואב זיו לפני המשחק)

מכל העצלנים הנבובים ושכירי החרב שהתקבצו בירושלים נטפלים דווקא ליואב זיו- בושה! בכלל, משחקי חוץ (כמעט כבר הספקתי לשכוח) הם הזדמנות נפלאה לחוויה מעשירה עם הקומץ שמתקבל כאן במינון מזוקק הרבה יותר. כך אני מתוודע ללהיטי זהב חדשים כגון "בגלל הערבים הדביקו לנו סטיגמה של אנשים רעים, נוכיח שהם צודקים!".

"הפילו עלינו סטיגמה סתם"

"הכעס הוא כמו כלבלב, אם לא נוציא אותו מדי פעם הוא ישתין על שטיח האהבה שארגנו בעמל רב" (חברה מברכת את דניאל ונטאשה)

מה אני אגיד לכם?! חיים טוב שם בצפון. שאנטי באנטי. הודו שעתיים מכפ"ס. לי כל הפוזה הזו לא באה בטוב. א. כי החיים הרבה יותר מורכבים מזה. ב. כי זה מעודד אי לקיחת אחריות. בכל מקרה שיהיה הרבה במזל לידידי כאח לי, דניאל, ולבחירת ליבו נטאשה. למרות שהם עלו לי ביוקר..

לא. לא הצ'ק. התירוץ שהם סיפקו לי להיות במשחק.

לפחות הנוף תענוג. חשיפה לצפון

פורסם בקטגוריה בבל, ימק"א, כל הרשימות, ממשיך לנסוע, נשמת כל חי, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

19 תגובות בנושא איבדו ת'צפון

  1. מאת שבי כהן‏:

    איציק ידידי,

    בדיוק על התחושה הזו דיברנו שבוע שעבר. תחושת הקומץ המזוקקת. התחושה שמנעה ממני לנסוע למשחקי חוץ 4 שנים אחורה וכנראה עוד הרבה יותר קדימה. בטדי אני יודע איפה לשבת כדי לא להתקל בהם, במשחקי חוץ זה בלתי אפשרי.

    ולגבי יואב זיו – גועל נפש מה שעושים לו הנבלות ביציע. אין לי הגדרה אחרת.

    אבל לפחות זכית בחתונה ונוף מהמם. לי היו החומות של הספארי ושווארמה "השמן" לקינוח…

  2. אהלן שבי,

    התחושה במשחקי חוץ היא באמת פחות נעימה אבל בכל זאת אפשר למצוא גם אנשים טובים. למשל: כמה שורות לפני קלטתי פתאום מישהו קורא "דה מרקר" לפני המשחק והופתעתי מאוד.. ניגשתי אליו ומסתבר שמדובר באילון, חבר טוב של יובל שיושב איתנו גם במזרחי, יועץ השקעות בכיר ואוהד בית"ר מילדות.

    והנוף באמת מדהים, גם מהאיצטדיון. בשלב מסויים פשוט עברתי לבהות בו למרות שהיה חשוך (היה יותר חשוך על הדשא..).

  3. מאת בני תבורי‏:

    איציק,

    עם כל הכבוד לבית"ר ולרבנית, אתה קולט מה קרה היום בצד העשיר של מנצ'סטר?
    רפואה שלמה לסקרטל. הלב נשבר.

  4. וודאי, אפילו הרבנית קלטה :)
    שיהיה בריא סקרטל, באמת לא היה נעים לראות את הפציעה שלו.

    במחצית הייתי בטוח שזה גמור, ואז באה השער הראשון ופתאום היתה תחושה באוויר שזה יכול לקרות, וזה קרה!
    (רגע, זה מזכיר לי משהו…)

  5. מאת רן‏:

    איציק, אתה נוסע גם למשחקי חוץ?

    כשגרתי בארץ נשבעתי שכף רגלי לא תדרוך במשחקי חוץ של בית"ר. איכות הקהל שמגיע למשחקים האלה היא פשוט זוועתית.

    לפחות לעומת העונש שבית"ר נותנת כל שבת, אתה מקבל את ליברפול, שלראשונה אחרי 20 שנה אני יכול להגיד שהיא מועמדת לגיטימית לאליפות (אם כי עדיין לא יותר מצ'לסי ויונייטד ).

