אני לא אוהב את המימונה, המוני ורועש מדי. אני גם לא אוהב מופליטה ולא מבין מה כולם עושים רעש מחתיכת בצק מטוגנת. גם על קוסקוס, עלי גפן ממולאים וממולאים בכלל אני לא ממש מת.
אבל אני מאוד אוהב להיות מרוקאי. ומאוד גאה.
מה זה בשבילי להיות מרוקאי? כאמור, לא ממש מימונה ומופליטה. בשביל להיות מרוקאי זה קודם כל סט שלם של ערכים וסד עדיפויות בחיים. משפחה, דבר ראשון, מעל הכול. חום, לדעת לחבק, פיזית ומנטלית, לקבל ולהכניס כל אחד הביתה ואל חדרי הלב. להית שמח. לתת כבוד, להורים, למבוגרים ממני, לכל מי שלימד אותי משהו בחיים.
בתרבות המערבית הערך העצמי של אדם תלוי ב-מה יש לו-. בתרבות שאני גדלתי בה, התרבות המרוקאית כפי שאני מבין אותה, הערך של אדם תלוי ב-למה הוא שייך-.
לחשוב במרוקאית זה לחשוב מופשט. אחד הדברים שהיו קשים לי מאוד בשנים הראשונות באקדמיה זה המעבר מחשיבה מופשטת, לרוחב, לחשיבה אנליטית, לאורך- חשיבה שבה דבר אחד מוביל לשני בצורה הגיונית. בחשיבה שגדלתי עליה דברים מתקשרים אחד לשני בצורה אסוציאטיבית וקשה פעמים רבות להסביר איך הם בדיוק מתקשרים. או שמבינים את זה או שלא ואם לא אין טעם בכלל לנסות ולהסביר.
לאהוב במרוקאית זה לתת. רק לתת. מבלי חשבון מה אקבל בחזרה ומבלי רצון או ציפייה בכלל לקבל משהו בחזרה. מניסיון, זה כיף גדול ולמעשה הקבלה הכי גדולה שיש.
יש דברים שאני לא אוהב במרוקאיות (חוץ ממופליטה…) – הרגשנות (להבדיל מהרגישות), הנטייה לצאת מפרופורציות, ההמוניות וחוסר הכבוד לפרטי. ועדיין, מעולם לא חשתי רגשי נחיתות מול עדות אחרת. להיפך, תמיד הרגשתי בר מזל שנולדתי למשפחה מרוקאית וקשה לי היה מאוד לדמיין עצמי אחרת.
כשגדלתי הופתעתי לגלות שאני אמור להיות מקופח. בתפיסה התמימה שלי כילד מי שאמורים היו להרגיש מקופחים הם דווקא כל השאר שלא זכו להיות מרוקאים. בעיני מקופח הוא רק אחד שחש עצמו כזה. יכול אמנם להיות שבשלבים מסוימים בחיים אם היו קוראים יחרמילביץ' היו נפתחות לי יותר דלתות אבל גם כך הסתדרתי לא רע אני חושב..
חוצמזה שהמרוקאיות שלי עזרה לי מאוד להצליח בתחום אותו בחרתי. החום והרגישות שספגתי בתרבות שבה גדלתי תרמו הרבה להצלחתי במקצוע שדורש את התכונות האלה- פסיכולוגיה.
החיים זה כמו שולחן בלאק-ג'ק- אתה מקבל חבילה של קלפים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. החכמה זה לדעת לנצל את היד שלך מה שיותר טוב.
לכן גם מעצבן אותי כשכל מיני סוכני קיפוח מדברים בשמי ומנסים לנכס את היחס המחפיר, שלימים גילתי שכן קיבלו הוריהם של הורי כשהגיעו לארץ בשנות החמישים, לאג'נדות הפוליטיות הפרטיות שלהם.
