קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

קו 20

בערב החג קיבלתי מייל מעניין מאחד הקוראים והמגיבים הקבועים כאן בבלוג- תומר חרוב. למייל, שנשלח בעקבות הדיון שהתפחת כאן בשבוע שעבר על רשמי מהביקור במשחק של בית"ר בקרית-שמונה, צורפה רשימה מעניינת ומרגשת שמספרת על החוויות של תומר בדרך אל ו-מ משחק החוץ של קבוצתו, מכבי נתניה, באותו מחזור ממש. מסתבר, כמו שהוא מסכם יפה, שאפשר גם אחרת. לשמחתי תומר נענה לבקשתי לפרסם את הטור גם כאן בבלוג והנה הוא לפניכם במלואו:

_____________________________

כשעליתי על האוטובוס באלנבי שמתי לב שלבחור שעלה לפני יש צעיף צהוב של מכבי. בחצי חיוך אמרתי לו שחבל שלא שמתי לב אליו לפני כן, כי הייתי משלם לו את הנסיעה כדי שלא יתבאס לו כל הערב והתיישבתי ברביעיית המקומות האחורית. תחנה אחר תחנה האוטובוס החל להתמלא באוהדי מכבי והתפתחה שיחה על המשחק בפרט ועל יחסי מכבי תל אביב-נתניה בפרט. בין הנושאים:
-תמיר כהן-שחקן או לא שחקן (בוודאי שכן)
-מי עשה את אבי סטרול? (בוודאי שלואיס)
-מי עשה את שטראובר? (אובארוב,הסכמתי איתם)
אחרי שיחה עשירה וסקירת קהלים (הם כעסו שאמרתי להם שהקהל של הפועל עדיף) הם פנו אלי בשחצנות מכביסטית מוכרת וידועה:"אז כמה אתם הולכים לקבל היום?" חייכתי בנימוס ושתקתי. סייג לחוכמה-שתיקה.

אני לא ממש זוכר את 87 הדקות שלפני הטיל של ביבאן. הייתה איזו קורה של דדי ומשחק די נרפה אבל את הרגע ההוא שבו הכדור טס אל תוך הרשת אני זוכר מצוין. תמונות מהבהבות של הדמעות של הלוואי, ריצת האמוק של עמית אל ואגנר, ערמות של צהובים שלא מאמינים שזה יכול לקרות להם. המשפט הכי שכיח ששמעתי אחרי המשחק היה "לא הייתי מאמין-אם היו מספרים לי שזה מה שיקרה-לא הייתי מאמין" וזה מה שקרה לי בדקה ה-87', התחלתי להאמין.

כשיצאתי מהאצטדיון והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס, לא תיארתי לעצמי שהשיא של הערב עדיין לא הגיע. קו עשרים אמנם התעכב והמתנתי לו כחצי שעה אבל הוא היה שווה את זה. איך שאני משלם לנהג ונכנס אל האוטובוס עם חיוך צהוב על הפרצוף אני רואה את אותם מכביסטים שחצנים מהפסקה הראשונה..

למרות חומר הנפץ הפוטנציאלי שקיים בדרך כלל בסיטואציות שכאלו הנסיעה עברה בסדר גמור. אמנם הם נשארו מכביסטים שגם להפסיד בכבוד לא יודעים ("לא שיחקתם טוב", "יש לכם קבוצה-אין לכם קהל", "אני שונא את שטראובר- הוא מחא לנו כפיים" ו- "תיכף תחזרו למקום הטבעי שלכם") אבל לחצנו ידיים וקבענו להיפגש בגמר הגביע עם הבטחה שלי שיגמר אותו דבר. וככה הסתיים לו ערב של חווית כדורגל מושלמת, גם ניצחון דרמטי, גם סתימת פיות למכביסטים וגם ברוח טוב ובאחווה. האירוע קיבל נופך עוד יותר משמעותי כשקראתי שאוטובוס אוהדים שלנו נרגם על ידי אוהדי מכבי. חבל, כי בקו 20 הוכח שאפשר אחרת.

תומר חרוב

6 תגובות על “קו 20”

יפה מאד.
כתיבה מעולה יש לציין תומר.

