אם תוכל לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך
מאבדים את שלהם, ומאשימים אותך,
אם תוכל לסמוך על עצמך כשכולם בך מפקפקים
אך לקחת בחשבון, שהם כלפיך ספקנים
אם תוכל לחכות, בלי להתעייף מההמתנה
או לתת שירמו אותך, מבלי לעסוק בשקרים
או שישנאו אותך, מבלי להכנע לשנאה
ועדין לא להיות טוב מדי, או לדבר דברים גבוהים
אם אתה יכול לחלום – ולא לתת לחלומות לשלוט בך,
אם אתה יכול לחשוב – ולא לתת למחשבות להפוך למטרותיך,
אם תוכל לפגוש בניצחון או באסון
ובשני המתחזים לנהוג בשוויון,
אם תוכל לסבול שהאמת אותה אמרת
מסולפת בידי נוכלים כמלכודת לטיפשים,
או כשתראה איך נשברים הדברים להם חייך הקדשת
ותתכופף ותבנם מחדש באותם כלים שחוקים
אם תוכל את כל זכיותיך לערום בערימה
ולסכן הכל בעוד סיבוב של הרולטה
ולהפסיד, ולהתחיל מחדש מההתחלה
ועל ההפסד לא לבזבז מילה
אם תוכל להכריח את לבך, את העצבים והשרירים
לתת את תורך, זמן רב אחרי שהם מתרופפים
ולהמשיך כך, גם אם לא נותר בך דבר
מלבד כוח הרצון האומר להם "החזיקו מעמד!"
אם תוכל לנאום בפני קהל, ועל יושרך לשמור
או לצעוד עם מלכים, ולא לאבד את המגע הפשוט
אם בך אויבים או ידידים אוהבים לא יכולים לפגוע
אם כל אדם נחשב בעיניך, אבל לא יותר מדי
אם תוכל למלא את הדקה הלא סלחנית
בשישים שניות שלמות של ריצה למרחק
שלך הארץ וכל אשר בעולם
ויתרה מזאת, בני, תהיה אדם!
("If" By Rudyard Kipling, 1895)
"If you can meet with triumph and disaster, And treat those two imposters just the same"
השורה האלמותית הזו, מתוך הפואמה עוצרת הנשימה "אם" של רודיארד קיפלינג, חקוקה באותיות זהב מעל השער שממנו יוצאים השחקנים למגרש המרכזי בווימבלדון.
בערבו של היום, כשהשמש חישבה לשקוע והמסך ירד על אחד הימים הגדולים בהיסטוריה של הספורט, הבנתי סופסוף למה בדיוק התכוון קיפלינג זה.
___________________________________________
שבת בצהריים, גמר הנשים.
את הגמר הנשים אני מחרים. טוב לא ממש.. אבל אם רק היה לי משהו יותר טוב לעשות בשבת בצהריים הייתי מוותר בשמחה גלויה על התענוג המפוקפק שבצפייה באירוע ספורט שאינו אלא הצגה שתוצאתה נקבעה מראש ע"י המשתתפים (או המשתתפות במקרה דנן). כל מה שקשור באחיות וויליאמס מריח לי כמו הפקה מתוכננת בקפידה של האב ריצ'ראד, כשנשאלה סרינה לפני המשחק מדוע לא יהיה אביה נוכח במגרש המרכזי ענתה בפשטות: "הוא כבר עשה את שלו"…
יש משהו שנראה לא טוב בלשנוא את האחיות ווליאמס- בגלל שהן שחורות זה מתקשר מייד לגזענות כמו שהלינה פעם יקירתי משכבר הימים מרטינה הינגיס. אלא שבתור אוהד בית"ר ידוע ומוכר אינני חושש שתדבק בי תדמית זו, שהרי כבר אמר מי שאמר "אין מאיימים על 'פרוצה' עם ***"…
המשחק עצמו נראה יותר כמו טניס גברים מאשר זה של בנות המן היפה כפי שהעירה בצדק טרייסי אוסטין המקסימה (לשעבר פעמיים אלופת ה- US Open). העוצמה של האחיות מפחידה, הן גדולות ושריריות ולידן שאר הבנות בסבב נראות כ"כ עדינות ושבריריות שזה פשוט לא כוחות.
