קטגוריות
ימק"א כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

בחום של תל-אביב

אבי מלר נוהג לומר שהברק אינו מכה פעמיים באותו מקום. אז הוא צדק, חלקית. הברק (יצחקי) היכה שוב, אך במקום שונה.

בדיוק לפני שנה נפרדתי מחבריי ומשפחתי, העמסתי תיק גדול ויצאתי לגלות באנגליה. עם כל הגעגועים שהיה ברור לי שארגיש למשפחה ולחברים הדבר שחששתי לו יותר מכל היה ההתנקות מבית"ר אהובתי. רצה הגורל וימים ספורים אחרי שנחתי בממלכה הקרה נערך בטדי המפגש שאנחנו מחכים לו כל עונה נגד הפועל ת"א.

בימים הראשונים שלי באנגליה  עדיין לא הייתי מחובר לאינטרנט ולא הייתה לי שום דרך לעקוב אחרי המשחק. ישבתי בחדרי הקטן, בודד, עצוב ודמיינתי לעצמי מה קורה באותם רגעים בטדי. במחצית יצרתי קשר עם אחותי שהייתה כמובן במשחק. היא בישרה לי שבית"ר נמצאת בפיגור וחמור מכך, נראית רע מאוד..

החדשות האלה רק הוסיפו לדיכאון שלי. המתנתי בעצבנות לחדשות קצת יותר משמחות מטדי במחצית השנייה. בינתיים יצרתי קשר עם אבי שראה את המשחק בטלוויזיה. אבא שידר לי את רבע שעה האחרונה של המשחק, בית"ר ביצעה מהפך מדהים וניצחה 2:1 עם שער ניצחון ענק של עמית בן-שושן. אח"כ יצרתי קשר גם אחותי שהעבירה לי דרך הטלפון את החגיגות, לייב מהיציאות מטדי.

שמחתי מאוד. אבל השמחה הזו הייתה מהולה בעצב לא מבוטל על שהחמצתי את אותו ערב גדול בטדי. ההחלטה לרדת לאנגליה נראתה לי באותם ימים אומללה מתמיד.

אתמול הייתה ההזדמנות שלי לחוות חוויה מתקנת.

הגעתי לבלומפילד זחוח משהו. כמעט ולבשתי חליפה כי ציפיתי לראות הצגה.

אלא שהשחקנים הראשיים לא הגיעו.

בית"ר נראתה חיוורת, אנמית. אף שחקן לא הגיע למשחק. הפועל לעומת זאת הפתיעה ביכולת משופרת, סיכנה את קאלה ובסוף גם כבשה את השער לו הייתה ראויה.

במחצית החבאתי את ראשי בין כפות ידיי. הרגשתי אומלל. למה לעזאזל במשחק הכי חשוב מבחינתנו, האוהדים, בית"ר תופסת את היום הגרוע ביותר שלה?

ואולי בכלל אני הבעיה?!

אולי אני צריך לחזור לאנגליה? הייתכן שאני הנאחס?

אלא שאז הגיעו שלוש דקות בגן עדן!

זה התחיל מהשער של רומלו בקרן. במקרה רק בשבוע שעבר בטדי ניהלנו דיון בפרלמנט הקטן שפתחנו ביציע המזרחי עם יובל מהבלוג האח על כך שבית"ר אף פעם לא מבקיעה שערים מקרנות. והנה שער קרן קלאסי. נאחס אחד נשבר!

לבית"ר נשאר מספיק זמן לנצח, אלא שדווקא הפועל הגיעה למצב מצוין כשאסולין מצא את עצמו בודד ומאושר מול קאלה.

אלא שבעוד אסולין שועט אל מול הקרואטי המטורף אני שומע מאחורי מישהו נושא תחינה נואשת "אלוהים איתנו, אלוהים איתנו"! ואלוהים היה. לא סתם היה..

קאלה הדף נפלא ובעודו רץ לחגוג עם האוהדים מאחורי השער כאילו זה עתה הפציץ משלושים מטר לחיבורים בית"ר יצאה להתקפה מתפרצת של בית קולנוע. יצחקי קיבל את הכדור מרומלו והרשית בקור רוח מופלא כמו היה אוחנה בימיו הגדולים. איזה  קונטרסט מושלם לאסולין הקשקשן..

