לא.
אגב, מעניין מדוע לשנוא את גרמניה זה מקובל ואפילו בון-טון ולשנוא עם אחר זו גזענות?
אולי בגלל שמי שמאייש את האליטה של מעצבי דעת הקהל (אקדמיה, תקשורת) יש לו חשבון אישי עם הגרמנים. חרם על פולקסווגן הינו עדות לעמוד שדרה מוסרי. חרם על המלונות בטורקיה זו לאומנות אינפנטילית.
אז טוב שיש את גרמניה ואותה, לפחות עדיין, מותר לשנוא.
כי שוטרי המחשבות המבקשים למתג עצמם כנעלים יותר דרך הדיון המוסרי כבר לא מרשים יותר לשנוא. שנאה זה לפשוטי העם, הארכי פרחי. "גזען" בימינו, הוא כינוי גנאי חמור יותר מאשר פושע או נוכל.
שנאה היא רגש אנושי. כמו כל רגש אנושי יש סיבה הישרדותית שהיא שם. אם אני שונא את החיה שבאה לטרוף אותי אני אלחם בה ביתר נחישות ויעילות.
שנאה היא רגש אנושי. כמו כל רגש אנושי טובה לו המידתיות. לשנוא אדם אחר רק בגלל שהוא משתייך לקבוצה אחרת, גם אם אני שונא את אותה קבוצה כקבוצה, זה טמטום. ואם זה מקבל ביטוי מעשי- פשע.
גזענות, אם כן, היא קטגוריה פוליטית ולא מוסרית.
כמה מהאנשים "הגזענים" שאני מכיר הייתי שם את הראש שלי בידיים שלהם, גם אם אני ערבי או שחור, הרבה לפני שהייתי שם אותו בידיים של רבים מאותם אלה "מוסריים" מטעם עצמם.
כדורגל. מטריד מאוד איך שגרמניה נראתה. מזעזע אותי לומר את זה, אבל עד עכשיו זו הנבחרת שנראית הכי קרוב לברצלונה במונדיאל – הנעת כדור בזרימה עם ריכוז גדול של מתקיפים בחלק המגרש של היריבה.
השינוי בסגנון המשחק הגרמני, כמו כל דבר גרמני, הוא פונקציונאלי:
מתישהו הם הבינו שבכדורגל הפיזי, המהיר והטכני של היום לשבת מאחור ולגנוב גול מקרן או מתפרצת כבר לא מספיק בשביל לזכות בטורנירים. אז הם גידלו, גם בעזרת ניצול חכם של המשאב האנושי העומד לרשותם (מהגרים. בדומה למה שעשו הצרפתים בסוף שנות התשעים), דור של שחקנים זריזים ובעלי שליטה בכדור, במקום הגרג מולרים והרודי פלרים של פעם שהיו דוחקים את הכדור לרשת ממש בכוח, לעתים היה נדמה.
אוסטרליה? היתה לי עד אתמול תיאוריה לפיה הם הולכים לתת מונדיאל מצוין. האוסטרלים החלו להתייחס מאוד ברצינות לכדורגל בעשור האחרון וכשהאוסטרלים לוקחים ענף ספורט ברצינות הם בדרך-כלל מצטיינים בו.
אולי אני רואה יותר מדי קריקט באנגליה. געגועי לצ'ארלי יאנקוס.
איציק, באמת לא הצלחתי להבין מה רצית להגיד לגבי השנאה לגרמניה – שהאליטות האשכנזיות מטפחות את השנאה הזאת אבל אוסרות על שנאה לערבים/לתורכים?
מי שהוביל את נס החרם על גרמניה, מאז הסכם השילומים, היה מנחם בגין. אמנם אשכנזי, אבל לא ניצול שואה, ובטח שלא אחד מ"האליטות האשכנזיות". אני לא יודע איזה אליטה אשכנזית שאמור להיות לה חשבון פתוח עם גרמניה מחרימה את פולקסוואגן היום.
אני אישית הייתי מבסוט מגרמניה של אתמול, מהרבה סיבות – שאחת מהן היא הכדורגל הנפלא שהיא הציגה.
