שירת הוובוזלה (1): השנה היא 1986

באחת הפריצות שלו, בסביבות הדקה ה- 30', היה לי דה-ז'ה-וו. הייתי בטוח שהשנה היא 1986 ולקטן הזה עם מספר 10 על הגב קוראים דייגו ארמנדו. לא הבנתי למה יורם ארבל צועק "מסי! מסי!".

זה הייתה הופעה מארדונית של מסי. לא במובן שהוא נתן תצוגת כדורגל מושלמת סטייל הרביעייה נגד ארסנל. במובן שהוא לקח את הכדור ונכנס בשלושה, ארבעה, חמישה ושישה מגנים ולרוב גם יצא טוב. זה מסי שקיוויתי לראות. מסי שלוקח את העולם לבדו. כמו מספר 10 התכול-לבן של מחזור 86'.

אני מרוצה מארגנטינה בסיום המשחק הראשון. אני מודה שחששתי לפני הפתיחה – עם מראדונה הקפריזי על הקווים וקמפיין מוקדמות זוועתי שבו ראינו את ארגנטינה בכמה תצוגות מביכות בהקשר היסטורי בכל מה שקשור להתנהלות כקבוצה על המגרש. לשמחתי, המגמה שהתחילה במשחקי ההכנה המשיכה גם אחר-צהריים הזה באליס-פארק. מגמת התייצבות. האלבי-סלסטה נראית הרבה יותר כמו קבוצה משהערכתי ולאור היכולת האישית שיש לה בארסנל אלו חדשות טובות.

למרות השמועות המוקדמות (והמבהילות משהו) על מערך בונקרי שמראדונה מתכנן למונדיאל, ארגנטינה עלתה בהרכב התקפי עם ארבעה שחקנים קדמיים (די-מאריה, טבז, מסי והיגוואין). מי שציפיתי בהתרגשות לראות וערב המונדיאל הערכתי שיהיה התגלית הגדולה שלו- אנחל די-מאריה – היה במשחק חלש. גם בגלל שהחברים שלו די התעלמו ממנו והשאירו אותו נטוש (במכוון?) באגף השמאלי. בכל זאת, בדקה ה- 82' הוא נתן כדור נהדר בין שלושה מגנים למסי להסביר, למי שתהה, על מה בדיוק הרעש.

החוליה החלשה הולכת להיות ההגנה. במיוחד המגנים. היינצה וגוטיארס, למרות התמיכה שלהם בהתקפה, חלשים מאוד בצד ההגנתי והניגרים עברו אותם בקלות, במיוחד בהתקפות המהירות. קטונתי מלאחוז במערכת השיקולים וסבך הסכסוכים האישיים של מארדונה, אבל חסרונו של חאבייר סאנטי יכול להתברר בהמשך כשטות אחת יותר מדי של דייגו.

אניימה היה נהדר. יפה לו צהוב.

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, עשרים ושניים משוגעים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא שירת הוובוזלה (1): השנה היא 1986

  1. מאת דוד מירושלים‏:

    ‏"יפה לו צהוב…"
    כפרה עליך איציק

  2. מאת שבי כהן‏:

    גם אני הייתי מרוצה מארגנטינה. אבל יותר משאני מרוצה מארגנטינה אני מרוצה מהתוצאה. הרי ללא אניימה זה נגמר בחמש או שש חתיכות. ותוצאה כזו לא טובה לנו. אחד קטן משאיר את הקבוצה ערה. לא באופוריה, אלא דרוכה להמשך. יפה להתחיל כך, באיזי, ולא להתפוצץ על ההתחלה.

    לגבי הבעיות – בעיה קשה מאד בצד ימין של ההגנה. גוטיירס לא מגן, אין לו שום יסודות של הגנה. עדיף כבר בורדיסו המוגבל. הוא לפחות יודע להגן. בהתקפה יסתדרו החברה (מה גם שגוטיירס לא עוזר למעלה…).

    גם רומרו בשער נראה לי לא יציב.

    לגבי די מאריה – מדובר על שחקן מוכשר אבל כזה שלא מתאים למערך של דייגו. ארנטינה משחקת עם שלשייה אמצעית – מסצ'רנו מאחור, ורון אמצע-ימין ודי מאריה אמצע-שמאל. המיקום הזה לא עושה לו טוב. הוא מתאים לתפקיד של קשר שמאל ב- 4-4-2 או קיצוני שמאלי ב- 4-5-1. בהרכב הזה הוא מתבזבז, וחבל.

    ומסי? באמת שכל מילה מיותרת. אני אופטימי!

  3. דוד- תיסלם..

    שבי,
    מסכים לגבי עניין התוצאה. כולנו זוכרים את השישייה נגד סרביה במונדיאל הקודם, שהייתה מדהימה, אבל בדיעבד התברר שסימנה את העובדה שארגנטינה הגיעה לשיא מוקדם מדי.

    לגבי המערך- אני דווקא זיהיתי 4:2:3:1 (או אפשר גם 4:5:1) עם וורון ומאסצ'רנו שני קשרים אחוריים באמצע; שלישיית קישור התקפי של טבז בימין, מסי באמצע ודי-מאריה בשמאל; היגוואין בחוד. אם כי חשוב לציין שהרביעייה הזו היתה מאוד דינמית והחליפה מקומות כל הזמן (מתוכנן או סתם ברדאק?) חוץ באמת מדי-מאריה שנתקע בצד שמאל והיה מחוץ למשחק תרתי משמע. נכון שהוא קשר צד שמאל, אבל דווקא כשהוא נכנס לאמצע הוא נתן את הכדור היפה למסי לקראת הסיום.

    בעניין רומרו – לא בטוח אם זה הוא או הבלון הזה שמשחקים איתו…

סגור לתגובות.