חגיגות פראיות בשורתינו! או אז אני שומע מאחורי אוהד צהוב פונה אל חברו בקול גדול: "אמרתי לך להוציא את התהילים, אמרתי לך"!! ומבין מהיכן היה לאותו צדיק את מידת הבטחון הגדולה רק שניות לפני כן..  

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים!

מבחינה מקצועית, ברור שבית"ר הייתה חלשה מאוד אתמול. אפשר לייחס את זה ליום חלש שהשתלט על כל מערכי הקבוצה. אני מייחס חלק גדול מזה גם לחטא הקדמון בשיטת המשחק שהושרש עוד בעונה שעברה אצל יוסי מזרחי. אין שום סיבה שבליגה הישראלית בית"ר תשחק עם שלושה קשרים אחוריים בהרכב של 4:5:1 כשרק שלושה שחקנים (זנדברג, יצחקי, תמוז) מאיימים על השער.

כניסתו של ברוכיאן שינתה את התמונה.

איזה קלאסה יש לשחקן. איזה סטייל! כשהוא על המגרש רואים שיש בעל בית. השילוב שלו עם יצחקי מושלם. שומי חייב להבין שעם כל הצער אין מנוס מלבצע רוטציה  בין שלושת הקשרים האחוריים (בואטנג, אלברמן, טל), כשרק שניים נמציאם על המגרש בזמן נתון ולתת לברוכיאן את המושכות בהתקפה. זה גם משחרר את יצחקי לשחק באמצע משם יש לו את האפשרות הטובה  ביותר להשפיע על המשחק.

 ________________________

חם, חם מאוד היה אתמול בת"א, חם ולח. מזג אויר לא ראוי למאכל אדם..

כל החום הזה רק הוסיף לאווירה הלוהטת ממילא שיש במפגשים עם פ.צ. יפו. אווירה שהוטענה עוד יותר, כאילו שהיה צריך להוסיף שמן למדורה, עם ביטויים משני הצדדים ערב המשחק.

חששתי לפני המשחק ממהומות ובלגאנים למינם אולם לשמחתי הרבה המשחק עבר בסדר מופתי. באופן די מפתיע אני חייב לציין שדווקא היחס שאנחנו מקבלים בת"א טוב הרבה יותר מהיחס לו אנחנו זוכים מהשוטרים בירושלים.

בכניסה למגרש מישהו תופס ראשו בתדהמה. "בחיים", הוא אומר, "לא ראיתי תור כזה מסודר של אוהדי בית"ר"… כמו שאני תמיד טוען, תתייחסו אלינו כבני אדם ותקבלו התנהגות של בני אדם.

גם במגרש האווירה הייתה נפלאה. כמות בלתי נתפסת למשחק חוץ של אוהדי בית"ר עודדה ללא ההפסקה גם ברגעים הקשים. עשר שניות בדיוק לקח לחבר'ה הנפלאים מאחורי השער, אלא מהצפוני בטדי, לצאת מההלם ולחזור לשיר "אני אוהב אותך בית"ר". לרגע חשבתי שאני באנפילד.

בכלל, במסגרת מסע ניפוץ המיתוסים על אוהדי בית"ר הגיע זמן לבא ולומר שכבר זמן רב אוהדי בית"ר הם לא האוהדים המלחיצים שמעודדים רק כשהולך ומקללים כשמפסידים. הוכחנו את זה נגד קופנהאגן וגם אתמול.

כשבשער 7 עוד שרו, הם התריסו בנו "ירושלים זה לא אירופה, ירושלים זה בירדן". בסיום השבנו להם עם "לא רצינו את אירופה, רצינו לזיין אותכם"..

עם כל הכבוד לאירופה, האווירה במגרשים בארץ הרבה יותר חמה, אמיתית ומרגשת. לפחות עבורי. תשעים ותשע אחוזי הלחות בחום של ת"א רק מוסיפים לחוויית חמשת החושים הזו..

הגיע הזמן לתת כבוד לכדורגל הישראלי המושמץ כ"כ, לא מעט פעמים שלא בצדק.

