קרואטיה. למרות ההדחה הכואבת עשתה לעצמה שירות נפלא בטורניר הנוכחי עם כדורגל יצירתי ושובה עין והציגה את אחד הכוכבים הגדולים הבאים של הפרמייר-ליג- לוקה מודריץ'. מה שפגם בהנאה ממנה היו דיווחים מטרידים על גילויי ניאו-פאשיזם בקרב אוהדיה. חבל, כי דווקא התחלתי בטורניר הזה לחבב את הקרואטים ובפרט את מאמנם ביליץ'. מצד שני, כשראיתי את התמונות של ביליץ' זה מנחם בעדינות ורוך מקסימים את השחקנים שלו אחרי ההפסד חשבתי לעצמי שאנשים עם רגש אנושי וחם שכזה תמיד יפחידו אותי הרבה פחות מאנשים שרוממות ערכי ההומנאזים בפיהם אך לבם קשה כאבן.
טורקיה. עושה להם עוול מי משווה אותם ליוון של היורו הקודם, כי חוץ מהקרבה הגיאוגרפית אין שום קשר בין השניים. טורקיה כבשה בטורניר הזה שישה שערים בארבעה משחקים והציגה לא מעט דקות של כדורגל נהדר, במיוחד במחציות השניות נגד צ'כיה ושוויץ. בכלל, ליד איטליה טורקיה היא לפחות ברזיל…
הכי אני מאושר בשביל פתיח' טארים. עם חולצת אלגנט לא מכופתרת ותזזיתיות יתר הוא נראה על הקווים כמו בעל שווארמייה בתחנה המרכזית… אני כמעט מוכן להישבע שבהפסקה בין ההארכה לפנדלים ראיתי אותו פונה לשופט הרביעי ושואל "ומה בשבילך חייל?"
בלאפה או פיתה? טארים
הולנד. בכל טורניר הסיפור הזה חוזר על עצמו- נבחרת שנותנות הצגות בשלב הבתים, הופכת לחביבת הקהל ולפייבוריטית הגדולה, ואז מפסידה ברבע או בחצי וחוזרת הביתה בקול ענות חלושה (ארגנטינה במונדיאל האחרון, צ'כיה ביורו הקודם, אותה הולנד ביורו 2000, אנגליה ביורו 96', ארגנטינה במונדיאל 94' ועוד ועוד…).
זה מזכיר לי סיפור קטן מביה"ס: יום אחד החלטתי שנמאס לי להגיע אחרון בריצות בשיעורי ההתעמלות והחלטתי לשים על ההתחלה ספרינט ולברוח לכולם… זה עבד! שלוש דקות תמימות רצתי בבדידות מזהרת, נושם אוויר פסגות ומדמיין את עצמי נכנס לאיצטדיון האולימפי לקול תשואות הקהל…
טוב היה עושה ואן-באסטן אם היה מתזמן את הנבחרת שלו להגיע לשיא בשלבי הנוק-אאוט ולא בבית המוקדם. עדיף שהיה משנה את ההרכב בין המשחק הראשון לשני ולא רק במשחק השלישי שהיה חסר משמעות. כך היה שומר על מתח בנבחרת והיה מגיע עם שחקנים טריים ורעבים לרבע-הגמר.
רוסיה. מאיפה הגיעה הפצצה הרוסית הזו? איפה התחבא אנדרה ארשבין עד גיל 27? כנראה שזה מה שקורה כשמקנים לשחקנים חופש וחדוות יצירה. האישיות של חוס הידינק מקרינה גם על השחקנים שלו- על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לשחצנות, מהצד הנכון שלו. לא להאמין שזו הנבחרת שניצחנו בר"ג (ואפילו די בקלות) רק לפני מס' חודשים. אני קורא סברות מעניינות על כך שאת ההשראה לסגנון המשחק המרהיב שלהם שואבים הרוסים מספורט קבוצתי אחר בו הם מצטיינים- הוקי-קרח. לי זה דווקא מזכיר את הכדורסל המזרח-אירופי הישן, בעיקר זה היוגסלבי: שליטה אבסולוטית ביסודות הטכניים של המשחק מבחינה אינדבדואלית ותיאום קבוצתי עיוור שנותן תחושה שהכל נעשה באופן אוטומטי.