במיוחד משעשעים אותי אלה המנסים להעלות את המרוקאים על עגלת הפוסט-ציונות- זוהי בורות והתנשאות למן המעלה הראשונה. אין יותר ציונים מהמרוקאים שעלו לארץ מתוך תחושת שליחות אמיתית ואולי במובן הזה הם הם הציונים האמיתיים. בנוסף לכך ש, כאמור, להיות מרוקאי זה להיות שייך ומי שמנסה להפריד מרוקאי מהמסגרות אליהן הוא מרגיש שייך הוא טיפש שיודע עליו מעט מאוד.
אני רוצה לסיים בשיר של הלהקה האהובה עלי, להקה שעושה מוזיקה מאוד מערבית בדרך מאוד מרוקאית- כנסיית השכל. אולי בהשפעת מוצאם המרוקאי של חברי הלהקה אפשר למצוא בטקסטים שלהם, שמוגשים בדרך מוזיקלית מאד מערבית כאמור, את כל המאפיינים המרוקאים הנפלאים של חום, רגישות ותפיסה אסוציאטיבית של המציאות. בעיני גם השם של הלהקה- 'כנסיית השכל'- הוא קריצה לאדיקות המוגזמת, הדתית למעשה, שבה מתייחסים בתרבות המערבית לחשיבה הרציונאלית.
השיר שלפניכם הוא, עד כמה שידוע לי, השיר היחידי שלהם במרוקאית. במקרה או שלא הוא גם אחד השירים האהובים עלי מתוך הרפרטואר העשיר ויוצא הדופן של הלהקה המופלאה הזו.
תרבחו ותסעדו!
היה כיף לקרוא. אני מניח שיש לא מעט מרוקאים אנליטים. מחושבים וקרים כדג. אם הטקסט מעליב אותם, שיתבעו הם את עלבונם. דבא אחד ברור לחלוטין – הכתיבה שלך מאוד "מרוקאית". היא חמה, רגשית, אסוציאטיבית, רגשנית, יוצאת מפרופורציות ולעיתים בלתי רציונלית. בנושאים שהרגש יפה להם זה כיף. בנושאים שלדעתי ההגיון יפה להם, זה מקומם (אותי).
אגב – לגבי הקביעה שאהבה אצל מרוקאים זה לתת – אני מציע לראות את הסרט "שבעה" של חיים בוזגלו שמציג תמונה לא מחמיאה במיוחד של משפחה מרוקאית שכסף, כבוד וחשבונאות משחקים בה תפקיד מאוד נכבד.
אני מת על כנסיית השכל, כמו גם על אתי אנקרי, איך שהוא המזיקה שלהם היא בעיני הסינתזה הכי מדוייקת של מזרח ומערב. המוזיקה הכי ישראלית שיש. רק הערה אחת, ויסלח לי מי שאני מצייו בפניו את המובן מאליו – הביטוי "כנסיית השכל" לקוח מהספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע". אחד מן מספרים החשובים ביותר שקראתי כמתבגר ואשר עוסק בדיוק בנקודה הזו הנקודה בה נפגשים השכל והרגש.
באבא,
וודאי וודאי, כמובן שיש מרוקאים קרי מזג ואנילטים, אני דיברתי על הפרוטוטייפ.
ניתחת יפה את הכתיבה שלי, אני שמח שאני מצליח להעביר את עצמי היטב בכתיבה.
הסרט 'שבעה' מצוין, הוא מציג את הצדדים היפים יותר ופחות במרוקאיות ובמובן הזה הוא אותנטי מאוד ומציג יפה את התמונה המורכבת של המציאות. כמרוקאי וכחובב קולנוע ישראלי משובח נהניתי מאוד לראות אותו.
תודה על ההארה בענין השם 'כנסיית השכל'- נדמה לי שאם כך לא הייתי רחוק בתחושה לי לגבי הסיבה שבגללה בחרה הלהקה בשם הזה.
אכן, הסינתזה בין מזרח ומערב יוצרת במוזיקה, ובכל תחום אחר, את היצירה הישראילת הכי אותנטית והכי עשירה ומשובחת שיש.
