תולדות המאבק בין הרוויזיוניזם לסוציאליזמוס (קצת מורשת קרב לקראת המלחמה ביום ראשון!)

"פרדיגמת הקונפליקט החברתי רואה את החברה כזירה דינאמית של התנגשויות חברתיות" (משוניס).  מאז ומעולם שימש הספורט בכלל וענף הכדורגל בפרט מיקרוקוסמוס לבחינת תהליכים חברתיים ותופעות תרבותיות. המאבק הספורטיבי ארוך השנים בין שני מועדוני הכדורגל של העיר גלזגו סלטיק וריינג'רס הוא בבואה מצוינת למציאות הפוליטית באירלנד, שורשיה של היריבות בין ברצלונה לריאל מדריד נעוצים בשאיפות הפוליטיות ההיסטוריות של העם הקטלוני לעצמאות מהשלטון המרכזי במדריד. לנו יש את בית"ר נגד הפועל, ירושלים נגד תל-אביב, העשירים נגד המקופחים, השחורים נגד הלבנים!

"קונפליקט תרבותי, כלומר התנגדות פוליטית, מלווה לרוב בעוינות חברתית שמקורה בערכי תרבות שונים" (האנטר). מאז ראשית ימי היישוב היהודי בארץ ישראל התקיים מאבק בין קבוצות כוח פוליטיות שונות בחברה היהודית בארץ ישראל. אחת מנקודות החיכוך המרכזיות היא בין התנועה הרביזיוניסטית וממשיכותיה לימים: תנועת החרות והליכוד של ימינו, לבין תנועת הפועלים החל מ"מפא"י" ההיסטורית ועד למפלגת העבודה.

מאבק פוליטי זה הפך במרוצת השנים ל "מלחמת תרבות" שהקיפה תחומים רבים בחברה הישראלית. מאבק זה הוא מאבק אידיאולוגי טעון פסיכולוגית, חברתית ותרבותית.

כמו במקומות אחרים בעולם, מצא מאבק זה את ביטויו גם על מגרש הכדורגל ובכל מה שסובב  את המשחק.

"תרבות משמשת כגשר אל העבר ומדריך אל העתיד" (משוניס).  מקורה של תנועת הספורט בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור) בתנועת הנוער של התנועה הרביזיוניסטית. ערכיה של תנועת בית"ר הם ערכים צבאיים, והיא נועדה לכונן דמות של יהודי חדש שבשונה מיהודי הגלותי מסוגל לשאת נשק והילחם על זכויותיו הלאומיות. גם ערכיה של תנועת הספורט של בית"ר נגזרים מערכים אלו: הספורט הוא אמצעי לאומי ולא אישי כדברי "זאב ז'בוטניסקי"- אבי התנועה הרביזיוניסטית: "בעקבות אימונו והתפתחותו של הרצון מתחזקים אצל הספורטאי גורמים אחרים- העזה, אומץ לב והתגברות על הפחד",

הספורט הוא, אם כן, חלק חשוב מתהליך יצירת אותו "יהודי חדש".

תנועת הספורט של אגודת הפועלים- "הפועל" נוסדה בראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת. בדומה לז'בוטינסקי גם "דוד בן גוריון" ראה בספורט ככלי לייצור מאגר אנושי שישרת את האינטרסים הפוליטיים של תנועת הפועלים. הקמתה של תנועת ספורט הפועלים השתלבה היטב עם הקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י מכיוון שזו ראתה עצמה כאחראית ל"מכלול צרכיו האישיים הרוחניים והתרבותיים של העובד".

 "קונפליקטים מתרחשים בין קבוצות שונות על רקע הבדלים בכוחם" (ראלף דרנדורף)  ראשיתו של המאבק בין תנועות הספורט של הפועל ובית"ר בירושלים של ראשית ימי המדינה.

הדרבי העירוני בין בית"ר והפועל ירושלים היה בעצם מאבק בין הקבוצה שמייצגת את תנועת "חרות" לבין הקבוצה של "מפא"י" וההסתדרות. מאגר האוהדים של קבוצת בית"ר הגיע מהשכונות והיה מורכב ברובו ככולו מיוצאי עדות המזרח. הסטטוס– המעמד החברתי שאותו תופס הפרט- של קבוצה זו היה נמוך לעומת זה של אוהדי הפועל. בשבילם "הפועל" ייצגה את הממסד ששיכן אותם במעברות וראה בהם תרבות נחותה. הניצחון בשדה הספורטיבי שימש עבורם כאמצעי לפריקת התסכול הגדול שהצטבר אצלם משלטון מפא"י והמוסדות ההסתדרותיים. מפורסמת מאד הקריאה "אבל בהסתדרות" שאותם היו קוראים בגאווה אוהדי בית"ר ירושלים לאחר ניצחון על היריבה העירונית.