איפה התחבאת? רוסיה
איטליה. צריך לעשות לה טקס השפלה כמו שעושים לקצינים שסרחו ולתלוש ממנה את הכוכבים שמציינים את מס' הזכיות בגביע העולם. אלופת העולם ביישה את התואר, את עצמה ואותנו. ירדנו כאן בתחילת הטוניר על נבחרות ששיחקו 6:4. ובכן איטליה אתמול שיחקה 9:1- תשעה נגרים ולוקה טוני אחד באופסייד. כדורגל אנגלי ישן ורע בגרסת ההארד-קור שלו. עצוב היה לראות את דל-פיירו נכנס בדקה ה-110ולא מסוגל לעשות כלום. דל-פיירו כמו טוטי הם עלי התאנה של האיטלקים, התשובה לאלו שטוענים שאין אצלם טיפת יצירתיות. אבל האמת שדל-פיירו הוא אובר-רייטד כבר המון זמן- חוץ מכמה עונות מאמצע שנות ה-90' הוא אף פעם לא היה כזה גדול כמו שעושים ממנו. אחרי נאום שמעון פרס המפורסם שלו בסיום יורו 2000 ("אני לוזר?" באיטלקית זה נשמע יותר טוב) חשבתי שכבר לא נראה אותו. והנה הוא כאן כתקווה הגדולה של האיטלקים, מה שמסכם מצויין את המצב הנוכחי של האזורי. ועוד סיפרו שלנו שדונאדוני מאמן התקפי…
ספרד. ה-22 ביוני היה עד אתמול הקללה של הספרדים: שלוש פעמים הם הודחו ביום הזה בפנדלים ברבע הגמר (נגד בלגיה במונדיאל 86', נגד אנגליה ביורו 96' ונגד קוריאה במונדיאל 2002). אלא שלכל דבר, רע כמו טוב, יש סוף. כנראה שיש גבול גם לציניות של אלוהי הכדורגל… בניגוד לפורטוגזים הסתכלו לאיטלקים בעיניים ובאו לנצח אותם במשחק שלהם. זה אולי לא היה יפה אבל מלקחי העבר הם הבינו שעדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה. נגד רוסיה בחצי הגמר (במה שמסתמן כקלאסיקה אמיתית!) הם כבר יוכלו לחזור לכדורגל שהם ואנחנו מכירים ואוהבים. וחוץ מזה היה להם את סיינט איקר. קסיאס זה הוא כבר זמן רב השוער הטוב בעולם לדעתי. שולט בכל אספקט של המקצוע: ברחבה, בין הקורות ואפילו במשחק הרגל (כמו שאפשר היה להיווכח בהצלה המדהימה לקראת הסיום). אולי הפעם?
קדוש מענה. קסיאס משאיר את הכדור ואת איטליה בחוץ
לא קונה את ההאדרה הזאת של רוסיה וארשבין. הידינק מאמן גדול אבל חלק מהתהילה שלו קשור למונדיאל המכור של 2002.זכור לי שאותה נבחרת רוסית הפסידה את המשחק הכי חשוב שלה במוקדמות לאיזושהי נבחרת בינונית שלא היה לה בכלל על מה לשחק.
ארשאבין שחקן נחמד לא יותר מזה. שחקן לא פורץ פתאום בגיל 27, מזכיר את המקרה של החלוץ הספרדי חאבי מורנו, שגם עשה עונה גדולה עם אלבס בגיל 26 הגיע למילאן ונעלם (מככב היום בקורדובה).
רק שהגמר יהיה ספרד-גרמניה.
אחלה פוסט, אני דווקא יותר התרשמתי בנבחרת קרואטיה מדריו סרנה, שחקן עם יכולת ענקית, סיפור חיים ולב גדול, היה מספיק לראות איך הוא בכה בסוף המשחק, על אף שהוא היחיד שכבש את הפנדל שלו.
