קטגוריות
LOW פוסט אנפילד כל הרשימות מלחה עשרים ושניים משוגעים

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר (בלוגר של ניצחונות)

null

עכשיו תגידו, במידה רבה של צדק, שאני בלוגר של ניצחונות. אבל האמת שלא כתבתי על ליברפול מאז תחילת העונה כי פשוט לא היה לי מה. שום תובנה חד משמעית לא הצלחתי לגבש מפתיחת העונה האיומה שלנו.

זו חוכמה קטנה להגיד את זה עכשיו, אבל גם במשחקים הראשונים דווקא ראיתי ניצוצות של כדורגל, הייתי מסוגל להבין מה הודג'סון מנסה לעשות. אבל כשלא הגיעו תוצאות זה נעלם, ליברפול לא דמתה לשום דבר ונוצר מומנטום שלילי. ומומנטום זה הרבה בחיים (ובכדורגל).

באיחור אופייני משהו נדמה שתרבות המותגים הגיעה גם לעיר הפועלים שהיא ליברפול. לא הצלחתי להבין את הטענה ש"הודג'סון זה לא שם גדול בשביל ליברפול", כאילו בשביל מותג כמו ליברפול צריך גם מאמן שהוא מותג.

אז הודג'סון איננו מותג אבל בהחלט הגיעה לו הזדמנות הוגנת.

ושום דבר מזה הוא לא קיבל בחודשים הראשונים שלו באנפילד. האוהדים כאבו עדיין את הפרידה מאהוב נפשם המאמן הקודם ולאף אחד שהיה מגיע במקומו לא היה סיכוי אצלם (אולי חוץ מאגדה מקומית בסדר גודל של קני דלגליש), מאבק הבעלות על המועדון נע כמטוטלת בין מחוזות הגועל והביזאר ונוסף על כל הצרות גם השחקנים נראו כאילו הראש שלהם במקום אחר לגמרי- ג'רארד הסתובב עדיין עם פרצוף ט' באב וטורס חזר מהמונדיאל בכושר של י"ז בתמוז.

אבל עכשיו זה מתחיל לקבל צורה, ולמרות פתיחת העונה המזעזעת ביום בהיר אפשר לראות מהמזח את הגדה השנייה של המרסי.

עדיין רחוק מלהיות ברור לאיזה כיוון הולכת העונה הנוכחית של ליברפול, אבל עם הבעלים החדש (שכמו שאפשר לראות בתמונה למעלה, טביעת עיין בהחלט יש לו), התחייה של סטיבי ג'י ואל-ניניו והמחויבות המחודשת שהשחקנים גילו אתמול לאורך תשעים דקות ייתכן ומה שחווינו בחודשים האחרונים היה בבחינת "הכי חשוך לפני עלות השחר".
_________________

פיל ג'קסון במלחה

שמח וטוב לב יצאתי אחרי המשחק באנפילד לביקור הראשון שלי במלחה העונה. את החיוך שהיה לי כשראיתי את עודד קטש בגודל טבעי על הקווים שלנו שום תוצאה לא הייתה יכולה למחוק.

פחות עקבתי אחרי המשחק כי בעיקר התמקדתי בעודד. וזו הייתה חוויה.

נכון שאני משוחד לגבי הבחור אבל באמת שאי אפשר שלא להתפעל מההתנהלות המרשימה שלו. הדרך בה הוא מתקשר עם השחקנים במבט, חצי מילה וחיבוק בדיוק מתי שצריך. אומן של אנשים.

בלי צעקות בלי התלהמויות. בהתנהלות שקטה ובטוחה שיכולה אולי להטעות ולהתפרש כאדישה אצל מי שלא מבין, כמו שקורה לי לפעמים כשאני צופה בהתנהלות של פיל ג'קסון על ספסל הלייקרס ורק כשאני רואה איך בהתקפה הראשונה אחרי פסק הזמן הכול דופק כמו כמו שעון שוויצרי אני מבין שלא צריך להגיד הרבה בשביל לומר המון.