הקשר בין הספורט והפוליטיקה הוא אדוק ונשאר כזה גם לאורך השנים. אוהדי בית"ר יוצאי עדות המזרח ראו בספורט הזדמנות מצוינת להוכיח שהם אינם בעלי תרבות נחותה כפי שהממסד האשכנזי של תנועת הפועלים ניסה להציג אותם. בני נוער משכבות החברה הנמוכות קיבלו הזדמנות לזכות בהכרה ומעמד חברתי גבוה בזכות הצלחה מקצועית בתחום שבו ליוצאי אירופה אין שום יתרון מוקדם על פניהם.

אנשי הפועל ראו במשחקים נגד בית"ר הזדמנות להוכיח את עליונותם התרבותית לכאורה.

ניצחון בשדה הכדורגל העצים את היותם קבוצת האליטה השולטת בחברה הישראלית. אנשי  האליטה הזו, במהלך שנות השלטון הרבות שלהם במוקדי הכוח בחברה הישראלית ניסו לייצר בעצם את אותה תרבות של מעלה שנוצרת ע"י מנהיגים ואנשי רוח.

אנשי הקבוצה המזרחית שהיוו את העם, האנשים הפשוטים. ניסו לייצר תרבות משלהם- תרבות של מטה.

"החברה נמצאת בתהליכי שינוי מתמידיםבמאבקים להשגת יתרונות פוליטיים" (רנדל קולינס)  עד אמצע שנות ה- 70′ של המאה הקודמת דשדשה בית"ר ירושלים בין הליגה השנייה לתחתית הליגה הראשונה בצורה קורלטיבית למצב הסוציו-פוליטי של הקבוצה החברתית אותה ייצגה.

את הישגה הממשי הראשון רשמה בית"ר ירושלים באביב של 1976 עת זכתה בפעם הראשונה בגביע המדינה לאחר ניצחון 2:1 על מכבי ת"א במשחק הגמר. רבים מהפרשנים הפוליטיים של אותה תקופה רואים באירוע הזה את המנבא הטוב ביותר למהפך הפוליטי שהתרחש שנה אח"כ והוביל לעליית "חרות", ממשיכתה של תנועת בית"ר ההיסטורית, בראשות מנחם בגין לשלטון.

בנקודה זו התחיל פרק חדש ביחסי הקונפליקט בין בית"ר ירושלים לנציגות הפועל. הנציגה הירושלמית של מרכז הפועל ירדה מנכסיה ועברה היא לדשדש בין הליגה הראשונה והשנייה.

היריבה העיקרית של בית"ר הפכה להיות הנציגה התל-אביבית.

"קונפליקט נסב על כל משב נדרש, על עושר כוח ויוקרה" (קולינס).  אוהדי בית"ר אמנם זכו להכרה פוליטית עם הניצחון הגדול בבחירות 77′ וגם בשדה הכדורגל עם זכייה נוספת בגביע המדינה (79′), אך רגשי הנחיתות שהצטברו אצלם במהלך שנים רבות של דיכוי חברתי ופוליטי היו רחוקים מלהיעלם. לסטטוס מרכיב פסיכולוגי חשוב הוא משמש כמרכיב מרכזי בתפיסה העצמית של הפרט. אוהדי בית"ר ראו בהפועל ת"א את המייצגת של השמאל האשכנזי המתנשא שאף פעם, למעשה, לא קיבל בצורה לגיטימית את עלייתם של המזרחיים לראש הפירמידה החברתית.

בנקודה הזו הפך המאבק הפוליטי למלחמת תרבות שקיבלה את ביטוייה בכל תחומי החיים בישראל.  אוהדי בית"ר ירושלים ייצגו את קבוצה המזרחית, מסורתית, לאומית של החברה הישראלית. הפועל ת"א הייתה לעומת זאת מייצגת של הנאורות השמאלנית האשכנזית.

היחס המתנשא שלקבוצה זו אל אנשי עדות המזרח ומצביעי "חרות" לא רק שלא דעך אלא נדמה שאף התעצם. דוגמא לכך ניתן לקבל מאותה פליטת פה מפורסמת של הבדרן דודו טופז שכינה את יוצאי עדות המזרח "צ'חצ'כים".