למרות שסבא שלי ניצול שואה וסבתי ברחה בתור ילדה בת 12 מאירופה הכבושה כדי להגיע לארץ-ישראל ב-1944, אני לא מרגיש היום שום חשבון פתוח עם קאקאו, פודולסקי או קלוזה "הגרמנים האריים". גרמניה של היום זאת לא גרמניה של פעם.
כמו שאמרת, הם שיחקו כדורגל מרהיב, הכי קרוב לברצלונה בין הנבחרות, והיה כיף לראות אותם. זה הכל.
חרם על תורכיה – לא בצורה כללית, אז זה כבר יכול להפוך לבעייתי, אבל מי שמעדיף כעת לא לנסוע לתורכיה זה לא אינפנטילי ולא נעליים – זו זכותו המלאה, ובהתחשב בתסיסה הגואה שם נגד ישראל על רקע איסלאמי-דתי זה אפילו מובן לחלוטין. אפשר גם להבין את מי שבתקופה מדינית רגישה כזאת לא ירצה להעשיר את קופת המדינה התורכית בשום דרך שהיא.
חרם על איקאה בגלל הכתבה השקרית בצהובון השבדי – זאת אכן לאומנות אינפנטילית.
הגרמנים לא ניצלו הם פיתחו את ילדי המהגרים והזרים שהתאזרחו בה לשלב את האיכויות שלהם עם מאפיינים של כח ומהירות תנועה ומחשבה,כל הכבוד להם,עם לצרפתים,ולברצלונה מותר (מסי) אזי גם להם מותר.
אני אישית נגד חרמות מכ סוג שהוא,זה תמיד חוזר אליך כבומרנג,ראה החרמות הצרפתיות והערביות כנגד ישראל במהלך השנים,שגרם לפיתוח תעשייה בארץ.
למרות שאישית משפחתי לא נפגעה ישירות בשואה ( המשפחה של אשתי כן ובכל זאת הם הניחו למשקעי העבר וחמי מגיע הרבה מאד לגרמניה בענייני עבודה ) , הייתה לי תמיד מעין תדמית של מסך שחור על גרמניה ואי רצון להגיע לשם .
איכשהו , העניינים התגלגלו כך שבספטמבר האחרון , אשתי ואני הגענו לחופשה בברלין וכמה שהופתעתי לטובה . עיר נהדרת ואנשים נחמדים ביותר . יכול להיות שבערים אחרות ובמקומות אחרים פחות קוסמופוליטיים בגרמניה זה לא כך , אבל לפחות בברלין ההרגשה היא של חופש וחיים טובים .
לא ראיתי את מרבית המשחק אתמול ואני קצת מופתע מהתוצאה . חשבתי שגרמניה תהיה בינונית יותר ואוסטרליה חזקה יותר ממה שנראה אתמול .
ועדיין – זה לא אומר כלום לגבי משחקים בהם גרמניה תפגוש נבחרות עם מרכז שדה חזק והגנה חזקה . מה שכן – הם צוברים עכשיו ביטחון עצמי וזה מאד חשוב בטורניר שכזה .
במובן העמוק של הביטוי אני מאמין שיש גרמניה אחרת, גרמניה שעושה מאמץ אמיתי להתמודד עם עברה. ידידה גדולה ועקבית מאוד של מדינת ישראל, שהפכה להיות מדיקטטורה חשוכה לאחת מן הדמוקרטיות התוססות ביותר באירופה.אבא שלי שהיה ניצול שואה יתכן שלא סלח לגרמניה כאומה אבל בוודאי סלח לגרמנים כיחידים. היו לו חברים גרמניים, הוא הרשה לעצמו לארח ולהתארח אצל גרמנים ואני ביקרתי בגרמניה במסגרת משלחות נוער.
על אף זה אני שונא את את גרמניה, אבל אני חושב שזו שנאה עקרונית ומוצהרת ולא שנאה יצרית. אני שונא כדי לא לשכוח. אני שונא כי אין לי מנדט לאהבה או לאדישות.
הביטוי המובהק של היחס שלי לשואה כיום הוא בשני דברים:
א. אני צם ביום השואה.