טורקיה – כל מה שנגיד ונכתוב לא יספיק, לא יוון ולא נעליים, הלוואי שתיהיה לנו אחת כזאת בכל טורניר (אולי יום אחד גם לנו יהיה צ'אנס ?!)
איטליה – הגנבה הגדולה ביותר היתה בגמר המונדיאל האחרון והכל חוזר.
הולנד וספרד – למרות שאחת עלתה ואחת לא, אני מאמין שגורל הספרדים יהיה זהה להולנדים והרוסים (אם יציגו יכולת דומה) ינצחו אותם.
הגמר – גרמניה – רוסיה ככה אני מעריך ומקווה.
איציק,
רשימה יפה. ציירת בצבעים הכי יפים את רבעי הגמר שעברנו.
כמה הערות שלי לשלך:
1. קרואטיה. ביליץ זה, בקלות אפשר להתאהב בו. כך הייתי רוצה שהמאמן של הקבוצה שלי יהיה. קליל, לוקח דברים בפרופורציה, מנהיג (למרות הטעות במשחק השלישי של קרואטיה).
2. טורקיה. אהבתי את ההשוואה של טרים למוכר שווארמה בתחנה המרכזית… לי הוא מזכיר איזה כורדי עבדקאן משכונת הפחים שירד מיציע העץ בימק"א של שנות ה-80. וצודק שאין בכלל מה להשוות אותם ליוון של היורו הקודם.
3. הולנד. אמרתי כבר את דעתי כמה פעמים. ראשית, גם בשני המשחקים הראשונים עשו מהם יותר מידי, רק בגלל הסקסיות שבשם "הולנד". שנית, כמו פורטוגל וקראוטיה, גם הולנד נפגעה מירידת המתח שהחדיר בהם המאמן במשחק השלישי. רק המאמנים של שלוש אלה אחראים לעצירת המומנטום של הקבוצות שלהן.
4. רוסיה. ארשבין, ארשבין ושוב ארשבין. יואב, תסלח לי על חוסר הנימוס, אבל להגיד שארשבין הוא רק "שחקן נחמד", זה כמעט חוסר הבנה או סתם יותר מידי שעות של כדורגל ציני ומכוער מבית מדרשם של עסקנים דוגמת אברם "מאחז העיניים" גרנט. כל רומנטיקן של כדורגל חולם על הופעות כמו שנתן ארשבין עד עכשיו ביורו הזה.
5. איטליה – גם אני לא החזקתי (ועדיין) מההילה שנרקמה סביב יכולותיו של דל פיירו. הוא לגמרי אובר-רייטד.
6. ספרד – איציק, סיינט-איקר רק במקום השני. בופון עדיף עליו. (אבל אפשר להביא אותו כמחליף לקאלה…)
לסיכום – רוסיה ספרד זה הגמר של הטורניר.
בתחילת הטורניר הימרתי שהגמר יהיה קרואטיה-ספרד. בינתיים ההימור שלי מחזקי לא רע: קרואטיה עפה על פוקס בדקה ה- 120 והספרדים מראים יכולות הגנתיות, התקפיות, ולטעמי יש להם את הכי הרבה אופציות בקישור, והן ההימור שלי מלכתחילה לגבי הזוכה.
אכזבת הטורניר מבחינתי היא פורטוגל וסקלוארי אובררייטד חבל על הזמן. גם ואן-באסטן.
אז מה, טורקיה הולכת לעלות עם שוער בתור חלוץ? ספיקינג אוף מערך של 1-9 :)
רציתי גם להתייחס לתופעת ה- "fan zones". נראה לי שזהו העתיד של הכדורגל – מיליונרים אוכלי סושי ביציע ואיזורי אוהדים אמיתיים שרואים את המשחק על מסך ומעודדים את הפלזמה. איזה עולם מוזר.
תודה חברים על ההערות מאירות העיניים, ולחדשות בהרחבה:
יואב,
– אני עם שבי, ארשבין הוא שחקן ע נ ק לא סתם חלוץ שתפס עונה כמו הדוגמא שהבאת. החידה היחידה היא איפה הוא התחבא עד עכשיו?
