שאול אדר בספרו הנפלא "ליברפול: כדורגל, חיים ומוות" זוקף את הניצחון ההוא באותו לילה באיסטנבול למה שהוא מכנה ה- "ד.נ.א. של המועדון". בכך הוא מתכוון שהרוח המיוחדת של ליברפול היא זו שגרמה לכך שמשהו שאינו מתחום המושגים הרגיל של הכדורגל הוביל לאותו מהפך מדהים במחצית השנייה שהביא ללילברפול את הגביע שכבר היה מונח בארונה של מילאן. הניצחון אמש של הפועל ירושלים בגמר הגביע הזכיר בהרבה מובנים את אותו גמר באיסטנבול. קבוצה נחותה שקורסת אל מול גודל הציפיות והמעמד אבל לפתע מתעוררת ומשום מקום, ובניגוד גמור לכל היגיון, הופכת את התוצאה ומנצחת משחק גמר שכבר נדמה היה מוכרע לחלוטין.
אלא שבניגוד למקרה ליברפול אי אפשר לומר שהניצחון הזה היה טבוע ב- "ד.נ.א. של המועדון". אם כבר במושגים גנטיים עסקינן, אז הניצחון הזה היה מוטציה. אם יש משהו שטבוע בד.נ.א. של מועדון אדום הוא הלוזריות והיכולת להפסיד גם משחקים בהם הקבוצה משחקת הרבה יותר טוב מהיריבה, קל וחומר משחקים שבהם הקבוצה נראית כ"כ רע… למעשה ב- ד.נ.א. של הפועל רשום על משחק כמו אתמול, מול מכבי ת"א ביד אליהו עם פיגור של 22 נקודות ברבע השלישי, הפסד בארבעים הפרש. מה שקרה אתמול בנוקיהו אכן לא היה מעולם המושגים המוכר של הכדורסל, הוא אכן היה עניין של רוח ומיסטיקה כמו באותו לילה באיסטנבול, אבל בניגוד לליברפול זה היה בניגוד להיסטוריה ולתורשה של המועדון. מי יודע, יתכן והמוטציה הזו תעבור עכשיו בתורשה לדורות הבאים של השחקנים והאוהדים והפועל תהפוך לקבוצה ווינרית. אם זה יקרה אזי הניצחון אתמול יזכר בהיסטוריה כי זה ששינה את פניו של המועדון, אפילו יותר מהזכייה הראשונה בגביע של עדי גורדון.
מי שמגיע לו את מרבית הקרדיט על הניצחון אתמול יותר מלכל שחקן או מאמן הוא דני קליין. אני לא יודע אם יש בירושלים מפעל כמו פרס ישראל, אבל אם יש דבר כזה למי שצריך להעניק את תואר יקיר העיר ביום ירושלים הקרוב (והיה צריך לעשות את זה כבר מזמן) זה דני קליין. האיש היקר הזה מחזיק בצמרת כבר עשור וחצי מועדון כדורסל בתנאים בלתי אפשריים של חוסר תחרותיות וחוסר שוויוניות. במקום שבו קבוצות אחרות שניסו לקרוא תיגר על ההגמוניה השמעונית נמצאות כבר מזמן בפח הזבל ההיסטוריה (הפועל ר"ג, אליצור נתניה, הפועל חיפה, הפועל ת"א ועוד..), דני קליין בעזרת תבונה נדירה, תושייה ולב עצום מחזיק את הפועל ירושלים עם הראש מעל המים ומתמרן את המציאות הסבוכה של הכדורסל הישראלי ושל העיר הזו לערבים כמו אתמול. ראש העיר.
