כולנו עבדים (חג החירות)

6 תגובות בנושא כולנו עבדים (חג החירות)

1. מאת בני תבורי‏:

   30 במרץ 2010 בשעה 6:59

   "היהדות- היא דת שמקדשת את הבחירה החופשית" . האמנם? פספסתי משהו?
2. מאת old timer‏:

   30 במרץ 2010 בשעה 15:48

   האמת היא יש משהו קצת ניו אייג'י בדגשים האוניברסליים שאנחנו נותנים לליל הסדר. אני מודה שזה יפה בעיני אבל זה בוודאי לא לב הסיפור. הסיפור איננו סיפור של חירות אינדיוודואלית אלא של חירות קולקטיבית. סיפורם של יעקב ובניו שירדו מצרימה כמשפחה ויצאו משם כעם. עם שמה שמחבר אותו זה יותר מקשרי דם אלא רעיונות משותפים. מבומם מסויים הפכנו לעם רק לאחר מתן תורה.

   כשחושבים לדוגמא על פרשת קורח ועדתו, ברור שעקרונות יסוד כמו חופש הביטוי או פוליטיקה רב מפלגתית אינם נר לרגלי הסופר המקראי. גם אצלנו כמו לעמים אחרים שנמצאים במאבק לשחרור לאומי היתה מעט מאוד סובלנות לאופוזיציה. סיפור ליל הסדר איננו סיפור על חירות. הוא האתוס הלאומי שלנו.
3. מאת איציק אלפסי‏:

   31 במרץ 2010 בשעה 10:50

   בני,
   אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות הוא הבחירה החופשית בין טוב לרע. אני מבין שזה לא מסתדר עם הדוגמטיות ההלכתית וגם לא עם העובדה שאלוהים הוא יודע כל אבל הדיון התיאלוגי הזה העסיק ויעסיק את גדולי חכמינו דורות רבים.

   OT
   אהבתי מאוד את הפרשנות שלך והמשמעות שאתה נותן לסיפור יציאת מצרים למרות שזה לא ממש מתישב עם מה שכתבתי. כמו שנאמר- שבעים פנים לתורה.
4. מאת אריגיא‏:

   31 במרץ 2010 בשעה 21:46

   אני חושב שהפרשנות האינדיבידואלית של יציאת מצרים, ריח ניו אייג' בהחלט, מגיעה במסגרת המגמה להעביר את הדגש מהקהילה לפרט. היחיד הוא מרכז העולם וכו' וכו'. בנקודה זו לדעתי שתי הפרשנויות נפגשות, גם אם הן נראות מנוגדות בהתחלה.
5. מאת תומר‏:

   1 באפריל 2010 בשעה 11:54

   איציק, בעקידת יצחק אלוהים מעניק לאברהם זכות בחירה? האם רבקה בחרה את חתנה?
   הרי נאמר שאלוהים בחר בנו מכל העמים ולא אנו בחרנו בו מכל האלוהים, כך שאם היו בחירות אני פספסתי אותם.
   האבחנה שלך לגבי ההשתעבדות בעולם המודרני היא די נכונה אבל הדת היא המשעבדת הכי גדולה בסיפור הזה.
6. מאת באבא ימים‏:

   1 באפריל 2010 בשעה 19:46

   הבעיה לעולם אינה עם הטקסט הדתי אלא עם התרבות הפוליטית שמתפתחת בחסות הדת. מי שקורא את הטקסטים שמיוחסים לישו לא מצליח להבין כיצד ממשיכי דרכו העזו לפגוע בציפור ועדיין – הנצרות אחראית לכמה ממעשי האלימות הנוראים בהסטוריה. בסופו של דבר הדבר נכון גם לגבי האיסלאם. מגיני האיסלאם יכולים לטעון עד מחר שדתם היא דת של שלווה, כבוד ודרך ארץ, ועדיין הפשעים הנעשים בשם האיסלאם הם מייצגים נאמנים שלו בדיוק כמו תלמידי המדרסות כי בסופו שלם יום כל דת היא סך כל המעשים הנעשים בשמה.

   היהדות היתה דת ליברלית אבל זה היה בזמנים שבהם להתיר עבדות, אבל להגביל אותה לארבע שנים בלבד (לעבד עברי כמובן; עבד כנעני ישועבד על יומו האחרון) נחשבה לחידוש ליברלי. קרו כמה דברים מאז. מה שחשוב לזכור שזה שאין הבחנה בין היהדות לביו מה שאיציק מכנה "הדוגמטיות ההלכתית". הדוגמטיות ההלכתית היא הקול המרכזי ביהדות. קולות אחרים קיימים אבל הם פחות מתעקשים לנכס את היהדות לעצמם.

סגור לתגובות.