איך אמר רון קופמן בפתיח של יציע העיתונות- "היה לנו ערב מצוין, מכבי הפסידה וזה תמיד טוב למדינה".
ביציאה מהאולם אמש אנשים אמרו שמלחה חזר עשרים שנה אחורה. בתור אחד שהיה שם גם בימים הגדולים ההם אני בהחלט נוטה להסכים איתם. עזבו אתכם אנפילד שמנפילד, אין אווירה בעולם כמו במלחה, בטח בערב של הפועל-מכבי.
היריבות הזו היא הסופר-קלאסיקו האמיתי של הספורט הישראלי. נכון שהפועל ירושלים היא כבר לא אותה קבוצה תמימה ורומנטית כמו זו של שנות התשעים עם עדי גורדון והאהבה. בהרבה מובנים היא אפילו סוג של "מכבי ת"א" לעניים שלוקחת מהקבוצות האחרות בארץ את הפירורים שמכבי השאירה. ועדיין, מול מכבי לעולם נגיע עם תחושת האנדרדוג המקופח שתדליק את המפגש גם אם זה יהיה משחק ידידות בין קבוצות הנוער.
רק השבוע אמר שמעון מזרחי בכתבה שנערכה עליו בחדשות הספורט ש"כמו שאין לנו מדינה אחרת, אין לנו קבוצה אחרת". וזו בדיוק הכוחניות והשתלטנות שמעוררת את האנטגוניזם הגדול כלפי המועדון הזה. ואין, אין דבר יותר כיף בספורט (ובכלל) מאשר "לדפוק במלך, לדפוק לו בראש" כמו שכתב מיכה שטרית.
זה היה משחק כדורסל שכונתי במיטבו, כמו כדורגל אנגלי: מעט מאוד מחשבה ותכנון אבל הרבה מאוד אקשן- משחק מרחבה לרחבה. במשחק מהסוג הזה להפועל, במלחה, עם ההתלהבות של הקהל והאנרגיות המטורפות שיש בערב כזה, תמיד יהיה יתרון.
טרה סימונס נבחר בצדק לשחקן המצטיין במשחק ובטורניר אבל הגיבור שלי הוא יובל נעימי. לא רק בגלל שהוא שחקן בית וככזה אני תמיד אעדיף אותו על פני כל שחקן רכש זר, טוב ככל שיהיה. אלא בעיקר בגלל תכונות האופי הנהדרות שלו שבלטו מאוד אתמול: הביטחון, החוצפה, התעוזה.
נעימי עושה הרבה שטוויות במהלך המשחק, אבל הוא אף פעם לא בורח מאחריות, תמיד לוקח את הכדור אליו וברגעים שהפועל לא הצליחה לייצר סל הוא היחיד שהיה לו את הביצים להיכנס פנימה בכוח או לקחת זריקות מטורפות לשלוש. אפשר לכעוס עליו הרבה פעמים אבל אי אפשר שלא להעריך את העובדה שהוא תמיד מנסה, וגם אם הוא טועה לא פעם, רק כך לומדים.
ואגב, אותו הכנ"ל לגבי גל מקל שעוד יהיה שחקן גדול. רק חבל שפיני גרשון במקום לנסוך בו ביטחון משתולל עליו אחרי כל טעות. אני תמיד אעדיף שחקנים מסוגם של נעימי ומקל על פני אימפוטנטים דוגמת יותם הלפרין.
בכלל, כיף לראות שבתוך ים הזרים ששוטף את הכדורסל הישראלי הרכזים שהובילו אמש את שתי הקבוצות היו ישראלים צעירים ומוכשרים. מי אמר שלא גדלים כשרנות בארץ? רק שבמקום להביא עוד פועל זר מההארלם אם יתנו להם את הביטחון והכדור הם כבר יראו שהם לא פחות טובים, אם לא יותר,
רק דבר אחד צרם לי בערב הנפלא אתמול: זה שגומא אגייאר הצטרף ליובל נעימי בהנפת הגביע. מאוד ריגש אותי ששחקן בית של הפועל משמש כקפטן ומקבל את ההזדמנות להניף גביע לעיני הקהל במלחה ולא הבנתי את הצורך של הספונסר להידחף לפריים.