איציק,
כמה דברים (שייתכן וחלקם לא ינעמו לאוזניך…)
1. המימונה מוציאה שם רע מאד לכל המרוקאים באשר הם (ובעקיפין, לכל בני עדות המזרח). היא מכפישה עדה שלמה, על לא עוול בכפה, מציגה אותה כחבורת ברברים פרימיטיביים וטובעת אות קין באנשים טובים וראויים. אותי, אישית, כבן עדות המזרח, זה מגעיל.
2. ההככלות שלך ("מרוקאי זה…") מאד סטריאוטיפיות. כל מה שאנחנו לא אוהבים שעושים לנו, מהצד הגזעני של המתרס, שמכלילים את כל "השחורים" בכמקשה אחת, אתה עושה, רק הפוך. לא כל המרוקאים חמים, לא כולם רגשנים ולא כולם יודעים לאהוב. חבל שבמקום לשייך את כל הדברים הטובים שבך להוריך ולחינוך הנהדר שקיבלת, אתה משליך אותם על גנטיקה. לדעתי הצנועה אין שום קשר לעניין העדתי. יש מרוקאים נפלאים כמו שיש מרוקאים חארות.
3. לגבי הציונות. אולי הוריך עלו מתוך ציונות, אבל יש רבים רבים שעלו מבלי שהם יודעים למה הם עולים ושציונות הייתה מהם והלאה. לא צריך להיות כל כך תמימים ולמצוא מתחת לאדמה דברים טובים, אם הם קיימים ואם הם לא.
כמה דברים בהמשך לתגובה של שבי (ושחשבתי עליהם אחרי הקריאה הראשונית של הפוסט):
-קודם לשבי, לגבי המימונה. אף פעם לא חשבתי על זה בתור מנהג ברברי. להפך, אני הסתכלתי על זה בתור חג אותנטי ונחמד, אבל כנראה שזה תלוי בדרך בה מסתכלים על זה. קראתי היום שסם בן-שטרית אמר דברים דומים על הנזק התדמיתי שזה עושה למרוקאים, אבל אף פעם לא שמעתי אמירה כזאת ממי שאינו מרוקאי, גם אתמול כשדיברנו בבית על המימונה שאחי הקטן הוזמן אליה, אצל חברים בבאר-שבע.
ועכשיו לאיציק,
-אתה באמת חושב שתכונות טובות שאתה מוצא בך ובמשפחתך הן בזכות הגנטיקה? אני יכול לתת בהקשר הזה את משפחתי. חברים או בנות זוג שהתארחו באירוע של משפחית המורחבת טענו שאנחנו משפחה אשכנזית "שלא נראית אשכנזית", כי ענפי המשפחה המורחבת אצלנו מאוד מגובשים. זה הופך אותנו לחריגים גנטית? או שזה פשוט כי החינוך שלנו היה מנותק מהתרבות האשכנזית? או שפשוט אין כזה דבר ואתה ואני וכל אחד מאיתנו הוא תוצר של החינוך שהוא קיבל בבית ודרך החיים שהוא ראה, בלי קשר להיותו מרוקאי או בן כל עדה אחרת?
-לגבי הציונות – קודם כל, אתה לא יכול להגיד על חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית שהם "לא מבינים במרוקאים". אתה יכול להגיד שהם סתם טועים בגדול ופועלים בצורה טיפשית, ואני לא אתווכח איתך על זה יותר מדי, אבל מה זה להבין במרוקאים? חלקם הגדול מרוקאים, אם לא רובם המוחלט.
ומה הכוונה שהמרוקאים הם הציונים האמיתיים? להבדיל ממי? האשכנזים? הרוסים? העיראקים?
שבי ויובל,
אני מניח שתמיד בהקשרים האלה נחזור לשאלה האם יש דבר כזה מאפייני אופי קולקטיבי לקבוצת אנשים שגדלה בתרבות/חברה/סביבה גיאוגרפית דומה או שאין. דעתי בעניין ברורה, אני חושב שיש. וזו איננה גזענות. גזענות כמו שאני מבין אותה זה לייחס לקבוצה מסויימת תכונות שליליות שאינן קיימות בה על מנת לדכא אותה או להבנות אותה כנחותה.