ברור שאפשר אחרת, גם אני ראיתי אוהדי מכבי באוטובוס (קו 6 בדרך לטדי למשחק מול מכבי) ולא היו שום תקריות מיוחדות.
אבל לצערנו האהודים המתונים שפוגשים אחרי משחקים הם לא האוהדים הבעייתים, אם היו כאלה הם לא היו בקו 20 אלא רוגמים את אוטובוס היריבה.

(גם אני שמחתי שניצחתם ד"א)

ושאלה לכל אוהדי בית"ר שקוראים בבלוג מה דעתכם על השיחות של יצחקי ואמסלם עם ה"אוהדים" שהתקיימה לאחר אימון שגרתי בבית וגן?
כל מה שלי יש להגיד זה גועל נפש של אוהדים וחבל שקורנפיין כבר לא הקפטן של בית"ר…

עם איך שהמשחק בין מכבי לנתניה היה נראה באמת שלא היה לכם על מה לריב, תצוגת כדורגל עלובה של טוענות לאליפות, אז הכל טוב ויפה עם האחווה בין האוהדים אבל כדורגל לא היה שמה.

:)

rd.
צודק לגמרי לגבי אותם "אוהדים" מזופתים. גם אותי זה הרתיח לגמרי. יצחקי ואמסלם, כמו כל המערכת של בית"ר, צריכים לדעת שמי שמאכיל את ראש הנחש סופו שיוכש על ידו. עם ה"לה בובנייה" האלה צריך לדבר רק דרך המשטרה. כתבתי בהודעה קודמת ואני חוזר על זה שוב: צריך לקחת דוגמא מאיך שלאפורטה טיפל בהם בברצלונה.

איציק,

אתה יודע מה השחקנים האלה לא מבינים? את מה יותר מידי אנשים לא מבינים – שרוב אוהדי בית"ר לא מזדהים עם האוהדים האלה.

אולי מה שצריך זו הובלה. אם היה קם איזשהו שחקן עם אומץ (יצחקי ואמסלם בהחלט יכולים להתאים למשימה), ואומר את מה שעל ליבו, גם הוא היה מתפלא כמה תמיכה הוא היה מקבל מ-95% מהקהל של בית"ר.

אבל הפחד שולט, ולצערי, לא בלי צדק (וכבר דיסקסנו את הנושא הכאוב הזה). מדובר על קבוצת אנשים פליליים, ומי שחושב שהמשטרה תגן עליו כשהוא ייתקל בהם – טועה טעות מרה. גם השחקנים יודעים את העובדה המצערת הזו. מישהו שאל איפה המשטרה בכל העניין הזה? נורא נוח לשבת על הגדר ולהגיד איפה הקהל השפוי של בית"ר, כמו שאומרים כאן ובעוד מקומות. אני מחכה לאותם חכמים שיעמדו מול האנשים האלה באומץ, בלי לחשוב על הבית, המשפחה או הרכוש שלהם. זה לא יקרה לאנשים שיש להם חיים אחרים חוץ מלהתעסק עם עבריינים.

עובדות חיים פשוטות (ועצובות) כשיוצאים לרגע מהמחשב הנוח והרגוע.

מה הפתרון? אך ורק משטרה. זה התפקיד שלהם להתעמת עם האנשים האלה. לא שלנו.

שבי.
מסכים עם כל מילה.
זה לא התפקיד של אנשים כמוך וכמוני לטפל בעניינים האלה. זה אך ורק התפקיד של המשטרה בשיתוף פעולה מלא מצד ההנהלה. כל עוד זה לא יקרה נמשיך לחיות במצב שבו "מאן דאלים גבר".

מה שכן, למשטרה אולי נח לא להתעסק בזה אם כולם רואים בזה בעייה של הכדורגל בכלל ושל בית"ר בפרט, לא בעיית פשיעה לכל דבר ועניין שצריכה להיות מטופלת בידי הגוף היחדי המוסמך לכך- המשטרה. לכן אני חושב שצריך לצאת נגדי ניכוס הפורענויות האלה לאוהדי בית"ר. כי אלו, כאמור, לא אוהדי בית"ר ולא אוהדים בכלל. סתם פושטקים.

סגור לתגובות.