________________
אפרופו זכייתה המרגשת של פרופ' עדה יונת ממכון וויצמן בפרס נובל לכימיה היה מעניין לעקוב השבוע אחרי הדיון סביב "בריחת המוחות" הישראלים לחו"ל. בתור אחד "המוחות" האלה שחוקר כיום במוסד אקדמי באנגליה אני רוצה להעמיד מספר דברים על דיוקם:
ראשית אפשר לעשות מחקר איכותי גם בתנאים הקיימים בארץ, גם במדעים המדויקים וודאי בתחום שלי (מדעי החברה). תקציבי המחקר המדעי הם מראש מוגזמים ומנופחים, וודאי במדעי החברה שם אין צורך במכשור משוכלל אלא בעיקר בלהפעיל ת'ראש- מה שכידוע עדיין לא עולה כסף. חלק גדול מהתקציבים האלה מתבזבז על נסיעות במחלקה ראשונה לכנסים ביעדים אקזוטיים נידחים שם בעיקר מלקקים אחד לשני את הישבן. וחוצמזה, לשנורר כסף מהגויים לצרכי מחקר אפשר גם מהארץ.
הנקודה השנייה והחשובה יותר לטעמי היא העובדה שהסביבה האינטלקטואלית בארץ, באקדמיה ובכלל, הרבה יותר מפרה מאשר בחו"ל. הסטודנט הישראלי הרבה יותר אינטליגנט ממקבילו בחו"ל (לפחות ממקבילו האנגלי כפי שאני יכול להעיד מניסיוני האישי), יכולות החשיבה שלו מפותחות יותר וגם הידע הכללי.
הסטודנט האנגלי אולי יותר יסודי ומקצועי (שם עדיין לא שמעו על "שחזורים"- מי שלמד בבר-אילן יודע על מה אני מדבר) אבל היכולת שלו לחשוב מחוץ לקופסה, להגות רעיונות מקוריים ולהיות ביקורתי כלפי התחום שלו מוגבלת ביותר. בארץ, הרבה בזכות התלמידים, השיעורים מגוונים ומרתקים יותר, הדיונים בכיתה ערים ומאתגרי חשיבה ומהקולגות שלך תוכל לקבל מבט מזווית שלא חשבת עליה.
זו הסיבה העיקרית, לדעתי, לעובדה שלמרות מערכת החינוך המושמצת שלנו ישראל היא אימפריה אינטלקטואלית ומדעית עם שלושה מועמדים לפרס נובל בשבוע אחד (הייתי מחליף את זה בעלייה למונדיאל האמת). ואגב, גם אחת הסיבות המרכזיות לכך שאני אישית מתכוון ממש בקרוב "להבריח" את המח שלי חזרה ארצה.
________________
ולסיום משהו לשמחת-תורה: 'אורייתא' של אביתר בנאי מתוך אלבום המופת החדש שלו 'לילה כיום יאיר'. המילים בארמית הן ציטוט מתוך ספר הזוהר המובא ביהי רצון שלאחר תיקון ליל שבועות. חג שמח!
אורייתא, אורייתא
מה אמא לגבך
איילת אהבים ויעלת חן
עילא ותתא
רחמין דילך
(תורה, תורה
מה אומר לגביך
איילת אהבים ויעלת חן
ממעלה ומטה רחמייך)
כמה ימין ונחלין
ומקורין ומבועין
מתפשטין מינך לכל סיטרא
מינך כולא
מינך כולא
(כמה ימים ונחלים
ומקורות ומעיינות
מתפשטים ממך לכל צד
ממך הכל
ממך הכל)
אורייתא, אורייתא
עלך כתיב
יקרה היא מפנינים
כמה גניזין טמירין אית בך
כמה פליאן
נפקין מינך
(תורה, תורה
עלייך נכתב
יקרה היא מפנינים
כמה סודות גדולים יש בך
כמה פלאים
מתקבלים ממך)
עד שנפגשנו אני ואת
הייתי צריך את הכאב
כדי לרגע להתקרב
היום אני איתך ואני יודע
כמה עומק יש בלי גבול
בנחמה