אני לא טוען שהפוסט שלך גזעני, אני סתם חושב שמה שעשית זו הכללה מיותרת ולא נכונה – כי כמו ששבי אמר, יש מרוקאים טובים, כמו שאתה רואה במשפחתך ובסביבתך, ויש מרוקאים חארות. ואותו דבר אצל כל עדה, קבוצה ועם אחרים.
הרי בדיוק באותה מידה מישהו גזען היה יכול לבוא ולטעון שריבוי המזרחים בבתי הכלא אומר משהו על המבנה התרבותי של עדות המזרח (אגב, שלא יהיה ספק – מבחינתי אין ריבוי של מזרחים בבתי הכלא, אלא ריבוי של בני השכבות הנמוכות, ומסיבות חברתיות-היסטוריות שונות הן כוללות באופן יחסי לא מעט בני-מיעוטים ובני עדות-מזרח).
יובל,
ברור שיש מרוקאים נהדרים ומרוקאים חארות כמו שיש עיראקים נהדרים ועיראקים חארות וכמו שיש אשכנזים נהדרים ואשכנזים חארות וכו'. כל זה אבל לא אומר שאין לקבוצה מסויימת מאפייני אופי מסויימים. זה לא אומר שכולם אותו דבר זה רק אומר שבדברים מסויימים אפשר למצוא דמיון בין חברי הקבוצה.
נכון שזו הכללה, אבל מצד שני גם כשאנחנו מדברים על מישהו אחד ספציפי ואומרים עליו שהוא טוב או רע, קמצן או נדיב וכו' עושים הכללה כי מן הסתם ישנן סיטואציות שבהן הוא יהיה נחמד יותר וסיטואציות שבהן הוא יהיה שלילי יותר, מצבים בהם ינהג בקמצנות והזדמנויות בהן יהיה לארג' מטורף וכו' אם נגיד על כל דבר שהוא הכללה פשוט לא תהיה לנו יותר אפשרות לדון בנושאים של תרבות וחברה.
מה שכן, אני מבין את הרגישות של הנושא בגלל שבעבר אנשים השתמשו בהבדלים האלה בין קבוצות בצורה נוראית על-מנת לפגוע בקבוצות אחרות. אבל כמו שאם חלילה מחר יקום מישהו שיחליט שאנשים נמוכים הם נחותים זה לא אומר שאסור יהיה להתייחס לגובהם של אנשים היכן שהדבר רלוונטי, כך גם במקרים של הבדלים בין-אישיים במנטליות.
ואפרופו הדוגמא שלך, אני דווקא חושב שלפטור את העובדה שבתי-הכלא מלאים במזרחיים בשכבה הסוציו-אקונומית מהם הגיעו זה לעשות להם הנחה ולעזור להמשיך ולהנציח את הבעייה. שכבה סוציו-אקונומית זה לא תירוץ- עובדה שיש מלא אנשים שהגיעו מאותה שכבה וסיימו בביה"ס לרפואה ומשפטים ולא בבתי-הכלא.
יודע מה איציק, אני אסביר את זה בדוגמא הפוכה (שאני ממציא כרגע ולא מייצגת את דעתי או בכלל את שנות חיי, ושוב, אני בכלל לא רואה את עצמי כאשכנזי אלא כישראלי) –
—————————————-
אני גאה להיות אשכנזי ובחינוך האשכנזי שקיבלתי. להיות אשכנזי זה אומר להיות משכיל, להעריך את הידע, את המדע ואת הרוח, לדעת להשתמש בכלים שניתנו לנו על מנת לפתח את ההון האנושי בחברה ולהצעיד אותה קדימה. להיות אשכנזי זה להשתמש באינטלקט ולא רק ברגש, לחשוב מהראש ולא מהבטן.
