עניים ביכולת, דלים בהשראה, חסרים במיומנויות כדורגלניות בסיסיות. בית"ר (וליברפול) בעוד ערב מדכדך בעונה מדכדכת.
במהלך השבת אני מתעניין אצל אבא באפשרות לערוך בביה"ס בו הוא משמש כסגן מנהל ומחנך למעלה משלושים שנה פעילות חינוכית במסגרת המאבק שלנו באלימות וגזענות ביציעי טדי.
"איציק-אבא, כבר אין לי אוהדי בית"ר בביה"ס, כולם נהיו ריאל או ברצלונה".
ביה"ס בו מלמד אבא הוא ביה"ס תיכון מקצועי, אחד האחרונים מסוג זה בארץ שעוד נותר, מטבע הדברים האוכלוסייה הלומדת במוסד מגיעה משכבה סוציו-אקונומית נמוכה והיסטורית תלמידיו של אבא הם אוהדי בית"ר שרופים.
אם גם בביה"ס של אבא כולם כבר "ריאל או ברצלונה" דא עקא שאפשר לסגור את הכדורגל בארץ.
בית"ר וליברפול משחקות באותה שעה, מה שמעמיד אותה בזעיר אנפין בפני דילמת ה- "את מי אתה אוהב יותר אבא או אמא?" הקלאסית.
תמיד כשהרהרתי בסוגיה ביני לבין עצמי היה לי ברור שאם יתקיים פעם משחק בין בית"ר לליברפול ארצה שבית"ר תנצח.
עניי עירך קודמים.
בהתאם לכך אני בוחר לצפות במשחק של בית"ר ורק לזפזפ מדי פעם לזה של ליברפול.
ועניי עירי, כשמם כן הם, עניים.
עניים ביכולת, דלים בהשראה, חסרים במיומנויות כדורגלניות בסיסיות.
לדוגמא אריאל הרוש- שוער נפלא שמסוגל להתעופף ולהוציא כדורים מהחיבורים כמו חתול על גג פח לוהט. אלא שכל כדור חופשי, קרן או סתם הגבהה לרחבה של בית"ר הם שלושת רבעי גול. חוסר המיומנות הבסיסי של שוערים עבריים בכדורי גובה הוא מחלה כרונית ידועה, אבל אצל הרוש זה כבר ממש גובל בקטסטרופה.
השער הראשון של עכו הוא דוגמא מייצגת: כדור קרן שמוגבה לאזור נקודת חמש- הרוש יוצא, נתקע בנו-מנס-לנד, או בלה-לה-לנד אם תרצו, ורועי דיין נוגח בקלות למרכז השער החשוף. היה כבר עדיף שהיה נשאר על קו השער, הרוש, לפחות את הכדור הזה היה יכול להציל בקלות אם היה עושה כך.
הפרשן בשידור, אייל לחמן, מתמוגג מעכו כאילו היתה מינימום ברצלונה. בהתחלה זה מרגיז. אבל לאט אני מגלה לדאבוני שדבריו נכוחה. השער השני של העכואים מגיע בדיוק כפי שצפה- מהתקפה מהירה שמוצאת את ההגנה האיטית להחריד שלנו עם המכנסיים למטה.
העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים – כאלה שאומרים שטויות בטון המשדר תחושה כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים, וכאלה האומרים דברי טעם ואמת בנינוחות וענווה מתוך שאינם חשים שום צורך לשכנע אותך או את עצמם בצדקת הדברים.
אייל לחמן הוא מקרה נדיר שנופל בין הקטגוריות. דבריו דברי טעם אבל הטון בהם נאמרים מרגיז ומתנשא. אם אתה מצליח להתגבר על האנטגוניזם הטבעי שהטון מעורר אתה יכול ללמוד לא מעט כדורגל. אם יתגבר לחמן על הצורך שלו להוכיח לכל העולם שהוא צודק יוכל להיות מאמן ברמות הגבוהות ביותר. איך לעשות את זה הוא יכול להתעניין אצל אלי גוטמן שעבר תהליך דומה.
הפועל עכו היא סיפור נפלא. קבוצה שמגיעה מהפריפריה, מעיר מעורבת, בלי אצטדיון ביתי- עם כל הסיבות שבעולם לוותר לעצמה. והיא לא.
אלי כהן העמיד שם קבוצה קטנה וחכמה שמודעת היטב ליכולות ולמגבלות שלה, ממקסמת את הראשונות עד תום, וממזערת את האחרונות למינימום. שאפו לאיש הצנוע והנהדר הזה.
בית"ר היא קבוצה הסובלת מלקויות בסיסיות. מול קבוצות חלשות ובינוניות, או טובות ביום בינוני, אפשר עוד להסתיר את זה. מול קבוצה רצינית כמו עכו הבלוף נחשף. עם הגנה איטית ולא מיומנת כמו שיש לנו (בחיים לא האמנתי שאתגעגע כך לשמעון גרשון) נקום וניפול על הקישור האחורי. בלי שני גרזנים כמו שצריך באמצע אנחנו מפקירים גורלנו ברגליו הכבדות של גונזאלס הגמלוני ומגנים שלא יודעים לעשות הגנה. מניות רבות לחודש הטוב שלנו עד אמש יש לכריסטיאן אלבארז ולתפקיד שמילא במרכז המגרש. אמש, בלעדיו, ועם אבי ריקן במקומו בתפקיד שממש לא מתאים לו, זה היה נראה כפי שהיה נראה.
בהתקפה, מול קבוצה שיודעת להתגונן כמו שצריך, ועכו עושה את זה נהדר (בחיים לא האמנתי שיגיע היום בו אצטרך להודות בפה מלא שהפועל עכו עשתה ביה"ס לבית"ר ירושלים)- עם תנועה אלכסונית מסונכרנת של הקישור וההגנה שצמצמו אותנו פעם אחר פעם להתמסרויות של סטנגה בשטח של מטר על מטר צמוד לקווי הרוחב, אין לבית"ר כלים. הדרך לפצח מערכים כאלה היא בעזרת פס חכם בין שניים, היחיד בבית"ר שיודע לתת פס כזה הוא אבירם ברוכיאן, אלא שאבירם הוא מאלה שטובים רק כאשר הקבוצה הטובה, ודווקא בערבים כאלה, שבית"ר אובדת רעיונות ומשוועת לחכמת המשחק שלו, הוא נוטה להיעלם.
ליברפול? מהמעט שראיתי וממה שהבנתי זה נראה היה בדיוק כמו בית"ר. רק באדום.
כשמסתיימים המשחקים אני בורח מהר לערוץ אחר בתקווה להתנחם באיזה "ריאל או ברצלונה", במקום זה אני נופל על המשחק של הפועל סל במלחה.
"איציק-אבא, עזוב, שגם הם לא יפסידו לך".
עזבתי. נסעתי ל'צוללת' לראות את כנסיית השכל.
באמת, בערב שכזה "מה נשאר ולא כואב לחמם בו את הלב? מה נשאר, מה נשאר? שיר ישן אני שר.."
עוד על המשחק של בית"ר ב'אופסייד סטורי'
על ההופעה של כנסיית השכל אמש בירושלים ב'גשם באלפסי'