שבת אחה"צ, גמר הנערות.
אחרי שירדתי על הבריטים חזק שבוע שעבר דווקא עבר עליהם סופ"ש מוצלח ספורטיבי מוצלח: לואיס המילטון ניצח בגרנד-פרי הביתי בסילברסטון ואפילו בווימבלדון הוכתרה אלופה מקומית!
לורה רובינסון, תזכרו את השם. אמנם היא בכלל ילידת אוסטרליה אבל זה לא הפריע לבריטים שמייד אימצו כגיבורה לאומית. בזכותה משחק הגמר של טורניר הנערות, שבד"כ נערך באחד המגרשים הצדדיים ומרכז אליו עניין בעיקר מצד משפחות השחקניות, הועבר למגרש מס' 1 ושודר בשידור ישיר לאומה ב- .BBC צפיתי במאורע בחוסר נוחות מסויים- קצת מביך לבהות בנערות בנות 14 מתנועעות בגופיה וחצאית קצרצרה.
קצרה היריעה מלמנות את השמות של טניסאים שזכו בטונירי נוער בגראנד-סלאם ונעלמו אח"כ לתהומות הנשייה של האלמוניות- אפילו אנה סמאשנובה זכתה פעם בטורניר הנערות של הרולאן-גארוס. אלא שיש לי הרגשה טובה לגבי רובינסון זו: היא מדברת לעניין, אינטלגנטית, בוגרת יחסית לגילה ונראית כמו אחת שלא תיקח יותר מדי ברצינות את הרעש שעיתוני לונדון יעשו סביבה מעכשיו- בדיוק ההיפך מהספורטאי הבריטי הממוצע…
התקווה הבריטית החדשה. רובסון
ראשון, כל היום, אם כל הגמרים!
אתמול גיליתי את אחד היתרונות הגדולים שבלגור באנגליה- כל מה שצריך לעשות בשביל לדעת אם וכמה טניס יהיה היום בווימבלדון זה לפתוח את החלון בבוקר…
המחזה לא היה מרנין: גשם זלעפות קידם את פני יום גמר הגברים ולמרות שהחזאי ב- BBC הבטיח ש"בהמשך היום צפוייה התבהרות" כל מה שאני ראיתי מהחלון היתה חשכת עננים מתקדרת.
אלא שכנראה ולמקומיים יש מעט יותר ניסיון ממני עם מזג האוויר ההפכפך שלהם ובשניים וחצי בצהריים, רק חצי שעה מאוחר מהמתוכנן, חולפים נדאל ופדרר על-פני השורה של קיפלינג ויוצאים למגרש המרכזי.
נדאל נראה חד ורעב על הפתיחה. הוא בנוי לתלפיות, מה שמוביל באופן טבעי לשמועות על סמים שאף פעם לא נמצאו להן קצה קצהו של סימוכין. בוריס בקר, המתגורר במיורקה משם מגיע נדאל, סיפר שראה אותו כשהיה בן- 13 וכבר אז היה נראה ביריון קשקשים מפותח לגילו…
שני המערכות הראשונות נראות כמו המשך ישיר של גמר הרולאן-גארוס מלפני חודש (שם "שחט" נדאל את פדרר בשלוש מערכות תוך פחות משעתיים). כנראה בגלל שווימבלדון הפך בשנים האחרונות למשהו שמזכיר טורניר חימר הרבה יותר מטורניר דשא: נקודות ארוכות מהקו האחורי כש"הסרב אנד וולי" המסורתי הולך ונכחד- מתוך 413 הנקודות במשחק רק 66 (16%!) הוכרעו ליד הרשת.
במערכה השלישית הגשם נחלץ לעזרתו של פדרר והמשחק מופסק לשעה ורבע במצב שבו נדאל רחוק שבירה אחת בלבד מניצחון חלק במשחק.
כשהם חוזרים פדרר נראה רענן וחד: הוא מנצח את המערכה בשובר שיוויון וגורר את המשחק למערכה רביעית למצהלות הקהל שמריח קלאסיקה באוויר.
המערכה הרביעית הולכת גם היא לשובר שיוויון והפעם נדאל פותח טוב ועולה ל: 5-2.