החגיגות הגדולות ביציאה מבלומפילד היו התפרקות על שבע שנים קשות של תבוסות והשפלות במגרש הארור הזה. וזו הייתה התפרצות שמחה אדירה. פיצוי הולם עבורי על החמצת חגיגות האליפות בעונה שעברה. ינקתי כל שנייה בעונג!

הדרך לאוויר ההרים הצונן והמרענן כ"כ של הבירה מעולם לא הייתה שמחה יותר!

האלופה הוכיחה אתמול בדיוק למה היא אלופה, למרות הפרדוקס שבמשפט הבא הוא מסכם היטב את הכול:

בית"ר ניצחה בגלל שהיא כ"כ טובה גם כשהיא לא טובה. וזו בדיוק התכונה הכי קלאסית של אלופה אמיתית!

בשמחות!

 

 

חגיגות פראיות בשורותינו.  אתמול בבלומפילד

9 תגובות על “בחום של תל-אביב”

1. פ.צ. יפו אהבתי. למרות שפ.צ. מרסיסייד יותר משפיל…
2. כיף גדול לשנוא את הפועל ולנצח משחק כזה.
איזו יריבות מדהימה.

עכשיו לרצינות:
אלברז ובואטנג לא סתם נכנסו לקרבות והתאבדויות. הם מנסים להראות מנהיגות. חמור מאוד שאין שחקן ישראלי שמנהיג את ביתר והזרים שעוד שנה שתיים לא יהיו פה עושים זאת.
איפה אלברמן?? מה הוא מתאים רק למכבי פ”ת?!
איפה טל?
יצחקי חלוש, הוא לא יהיה גם מנהיג.

זו בעיה גדולה של ביתר. וזו הבעיה שגרמה לביתר להיכבות בזמנו אחרי הגול של קופנהאגן.

*איך נרשמים לבלוג שלך, עידכונים וכו.

אחחח איזו שמחה ואיזה עושר, הפועל שילמה ביוקר.

אחרי הגול גם אני חשבתי על זה שדיברנו שבוע שעבר על זה שאנחנו לא מבקיעים מקרנות, והנה זה קרה. רומולו נוגח מצויין. זאת ממש לא היתה נגיחה פשוטה, הוא התמקם מצויין, התקדם בדיוק לעבר הכדור (שהיה מסובב ומאוד לא ברור) ונגח חזק בדיוק לפינת השער. א-לה אוחנה, בחלק של הנגיחות המושלמות שהיו למספר 11 האגדי.
ואז יצחקי, בסיומת מופלאה שמזכירה את הטאץ’ המושלם שהיה למספר 11 האגדי, מביא לנו בפעם השלישית תוך שנה מהפך מאושר מאין כמוהו על פ.צ. יפו.

יוני,
א. פ.צ. מרסיסייד זה נחמד, לא ממש משפיל :)
ב. לא מסכים לגבי יצחקי, יש לו אופי מצויין ואני בהחלט רואה אותו הופך למהיג של בית”ר. הבעייה היא שלא ברור עד מתי גם הוא יישאר. בנוסף, מהעמדה שלו במגרש (חלוץ) קצת קשה להנהיג קבוצה. מנהיג צריך להיות קשר (מישהו אמר ברוכיאן ?!).
ג. אלברמן קשר הורס מצויין ולכן התרומה שלו נגד קופנהאגן הייתה משמעותית ונפלאה. בליגה הישראלית אנחנו לא ממש זקוקים לשחקנים כאלה. בפ”ת, אני מסכים, הוא הפגין יכולות התקפיות הרבה יותר מרשימות ולא ברור לאן זה נעלם באותה רבע עונה אלמונית שבילה בספרד. בכל מקרה, שווה אולי לשווק אותו לפ.צ. מרסיסייד, רפא בניטז מת על שחקנים כאלה :)
ד. אני עובד על שיפורים טכניים לבלוג, בקרוב גם האפשרות הזו תווסף.