  6. רן.
    הסיבה שבגללה נסעתי למשחק היתה שממילא ביליתי את סופ"ש בצפון בגלל החתונה של החברים.
    אני עדיין חושב שמוקדם לומר אם ליברפול מועמדת לאליפות, אני אמתין עם זה לפחות עד אחרי הכריסטמיס. מי שנכבה ברותחין נזהר בפושרין :)

  7. מאת יובל‏:

    איציק, הצעקות של אוהדי בית"ר אחרי הפיצוצים הזכירו לי חוויה משעשעת אחרת –
    במחזור החמישי או השישי של עונת 2001/2002, בה נשארנו ליגה בעזרת לא מעט ניסים, נפלאות והתאחדות, אירחה בית"ר את עירוני ראשל"צ – אז במקום הראשון. בית"ר השיגה את ניצחונה הראשון באותו מחזור.
    באותה תקופה התנהלו קרבות עזים בין כוחות צה"ל לאירגוני הטרור בבית-לחם ובית-ג'אלה, ושכונת גילה הופצצה באופן יום-יומי.
    לכל אורך המשחק נשמעו פיצוצים מכיוון רכס גילה, ונראו מסוקי קרב רבים באוויר.
    במחצית כולם הסתכלו רק לכיוון ההוא. וכמה שניות לפני פתיחת המחצית השניה, כשהשחקנים כבר מסודרים על כר הדשא, כל הקהל הסתכל על מסוק אחד שהתקדם לכיוון בית-לחם, הוריד פצצה שנראתה היטב באוויר, ועם הישמע הפיצוץ ומראה התאורה מבית-לחם – שאג כל הקהל כאיש אחד –
    "אולה!".
    אני זוכר שאחד החלוצים של ראשל"צ התכופף בבהלה….

  8. מאת שבי כהן‏:

    יובל,

    אתה ענק!!!

    אני באמת זוכר את זה!

    ענק!

  9. גם אני יובל, אחד החזקים!
    אגב,את שער הניצחון כבש דויד אמסלם בפנדל (נדיר מבחינתו) בדקה ה- 90'. אני זוכר שהשמחה אחרי הניצחון הזה היתה כמו אחרי זכייה באליפות.. האמת, יש קסם בלהיות אנדרדוג שאני מתגעגע אליו- מוזר (ואדום..) ככל שזה ישמע :)

  10. מאת תומר‏:

    תודה לאל שאני לא אוהד בית"ר ואני לא אומר את זה בציניות או התנשאות.אני לא רוצה לחשוב על מצב שבו אוהדים אחרים גורמים לי לא לבוא למשחקי חוץ….
    איציק,לרצות להיות האנדרדוג זה לא "אדום",כולם מעדיפים להיות האנדרדוג(כשהם מנצחים כאנדרדוג).גם מכביסיטים גדולים נזכרים בערגה בכך שמכבי הקטנה מנצחת את צסקא הגדולה…להיות אדום זה להיות אנדרדוג ולהפסיד,להיות פייבוריט ולהפסיד וגם לאהוב את זה.

  11. מאת שבי כהן‏:

    תומר,

    ניסית. לא הלך. יש במה שאתה אומר הרבה התנשאות.

    ראית את הקהל של חיפה במשחקי חוץ? של מכבי? את "האליטיסטים" של הפועל? אותו חומר. אותם ישראלים, אותם נערים שפוגשים במועדונים, אותם פרחחים שפוגשים על חוף הים, אותם צעירים שעוקפים אותך בתור, אותם מטיילים שגונבים מגבות בבתי מלון.

    חבל. כשאמרנו, איציק ואני, את מה שאמרנו על הקהל של בית"ר במשחקי חוץ, התכוונו לכל מילה (וסליחה איציק שאני מדבר רגע בשמך). אל תקח את זה למקומות לא נכונים, ממניעים לא נקיים.

  12. שבי.
    מסכים. וניסחת את זה יותר טוב ממה שאני הייתי עושה.
    בכלל, נמאס לי שמכנים את הפושטקים האלה שתקפו את האוטובוס של השחקנים "אוהדי בית"ר", ואתם יודעים מה? "אוהדים" בכלל. ולו רק בגלל הכשל הלוגי שיש במשפט "אוהדי הקבוצה תקפו את אוטובוס הקבוצה".

    בכל זאת, אני רוצה להוציא שנייה את הדיון מההקשר של הכדורגל הישראלי ולציין שבכל העולם האוהדים שנוסעים למשחק החוץ הם בדרך כלל אלו שגורמים לבעיות. אם תרצו אפשר להביא את הדוגמא של ברצלונה, קבוצה עם תדמית של מועדון ברידג' קהילתי, והברדק בדרבי לפני שבועיים.