כדי ליובל נעימי ללכת עם הראש של עודד. עודד אלוף בללטש כישרון מהסוג שיש לנעימי, שיכול לקחת דוגמא מצויינת מהמקרה של גל מקל. בפעם האחרונה שראיתי את מקל זה היה במדי מכבי תל-אביב בגמר גביע ווינר של העונה שעברה. הוא היה נראה כמו פצצת כישרון אבל אחת לא מלוטשת שעושה לעתים יותר בלגאן מתועלת. לפיני גרשון באותו ערב לא הייתה הסבלנות אליו והוא העיף אותו בשלב מסוים לספסל תוף שטיפה משפילה.

אתמול, בייחוד במחצית השנייה, גל מקל היה נראה כמו שחקן שהתבגר בכמה שנים טובות במשחק ובהתנהלות שלו ופשוט היה תענוג לראות הן את קבלת ההחלטות והן את לקיחת האחריות שלו.

וכל זה אחרי פחות משנה עם עודד.

מצד שני, למה אני הולך רחוק? גם יובל נעימי כבר היה נראה אתמול כמו שחקן הרבה יותר שלם ומבוגר.

וכל זה אחרי פחות מחודשיים עם עודד.

null

קטגוריות
LOW פוסט אנפילד כל הרשימות מלחה נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

חכמת הבייגלה

null

במהלך שידור משחק גמר גביע הליגה בין הפועל י-ם למכבי ת"א ביום חמישי האחרון, בשלב שבו השלימה הפועל מהפך נהדר ועלתה ליתרון אחרי שכבר הייתה בפיגור של עשרים נקודות, אמר עפר שלח על עודד קטש שיש לו "בייגלה מעל הראש" והוסיף משהו בסגנון של 'כל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב'.

כמובן שאני מצטרף למחמאות לעודד, אחת הדמויות האהובות עלי בספורט ובכלל, אבל אני חולק על האבחנה של שלח (עיתונאי ופרשן אינטליגנטי באופן יוצא דופן שלוקה לא פעם, אבל, באבחנות עבשות משהו כשהדבר מגיע לניתוחים בעלי גוון פסיכולוגי ו/או חברתי).

לומר שלעודד יש "בייגלה מעל הראש" זה להתכוון לומר שמדובר באדם שזכה למגע האלים ולכן יצליח באופן אוטומטי בכל מה שיעשה. מדובר בייחוס של ממד מיסטי כלשהו להצלחה שלו ומתוך כך גימוד כל אותן איכויות שהאיש רכש בלא מעט יזע והמון דמעות.

כשחקן עודד בהחלט התברך בכישרון שהוא מתת אל, אם כי, כמו שאינספור דוגמאות של ספורטאים מוכשרים בתחומם לא פחות שלא הגיעו לשום מקום מוכיחות, זה כשלעצמו וודאי שאיננו מספיק ללא עבודה קשה. ואין ספק שעודד השחקן היה לא רק בעל כישרון יוצא דופן אלא גם בעל נכונות לעבוד וללמוד תמידית כדי ללטש את הכישרון הזה ולהוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

אלא שעודד המאמן, ובייחוד עודד האדם, בניגוד לעודד השחקן, לא זכה לשום הנחות מהאלים. ההיפך הגמור הוא הנכון. כדי להבין עם מה האיש היה צריך להתמודד מבחינה נפשית (וגם פיזית וודאי, הפציעה והניתוחים הרבים היו כרוכים מן הסתם בלא מעט כאב) אני אשאל את הדימוי הנפלא שבו השתמשה אושרת קוטלר בכתבה (הנהדרת) שערכה אתו ושודרה אמש בערוץ 10: "זה כמו לקחת פסנתרן ולשבור לו את האצבעות".

כולנו מסוגלים להבין את המשמעות של החוויה של פיטורים ממקום עבודה, חלקנו אף חווינו (או סביר שנחווה בזמן כלשהו במהלך חיינו) אותה בעצמנו. כדי להבין את הקושי בפניו ניצב עודד כשהתברר לו סופית שלא יוכל יותר לשחק כדורסל לא מספיק לדמות את החוויה שלו לפיטורים ממקום עבודה זה או אחר, שלאחריו עדיין קיימת בסבירות גבוה האפשרות להשתמש באותם כישורים במקום אחר ולחזור להתפרנס בכבוד, צריך להמשיל זאת למצב שבו אדם מאבד כליל את כושר העבודה שלו, אין לו יותר את היכולת המעשית לעסוק בתחום היחידי שהוכשר אליו מילדותו וכעת עליו להתחיל לגמרי מאפס ולהמציא עצמו מחדש.

את מרבית בני האדם זה היה שובר, ספק אם היו חוזרים לעצמם ברמה האישית וספק גדול עוד יותר אם ברמה המקצועית. אבל לא עודד. התקומה שלו מהשבר האישי הגדול שחווה וההצלחה האדירה שהוא חווה בקריירה החדשה שבנה לעצמו בעשר אצבעות היא לא פחות מאשר מעוררת השראה. כתבתי פעם בהקשר של עודד שבעקבות הפציעה שלו והפרישה מכדורסל שבאה בעקבותיה אולי איבדנו את עודד הכדורסלן אבל הרווחנו את עודד האדם. ועודד אדם הוא דמות שכל אחד מאיתנו, במיוחד בעיתות משבר, ראוי וצריך לקבל ממנה השראה.

הפילוסוף הדני סורן קירקגור כתב ש- "בעבדות הנפש אין זוכים באור מן ההפקר או מסדרה של תעתועי גורל". והתכוון לכך שעבודת הנפש היא אולי העבודה הקשה מכולם וצורכת מאמצים אדירים, השקעה אינסופית, והתמדה סיזיפית.

כדי לצאת מהמשבר הגדול אות חווה עודד ולפתח קריירה שנייה מוצלחת לא פחות מזו שנקטעה באיבה, וחשוב מזה- אישיות מעוררת השראה עבור רבים, הוא היה צריך, ואין צורך להכיר אותו אישית בשביל להסיק את זה- זוהי לוגיקה פשוטה, להשקיע מאמצים מנטאליים יוצאי דופן: לא ליפול לרחמים עצמיים, למצוא את מה שהוא יכול ללמוד ולקחת גם מסיטואציה שנראית אכזרית ושרירותית, לחפור עמוק בעצמו ולגלות את הפוטנציאל הטמון בו- הפעם כאדם.

שום בייגלה.
_______________________

אור. אדום

בשעה טובה הסתיימה לה סאגת הבעלות המתישה בליברפול שליוותה אותנו, אוהדי הקבוצה, בשלושת השנים האחרונות.

בניגוד לרב המוחלט של אוהדי ליברפול אני מודה שלא הייתה לי שנאה גדולה להיקס וג'ילט. בעיני, לפני שהתבררו כאנשי עסקים כושלים, הם היו מודל בעלות עדיף על המודל של שוגר-דדי עלום (סטייל צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ובית"ר בעידן גידמאק) שהופך אותנו, האוהדים, לסוג של זונות ("הבעלים היה במשחק..", "הוא נראה מחוייך ביציע!", "הוא נהנה ועכשיו יזרוק עלינו עוד כסף!!")- מודל של אנשי עסקים עם רקע בעסקי הספורט המקצועני שינהלו את המועדון לפי הגיון עסקי, ולפיכך ירצו בהצלחתו בדיוק כמונו ולא נהיה תלויים בגחמותיהם ובשינויים התכופים במצב רוחם.

בנוסף, מלכתחילה בכלל חשדתי שחלק גדול מהשנאה כלפיהם נבעה מהיחס החשדני שלהם (לפחות בהתחלה) כלפי אליל האוהדים רפא בניטז.

בסופו של דבר היקס וג'ילט התבררו, כאמור, כמנהלים חובבנים שעשו בערך את כל השגיאות האפשריות מהרגע בו רכשו את המועדון ולכן העזיבה שלהם מבורכת.

אירוני הוא שהבעלים החדשים של ליברפול, ג'ון הנרי וקבוצה NESV, מתאימים כמעט אחד לאחד לפרופיל של היקס וג'ילט- אנשי עסקים אמריקאים עם רקע בעסקי הספורט. שום דבר לכאורה לא מבטיח שהפעם הסיפור יהיה שונה, חוץ אולי מהעובדה שברזומה שלהם רשומה ההצלחה עם הבוסטון רד-סוקס- ארגון עם פרופיל דומה לזה של ליברפול.

ועדייו, אני שמח שהמועדון עבר בסופו של דבר לידיהם ולא לידיו של אחד מאותם אנשי עסקים סיניים/סוריים/סינגפוריים ששמם עלה בתקשורת הבריטית (שכרגיל ירתה לכל הכיוונים ועדיין הצליחה לפספס) בחודשים האחרונים.

כל מקצוע מכבד את בעליו וזהו גם הצבע שלנו, ועדיין, טוב שאין צורך להדליק הלילה את האור האדום.

קטגוריות
LOW פוסט ימק"א כל הרשימות מלחה נשמת כל חי עשרים ושניים משוגעים

ובינתיים בירושלים..

אתנחתא קלה מהמונדיאל לטובת חדשות נפלאות שמגיעות מהבירה – חזרתו של הנער מממילא לבית-וגן והגעתו של עודד קטש למלחה.

רק לפני מספר שבועות כתבתי כאן על אורי מלמיליאן. חזרתו לבית"ר ירושלים היא יום מרגש ומאושר לכל ביתר"י באשר הוא בארץ ובתפוצות. אורי, בראש ובראשונה, הוא אישיות יוצאת דופן. איש של פעם. צנוע, איש עבודה, מחובר לשורשים.

אחד הדברים המרתקים שיצא לי להתוודע אליהם בשנים האחרונות בהקשר של בית"ר הוא כמות האוהדים שמגיעים מרקע לא ביתר"י בעליל והפכו בצעירותם לאוהדי בית"ר בזכות אורי. מה שיפה באורי זה שהאישיות שלו כובשת מבלי שהוא מנסה בכלל. נדמה שבחיים האמיתיים הוא מתנהל כמו על המגרש – בשקט, בתבונה, מתוך אמונה פנימית עמוקה בדרכו ובכנות יוצאת דופן.

מילים חמות, כמו תמיד, לאיציק קורנפיין שהוציא לפועל את המהלך. הגעתו של אורי לבית"ר היא שיאו של תהליך החזרה לשפיות של בית"ר ירושלים אחרי עשור שבו נעה מטרגדיה להיסטריה וחוזר חלילה שמוביל איציק.

עודד קטש מגיע למלחה אולי שנה מאוחר מדי, אם כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. את מה שיש לי לומר על האיש היקר הזה כתבתי כאן באותו לילה היסטורי לפני שבועיים.

אבל זה לא הולך להיות פשוט, עודד לא יקבל במלחה את הגב שקיבל בגליל ויישפט אך ורק לפי התוצאות. אם לאוהדים במלחה ולהנהלה יהיה סבלנות גם במידה וההתחלה לא תהיה חלקה נרוויח חוויה נהדרת ואולי תואר או שניים. אם לא תהיה סבלנות זה עשוי להיגמר כמו במכבי ת"א. וחבל.

קטגוריות
LOW פוסט כל הרשימות מלחה

פיינל בלוף

בלוף

מה שהכי כאב לי בהפסד של הפועל ירושלים אתמול זה (עד כמה שזה נשמע הגיוני) שההפסד לא ממש כאב לי. חבלי לי האדישות הזו כי הפועל היתה עבורי במשך שנים מקור לטלטלות רגשיות מסעירות ועצוב לי לאבד את זה (זמנית?).

אני לא מאשים את עצמי ולא אוהדים אחרים שהרגישו כמוני אתמול. אתם יודעים מה? אני אפילו לא מאשים את השחקנים שנראו על הפרקט אפילו עוד יותר אדישים ממני. כי אין גאלה. אי אפשר להתעורר פתאום בסוף מאי ולהתלהב כשכל העונה בליגה הזו, ליגת קופל, אין בה לא טעם ולא ריח ולא טיפת התרגשות.

זה מגוחך מה שנהיה מהכדורסל בארץ. קייטנה לעובדים זרים. קבוצות שלא ברור את מי ומה הם מייצגות. למשל גליל/גלבוע- נגיד שמחר הם יזכו באליפות (הלוואי, רק בשביל עודד קטש הנפלא) איפה יחגגו את זה? בגליל? בגלבוע? ונתניה- זה אליצור? זה מכבי? מה זה? שמעתי את אבנר קופל ביציע העיתונות מספר שהוא מנסה לקדם איחוד בין מ.כ. הבקעה/גבעת שמואל (שמשחקת באור-יהודה) לבין מכבי רמת-גן. מה השלב הבא- הפועל מטולה/אילת?