ב. אני שונא את נבחרת גרמניה.
העובדה שנבחרת גרמניה עוטה על עצמה עור כבש והופכת להיות נביאת הז'וגו בוניטו רק גורמת לי לשנוא אותם יותר. מי האמין שאתגעגע לאולי שטיליקה והנס פטר בריגל.
חברים – כדורגל! מה קשר שנאות וחרמות? עד עכשיו גרמניה שיחקה את הכדורגל המלהיב ביותר, זורם, שוטף, יפה לעין, התקפי, עם גולים. מה צריך יותר?
מותר לי להגיד שאני אוהב את הכדורגל שלהם עד עכשיו ושאני, לבושתי, מאד בעדם (ואם אפשר בלי שיחרימו אותי כאן…)?
שבי – חייב להגיד שאני מסכים איתך, אבל הנושא עלה בפוסט ולכן התחיל הדיון בתגובות.
ובטח שמותר להיות בעד גרמניה, ב-2006 גם אמי, דור שני לשואה, הייתה בעדם (מצד שני היא לא דוגמא, בשבת לקח לי הרבה זמן להסביר לה למה אניימה הוא לא "שלנו" אלא "של הפועל")… זאת פשוט לא אותה גרמניה, נקודה.
מאטיפול- בכל גרמניה תמצא אנשים נחמדים, לא רק בברלין. באמת מדינה פשוט נהדרת לבקר בה.
באבא- אפשר לראות את הדרך בה גרמניה מתמודדת עם עברה לפי הנבחרת שלה. נבחרת מהגרים, נבחרת מיעוטים. הייתי בגרמניה במונדיאל הקודם כשהגרמנים נפתחו והרגישו נוח עם הלאומיות שלהם אחרי המון שנים ואפשר היה לראות גם שהמהגרים מאוד משתלבים בהרגשה הזו וגם שהדבר נעשה תוך כדי דיון ציבורי בנושא ואיזכור של השנים בהן הלאומיות הפכה ללאומנות והפכה לנאציזם. אני זוכר שראיתי באיזה באר כתבה לגבי הנשוא ושאלתי מישהו שישב שם על מה מדברים בטלוויזיה. הבחור שענה לי לא ידע שאני ישראלי יהודי וזו הייתה תשובתו:"בהיסטוריה של העם שלנו יש תקופה מאוד שחורה שאנחנו מתביישים בה והרבה אנשים חוששים שתליית דגלים וגאווה לאומית תהיה דומה מידי לאותם ימים."
אין לי רצון לשכנע אותך לא לשנוא את הגרמנים בכדורגל(זה אפילו מבורך). אבל אין
(ואני יודע שאתה לא שונא)סיבה אמיתית לשנוא את האומה הגרמנית הנוכחית, יותר מזה, האין זו מורשתו של היטלר לשנוא אדם רק בגלל מוצאו? גם גרמני?
איציק- תעשה טובה, מונדיאל עכשיו. מה נכנסת לנו אם אשכנזים שקובעים את מי מותר לשנוא ואת מי לא?
אני לא שונא בני אדם. אני שונא סמלים. אני מעריך שהגרמנים יפרגנו לי את הסטיה הקטנה הזו. בינינו – מחיר קטן לשלם עבור מלחמת העולם, לא?
הגיע הזמן להבין שלשנוא את גרמניה זה פאסה, אפשר רק לקנא בהם בהישגים המדיניים, הכלכלים והחברתיים שהם הגיעו אליהם ב – 30 שנה האחרונות, הלוואי עלינו. לגבי הכדורגל הגרמני, איפה הייתם בשנים האחרונות? הכדורגל המלהיב שלהם (כן כן מלהיב) לא התחיל במשחק נגד אוסטרליה אלא הוא כבר פה כמה שנים, רואים את זה בליגה הגרמנית ובליגת האלופות/הליגה האירופית
יצא לי לבקר בגרמניה פעם אחת בחיי, לפני כתשע שנים. הייתי בעיקר בברלין. בתחילה היה לי מאוד מוזר אבל מהר מאוד הרגשתי כמו מתי שזו עיר נהדרת ומגניבה עם אנשים חביבים.