– הידינק מאמן גדול אבל אתה צודק שגם יש לו המון מזל, יכל (והיה צריך) בקלות לעוף עם ד. קוריאה בשמינית הגמר ולא לעלות בכלל עם רוסיה ליורו- ואז בטח היה מתחרה עכשיו עם מקלארן על המשרה בטוונטה. מצד שני כמו שנפוליאון אמר פעם יפה: "אני לא רוצה גנרל טוב אני רוצה גנרל עם מזל" (פלוס מינוס, אל תתפסו אותי במילה:)
אביאל,
– סרנה אכן ריגש. אני לא מכיר את הסיפור שלו? אשמח אם תעדכן אותי. אני דווקא כן מכיר את הסיפור של קלסניץ' שעבר שני ניתוחים להשתלת כלייה ובכל זאת חזר לשחק. אם לא השיוויון הטורקי הבלתי נתפס זה היה הופך לסיפור האנושי הגדול של הטורניר.
שבי,
– אני איתך לגבי ביליץ'. הכי אהבתי איך הוא הסתלבט על האנגלים ערב לפני המשחק בוומבלי וישב והקריא להם את ההרכב…
– אהבתי את הכורדי עבדקאן.. האמת שזה יותר קרוב אפילו לדימוי שחיפשתי :)
– הנקודה שלך לגבי הנבחרות שעלו עם הרכב במשחק השלישי נכונה מאוד. לא ספורטיבי וגם פוגע בנבחרות עצמן- החטא ועונשו.
– דווקא חשבתי שאם מישהו יחלוק עלי לגבי קסיאס הוא ילך על צ'ר.. בופון? שוער גדול אבל אין לו כמה דברים שיש לסנט. איקר כמו למשל משחק הרגל הנפלא. הייתי השנה באל-קלאסיקו בקאמפ-נואו שריאל ניצחה. היא שיחקה שם עם קו הגנה מאוד גבוה וקסיאס שימש בעצם כבלם אחורי ועשה את זה הרבה יותר טוב מרוב הבלמים שאני מכיר, בטוח שלפחות יש לו מקום בתפקיד הזה בנבחרת ישראל.
RS,
– עניין הפאן-זון נכנס במונדיאל האחרון בגרמניה והפך להצלחה אדירה שממשיכה גם בטורניר הנוכחי. אני מסכים שזהו העתיד של הכדורגל, לפחות מבחינת האוהדים כמובן. אגב, אני מחכה ליום שבו הכיכר תהיה מלאה והאיצטדיון יהיה ריק- אולי אז המושחתים שמנהלים את הכדורגל יתעוררו ויחזירו אותו למי שבאמת הוא שייך.
הבהרה לגבי ארשאבין:
נתן הופעה עצומה נגד הולנד ללא כל ספק.
איציק, נגעת בדיוק בנקודה, איפה הוא היה עד היום?
שחקנים ענקיים לא פורצים פתאום בגיל 27. יש מקרים נדירים כמו של דרוגבה. שחקן שבנה את עצמו לאט, התקדם בליגה הצרפתית עד מרסיי ומשם המשיך לטופ העולמי. זה לא המקרה פה. ארשבין שחקן שכיף לראות, אבל הוא לא שייך לרמה של רונאלדו, מסי וקאקה.
סביר להניח שהוא יעבור לקבוצה אירופאית מהדרג השני, משהו בסגנון של אברטון,פיורנטינה,איינדהובן וכו'.
איציק – הסיפור של סרנה מופיע בישראל היום, אני חושב שדורפן או עמית לוינטל רשם אותו, אני ינסה למצוא אותו ולתת כאן לינק, בגדול הוא חצי מוסלמי חצי נוצרי, היו הרבה מתחים סביב זה בקבוצה שהוא שיחק בה כולל בעיות עם המאמנים שלא רצו מוסלמי אצלהם וכמובן הסיפור הרגיל של משפחה עניה וההקרבה של האבא כדי שהוא יוכל לשחק.