פדרר מתאושש ולוקח את ארבעת הנקודות הבאות: 6-5.
כאן כבר מתחילה דרמה אמיתית כששני הגלדיאטורים מכים חבטות העברה בדיוק ועוצמה של טילי שיוט.
נדאל רושם לעצמו שני נקודות משחק, אבל מאבד את שניהם.
שוב מוכח שהנקודה שהכי קשה לנצח במשחק טניס היא מאטץ' פוינט לזכותך.
כמו בכדורגל, מי שלא מפסיד סופג, ופדרר הוא זה שמנצח לבסוף 10-8 את שובר השיוויון. מערכה חמישית.
פדרר שחזר מן הקבר לוקח הפסקת שירותים קטנה ואני במקביל הפסקת סיגריה. לשותף שלי אני אומר שנדאל ינצח פשוט בגלל שהוא משחק יותר טוב ופדרר לא הצליח לשבור אותו כל המשחק, רק לנצח בשוברי שיוויון. השאלה רק אם יצליח להתגבר על האכזבה שבלהיות כ"כ קרוב ולא לגעת- "To meet with triumph and disaster and treat those two imposters just the same"
במצב של שניים לכל חוזר הגשם ונדמה כי פדרר 'ימות ביום אחר'..
אחרי עשרים דקות הגשם מפסיק והחבר'ה חוזרים. השעה כבר שמונה וחצי ולמרות איך שזה נראה בטלוויזיה, חשוך מאוד עכשיו בחוץ.
המשחק נמשך ונמשך… כבר 7:7 ואני תופס את הראש- מילא גג אין לכם שם בווימבלדון, אבל זרקור? פנס?? סטיקלייט???
ואז נדאל סופסוף שובר!
רמון קלדרון הנשיא של ריאל משתולל ביציע כאילו ראול שם גול בדקה התשעים…
משחקון אחרון. כנראה..
פדרר עולה ל- 15:0 ומאותת שלא יכנע עד טיפת הדם האחרונה.
נדאל מגיב בצורה לא אופיינית: סרב אנד וולי (היחיד שלו במשחק) ועוד נקודה נוספת מהרשת: 30:15.
עכשיו הם מחליפים נקודות וזה 40:30- נקודת משחק מס' שלוש לנדאל.
לא סתם פדרר הוא פדרר: ברגע הכי קריטי במשחק הוא מייצר חבטת גב-יד מושלמת! שיוויון.
יתרון נדאל. האם הפעם?
כן!
נדאל פורץ בבכי וקופץ ליציע בכדי לחבק את אבא ואמא.
בדרך למטה הוא עוד מספיק לתת בוסה לנסיכה היפהיפה לטיסיה אורטיז…
בחור מקסים נדאל, אי אפשר שלא לאהוב אותו.
נפש של ציפור בגוף של בריון…
חוגג ביציע עם הנסיך והנסיכה. נדאל
סוף-דבר:
עוד רבות ידובר במשחק הענק הזה שהיו בו כל המרכיבים של אירוע ספורט אפי- דרמה, איכות, יריבות, ומתמודדים שהם הטובים בעולם באותו זמן נתון.
בוריס בקר, שראה כמה דברים בווימבלדון בחיים שלו, אמר אח"כ שלדעתו היה זה הגמר הגדול בהיסטוריה. אני לא מתווכח.
נדאל עושה משהו שמאז בורג ב- 81' אף אחד לא הצליח לעשות- דאבל של רולאן-גארוס ווימבלדון באותה עונה. הוא הופך בכך לדעתי גם למועמד בכיר לעשות משהו שגם פדרר כנראה לא יכול לעשות- להשלים את "הגראנד-סלאם" ולזכות בארבעת הטורנירים הגדולים בעונה אחת.
למעשה, נדאל נפגע מכך שהוא משחק בדור של פדרר משום שבכל תקופה אחרת היה הופך מזמן למס' אחד בעולם וייתכן שגם לגדול בכל הזמנים. מצד שני, יתכן מאוד שבלי פדרר נדאל לא היה היה נדאל. ולהיפך..
"להתראות בשמחות אנגליות ואחרות!" (מלר. א)