השנאה שלי לגרמניה היא כמו של באבא- שנאה לסמלים. עם הגרמנים כבודדים אין לי שום בעייה והיחס שלי אליהם הוא כמו לכל בני אומה אחרת. באופן כללי אני אומר שמהיכרויות אישיות שלי הגברים הגרמנים די בוקים, לעומתם הנשים הגרמניות (לא רק בגלל הסיבות האובייקטיביות..) מאוד חביבות ואינטלגנטיות. כמה מידידותי הטובות בעבר היו גרמניות.
מה שכן, אינני מסכים שהגרמנים התמודדו עם העבר שלהם, במיוחד עם השאלה איך מה שקרה קרה דווקא אצלהם (למרות שלדעתי יכל לקרוא בכל מקום אחר באירופה) – הם פשוט עשו Restart ומחקו את השנים 1933-1945 מהזיכרון הקולקטיבי שלהם. מה שמסביר גם את ההתאוששות המהירה שלהם אחרי מלחה"ע ה-2. דווקא העובדה שהם, כמו שציינת נכון תומר, נמנעים מכל גילוי לאומיות מראה שהם לא התמודדו עם מה שהתרחש אלא הדחיקו את זה.
איציק, אתה אומר שעם גרמנים כבודדים אין לך בעיה אבל כבר סיווגת את הגברים כבוקים. אני לא מבין את העניין הזה של שנאה לסמלים, אני יכול להבין את השנאה לנבחרת הגרמנית(כי זה בעולם הכדורגל) אבל מה זה שנאה לסמלים? לדגל הגרמני? לשפה?גם את הקולנוע הגרמני ואת הספרות אתם שונאים?
שמעתי ברדיו מישהו שמתלונן על כך שבחיפה הוא רואה מכוניות(לא רבות לדבריו) עם דגל פלסטין(הוא כמובן כינה אותו דגל אשף כי דבר כזה פלסטין) וזו לדעתו בעיה חמורה שיש לטפל בה- מה פתאום שהוא יראה דגל שכזה ברחוב? אני זוכר שהורו לפלוגה שלי בזמן קו בשומרון להוריד דגלים של החמאס שהתנופפו מעל בתים ורחובות. ברגע שמעניקים חשיבות יתרה לסמלים, גם לחיוב וגם לשלילה, שוכחים שמאחורי הסמלים האלה אין שום דבר שבאמת מצדיק שנאה ולכן הגרמנים נמנעו מגילוי הלאומיות שלהם עד לנקודה בה הם הרגישו שזה בסדר מבחינתם, שהם התמודדו עם כך שסמל הוא אינו משהו שאפשר להישען עליו כשזה נוגע לרגשות. האהבה שלהם לגרמניה התפרצה משום שהם הרגישו שהעולם מקבל אותם כגרמניה אחרת ואת הדגל של גרמניה האחרת הם הניפו בגאווה אבל מבלי לשכוח את הגרמניה הישנה שהסתירה את הדגל הזה ולמה.
אני חושב שהגרמנים התמודדו עם העבר שלהם טוב יותר ממה שאנחנו התמודדנו עם שלנו. הם מבינים שהם במקום אחר עכשיו אבל אנחנו עדיין מרגישים כמו מיעוט נרדף וחלש, שכל איום עליו הוא סכנה קיומית ולא כמו מעצמה איזורית, כובשת בעלת נשק גרעיני.
תומר,
לסמלים יש חשיבות ועוד איך. אנשים הקריבו את חייהם בשביל סמלים וגם אם זה נראה לך מגוחך לסמל יש משמעויות חברתיות ופסיכולוגיות עמוקות.
השנאה שלי לסמלים גרמניים היא משהו מעולם הרגש שקשה לי להסביר רציונאלית. אני מניח שזה קשור לאסוציאציות שזה יוצר אצלי כיהודי.
אני חולק כאמור לגבי העניין של גרמניה. כדי להבין שאתה במקום אחר אתה צריך להבין איפה היית ולמה הגעת לשם, וזה משהו שלדעתי הגרמים לא ביררו באמת לעומק.