יובל,
אולי כדי שנתחיל לדבר על עוד כמה דברים שלא קרו לנו כבר הרבה שנים, כמו למשל זכייה בגביע :)
הופתעתי מהטכניקה של רומלו בנגיחה, אם זה לא מקרה אז זה יכול להוסיף ממד חדש למשחק ההתקפה של בית”ר. ייתכן אגב שזו הייתה המחשבה כשהביאו אותו לקבוצה במיוחד בהקשר למשחקים באירופה שם זה יכול להיות מאוד אפקטיבי.

כשהזכרתי את יצחקי כלא מנהיג, התכוונתי מהסוג של אבוקסיס או אוחנה.
בתחילת המשחק אנסומבו תיקל את זנדברג ושחקן אחר את טוטו נדמה לי. אתה יודע ממייקל אואן. כששוברים לך את הרגלים בדקה הראשונה, כל הפוקוס והביטחון נאבד.
וזה מה שקרה להם. עכשיו כל המאמנים של היריבות עושות ככה לביתר.
עוד מניפולציה כדי לגרום למשחק ךהפוך פרוע ומקרי. כי רק ככה אפשר על ביתר. בהנעת כדור ומשחק מסודר ביתר תיתן כל מחצית שלוש בראש.

לכן, אם היה לנו איזה בוס אמיתי, ישראלי באמצע, שיצעק על היריבים, יערב את השופט, יאיים עליו אם צריך, ישמור הרגליים של הבחורים שלנו.
בן חיים אגב גדול בזה לשתי הכיוונים, הוא מוציא מריכוז את החלוץ מולו, ובמכות הוא הראשון להסתערב…
זה גבר, זה כדורגלן, לא בהקשר של האלימות, אבל בלויאליות לחברים, באחווה. כמה ביטחון זה נותן!!!

בנאדו,זנדברג וגרשון , יושבים כל היום במובינג, שותים קפה, ושומרים על הרגליים של עצמם בלבד. כדי שהקריירות שלהם יימשכו לעד.

2. תיאוריה שלי: ישראלים שחוזרים מחו”ל תמיד יהיו גרועים יותר מכל מה שתוכל לדמיין:
שלחו לנו איזה חיקוי אלברמן. טל שכח לשחק באיפה שהוא לא היה (או איפה שישב ביציע).
יותר מזה, הם פשוט תעלומה בדיוק כמו כל שחקן זר אחר.

3.
אלברז קנה אותי אתמול. היה פרוע, היה אימפולסיבי, בשביל ביתר הוא היה מוכן להתאבד. מישהו שם הסביר לו טוב מאוד כמה חמור זה להפסיד לפ.צ. יפו.
גרשון לעומת זאת, אני פשוט מרחם עליו.
כל השבועות האחרונים הוא מתבטא בתימהוניות לגבי חזרה להפועל: לא משבח את אוהדי ביתר. לא משמיץ את אוהדי הפועל/הפועל. מפרגן להם וכו, כאילו מכין את הקרקע.
מת לחזור לשם ולסיים שם את הקריירה.
מבחינתו להיות פצוע בכל עימות או חצי עימות מול האדומים.
וכשהתחילו לקלל אותו אז הוא פשוט הרגיש נבגד. כי הוא בסתר ליבו יודע שהסיבה היחידה שהוא בביתר היא כי הוא חמדן ושהוא באמת אדום.
לכן, בביתר קוראים לו גיס חמישי, ואני מאחל לו לסיים את הקריירה ביפו עדיפות בעונה בה יוריד אותה ליגה. ושיקללו אותו שם, כי בינינו, הוא הפתיע את כולם כמה בוגד שחקן יכול להיות. ובוגד להזכירך, לא בוגד רק פעם אחת.
גם קאלה, הרגשות כלפיו מעורבים.

עכשיו תיזכר איך הגבנו כשאבוקסיס חזר לפ.צ. יפו.
או איזה גועל אתה חש לאסולין.
אני מניח שאתה אוהד הפועל (כדורסל) תאר לך את עדי גורדון עובר למכבי.
איזו בגידה.
פיני גרשון הסנל של המאבק במכבי: (גליל וי-ם הרי), איך הפך עורו??
יש לנו יותר מידי שחקנים כאלה בביתר.

