האופרה “לה-מרמור” מאת פרלש

מוצ"ש 20:50:  אחרי עוד קלוז-אפ על פרצופו המיוסר של אלי כהן באורווה אני מציץ בשעון ומחייך..
סוף סוף זה מגיע, הליגה הספרדית נפתחת!
ועוד איך נפתחת.. עם הדרבי הגדול של מדריד בין האלופה ריאל לבין אתלטיקו, הקבוצה האהודה עלי בספרד עם הסגל המסקרן ביותר באירופה ערב פתיחת העונה הנוכחית!

20:55: בספורט 5+ עדיין לא עוברים לברנבאו. אני אפילו לא מעלה על דעתי אפשרות לבעיה כלשהי, סתם עיכוב קטן ולא אופייני.

20:58: שתי דקות לפתיחת המשחק וב 5+  מתחיל שידור חוזר של באיירן – האנובר מאחה"צ.
אני מגלה סימנים ראשונים של פאניקה ומתחיל לפרפר בין כל הערוצים- בערוץ חמש משדרים מרוץ מכוניות, בגולד משחק ישן של ברזיל, ובלייב משדרים בדיליי את קרב הענקים בין קזאן ללוקומוטיב/ספרטאק/צסק"א/עירוני מוסקבה (כמה קבוצות יש להם שם לעזאזל?).
הפנים שלי מחווירות לגוון שלידו גם צבע החולצות של הגלאקטיקוס נראה כמו אוף-ווייט דהוי.

21:00: שריקת הפתיחה בברנבאו.

21:03: על המסך ב5+ מופיעה כתובית המבשרת שעקב אלוהים יודע מה לא ישודר המשחק, "עמכם הסליחה".
סליחה? סליחה?! הקדימו את יום-כיפור ולא הודיעו לי?
ביגוני כי רב, אני באמת מתחיל למלמל את פיוטי הסליחות עליהם גדלתי בבית אבי, בתקווה לרחמי שמיים בשעה קשה זו..

21:05: אין גואל ואין מושיע. אני מתמוטט על רצפת הסלון וממרר בבכי- "למה? אבל למה??" הרי קניתי את כל הערוצים, ספורט אחת, שתיים, חמש, שתיים עשרה.. גולד, לייב..
לייב?! עוד שנייה אני חוטף שבץ מרוב תסכול..

עמוק בתוך ייאושי אני נזכר באורי זוהר והקטע הקלאסי מתוך 'לול' על האופרה "לה-מרמור" מאת פרלש: