ובינתיים בירושלים..

אתנחתא קלה מהמונדיאל לטובת חדשות נפלאות שמגיעות מהבירה – חזרתו של הנער מממילא לבית-וגן והגעתו של עודד קטש למלחה.

רק לפני מספר שבועות כתבתי כאן על אורי מלמיליאן. חזרתו לבית"ר ירושלים היא יום מרגש ומאושר לכל ביתר"י באשר הוא בארץ ובתפוצות. אורי, בראש ובראשונה, הוא אישיות יוצאת דופן. איש של פעם. צנוע, איש עבודה, מחובר לשורשים.

אחד הדברים המרתקים שיצא לי להתוודע אליהם בשנים האחרונות בהקשר של בית"ר הוא כמות האוהדים שמגיעים מרקע לא ביתר"י בעליל והפכו בצעירותם לאוהדי בית"ר בזכות אורי. מה שיפה באורי זה שהאישיות שלו כובשת מבלי שהוא מנסה בכלל. נדמה שבחיים האמיתיים הוא מתנהל כמו על המגרש – בשקט, בתבונה, מתוך אמונה פנימית עמוקה בדרכו ובכנות יוצאת דופן.

מילים חמות, כמו תמיד, לאיציק קורנפיין שהוציא לפועל את המהלך. הגעתו של אורי לבית"ר היא שיאו של תהליך החזרה לשפיות של בית"ר ירושלים אחרי עשור שבו נעה מטרגדיה להיסטריה וחוזר חלילה שמוביל איציק.

עודד קטש מגיע למלחה אולי שנה מאוחר מדי, אם כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. את מה שיש לי לומר על האיש היקר הזה כתבתי כאן באותו לילה היסטורי לפני שבועיים.

אבל זה לא הולך להיות פשוט, עודד לא יקבל במלחה את הגב שקיבל בגליל ויישפט אך ורק לפי התוצאות. אם לאוהדים במלחה ולהנהלה יהיה סבלנות גם במידה וההתחלה לא תהיה חלקה נרוויח חוויה נהדרת ואולי תואר או שניים. אם לא תהיה סבלנות זה עשוי להיגמר כמו במכבי ת"א. וחבל.

פורסם בקטגוריה LOW פוסט, ימק"א, כל הרשימות, מלחה, נשמת כל חי, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא ובינתיים בירושלים..

  1. מאת תומר‏:

    עזוב את אורי, איזה שלושער של יגאל מנחם!!!!
    אני שמח בשביל אורי, תמיד ישמרו לו פינה בלב במכבי נתניה, הוא העלה אותנו ליגה והציל מירידה. הוא מאמן לא רע, לא הייתי סומך עליו עם זרים(בחן את פנסטיל ושחרר אותו) אבל באמת אישיות בלת רגילה.

  2. מאת שבי כהן‏:

    איציק, לא שאני רוצה להשבית את השמחה (המוצדקת!)… אבל …

    כמה זמן ה"לה-פמיליה" יתנו לאורי לעבוד? אני כבר מתבאס לשמוע את היציע המזרחי מקלל אותו, את אורי, מלך ירושלים, וצועק לו "תתפטר". הרי הילדים הכהניסטים שם לא יודעים ולא זוכרים את מה שאני ואתה יודעים וזוכרים. לא מגיע לו ולא מגיע לנו.

  3. מאת דוד מירושלים‏:

    שבי,
    זה מה שאמרתי כבר לפני כמה שבועות ליובל (בעל הבלוג המצויין "אופסייד סטורי").
    לא ראיתי את אורי משחק, אבל עדיין אני חש כבוד עצום לאדם הזה ששם אותנו על המפה.
    בכל מקרה לא הייתי רוצה שיאמן אותנו בשנה הקרובה רק בגלל החלק המגעיל בקהל שלנו שישרוק לו בוז אחרי איזה תיקו בלי לדעת מי האיש ומה פועלו.
    בכל מקרה, הלוואי שיצליח, ומבחינתי זה שהוא מאמן בית"ר זה כבר תענוג.

  4. תומר,
    מה זה לעומת אותו משחק ביום שישי נגד חיפה (חמישייה לא?) שאחרי שנתן קונצרט הוא יצא בדקה השמונים להספיק להגיע לבית-כנסת.. מה קורה איתו היום באמת?

    שבי ודוד,
    אסור לתת להם לנצח ולוותר על אורי זה לעשות בדיוק את זה. להיפך, החזרה של אורי תחזיר אלינו הרבה כאלה שעזבו בשנים האחרונות בגלל אותם חלאות ותצמצם (לפחות כמותית) את ההשפעה שלהם.

    שמעתי את אורי אתמול והוא סיפר שפעם באיזה משחק נגד הפועל טבריה בימק"א הוא ישב עם גבס על הספסל וכשבית"ר נקלעה לפיגור הקהל התחיל לקלל אותו בגלל שהוא לא משחק…

    נראה לי שהוא יודע לאן הוא מגיע. בעצם, אם יש מישהו שאמור לדעת זה אורי..

  5. מאת אבישי‏:

    לא ראיתי את אורי מלמיליאן משחק. נולדתי ב-1987, ועד שהתחלתי לראות כדורגל מס' 8 (האמיתי!) כבר היה הרבה אחרי הפרישה. את כל מה שאני יודע – אני יודע מקטעי וידאו, מספרים, מסיפורים רחוקים. ובכל זאת, קשה שלא להתרגש כשאתה שומע אותו. והכי נכנס לי לראש המשפט – "אני בא לכדורגל, אני לא בא להלחם". זה אורי, וזה מה שקסום בו. אהבת המשחק הטהורה, הפשוטה שלה אתה כל כך מתגעגע. ואולי זה מה שבית"ר חיפשה להחזיר: משהו מבית"ר של פעם. אני מאוד חושש מהעתיד של הקבוצה (בעיקר לאור הדיבורים התכופים על מכירה אפשרית של עידן ורד), לא יודע איך נשחק ומה נעשה. אבל יש יד יציבה על ההגה, יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם ועל האהבה האמיתית שלהם למועדון – וזה לא מעט…

    ובאשר לעודד קטש:
    התגשם חלום. הרבה זמן חיכיתי לרגע שבו האיש המקסים, הכובש, המוכשר, החכם הזה – יגיע לירושלים. כי הפועל ירושלים נהייתה מעין no man's land שכזה, מקום מקולל שאי אפשר להצליח בו. חסר אהבה, עם אנרגיות שליליות מכל כיוון, כאילו התמקדנו בכעס והתסכול על שליטת מכבי, ולא ניסינו לבנות משהו משלנו. אני מאמין, ומקווה, שהחתמת קטש היא הצעד הראשון בדרך לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להתחרות ולתת פייט במכבי: פשוט לבנות קבוצת כדורסל טובה.

    אורי ועודד. כמה שונים, כמה דומים. מי ייתן והקסם יחזור לירושלים.

סגור לתגובות.