אבל מה שהכי מעצבן זה שבעוד בכדורגל הישראלי התקשורת חובטת ללא רחם ומציגה אותו כסמל לנבטיניותנו ועליבותינו את הזבל הזה של הכדורסל הם מפמפמים ומתייחסים אליו ברצינות תהומית.

טוב, כנראה שבכדורגל השכל באמת ברגליים. אבל אם אלו התובנות שמגיעים אליהן אלה שהשכל שלהם "בראש" אני מעדיף להישאר על הרגליים.

עדכון:
ועכשיו אני רואה טור של יואב ברוביץ' באתר ערוץ הספורט שמסביר בדיוק איך לא לעשות זאת נכון. הגיע הזמן שאלו כמו בורוביץ' (כותב מצויין בלי שום קשר) הסוגדים לתרבות האמריקאית, ושבמקרה או שלא קולם הוא הבולט בשיח הכדורסל בארץ, יבינו שזהות לא יוצרים באופן מלאכותי. זאת אומרת, אולי באמריקה זה עובד אבל פה זה לא אמריקה. וטוב שכך.

קטגוריות
אנפילד ימק"א כל הרשימות מלחה נשמת כל חי

מעשה מאבדת בת מלך

שבת קשה עברה עלי. לא קל למצוא את עצמך במצב שבו קבוצת אחת שלך מאושפזת במחלקה הסגורה והשנייה במחלקה לטיפול נמרץ.

זמנים מהסוג הזה מעוררים אצלי חשבון נפש, להתבונן אחורה על הדברים ולנסות לקבל פרספקטיבה. התובנה שהגעתי אליה היא שהחיים שלי כאוהד ספורט הם בעצם סוג של מרדף חסר תוחלת אחרי מטרה חמקמקה ולא מושגת.

בשנות ה- 90' זה היה המרדף עם הפועל ירושלים ועדי גורדון אחרי מכבי ת"א; מתחילת העשור הקודם אני מייחל כל פעם מחדש לסוג של יציבות ושפיות בבית"ר שתחזיר אלי את הקבוצה שהתגאיתי ואהבתי כל כך לאהוד כילד; מאז איסטנבול והקמת חוג האוהדים בישראל, וביתר שאת מאז שירדתי לאנגליה, אני משתוקק לאליפות הבאה של ליברפול.

כל אותם מרדפים הסתיימו במפחי נפש שחזרו על עצמם, בכל פעם שחשבתי ש'הנה זה קורה!' מצאתי את עצמי מתאכזב שוב ובעוצמה גדולה יותר.

כל זה הוביל אותי לעיין שוב באחד מסיפור המעשיות האהובים עלי ביותר של ר' נחמן מברסלב- "מעשה מאבדת בת מלך"- שמדבר בדיוק על התחושה הזו- שהחיים אינם אלא מרדף אינסופי ומייגע אחרי דבר חומק ובלתי מושג.
______________

מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.

פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברגז עליה ונזרקה מפיו דבור: שהלא טוב יקח אותך ( דער ניט גוטער זאל דיך נעמען). בלילה הלכה לחדרה, ובבקר
לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

עמד השני למלכות מחמת שראה שהמלך מצטער מאד, ובקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאד זמן מרבה מאד עד שמצאה. (עתה מספר איך בקשה עד שמצאה), והיה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד.

והיה הולך במדבר וראה שביל אחד מן הצד והיה מישב עצמו: באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב. והיה הולך זמן רב.

אחר כך ראה מבצר (שקורין "שלאס") וכמה חילות היו עומדים שם סביבו. והמבצר היה נאה ומתקן ומסדר מאד עם החילות והיה מתירא מפני החילות פן לא יניחוהו לכנס. והיה מישב עצמו: אלך ואנסה. והשאיר הסוס והלך להמבצר והיו מניחים אותו ולא עכבוהו כלל, והיה הולך מחדר לחדר בלי עכוב ובא לפלטין אחד וראה שישב שם המלך בעטרה וכמה חילות שם וכמה משוררים בכלים לפניו והיה שם נאה ויפה מאד, והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל.

