אבי מלר נוהג לומר שהברק אינו מכה פעמיים באותו מקום. אז הוא צדק, חלקית. הברק (יצחקי) היכה שוב, אך במקום שונה.
בדיוק לפני שנה נפרדתי מחבריי ומשפחתי, העמסתי תיק גדול ויצאתי לגלות באנגליה. עם כל הגעגועים שהיה ברור לי שארגיש למשפחה ולחברים הדבר שחששתי לו יותר מכל היה ההתנקות מבית"ר אהובתי. רצה הגורל וימים ספורים אחרי שנחתי בממלכה הקרה נערך בטדי המפגש שאנחנו מחכים לו כל עונה נגד הפועל ת"א.
בימים הראשונים שלי באנגליה עדיין לא הייתי מחובר לאינטרנט ולא הייתה לי שום דרך לעקוב אחרי המשחק. ישבתי בחדרי הקטן, בודד, עצוב ודמיינתי לעצמי מה קורה באותם רגעים בטדי. במחצית יצרתי קשר עם אחותי שהייתה כמובן במשחק. היא בישרה לי שבית"ר נמצאת בפיגור וחמור מכך, נראית רע מאוד..
החדשות האלה רק הוסיפו לדיכאון שלי. המתנתי בעצבנות לחדשות קצת יותר משמחות מטדי במחצית השנייה. בינתיים יצרתי קשר עם אבי שראה את המשחק בטלוויזיה. אבא שידר לי את רבע שעה האחרונה של המשחק, בית"ר ביצעה מהפך מדהים וניצחה 2:1 עם שער ניצחון ענק של עמית בן-שושן. אח"כ יצרתי קשר גם אחותי שהעבירה לי דרך הטלפון את החגיגות, לייב מהיציאות מטדי.
שמחתי מאוד. אבל השמחה הזו הייתה מהולה בעצב לא מבוטל על שהחמצתי את אותו ערב גדול בטדי. ההחלטה לרדת לאנגליה נראתה לי באותם ימים אומללה מתמיד.
אתמול הייתה ההזדמנות שלי לחוות חוויה מתקנת.
הגעתי לבלומפילד זחוח משהו. כמעט ולבשתי חליפה כי ציפיתי לראות הצגה.
אלא שהשחקנים הראשיים לא הגיעו.
בית"ר נראתה חיוורת, אנמית. אף שחקן לא הגיע למשחק. הפועל לעומת זאת הפתיעה ביכולת משופרת, סיכנה את קאלה ובסוף גם כבשה את השער לו הייתה ראויה.
במחצית החבאתי את ראשי בין כפות ידיי. הרגשתי אומלל. למה לעזאזל במשחק הכי חשוב מבחינתנו, האוהדים, בית"ר תופסת את היום הגרוע ביותר שלה?
ואולי בכלל אני הבעיה?!
אולי אני צריך לחזור לאנגליה? הייתכן שאני הנאחס?
אלא שאז הגיעו שלוש דקות בגן עדן!
זה התחיל מהשער של רומלו בקרן. במקרה רק בשבוע שעבר בטדי ניהלנו דיון בפרלמנט הקטן שפתחנו ביציע המזרחי עם יובל מהבלוג האח על כך שבית"ר אף פעם לא מבקיעה שערים מקרנות. והנה שער קרן קלאסי. נאחס אחד נשבר!
לבית"ר נשאר מספיק זמן לנצח, אלא שדווקא הפועל הגיעה למצב מצוין כשאסולין מצא את עצמו בודד ומאושר מול קאלה.
אלא שבעוד אסולין שועט אל מול הקרואטי המטורף אני שומע מאחורי מישהו נושא תחינה נואשת "אלוהים איתנו, אלוהים איתנו"! ואלוהים היה. לא סתם היה..
קאלה הדף נפלא ובעודו רץ לחגוג עם האוהדים מאחורי השער כאילו זה עתה הפציץ משלושים מטר לחיבורים בית"ר יצאה להתקפה מתפרצת של בית קולנוע. יצחקי קיבל את הכדור מרומלו והרשית בקור רוח מופלא כמו היה אוחנה בימיו הגדולים. איזה קונטרסט מושלם לאסולין הקשקשן..
חגיגות פראיות בשורתינו! או אז אני שומע מאחורי אוהד צהוב פונה אל חברו בקול גדול: "אמרתי לך להוציא את התהילים, אמרתי לך"!! ומבין מהיכן היה לאותו צדיק את מידת הבטחון הגדולה רק שניות לפני כן..
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים!
