קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

תולדות השיגעון בעידן התבונה (מראדונה)

בביקורי האחרון בארץ זכיתי לצפות בסרטו הדוקומנטרי הנפלא של אמיל קוסטריצה על דייגו מראדונה. קוסטריצה עושה בסרט מאמץ יסודי וכנה לפענח את סוד קסמו של מראדונה ואת ההשפעה העצומה שלו בארגנטינה והרבה מעבר לשם. אלא שנסיונותיו של קוסטוריצה נוחלים כישלון צורב כמו שהוא עצמו מודה בסוף הסרט "לא בטוח עד כמה אנחנו יודעים כעת יותר על מראדונה". אלא שהכישלון איננו של קוסטוריצה הנפלא שמוכיח את גאונותו גם בסרט הנוכחי, הכישלון הוא של התפיסה "התבונית" ביסודה שלאנשים כמו דייגיטו ודומיו יש איזשהו רכיב קסמים באישיות שגורם למליונים להעריץ אותם כאלילים. אז זהו שאין.

הסוד של מראדונה הוא בדיוק ב"אין" הזה- בזה שהוא אף פעם לא חיפש בעצמו את מה שכולם מחפשים בו; בזה שהוא אף פעם לא ראה בעצמו את "הגאון" שכולם רואים בו; בזה שעבורו החלום הכי גדול זה לקפוץ ביציע ערום למחצה ולנופף בחולצה של בוקה כמו אחרון הבראס-בראוואס. בגלל הפשטות והתמימות הזו מראדונה הפך נערץ על מיליונים. בגלל שיש בו משהו כ"כ ראשוני, טהור ואותנטי קל כ"כ להזדהות איתו. כי כשאנחנו רואים את מארדונה אנחנו יכולים לדמיין שאם היה לנו ברגליים את את מה שיש לו בטח היינו נראים ומתנהגים אותו דבר..

אם יש משהו שלמדתי על מראדונה, השחקן, בסרט של קוסטוריצה זוהי העובדה שאף פעם, אבל אף פעם, לא היה בוחר במהלך המתבקש: כשהתבקש לכדרר- בעט, כהשתבקש לבעוט- כדרר, שטוח לפינה? בחצי גובה לקרוב.. קטנה בין הרגליים?! סומבררו! במושגים של היום היו קוראים לזה "שחקן לא ממושמע", "יש לו המון כישרון אבל הוא חייב ללמוד לתעל את זה לטובת הקבוצה" היה אומר בוודאי הבניטז/קאפלו/קשטן התורן. מחשבה מצערת כ"כ על העידן בו אנו חיים היא שבעידן הזה מראדונה כנראה לא היה הופך למראדונה.

המינוי של דייגיטו למאמן הנבחרת הוא הזוי בדיוק כמו בערך כל דבר אחר שקרה את האיש הזה בארבעים ושמונה השנים האחרונות מאז נולד בשכונת עוני בבואנוס-איירס. למרבה האירוניה, בתור מי שאוהד של הנבחרת הארגנטינית בזכות דייגיטו (אלא מה..), אני מודאג מאוד מהמהלך הזה כי אין לי שמץ של מושג מה הם כישוריו של המלך כמאמן ולא בטוח שאני רוצה לגלות… אלא שדבר או שניים אחרים דווקא כן בטוחים: אצל דייגו אף חלוץ לא יתבקש לסגור באגף ואף קשר לא יקבל מבט זעוף על כדרור מיותר.. ותודו שאם יש דבר שחסר לכדורגל היום, בעדין הטקטיקה שמקטיקה, הוא מישהו כמו דייגו, על כל השיגעון שלו, אחד כזה שיעשה את המשהו הבלתי צפוי הזה שיגרום לך לרצות לנשק אותו ולהעיף לו סטירה באותו רגע ממש..

!Ol'e Ol'e Ol'e – Diego Diego

16 תגובות על “תולדות השיגעון בעידן התבונה (מראדונה)”

בתור אוהד ארגנטינה אין לך מה לדאוג, מה כבר יכול להיות גרוע יותר ממה שהיה עד עכשיו. מאז 90' המזוויע לא עשיתם כלום במונדיאלים , עשרים שנה הם מספיק זמן כדי שיהיה כבר איזה משהו יותר רציני ממקום ברבע הגמר. המאמנים האחרונים היו כישלון חרוץ, כישלון חרוץ נוסף לא יעשה דבר, חוץ מאולי לסדוק את הילת המשיח שיש לדייגו בארגנטנינה. וגם אם הוא יכשל תמיד הוא ייזכר כגדול מכולם, אלא אם יהיה איזה גמדון קטן שגדל בבארצלונה שיצליח להיכנס לנעלים שלו ולסחוף שוב אומה שלמה בדך אל הגביע הקדוש- קשה לי להאמין.