אני גאה בהורים שלי שנתנו לי את הכלים ואת ההבנה הזו החל משנות ילדותי. אני בטוח שזה נובע מעצם היותנו אשכנזים, שזה דבר שצריך להתגאות בו ולא להתבייש בו.
————————————–
עכשיו, עם היד על הלב – אם היית קורא בעמוד הראשון של חלק המאמרים ב"הארץ" מאמר כזה, לא היית חושב שמדובר בגזענות טהורה?
יובל,
בכנות גמורה- לא.
להיפך, אני חושב שזה ניתוח יפה ומדוייק למדי- למה שאני או כל אחד אחר יראה בזה גזענות?
זה יכול להיות ניתוח יפה ומדוייק של משפחה מסויימת. זה גם לא מאוד רחוק מהדרך בה ההורים שלי חינכו אותי (גם אם זה לא מדוייק במאה אחוז). אבל זה ממש לא עניין אשכנזי. אתה יכול להגיד שתרבות הידע המערבי התפתחה, מן הסתם, במערב – ותחילה באירופה – אבל כיום בישראל ממש לא מדובר בנחלת היהודים יוצאי-אירופה וצאצאיהם.
מפתיע אותי שאתה לא היית רואה גזענות, אבל מרבית האנשים כן היו רואים בכך גזענות. למעשה, אני הייתי רואה בכותב מאמר כזה אשכנזי גזען.
מה שאתה כתבת הוא אולי לא גזעני, כי הוא יצא מנקודת מבט תמימה של הערכה למה שאתה רואה כטוב ומהווה לדעתך פועל יוצא של העדה המרוקאית, אבל הוא כן מכליל וגם יכול להיחשב כפוגעני כלפי אשכנזים למשל – האם הם צריכים להיחשב כפחות רגישים, פחות חמים ופחות מכניסי אורחים?
איציק – בשיא הפשטות , פשוט נהניתי והתרגשתי לקרוא .
נדמה לי שכבר כתבתי לך בעבר על הקנאה שלי ( במובן החיובי ולא צרות עין ) בחוויה המשפחתית שלך ( אני בכלל לא בטוח שזה קשור למרקואיות ) .
אני נהנה לקרוא את הדיון פה.
כמי שמרגיש שהוא חי "חיים שבתפר" במונחי החברה הישראלית, אני יותר עם הצד שחושב שקשה עד בלתי אפשרי לתת אפיונים מלאים לקבוצות בעלות מכנה משותך תרבותי-גאוגרפי.
אבל הנקודה המעניינת ביותר עבורי היא הסיפור של המרוקאים, או עדות המזרח בכלל, והציונות. אני לא חושב שנעשה ניסיון לומר שמרוקאים לא עלו מתוך ציונות, נצא מהנחה שחלקם הגדול כן. השאלה היא איך מגיב הדור השני, כשהוא רואה שנעשה להוריו עוול (כפי שגם איציק ציין). יש אנשים שטבעם הוא להוריד את הראש ולהשתמש בביטויי ה"נגזר עלינו", "אין מה לעשות" וכו', ויש כאלה שכשהם רואים עוול, קל וחומר נתקלים או פנים מול פנים, ינסו להילחם. איך ולמה זה כבר עניין אחר, וקצת פחות חשוב. לכן אני לא חושב שנעשה אי פעם ניסיון לומר שמזרחיים אינם ציוניים, לדעתי זה גם לא נכון במבחן המציאות. אני חושב שזה יותר נכון לומר שהציונות היא לא מזרחית, כלומר הציונות, שהיא פרויקט אשכנזי, לא התייחסה למזרחיים כשווים בין שווים, ואפשר לראות שגם היום, שנים אחרי שהעוול העדתי הוא כבר לא ממוסד, הוא עדיין מושרש עמוק מאוד בחברה הישראלית. פעם הייתי מנסה לבדוק, ותמיד היה צובט לי בלב כשביום העצמאות, האזורים עם הכי הרבה דגלים בחלונות, הם אזורים שבאופן שיטתי סופגים יחס מחפיר מהמדינה. וזה כמובן לא מקרי היות שמעמד סוציו אקונומי נמוך תמיד מחזק תחושות לאומיות.