וראה שם מעדנים ומאכלים טובים ועמד ואכל והלך ושכב בזוית לראות מה נעשה שם וראה שהמלך צוה להביא המלכה. והלכו להביא אותה והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאד באשר שהביאו את המלכה. והעמידו לה כסא והושיבוה אצלו. והיא היתה הבת מלך הנ"ל והוא (היינו השני למלכות), ראה והכירה.

אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: האתה מכיר אותי. והשיב לה: הן. אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאל אותה: האיך באת לכאן ? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו דבור הנ"ל. וכאן המקום הזה הוא לא טוב.

וספר לה שאביה מצטער מאד ושהוא מבקשה כמה שנים. ושאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך. ואמרה לו שאי אפשר לך להוציא אותי כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי ותהיה מתענה, וביום האחרון מהשנה תהיה מתענה ולא תישן כל המעת לעת. והלך ועשה כן.

ובסוף השנה ביום האחרון היה מתענה ולא היה ישן ועמד והלך לשם. והיה רואה אילן ועליו גדלים תפוחים נאים מאד, והיה מתאוה לעיניו מאד. ועמד ואכל משם ותכף שאכל התפוח, נפל וחטפו שנה והיה ישן זמן מרבה מאד. והיה המשרת מנער אותו ולא היה נעור כלל. אחר כך הקיץ משנתו ושאל להמשרת: היכן אני בעולם.

וספר לו המעשה (היינו המשרת ספר להשני למלך המעשה ואמר לו), שאתה ישן זמן מרבה מאד זה כמה שנים ואני הייתי מתפרנס מהפרות. והיה מצער עצמו מאד.

והלך לשם ומצא אותה. והיתה מצטערת לפניו מאד כי אלו באת באותו היום היית מוציא אותי מכאן ובשביל יום אחד אבדת. אמנם שלא לאכל הוא דבר קשה מאד, בפרט ביום האחרון אז מתגבר היצר הרע מאד, (היינו שהבת מלך אמרה לו שעתה תקל עליו האזהרה ולא יהיה מזהר שלא לאכל כי הוא דבר קשה לעמד בו וכו'), בכן תשוב לבחר לך מקום ותשב גם כן שנה כנ"ל, וביום האחרון תהיה רשאי לאכל. רק שלא תישן ולא תשתה יין כדי שלא תישן כי העקר הוא השנה. והלך ועשה כן.

ביום האחרון היה הולך לשם וראה מעין הולך. והמראה אדם והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעין וראוי שיהיה בו מים והמראה אדמומית והריח של יין. והלך וטעם מהמעין, ונפל וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה והיו הולכין חילות רבות עם השיך להם מה שנוסע אחריהם (שקורין "אובאזין"), והמשרת הטמין עצמו מחמת החילות. אחר כך הלכה מרכבה ועגלות צב ושם ישבה הבת מלך, ועמדה שם אצלו וירדה וישבה אצלו והכירה אותו. והיתה מנערת אותו מאד ולא ננער.

והתחילה לקבל עליו אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי ובשביל אותו היום שהיה יכול להוציאני ואבדו. והיתה בוכה מאד עלזה, כי יש רחמנות גדול עליו ועלי שכל כך זמן שאני כאן ואיני יכול לצאת אחר כך לקחה פאטשיילע (מטפחת) מעל ראשה וכתבה עליו בדמעות שלה והניחה אצלו ועמדה וישבה במרכבתה ונסעה משם.

אחר כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם. וספר לו כל המעשה, ושחילות רבות הלכו שם ושהיתה כאן מרכבה הנ"ל ושהיתה בוכה עליו והיתה צועקת שיש רחמנות עליו ועליה כנ"ל. בתוך כך הציץ וראה שהפאטשיילע מנחת אצלו. ושאל: מאין זה. והשיב לו שהיא כתבה עליו בהדמעות. ולקחה והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות, וקרא מה שכתוב שם כל קבלתה וצעקתה כנ"ל ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל. כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות שם תמצאני.

והשאיר את המשרת והניחו והלך לבדו לבקשה. והלך כמה שנים לבקשה. וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, כי הוא בקי במפת העולם (שקורין "לאנד קארט") ועל כן אלך אל המדבריות. והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים. אחר כך ראה אדם גדול מאד, שאינו (גדר) אנושי כלל שיהיה אדם גדול כל כך. ונשא אילן גדול, שבישוב אינו נמצא אילן גדול כזה, ואותו האיש שאל אותו: מי אתה? ואמר לו: אני אדם. ותמה ואמר שזה כל כך זמן שאני בהמדבר ולא ראיתי מעולם בכאן אדם. וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות.