יואב,
אין לי תשובה לשאלה איפה הוא היה עד היום. אני מניח שהוא קיבל כסף טוב בזניט ולכן לא ראינו אותו באירופה או בספרד. בכל מקרה, אם הוא מסוגל להציג באופן קבוע את היכולת שאנחנו רואים ממנו ביורו אז יש לו מקום בכל אחת מהקבוצות הגדולות באירופה. אני אישית הייתי מאושר לראות אותו בליברפול אבל זה חלומות באספמייה..
אביאל,
תודה!
איציק,
אני לא בטוח שמאמן כמו בניטז מתאים לארשבין הזה. מה אתה רוצה, שיתקע אותו באגף ימין ויגיד לו לרוץ אחרי המגן עד לרחבה? שיציב אותו בקישור (ההתקפי, עאלק…) ויגיד לו לשמור על הבלם שלא יעבור את החצי?
הייתרון שלו הוא הידינק. רוסיה משחקת 4-4-1 ועוד ארשבין. הוא החופשי. תעשה מה שאתה רוצה. שוער, בלם, קשר, חלוץ – אתה מחליט. הגאונות של הידינק זה הגמישות. לדעת מה יש לך ביד וללכת עם זה. גם בזניט עם אדבוקט. לגמרי לא בטוח שזה מה שיהיה עם המאמנים השמרנים במועדונים הגדולים. אז אולי, כמו שיואב אומר, כדאי לו ללכת לקבוצות דרג שני, שם הוא יהיה מלך.
ונחמת עניים – אבראו חתם, יצחקי בדרך והעתיד נראה … אני יודע? … עדיין נשארנו תקועים עם לוזון …
שבי,
אתה נוגע לי פה בנקודה רגישה… אני מניח שאתה כבר יודע מה אני חושב על בניטז- שום דשא לא יצמח באנפילד כל עוד הוא שם.
בוודאי שאם הייתי הסוכן של ארשאבין או סתם אחד ממבקשי טובתו לא הייתי ממליץ לו להגיע לליברפול כל הספרדי הזה שמסרס כל ניצן של יצירתיות נמצא שם. דיברתי בתור אוהד.
לגבי בית"ר,
לא עניים כלל וכלל, עשירים מאוד מאוד!
עם כל האיפוק המתבקש.. אני לא יודע את נפשי מהתלהבות מהסגל שנרקם בבית וגן!
אבראו כמו שכתבתי כבר הוא שחקן לאירופה או לספרד, הזר הטוב ביותר שנחת בארץ (אולי חוץ מלרואה).
החזרה המסתמנת של ברק היא שמחה גדולה בשני גזרות:
א. שחקן בית.
ב. שחקן ענק.
גם ההשאלה של עזריאל במקום ואפילו מארקדי כבר לא שומעים..
היינו כחולמים :)
ארקדי? תזכיר לי? מצלצל מוכר … רגע… ההוא מהגימלאים, לא? וואלה, לא זוכר
:-)
איציק היקר, במשך כל המשחק אתמול חשבתי רק על דבר אחד. "מה בשבילך, חייל?"… הברקה הכי גדולה ביורו, יותר מארשבין. כל הטורניר אני מסתכל על טארים ולא מצליח להבין מה הוא מזכיר לי. עד שהבאת את הקומה השישית של תחנה מרכזית ת"א.
ומשהו קצת לא קשור, בתור מקורב למערכת שם, יש לך הסבר לזה? – https://www.telegraph.co.uk/sport/main.jhtml?xml=/sport/2008/06/26/sfnsho126.xml
באמצע העמוד, מדברים על החברים שלך באדום-לבן…
איזה שכונה :)
היתה באמת הופעה של בון ג'ובי באיצטדיון לפני שבועיים ואפילו היה לי הכבוד להיות שם. כנראה שהדשא נהרס למרות שכוסה במשטח מיוחד עליו עמדו הצופים. בכל מקרה המצב הכלכלי של הסיינטס כ"כ גרוע שהם מכריחים את השחקן שלכבודו נערך משחק ההוכרה להפריש מהכנסות המשחק (שבאופן מסורתי הולכות במשחקים כאלו לאותו שחקן) בכדי לשפץ את הדשא…