לגבינו- לצערי בהרבה מובנים אנחנו עדיין מיעוט קטן ונרדף. דווקא מכיוון השמאל אני שומע, במיוחד בשבועיים האחרונים, דאגה כנה על כך שישראל לא תוכל להתקיים כמדינה קטנה ומבודדת על-ידי העולם בתוך ים מוסלמי.
תומר – לא. רק לנבחרת. כמו שאמרתי – סטיה קטנה.
איציק לגבי הפיסקה האחרונה ,אתה לא מודאג לגבי יכולתנו לשרוד כאן?
מודאג, בטח מודאג. זו היתה תגובה לתומר שכתב:
"הם מבינים שהם במקום אחר עכשיו אבל אנחנו עדיין מרגישים כמו מיעוט נרדף וחלש, שכל איום עליו הוא סכנה קיומית ולא כמו מעצמה איזורית, כובשת בעלת נשק גרעיני."
אגב תומר – לו גרמניה היתה נותרת עם סמל צלב הקרס חרוט על דגלה – היית נותר אדיש כי זה אידיוטי לשנוא סמלים?
באבא- מאחורי הסמל של צלב הקרס הייתה שנאה ששרפה את כל אירופה, את השנאה הזו אנו מוקיעים ולא את הסמל שלה פיזית. אילו גרמניה הייתה נותרת עם הסמל הזה זו הייתה הוכחה לכך שהם אכן לא התמודדו עם עברם ועם השנאה שהניעה אותם ולכן השאלה לגבי שנאת שמלים היא לא רלוונטית משום שגם אתה לא היית שונא את גרמניה בגלל הדגל עצמו אלא בגלל הסיבה לשימוש בדגל.
ושוב אני מזכיר- לשנוא את נבחרת הכדורגל הגרמנית זה בסדר גמור לדעתי. עולם הכדורגל הוא מצוין בדיוק בשביל הדברים האלה, אהבה ושנאה שאין להם הגיון ולא ניתן לעשות להם שום רציונליזציה.
צלב הקרס הוא באמת טאבו של סמל שהוקע מהחברה האנושית אבל את הפטיש והמגל שבשמו נהרגו לא פחות אנשים לא נהוג להוקיע בצורה כזו.
איציק- יש הבדל בין להרגיש מיעוט נרדף לבין חשש מחרם בינלאומי. הכוונה הייתה שישראל של היום היא לא במצב של היהודי הנרדף על ידי הנאציזם אבל יש גורמים בתוכה שעדיין חושבים שזה נכון להתנהל כך.
זה עוד יותר מגוחך שאנשים הקריבו את חייהם בעבור סמל. מילא עבור רעיון או אידיאולוגיה אבל עבור סמל? מי באמת הולך להילחם בעבור הדגל עצמו?
הקטע הבאמת יפה בגרמניה של ימנו, הוא שאם היו יכולים להראות להיטלר איך נראת ברלין של ימנו, מי גר שם ואיך הכל משתלב, הוא היה עושה המון המון סיבובים בתוך הקבר (או מה שנשאר ממנו).
אני אישית אוהד את גרמניה מגיל קטן, תמיד אהבתי את עניין האופי שלהם, רואים את זה גם בנבחרת של היום, מגדלים אותם עם בטחון, מספיק לראות את סוגיית המגינים השמאליים של באיירן מינכן, איך שני שחקנים עולים מהנוער בגלל טעות ברכש ואחרי זה בפציעה ונותנים משחקים נפלאים.
אבל כמה נקודות לרעה, קודם כל באלאק חסר מאוד באמצע המגרש, מחליפו חדירה (או קדירה) לא עשה יותר מדי.
דבר שני ומפתיע, ההגנה, להאם הוא מגן מושלם אז אין תלונות, את באדשטובר עדיין עוברים יחסית בקלות, פדריך הוא בכלל מגן ימני של קבוצה שירדה ליגה ומרטסאקר הוא לא מה שהוא היה, אני רואה כאן קצת בעיה מול נבחרות עם התקפה רצינית.
בכל מקרה התנועה של שחקני גרמניה בחלק הקדמי היתה פשוט מושלמת במשחק.