אמר לו: בודאי אינו בנמצא כלל, ודחה אותו ואמר לו שהשיאו את דעתו בדבר שטות כי בודאי אינו נמצא כלל והתחיל לבכות מאד (היינו השני למלכות בכה מאד ואמר), כי בודאי בהכרח הוא נמצא באיזה מקום והוא דחה אותו (היינו האדם המשנה שפגע דחה אותו בדבריו ואמר), כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו. והוא אמר (היינו השני למלכות), שבודאי יש.

אמר לו (האדם המשנה להשני למלכות): לדעתי היא שטות, אך מחמת שאתה מתעקש הנה אני ממנה על כל החיות אעשה למענך ואקרא לכל החיות כי הם רצים את כל העולם. אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר כנ"ל. וקרא את כלם מקטן ועד גדול כל מיני החיות ושאל אותם, וכלם השיבו שלא ראו. ואמר לו: ראה ששטות ספרו לפניך; אם תשמע שוב לאחוריך כי בודאי לא תמצא כי איננו בעולם. והוא הפציר מאד ואמר שבהכרח הוא בנמצא בודאי.

אמר לו (האדם המשנה לה שני למלכות): הנה במדבר נמצא שם אחי, והוא ממנה על כל העופות. ואולי יודעים הם מחמת שהם פורחים באויר בגבוה. אולי ראו הר ומבצר הנ"ל. ותלך אליו ותאמר לו שאני שלחתי אותך אליו.

והלך כמה וכמה שנים לבקשו, ומצא שוב אדם גדול מאד כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל והשיב לו כל המעשה ושאחיו שלחו אליו. והוא דחה אותו גם כן, כי בודאי אינו בנמצא. והוא הפציר אותו גם כן. ואמר לו (האדם הזה להשני למלכות): הנה אני ממנה על כל העופות; אקרא אותם, אולי יודעים הם. וקרא כל העופות ושאל את כלם מקטן ועד גדול והשיבו שאינם יודעים מהר ומבצר הנ"ל. אמר לו: הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם. אם תשמע לי שוב לאחוריך כי בודאי איננו. והוא (היינו השני למלכות), הפציר אותו ואמר שבודאי ישנו בעולם.

אמר לו (האדם השני הזה להשני למלכות), להלן במדבר נמצא שם אחי שממנה על כל הרוחות, והם רצים כל העולם; אולי יודעים הם. והלך כמה וכמה שנים לבקש ומצא אדם גדול גם כן כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל, והשיב לו כל המעשה כנ"ל ודחה אותו גם כן. והוא הפציר אותו גם כן, ואמר לו (האדם השלישי הזה להשני למלכות), שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם. וקרא אותם ובאו כל הרוחות ושאל את כלם, ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל. ואמר לו (האדם השלישי להשני למלכות): הלא אתה רואה ששטות ספרו לפניך. והתחיל לבכות מאד ואמר: אני יודע שישנו בודאי.

בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד, וכעס עליו הממנה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא, הלא גזרתי שיבואו כל הרוחות ולמה לא באת עמהם ? השיב לו שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות. ושמח מאד. ושאל הממנה את הרוח: מה יקר שם. (היינו איזה דברים הם שם ביקר ובחשיבות), ואמר לו שכל הדברים הם שם ביקר גדול.

ואמר הממנה על הרוחות להשני למלכות:באשר שזה זמן גדול כל כך שאתה מבקשה וכמה יגיעות שהיו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכה תקבל משם מעות. וגזר על הרוח הנ"ל שיוליך אותו לשם. ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם.

והביא אותו אל שער, והיו עומדים שם חילות שלא הניחו לכנס אל העיר. והושיט ידו אל הכלי ולקח מעות, ושחד אותם, ונכנס לתוך העיר, והיתה עיר נאה.והלך אל גביר ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך לשום שכלו חכמה להוציאה.

ואיך שהוציאה לא סיפר, ובסוף הוציאה.