נגעתם בעוד נקודה מעניינת, והיא הסרט של בוזגלו. אני מציע לעקוב אחרי מועד יציאתו של הסרט החדש, "כבוד". למתבונן מבחוץ זה ייראה כאילו בוזגלו קופץ על טרנד "הבורר" הפופולרי, אבל בוזגלו כמו בוזגלו, לעולם לא עושה דברים בטעות. הוא מציג זווית משלו לסיפורי משפחות הפשע בישראל (עם הפניות ישירות לכמה מהפושעים הגדולים בישראל), ובשורה התחתונה מנסה לומר שהסיבה שבבתי הכלא יש רוב מזרחי מובהק טמון במדיניות הקליטה ובדרך שבה העולים מעדות המזרח נקלטו בארץ. וכמי שלא מאמין במזל אלא בעבודה קשה, אני חושב שיש כאן מסר מעניין.
יובל,
אני אנסה להסביר את תפיסת העולם שלי בנושא:
המחשבה שלהגיד על מרוקאים שהם רגישים זה לפגוע בהם וזה סוג של גזענות מגיעה מאימוץ השיח המערבי שרואה ברציונאליות ערך נעלה ואת הרגשנות כנחותה. אני בא ממקום אחר לגמרי- בעיני רגשנות איננה נחותה כלל, להיפך, היא כלי נהדר לחוות בו את המציאות בדיוק כמו רציונאליות. עפ"י תפיסתי שני הכלים האלה יפים וטובים באותה מידה כשלכל אחד מהם יש "עת וחפץ" כמאמר החכם מכל אדם. לכן גם אין לי בעיה להודות שאני רגשן, אין לי בעיה להודות שלתרבות שבה גדלתי יש חלק בזה ומן הסתם כמובן שאין לי בעיה גם לשמוע את זה מאחרים- מי שאומר עלי רגשן מחמיא לי, לא מעליב אותי.
בעיני מרוקאים שמנסים להראות בכוח שהם לא רגשנים, כמו הסטריאוטיפ שלהם לכאורה, בעצם, בהפוך על הפוך, מאמצים גישה גזענית כלפי עצמם (כל זה לא אמור על מרוקאים שהם מטבעם קרים ורציונאליים, שכמובן שיש כאלה וזה עלא כיף כיפאק). זה בדיוק כמו עניין השחורדיניות- ברונטיות לא פחות יפות מבלונדיניות (לטעמי האישי הן אף יפות יותר) ואם הם היו מבינות את זה הן היו נשארות כמו שהן ולא צובעות לבלונד. זה שהן צובעות מעיד למעשה שהן אימצו את התפיסה ששיער בלונדיני יותר יפה משיער שחור.
מצד שני- גם אין לי בעיה, יתרה מזאת- חשוב לי, לפתח גם את הצד הרציונאלי שבי ולדעת להסביר את כל אותם דברים שאני חש בצורה לוגית ומובנית- הרי למה עשיתי שניים ושלושת-רבעי תארים באונ'? לא בשביל כסף, אני מבטיח לך- אם זה היה המניע הייתי הולך ללמוד מקצוע שהוא 'מקצוע' כמו מחשבים או משפטים.
אני ממליץ לקרוא את הטור של מרב בטיטו על המימונה מאתמול ב'ידיעות'. היא מספרת בדיוק על התהליך הזה שעברה- איך במשך שנים התכחשה לצד הרגשני-מרוקאי שבה בגלל שהתביישה בו ואיך לאחרונה גילתה שלהיפך, היא יכולה וצריכה להיות גאה בו, ולכן חגגה השנה את המימונה עם משפחתה ואורחים רבים ומופלטות ועוגיות וכל הווג'אערס הזה…
מתי,
תודה. מצד אחד לחוויה הזו יש קשר למוצא שלנו- היא נובעת מהערכים שההורים שלי מאמינים בהם וחינכו אותנו על פיהם, אותם ערכים שנפוצים בתרבות שלנו ושהם עצמם התחנכו עליהם. מצד שני, ברור שיש גם לא מעט אחרים שגדלו על ערכים כאלה ומסיבות כאלה ואחרות לא ידעו להעביר אותם הלאה וכאן, כמובן, מגיע קרדיט גדול להורים שלי שידעו לעשות את זה ואני מרגיש בר-מזל על כך.