יוני,

א. במובן הזה אני מסכים איתך, יצחקי הוא לא “רע” במובן של אבוקסיס או נמני. ואתה יודע מה? טוב שכך!

ב. לא יודע מה קורה עם שחקנים שחוזרים מחו”ל, זו באמת תעלומה..
אולי הם מצפים שהכל ילך בקלות וכשזה לא קורה אובד להם הביטחון. אולי הוא כבר אבד להם באירופה. נראה לי שעוברת אליהם שם איזושהי טראומה שלוקח להם הרבה זמן להתאושש ממנה, אם בכלל.
בתור ישראלי שחי רב הזמן בחו”ל כרגע, אני יכול להגיד ממקור ראשון שזי די טראומתי לעזוב את הארץ ולנסות להתאקלם במקום זר, במיוחד אנגליה. בעבר זלזלתי מאוד בשחקנים ישראלים שעוברים לאירופה ואחרי שבוע “מתגעגעים לאוכל של אמא”. אחרי הנסיון שלי אני כבר הרבה יותר מבין לליבם..
ג. שמעון גרשון, על כל הנחמדות שלו, הוא פשוט פתאטי!
ברור לחלוטין שהוא בא אלינו רק בגלל הכסף וזה מגעיל אותי! מגעיל אותי עוד יותר שהוא ניסה לייפות את זה, בכה במסע”ת ואמר כמה קשה לו לעזוב את הפועל.. אני בטוח שארבע מאות אלף דולר של ארקדי העבירו לו את הבעאסה בסבבה…
אם הייתי אוהד הפועל הייתי יורק לו בפרצוף!
אני הראשון שישמח אם הוא יעזוב את בית”ר. אבל כל עוד הוא שחקן שלנו אני אתמוך בו ולו רק למען הקבוצה. מבחינה אישית, כאמור, אני סולד ממנו.
דרך אגב, גם זנברג לא הרבה יותר טוב, אבל הוא לא היה סמל כמו גרשון והוא גם לא התייפייף לגבי סיבת המעבר שלו. לפחות זה יאמר לזכותו.

איציק ויוני, עם כמה שבאיזשהו מקום אני מסכים עם מה שאתם אומרים לגבי שמעון גרשון – אני מעדיף להדחיק את זה כל עוד הוא אצלנו, ולכן כתבתי את מה שכתבתי עליו בסעיף האחרון של הפוסט שלי על 7 נקודות מהמשחק. כרגע מבחינתי הוא בית”רי אמיתי אפילו, פשוט כי הוא לובש את החולצה שלנו ונותן את המקסימום בשביל הקבוצה.

איציק – יש לך בכלל ספק לגבי הגביע? הרי אנחנו קבוצת גביע טיפוסית :-)

מצטער, זמני קצר מלקרוא תתגובות ולכן אגיב לעניין.
יותר מזל משכל, הרבה יותר מזל משכל.
האווירה נחמדה כשאתה אוהד ביתר, כשאתה אוהד הפועל אתה חוטף מכות. לא הייתי מתלהב מזה כל כך אחרי סיפורים ששמעתי מחברים.

אחחחחח, איזה משחק, בית”ר נראתה כמו שום כלום בתוספת קמצוץ של איכס, אבל עדיין כמה מתוק הנצחון?
בדקה ה-37 בזמן שהקבוצה של ההתאחדות קיבלה גול במתנה מהקוון ומיפת, אמא שלי אמרה:” אנחנו מנצחים, לא יעזור כלום” בטדי שנה שעברה הגול של ברדה נכנס בדיוק באותה דקה.
הסיבה ליכולת העלובה למעט האפסיות של טל, היא הנבחרת, שחקן ישראלי לא מסוגל מחשבתית לשחק 180 דקות תוך 96 שעות פשוט לא!

מקווה ששום הבין שטל לא צריך לפתוח או להיות בסגל אפילו!

בברכת לילה טוב אחרי ערב נפלא באנפילד, התודות לבניון!

שאלה חשובה:
מה קורה עם חנייה מסודרת באוסישקין? עשו אספלט? סימנו מקומות?

.
.
.
קראתי את התגובה הנ”ל באיזה טוקבק בNRG נדמה לי.
אחת החזקות.

סגור לתגובות.