    ואם כבר ברצלונה אז אחת הסיבות שאני אוהב את המועדון הזה בשנים האחרונות (במקור הייתי בצד הלבן של הקלאסיקו) היא ג'ואן לאפורטה- האיש הכריז מלחמת חורמה על "הקומץ" שלו מהיום הראשון שנכנס לתפקיד, לקח סיכון כבד ושילם על כך מחיר אישי לא פעם אבל עדיין נשאר דבק בעקרונותיו. הלוואי עלינו..

    נ.ב.
    איזה מלך ארקדי, תראו מה הספיק לעשות ביום אחד: להגיש מועמדות לרשות עיר בירה של מדינה במזה"ת שהוא אפילו לא דובר את שפתה ולעמוד לדין בצרפת על מכירת נשק רוסי לחונטה באפריקה שטובחת באזרחים אנגולים. אכן: "לא מדבר, עושה!" :)

  13. מאת רן‏:

    איציק,

    כל כמה שבועות אני רואה את אוהדי החוץ שמגיעים לאיצטדיון האמירויות.

    לא משנה באיזה קבוצה מדובר, ולמרות שהם רק 2,000 – 3,000 הם מעודדים הרבה יותר מ- 60 אלף אוהדי ארסנל.

    אף פעם לא ראיתי מהם שום אלימות. בדרך כלל הם מובסים (מלבד אוהדי האל סיטי, במשחק אליו לא יכולת להגיע) ומחוץ למגרש הם פוגשים את אוהדי ארסנל ושום דבר רע לא קורה (את אוהדי לידס עוד לא ראיתי כאן אז הם אולי היוצא מן הכלל…).

    הלוואי עלינו.

  14. מאת תומר‏:

    איציק ושבי. אני מכיר את כל הקהלים בארץ מקרוב וגם בחיפה חטפתי פעם סטירה בגיל 16 ולצערי הקהל של בית"ר הוא הגרוע מכל. מסכים עם כל מה שתגיד, לחוליגנים של הפועל מוותרים בדרך כלל וכשבני יהודה שיחקה בשכונה זה בכלל היה גיהנם להכינס לשם וגם אוהדי מכבי רגמו אוטובוס באבנים השבוע. אבל אני לא מכיר אוהדים של הפועל שנמנעים מלהגיע למשחקי חוץ בגלל הקהל.
    בסך הכול אני די מזדהה איתכם,גם אני לפעמים נגעל מהתנהגות של ברברי או שניים אבל ביום שזה יגיע למצב שאני לא ארצה ללכת למשחק בגלל זה?זה גבול חדש.
    מהם לדעתך המניעים שלי? אני באמת ובתמים שמזדהה איתכם. השאלה היא מה באמת מונע ממך ללכת? כי לפגוש את אוכלוסית" גונבי המגבות ועוקפים בתור" כפי שכינית אותם,זה לא כלכך נעים אבל לא משהו בלתי רגיל שמשאיר אותך בבית. האמת היא שזו הגזענות והאלימות שאלו הן סיבות קצת יותר משמעותיות לדעתי.תרצו או לא תרצו,אלה הם אוהדי הקבוצה שלכם אז איך תרצו שיכנו אותם? הבעיה היא שבבית"ר לא רוצים להתנער מהאוהדים האלה.הם מקבלים עזרה מההנהלה והזמנות במשחקי חוץ. וגם אוהדים אמיתיים כמוכם לא עושים מספיק חוץ מלא להגיע למשחקי חוץ. יש לכם אתר אוהדים מאוד מושקע ויפה ששניכם גם כותבים בו בצורה יפה מאוד,ראיתי בו אולי שני משפטים על ידויי האבנים(ללא גינוי) ואף מילה על הרכב של עבאס סואן.
    איציק,יש מקומות כמו איטליה וחלק מהקבוצות בספרד שזה נכון. זה לא קשור ולא מלמד על שום דבר.

  15. מאת rd17‏:

    אין מה לעשות..

    אני אומר את זה לתומר בתור אחד שהולך לכל משחק בטדי ולכמה משחקי חוץ כל עונה, מה אנחנו יכולים לעשות נגד אותם "אוהדים" גרועים? לראות אותם מקללים ולהגיד להם להפסיק אנחנו עושים את זה, הנה כך דוגמא נהמות כבר אין בטדי.
    אבל בלי גיבוי רחב של הקבוצה שתילחם בטמבלים האלה אין לנו כאוהדים הרבה מה לעשות.. האוהדים האלה ימשיכו להגיע למגרשים ולהוציא לכולנו שם רע.