מבחינה מקצועית, ברור שבית"ר הייתה חלשה מאוד אתמול. אפשר לייחס את זה ליום חלש שהשתלט על כל מערכי הקבוצה. אני מייחס חלק גדול מזה גם לחטא הקדמון בשיטת המשחק שהושרש עוד בעונה שעברה אצל יוסי מזרחי. אין שום סיבה שבליגה הישראלית בית"ר תשחק עם שלושה קשרים אחוריים בהרכב של 4:5:1 כשרק שלושה שחקנים (זנדברג, יצחקי, תמוז) מאיימים על השער.
כניסתו של ברוכיאן שינתה את התמונה.
איזה קלאסה יש לשחקן. איזה סטייל! כשהוא על המגרש רואים שיש בעל בית. השילוב שלו עם יצחקי מושלם. שומי חייב להבין שעם כל הצער אין מנוס מלבצע רוטציה בין שלושת הקשרים האחוריים (בואטנג, אלברמן, טל), כשרק שניים נמציאם על המגרש בזמן נתון ולתת לברוכיאן את המושכות בהתקפה. זה גם משחרר את יצחקי לשחק באמצע משם יש לו את האפשרות הטובה ביותר להשפיע על המשחק.
________________________
חם, חם מאוד היה אתמול בת"א, חם ולח. מזג אויר לא ראוי למאכל אדם..
כל החום הזה רק הוסיף לאווירה הלוהטת ממילא שיש במפגשים עם פ.צ. יפו. אווירה שהוטענה עוד יותר, כאילו שהיה צריך להוסיף שמן למדורה, עם ביטויים משני הצדדים ערב המשחק.
חששתי לפני המשחק ממהומות ובלגאנים למינם אולם לשמחתי הרבה המשחק עבר בסדר מופתי. באופן די מפתיע אני חייב לציין שדווקא היחס שאנחנו מקבלים בת"א טוב הרבה יותר מהיחס לו אנחנו זוכים מהשוטרים בירושלים.
בכניסה למגרש מישהו תופס ראשו בתדהמה. "בחיים", הוא אומר, "לא ראיתי תור כזה מסודר של אוהדי בית"ר"… כמו שאני תמיד טוען, תתייחסו אלינו כבני אדם ותקבלו התנהגות של בני אדם.
גם במגרש האווירה הייתה נפלאה. כמות בלתי נתפסת למשחק חוץ של אוהדי בית"ר עודדה ללא ההפסקה גם ברגעים הקשים. עשר שניות בדיוק לקח לחבר'ה הנפלאים מאחורי השער, אלא מהצפוני בטדי, לצאת מההלם ולחזור לשיר "אני אוהב אותך בית"ר". לרגע חשבתי שאני באנפילד.
בכלל, במסגרת מסע ניפוץ המיתוסים על אוהדי בית"ר הגיע זמן לבא ולומר שכבר זמן רב אוהדי בית"ר הם לא האוהדים המלחיצים שמעודדים רק כשהולך ומקללים כשמפסידים. הוכחנו את זה נגד קופנהאגן וגם אתמול.
כשבשער 7 עוד שרו, הם התריסו בנו "ירושלים זה לא אירופה, ירושלים זה בירדן". בסיום השבנו להם עם "לא רצינו את אירופה, רצינו לזיין אותכם"..
עם כל הכבוד לאירופה, האווירה במגרשים בארץ הרבה יותר חמה, אמיתית ומרגשת. לפחות עבורי. תשעים ותשע אחוזי הלחות בחום של ת"א רק מוסיפים לחוויית חמשת החושים הזו..
הגיע הזמן לתת כבוד לכדורגל הישראלי המושמץ כ"כ, לא מעט פעמים שלא בצדק.
החגיגות הגדולות ביציאה מבלומפילד היו התפרקות על שבע שנים קשות של תבוסות והשפלות במגרש הארור הזה. וזו הייתה התפרצות שמחה אדירה. פיצוי הולם עבורי על החמצת חגיגות האליפות בעונה שעברה. ינקתי כל שנייה בעונג!
הדרך לאוויר ההרים הצונן והמרענן כ"כ של הבירה מעולם לא הייתה שמחה יותר!
האלופה הוכיחה אתמול בדיוק למה היא אלופה, למרות הפרדוקס שבמשפט הבא הוא מסכם היטב את הכול:
בית"ר ניצחה בגלל שהיא כ"כ טובה גם כשהיא לא טובה. וזו בדיוק התכונה הכי קלאסית של אלופה אמיתית!
בשמחות!
חגיגות פראיות בשורותינו. אתמול בבלומפילד
