קטגוריה: בבל

יום שלישי, ויסנטה קלדרון: אתלטיקו מדריד-פורטו כבר עם הנחיתה בברחאס- שדה"ת הבינלאומי של מדריד- אני מרגיש את השוני- הריחות, הצבעים והקולות נותנים הרגשה שסופסוף הגעתי למקום שיש בו אנשים חיים, בניגוד למתים-מהלכים כאן באנגליה. בהמתנה למזוודות אני קולט את אנדי גריי, הפרשן המיתלוגי של סקיי, אני שוקל להחליף איתו כמה מילים ולשאול מה הוא באמת…

מחר תתארח בטדי בני-יהודה עם מאמנה גיא לוזון שעשה כותרות בשבועות האחרונים בעקבות ההתבטאות המגעילה שלו בגנות "העיתונאים האשכנזים" שמפאת כבוד השבת אני לא אצטט אותה כאן. אישית מעולם לא סימפטתי את לוזון ג'וניור אבל תתפלאו (אולי) לשמוע שאין לי בעייה מיוחדת עם דבריו. לא שאני מסכים איתם חלילה. אבל אני גם לא נמהר להצטרף…

מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר עכשיו כשקיר עבה בינינו חבר טוב אמר על זה פעם לפעמים כשאתה לא יוצא פראייר, אתה לא יוצא בכלל מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר אני צודק, אבל נשארתי לבד אהוב שלי הצדק איתך, אבל אני כבר לא איך עוברים עם הצדק הזה את החורף נהיה חשוך…

כריסמוכה. אני נוחת בליברפול בערב החג כשמארחי אריגיא מקבל את פני ואנו שמים פעמינו למסיבת חג בדירת חברים- זוג אוסטרלי שהשתקע במרסיסייד בשנה האחרונה. לאחר שיטוט קצר אנחנו מוצאים את הכתובת ונכונה לנו הפתעה: מדובר בבניין דירות שמזכיר את מגדלי אקירוב בצפון תל-אביב עם מעלית, שומר בכניסה וכל השיק.. לא זה מה שעולה לך בראש…

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון למסיבת פורים ווקסמן עמד בפינה מבוייש זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים "חשבתי שאתה בהודו?" אמרתי לו "אני בהודו!" הוא אמר "וגם אתה עכשיו בהודו- אתה לא מרגיש מוזר?!" (מתוך "זמנך עבר", אהוד בנאי) לא יהיה יהיה זה מופרך להניח שמלרביתכם וודאי לא יצא לשמוע על אירוע הספורט החשוב…

פעם היו פה אנגלים. הקונקשן של הרכבות למרסיסייד מתבצע בתחנת "ניו-סטריט" בברמינגהאם- עיר שפעם התגוררה בה אוכלוסייה שנודעה בשם "אנגלים". כיום העיר התעשייתית האפורה במידנלנדס היא מחנה פליטים לערב רב של יוצאי לאומים אסייתים נחשלים. זה מזכיר לי שבביקור הראשון שלי באנגליה, אחרי השחרור, הגעתי לעיר כשליברפול הארחה בוילה-פארק המקומי. "מה מעשיך בעיר?" שאלה אותי…

מכיוון ששני הקבוצות שלי- ליברפול ובית"ר- לא סיפקו בסופה"ש האחרון שום דבר לספר עליו הביתה אני מתפנה לעסוק בתחום החביב עלי חוץ מכדורגל- פסיכולוגיה. ובחיבור בינו לבין.. כדורגל. תמימות של ילד: מתישהו בתחילת הקריירה שלי כאוהד כדורגל, עוד בגיל שבו ניתן להלך זקוף מתחת לשולחן, הטרידה את מנוחתי עובדת מציאות מסויימת. מאותן אלה שעבור המבוגרים היא…

מה החיים האלה בלי לאהוב באמת ומקרוב עד שלא יהיה ללב מקום בין הצלעות, עד לנחמה, עד שיהיה נסבל לחיות אדם צריך לחיות בשביל אחרים ולא רק בשביל עצמו, לחפש ולמצוא, להתקרב ולבוא אבל האדם – אין שלום בתוכו ואיך ישיט את ידו לעוד שכמותו? בל יתחפר בשתיקתו, אל יתחבא בה אל לו לעצום עיניו,…

המונח "יום-כיפור", הרבה בגלל המלחמה ההיא, נקשר בהוויה הישראלית לרגע של התפקחות, הודאה על משגים שעשינו ונבעו פעמים רבות מיהירות, שאננות והזיונות שווא. מתוך כך אני מפרסם כאן לראשונה דברים שכתבתי לפני כשנתיים למגירה ונראה לי שמבטאים היטב את המצב הזה של הכאה על חטא והתפקחות כואבת. הדברים הם סדרת מכתבים שכתבתי לידיד נפשי יאיר…

"הרביעי לעשירי הוא יום אבל לאומי. לא נשכח ולא נסלח, שאלוהים אתכם יקח!" (אוהדי בית"ר מציינים את "יום הנאכבה" בו הובסה בית"ר 4:0 ע"י בני סכנין ב- 4 באוקטובר 2004) בדרך החוצה מהמגרש פתאום נופל לי האסימון: "תגיד לי אחי, מה התאריך היום?!" עוד 4/10 שחור בהיסטוריה של בית"ר "שאמא אדמה, אבא שמיים וסבא ירח ישלחו לכם…