אריגיא,
קטנה אני איתך.. (רוצה קודם להתעמק במה שכתבת אבל חייב לזוז כרגע)
אריגיא,
נקודה מעניינת לגבי הציונות שהובילה אותי לתובנה- למעשה הציונות היא לא משהו שנולד באירופה בסוף המאה ה- 19. הציונות, היא השאיפה להתקיים כעם חופשי בארץ-ישראל, הייתה משאלת לבם של כל היהודים באשר הם בכל אלפיים השנה שלפני כן, מאז שנחרב הבית שני והישוב היהודי בארץ-ישראל הוגלה. "לשנה הבא בירושלים" התפללו היהודים בכל מקום ובכל זמן במשך כל אותה תקופה.
מה שאנחנו מזהים כיום כציונות, זו למעשה גרסה אחת שלה, שאכן מקורה הוא באירופה במאה ה- 19 ודיברה על פתרון למצוקת היהודים באותה תקופה ע"י הקמת מדינת לאום יהודית בארץ-ישראל. אותה גרסה של ציונות, שיש המכנים אותה "ציונות מדינית", ראתה בארץ-ישראל סוג של פתרון פרקטי שיאפשר ליהודים להמשיך לחיות כאירופאים במקום אחר ללא הרדיפות שסבלו מהן כמיעוט באירופה עצמה. כמאמר אחד העם: "בארץ-ישראל יוכלו היהודים סוף סוף להות גרמנים אמיתיים".
לעומת זאת, הציונות בארצות האסלאם הייתה יותר ציונות דתית, או משיחית אם תרצה. השאיפה לעלות לארץ-ישראל הייתה השאיפה לחזור לשורשים ולמקורות, לחזור להתיישב בארץ אבותינו, והסוגיה של המבנה המדיני עניינה אותם הרבה פחות.
כמובן שכיום אנו רואים את המשכו של אותו קונפליקט בין שתי גרסאות הציונות כשמצד אחד ישנם כאלה שלא מבינים למה צריך לסכן את המדינה בשביל לשבת בגבעה כזו או אחרת או להחזיק בקבר זו או אחר ומצד שני יש את אלה הסוברים שמבלי להיות במקומות האלה בעצם אין כל משמעות לחזרתנו לארץ-ישראל.
זה נחמד מאוד, ואני מסכים עם הרוב, אבל זה לא רלוונטי. היו כמה יהודים אנגלים שבירכו אותי לקראת פסח ב"לשנה הבאה בירושלים", ואני משוכנע לגמרי שאין להם שום כוונה לחפש דירה בגילה או ממילא. זהו אכן עניין של מסורת, כפי שהרבה יהודים בגולה מסתכלים על ישראל וחשיבותה הדתית, אבל לא עובר להם בראש אפילו לרגע אחד להפוך את ישראל למקום בו יחיו את חייהם. ולכן, משום שלא הציונות הדתית-משיחית היא זאת שבנתה את הארץ והשפיעה על החברה בישראל כל כך הרבה. אז בהתאם למושגים שלך, אני חושב שהציונות המדינית היא זאת שדרושה לדיון משמעותי.