על מגרש הכדורגל הגיע המאבק לשיאו במשחק שנערך במגרש הכדורגל הישן של אגודת ימק"א בירושלים מחזור אחד לסיום עונת הכדורגל 1984. בית"ר ירושלים הייתה קרובה לזכייה היסטורית ראשונה באליפות הליגה, היא היית זקוקה לניצחון במשחק הביתי מול הפועל ת"א שעבורה היה המשחק חסר חשיבות ספורטיבית. אולם, המאבק התרבותי בין בית"ר והפועל היווה עבור שחקני הפועל ת"א סיבה מספיק טובה לשחק במלוא יכולתם ולנצח בתוצאה 3:1 ובכך לגנוז את חלום האליפות של בית"ר ירושלים. זה היה ביטוי נוסף לכך שאנשי קבוצת המזרחיים יכולים לרכוש אמנם הישגיים פוליטיים וספורטיביים נאים מפעם לפעם אך השליטה התרבותית והחברתית הייתה ותישאר בידי האליטות הישנות.

"ההבדלים בין קבוצות כוח בחברה גורמים לפרטים נטולי כח להתארגן לשם השגתו" (דרנדורף).  הירושלמים לא איבדו את נחישותם וכעבור שלוש שנים הצליחו לכבוש את הפסגה הספורטיבית ולזכות באליפות המדינה לשנת 1987. משלב זה ואילך החל מהפך ביחסי הכוחות בין בית"ר ירושלים והפועל ת"א. במרוצת שנות ה- 90′ זכתה בית"ר בשלושה תארי אליפות נוספים בעוד הפועל הלכה ונחלשה במקביל להירקבותו של הממסד ההסתדרותי שהחזיק ותפעל אותה לאורך כל השנים.

בית"ר הפכה לגאוות הקבוצה המזרחית, הצלחותיה המקצועיות תוך הצגת משחק שובה עיין רכשו לה אוהדים רבים בכל הארץ. אוהדים אלו ראו באהדתם לבית"ר ביטוי לשייכותם הפוליטית חברתית. פריחתה של קבוצת בית"ר ירושלים הייתה ביטוי לרנסנס של התרבות המזרחית ולעובדה שאנשי קבוצה זו יכלו בפעם הראשונה לזקוף את קומתם ולקרוא תגר על שלטונם של אותם אליטות אשכנזיות במוקדי הכוח בחברה הישראלית. בית"ר נעה במהירות אל לב הקונצנזוס הישראלי היא הפכה ל"קבוצה של המדינה" ואצטדיון טדי בירושלים הפך למוקד המשיכה המרכזי  בבירה, שני רק לכותל…

בית"ר החלה להצמיח גיבורי תרבות מקומיים, כוכבי הקבוצה כדוגמת אלי אוחנה ואיציק זוהר  החלו לככב בפרסומות ולהופיע בתוכניות אירוח. הפוליטיקאים ובראשם כמובן אלו מהימין זיהו את הפוטנציאל הטמון בהזדהות עם בית"ר והחלו לפקוד תדיר את משחקי הקבוצה.

פעולה זו של הפוליטיקאים ניתנת להגדרה כפעולה חברתית משום שהיא מביאה בחשבון את התנהגותם של אחרים ומכוונת ע"י כך. תמונותיהם של הפוליטיקאים עם כוכבי בית"ר לאחר הניצחונות היו שוות הון חברתי רב ובעובדה שבית"ר מזוהה  עם "העממיות" הייתה טמונה כוח אלקטורלי רב. בית"ר ייצגה את המהפך שחל בחברה הישראלית. הישגיה של בית"ר סיפקו תחושת גאווה קולקטיבית למזרחיים שהרגישו כל השנים נחותים ו"דפוקים", סוף סוף ניתנה להם ההזדמנות להוכיח שהם אינם שווים פחות.

לשיאו הגיע המהפך במאי 1998: רצה הגורל ובדיוק כמו בשנת 84′ הגיעה בית"ר למשחק מכריע מחזור אחד לסיום העונה והייתה זקוקה לניצחון כדי לזכות באליפות הליגה. היריבה של בית"ר באותו משחק הייתה הפועל בית-שאן שייצגה מקום שמבחינה מסורתית היה מזוהה עם הערכים הפוליטיים והחברתיים שאותם ייצגה בית"ר. הפועל ת"א שנאבקה עם בית"ר על תואר האליפות באותה עונה ייחלה לכך שהבית-שאנים יבלמו את בית"ר ויסללו את דרכם לזכייה באליפות. בסיומו של משחק דרמטי ביותר ניצחה בית"ר 3:2 ושחקני בית-שאן הואשמו ע"י אנשי ת"א בכך שבעצם הפסידו בכוונה לבת בריתם האידואולגית ע"מ שזו תזכה באליפות על חשבון קבוצתם. אנשי המעמד החברתי הנחות חברו ע"מ לדחוק את רגליהם של מייצגי הממסד והאליטות הישנות מהפסגה.

המהפך הושלם- באופן מדהים ופרדוקסלי המקפחים הפכו למקופחים…