איציק אני הולך לענות על הפוסט הזה בספרדית …
VAMO´ VAMO´ARGENTINE
VAMO´VAMO´A GANAR
QUE ESTA BANDA QUILOMBERA
NO TE DEJA
NO TE DEJA DE ALENTAR

אולי אחרי כל המאמנים ה"מוצלחים" של השנים האחרונות הסלקסיון סופסוף תקבל מישהו שהכדורגל היחיד שהוא מכיר הוא יפה ומשוחרר וייתן לכל ה- טבסים וה- אגווארוים למיניהם בסלקסיון להיות הגורם המכריע ואלו שמנהלים את המשחק במקום גאגו ומסצ'רנו היעילים אך משעממים כ"כ.
המינוי הזה הוא נטו כדי להחזיר את הטירוף לכדורגל שקצת נעלם לנו בתקופה האחרונה אחרי התצוגות המביכות של הסלקסיון.

שמעתי היום את נדב יעקובי מסביר את המהלך הזה, שאכן נשמע הזוי מכל הבחינות.
אף אחד לא מינה את מראדונה למאמן בזכות כישוריו או השגי עבר כמאמן. הוא אפילו אינו בעל הסמכה כלשהי לאימון. מאחורי המינוי עומד הרצון לקבל ממראדונה את הערך המוסף אותו ניתן לכנות במילה אחת: אטרף!
מצד שני, בסקרים שהתפרסמו בארגנטינה המינוי לא זכה לרוב, בלשון המעטה…

איציק,

גם אתה ארגנטינה?!?!? וואלה, יפה לך. חשבתי שאני לבד בירושלים… ואמוס ואמוס!

אפשר לבוא ולנתח את המינוי הזה, מה טוב בו ובעיקר מה לא טוב בו, אבל בינננו, לאלוהים הרי לא בודקים בציציות, לא?

זו הדרך של דייגו לשמור על מעמדו כגדול מכולם. אם יזכה במונדיאל(ואפילו אם מסי/אגוארו/טבז יכבוש בו עשרה שערים) יגידו שדייגו הביא עוד גביע,אם לא יביא יגידו שרק שחקן כמו דייגו יכול להביא גביע לארגנטינה.

לא אוהב את דייגו וזה בלשון המעטה.
די צפוי שהכהונה שלו תאופיין בהמון ריבים וקרבות אגו, בלאגן. אם הוא יצליח אז אולי ההשפעה של מאמן נבחרת באמת לא כזאת גדולה..
או אפשרות נוספת להצלחה היא שהעב"מ הזה כנראה מצליח בכדורגל בכל דבר שהוא נוגע בו.

אף פעם לא הבנתי איך אתה יכול לאהוד את ארגנטינה ואת בית"ר (ביחד זה מסתדר) אבל גם את ליברפול?? מה זה קשור?
אני שייך למתרס השני שאוהד את ליברפול אבל במרביל את הפועל ת"א ואת נבחרת אנגליה – תודה שזה מסתדר יותר, ולא בהכרח במובן החיובי.

ושכחתי גם לציין שבתור אוהד אנגליה, אני בכלל לא יכול להתייחס לגמד הגאון (על משקל "אחוות בני לנקשיר"…).
אחרי מונדיאל 86', הקפדתי לא לומר שם משפחתו במשך שנה (למרות שהייתי רק בן 11).

גיא,
לא בחרתי באופן שקול ומסודר את הקבוצות שאני אוהד. בית"ר זה משהו שגדלתי עליו בבית, וליברפול היה הדבר היחידי שידעתי על כדורגל אנגלי כילד ולכן באופן טבעי הפכתי לאוהד שלהם.

לדעתי בהתחלה באמת יהיה טירוף והשחקנים ישחקו בשבילו, אבל אני מניח שזה יעלם כנראה במונידאל הקרוב, אבל בשונה ממה שאמור לקרות, הוא יתפטר (בשביל המולדת אלא מה) ועדיין ישאר הגיבור, בדיוק מאותן סיבות שרשמת איציק, אחרי מה שהוא עשה ועבר בחיים ועדין מעריצים אותו בטירוף כזה כלום כבר לא ישנה את זה.

בקשר לסרט, אני באמת חייב ללכת לראות אותו…

אביאל,
לא רואה סרט שמראדונה מתפטר (אולי אולי לאחר 5 הפסדים רצופים לחץ עצום מהתקשורת והקהל וסכנה שארגנטינה לא תעלה למונדיאל בכלל) הוא יותר מדי גא.

סגור לתגובות.