והציונות הזאת, היא שמגלמת בתוכה ערכים מכוננים כמו "כור היתוך", "ישראלי חדש" ועוד שלל סיסמאות, שהן שימוש בעקרונות אוניברסליים של שוויון וסולידריות אבל בעצם מנסים להסתיר, בהצלחה לא רעה כמה עשרות שנים, מנגנון כוח שמטרתו לתת לישראל צביון אשכנזי-אירופי. על כן הפך כינוי "ערבי" לגנאי בחברה הישראלית, על אף שתרבות או חברה ערבית אינה חופפת למוסלמית, ויוצאי מדינות ערביות לא אמורים להתבייש או להתנגד לעניין שהם בעצם ערבים. אבל זאת הזווית האירופית, ואם תרצה, חלק מהמנגנון שגורם ליפהפיות אמיתיות לצבוע את שערן הגולש לבלונד, שהוא כמובן חלק ממיתוס היופי בעולם ה"מערבי" (עוד כיסוי לאירופה וארה"ב).
סליחה שאני גורר את זה לדיון היסטורי איציק,
אבל זה אולי מאוד יפה ומרגש להגיד שהציונות הייתה משאת נפשו של כל יהודי באשר הוא ב-2,000 השנים האחרונות – אבל מעשית, והיסטורית, זה די קשקוש (לא בתור עלבון כמובן, כי ברור לי שזה לא משהו שהמצאת עכשיו אלא מעין אקסיומה שכולנו גדלנו עליה).
כשרבי נחמן קרוכמל (רנ"ק), ורבי אלקלעי, ורבי קלישר, רבני קהילות באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-19, פרסמו כתבים בהם הם רק רמזו לצורך של היהודים במדינה, הם גונו, או במקרה הטוב זכו להתעלמות. הם ממש לא נענו בהתלהבות. מרבית הרבנים תקפו אותם על עצם העלאת הרעיון.
כשמשה (מוריס) הס כתב את "רומי וירושלים" ב-1862, הוא גם כן לא הצליח למשוך אחריו המונים.
פינסקר ותנועת חובבי ציון היו גם הם מעטים, ואפילו הרצל – הראשון שהוביל את הציונות המעשית – ייצג למעשה חלק קטן מאוד מיהודי אירופה וצפון אפריקה.
היה שינוי במאה ה-20, אבל גם בשנות השלושים, גם באירופה תחת עליית משטר הנאצים בגרמניה – עדיין לא היה רוב ציוני, אפילו שהתנועה הציונית הייתה כבר עובדה מוגמרת. בארה"ב מרבית היהודים התנגדו לתנועה הציונית (ועל כך תקף אותם בן הכט בספר "כחש", שעבור יהודי ארה"ב הציוניים הוא עד היום שני רק לתנ"ך, מכיוון שהוא כתב אשמה חריף ביותר נגד ההתנהלות שלהם בזמן השואה וכלפי הציונות).
השינוי הגדול באמת היה רק אחרי השואה, שאחריה מרבית היהודים אכן תמכו בבית לאומי לעם היהודי (ובצדק).
אבל להגיד שהציונות הייתה קיימת, ולו בלבבות, של כל היהודים במשך 2,000 שנים – אין לזה בסיס ולו קטן ביותר.
אריגיא, גם אתה טועה –
הרעיון של כור ההיתוך לא היה לתת לכל היהודים בישראל צביון אשכנזי, אלא צביון ישראלי. הסיפור על "כור ההיתוך האשכנזי" זה אחד השקרים הכי גדולים שהפוסט-ציונות המזרחית, שגם איציק תקף, מנסה להשריש.
מפא"י הכחידה (בהצלחה רבה ביותר ביחס לתרבות המזרחית) את התרבות האשכנזית, את תרבות האידיש ואת כל מה שייצג את יהודי אירופה בגולה. בן גוריון בעצמו התנער מהמקום בו הוא גדל והתנגד לשימור המנהגים של אבותיו בפולין-ליטא.
דווקא התרבות המזרחית, גם אם בצורה היפה שלה (כמו עמיר בניון, או פיוז'נים כמו כנסיית השכל שאיציק דיבר עליהם) וגם אם בצורה פחות יפה ורצינית בעיניי (קובי פרץ ודומיו), היא זו שמאוד פופולארית היום במדינת ישראל.