ואם בדני קליין עסקינן אז גם מגיעה לו מילה טובה עצומה על ההתנהלות מתחילת העונה מול המאמן דן שמיר. כשבמחוזתינו המושג גיבוי למאמן משמעותו שמכתב הפיטורים ירד לדפוס דני קליין הוכיח שהוא לפחות עומד מאחורי המילה שלו. היו לו את כל הסיבות שבעלם להעיף את שמיר לאלף עזאזל, החל מבחירת הזרים השערורייתית דרך כישלון הקונספציה המקצועית וכלה בדרדור הקבוצה לתהומות כמו ההפסד בחמישים ושלוש הפרש בקאזאן. אלא שקליין, שהבאתו של שמיר להפועל היא הברקה בלעדית שלו, הבין מה שאחרים אולי התקשו לראות בימים הקשים וזה שהשילוב בין הטיפוס הקר מחושב ויסודי הזה לבין המועדון והעיר הרועשת רוגשת ומבורדקת שלנו יכול בקונסטלציה מסויימת להיות קטלני. דן שמיר הוא בדיוק האיש הנכון ליצור את הסטרוקטורה שבה הצירתיות והתושייה של השחקנים יחד עם ההתלהבות העצומה של האוהדים יכולים להגיע לשיאים אדירים. וזה בדיוק מה שקרה אתמול ברבע האחרון שבו דן שמיר, בעזרת קר רוח ושיקול דעת ראויים לכל שבח, ניתב בכלים מקצועיים את השינוי הפתאומי באווירה על המגרש וביציעים לארבע נקודות יותר על הלוח עם הבאזר האחרון.
ומילה אחרונה על הקבוצה השנייה. המועדון ההוא שמחשיב את עצמו (ולכאורה בצדק) למועדון מפואר בקנה מידה אירופאי הוכיח אתמל שוב כמה הוא בעצם מועדון קטן אפילו במושגים מזרח-תיכוניים. ההתנפלות המכוערת על השופטים ואחריה ההיעדרות מטקס הענקת הגביע תוך ביזוי נשיא המדינה הראו שוב כמה הקבוצה ההיא מלאה באנשים קטנים ונרגנים נעדרי כל שמץ של חן וסגנון. כדאי שמישהו יזכיר להם שמה שמי שלא יודע להפסיד בכבוד לא יזכה לשמוח בנצחונותיו. אלא אנחנו מה אכפת לנו?! כל הפארסה הזו רק המחישה, למי שעוד היה צורך בכך, למה בדיוק אנחנו שונאים אותם כל כך והפכה את הניצחון לאפילו עוד יותר מתוק, אם בכלל זה היה אפשרי… כמו שסיכמו את כ"כ יפה באתר האוהדים "צ'ה":
"38 נקודות בעשר הדקות הגדולות ביותר של הפועל ירושלים לדורותיה הביאו גביע חמישי לארון באגרון.
על מכבי. בנוקיה.. מ-22 הפרש…
עזבו.."
אתה באמת אוהד שרוף של הפועל ירושלים? ועדיין בית"רי ממש? ומצטט אתר של צ'ה ? אתה לא רואה בזה סתירה? האם אין הרבה אוהדי הפועל ירושלים שלמעשה לא סובלים אותך ואת בית"ר ירושלים?
אני ביתר"י ואוהד הפועל שרוף. כשהייתי בארץ היה לי מנוי קבוע ליציע המזרחי ולמלחה. תן לי לספר לך שיש עוד המון כמוני שאני מכיר אישית. למעשה רב אוהדי בית"ר שמתעניינים בכדורסל הם אוהדי הפועל. מבחינתי אין ממש יריבות בין הפועל לבית"ר לירושלים, היריבות היא נגד הקבוצות מת"א. בחיים אני לא אשנא את הפועל כדורגל כמו שאני שונא את מכבי ת"א בכדורסל.
אני יודע שיש אוהדי הפועל ששונאים את בית"ר ומקללים אותה וכשאני שומע את זה מפריע לי אבל לא משהו שיגרום לי להפסיק לאהוד את הפועל. כמו שזה שיש אוהדי בית"ר שמקללים ערבים לא יגרום לי להפסיק לאהוד את בית"ר.
ואם מישהו לא סובל אותי.. שיהיה לו לבריאות!