  16. מאת תומר‏:

    RD-כמה רעיונות ככה בשליפה:
    להקים ארגון אלטרנטיבי שיראה שאפשר אחרת.אפילו אם הוא לא יעצור את התופעה,לפחות תוכיחו שיש לכם קהל אחר ושיש לכם נכונות לשנות.
    להלשין-זורקים אבנים? הרי אוהדים יודעים ,לא קשה לברר.תלכו למשטרה. אין בושה בזה,הם פוגעים לכם בקבוצה.
    תכתבו באתרים,בפורומים,תעשו שלט התנצלות לעבאס סואן,שבו להנהלה על הראש שתפסיק לשתף איתם פעולה ולעזור להם.
    אני יודע שזה לא חוכמה לדבר,קשה לי להגיד שגם אני הייתי עושה את הדברים האלה במצב כזה,אבל יש לכם מה לעשות.

  17. רן,
    באנגליה אין בעיות כי המשטרה מפרידה בצורה מוחלטת בין אוהדי קבוצות החוץ לאוהדים הביתיים (קל וחומר השחקנים). שנה שעברה הייתי ביונייטד-ליברפול באנפילד וראיתי איך מביאים ומוציאים את האוהדים של נצ'סטר מהמגרש בליווי פלוגת משטרה כמו במבצע צבאי.

    תומר,
    אני מסכים איתך שזה לא צריך להגיע למצב שאנחנו לא רוצים או מפחדים להגיע למשחקי חוץ. לכן כשאני בארץ אני נוסע למשחקי חוץ וגם הולך למקום הקבוע שלי במזרחי בטדי. לא תמיד אני נהנה ממש שקורה מסביבי אבל חשוב לי להיות שם.

    אני וחברים אחרים שחושבים כמוני מנסים כל הזמן להשפיע ולשנות- זה לא קל. אנחנו כותבים בפורומים ובאתרי אוהדים ואני אישית גם לא פעם מתעמת עם אוהדים ביציע (תשאל את אחותי שבאה איתי למשחקים ומתחננת שאני אפסיק להיות כזה גיבור..).

    אירגון אוהדים "אלטרנטיבי" של אנשים כמו שבי, יובל, יאיר ועוד זה משהו שאני חושב עליו הרבה זמן אבל בינתיים לא הוצאתי אל הפועל משני סיבות עקריות:
    א. טכנית: רוב ימות השנה אני לא בארץ.
    ב. עקרוני: אני לא מת על הרעיון של ארגוני אוהדים "יריבים"- ה"אולטראס" נגד "השחקן ה-12" וכו'. יש לנו מספיק בעיות גם בלי להתחיל עכשיו מלחמות פנימיות. הספיק מה שהיה במשחק המפוצץ נגד הרצליה עם המזרחי נגד המערבי.

    ובכל מקרה, לנו לפחות אכפת ואנחנו עדיין נשארים מעורבים. הבעייה שלי היא עם אנשים כמו רונן דורפן שהיו אוהדי הקבוצה וכשלא התאים להם עזבו.

  18. מאת תומר‏:

    איציק-אני יכול להבין אנשים שאהדו את הקבוצה ועזבו,אני מניח שהם גם לא הגיעו לרמה הרגשית שאתה פיתחת לבית"ר. יש אנשים שיכולים לצאת ויש אנשים שלא. אני לא חושב שאני אוכל להפסיק לאהוד את מכבי נתניה ועם יובה היה לי משבר ואני ביחס אמביוולנטי כלפיהם.
    ארגון לא חייב לקרוא תיגר על ארגוני יציע,הוא יכול להיות ארגון מסוג שונה ואפשר בשכל ואנשים טובים(יש לאוהדי בית"ר את שניהם למרות הסטיגמה) למצוא את הנוסחא הנכונה. העיקר שיש בך את הרצון,זה מאוד חשוב,אני מקווה שיום אחד תצליחו להזיז משהו. אם הובן לא נכון,אני מאוד מעריך אתכם ואני מעריך את העובדה שיש את הבלוג הזה שהוא ההוכחה שלא כולם מצדיקים את הסטיגמה ויש בסיס ויש אפשרות לשיפור. זה אולי ישמע לך "אדום" מידי אבל גם אצלנו בנתניה מאמינים ש"רק אהבה תנצח".

  19. תומר.
    מסכים. יש בזה עניין רגשי בהחלט. אני מניח, למשל, שלהפסיק לאהוד ליברפול זה משהו שיכול לקרות לי בנסיבות מסויימות אבל בית"ר כנראה לעולם לא.
    נראה מה אפשר לעשות בעניין הארגון, נתת לי כמה כיוונים חדשים של חשבתי עליהם.

    נ.ב.
    סלוגן יפה, אבל אין על:
    "יש בנו אהבה והיא תנצח!" :)

סגור לתגובות.