קריעת ים-סוף. אוףףףףףף…. קשה היתה עלינו המדליה הזו כמו לידה.. אחרי שהוציאו לי את העיניים עם מבול המדליות שלהם (שלושים ושש, שש-עשרה מזהב. אבל מי סופר?!) כמה כיף היה לתקוע לבריטים ולקחת דווקא מהגולש שלהם את המדליה! ואל תראו בזה עניין של מה בכך. האמת שעד לפני שבוע לא ידעתי את זה, אבל הבריטים הם מעצמת גלישה והספורט הזה פופלארי מאוד בממלכה. לראייה כל השיוטים בדגמים השונים משודרים כאן מדי בוקר בשידור ישיר.
אני לא מבין גדול בגלישת רוח, ולא אתיימר להיות כזה עכשיו, אבל דבר אחד שבלט גם למי שלא מצוי ברזי המקצוע היתה הדומימנטיות של שחר צוברי לכל אורך השיוט. דומיננטיות שמשדרת כוח וביטחון באופן שהוא כ"כ בולט על רקע הקריסה המנטלית של שאר הנציגים שלנו (אליה עוד נגיע בצורה מסודרת אי"ה בסיום המשחקים).
אני מסכים עם יהודה מעיין, יו"ר איגוד השייט, שאמר הבוקר שמסורת של ענף מייצרת הצלחות. אני רואה את זה היטב אצל הבריטים- בשייט כאמור, וגם בחתירה (קייאקים) ובמיוחד באופנים שם הם שחטו בוולודרום את כל שאר המדינות. כנראה שהעובדה שחברים שלך הצליחו איפה שאתה עומד להיבחן נוטעת בך ביטחון מצד אחד ומוטיבציה בריאה מצד שני.
שאפו גדול גם לגור שטיינברג. חבל רק שהחיכוחים המיותרים (לא יודע מי התחיל) עם גל פרידמן מסיטים את תשומת הלב מכך שמדובר בגדול המאמנים האולימפיים שהיו לישראל עם יבול עצום במונחים ישראלים של שלוש מדליות אולימפיות.
מברוק שחר, תודה!
_________________________________
ארגנטינה-ברזיל. עד עלות השחר היה זה הרגע הכי מתוק מבחינתי במשחקים. שנה שלמה חיכיתי לנקמה על ההפסד הכ"כ לא צודק (לא עפ"י המשחק, עפ"י הטורניר) בגמר הקופה בקיץ הקודם והנה היא הגיעה בגדול. ועוד במקום שהכי כואב לברזיליאים: האולימפיאדה- הטורניר היחיד שמעולם לא זכו בו. השילוש הקדוש- האב (ריקלמה), הבן (מסי) ורוח הקודש (דייגו מהיציע) הובילו את ארגנטינה לאחד הנצחונות המפוארים שנראו על במה כזו בשנים האחרונות.
ארגנטינה הציגה נבחרת כמעט מושלמת למעשה עם 6:3:1 (ה- 4:4:2 החדש) קלאסי: מאסצ'רנו וגאגו (נפלא!) משמשים למעשה כבלמים קדמיים; בהתקפה שלישיית הקישור שכוללת את מסי (ימין) שכל מילה שנגיד עליו רק תגרע, ריקלמה (מרכז) שאני חולה עליו לא רק בגלל הגאונות המנימליסטית במשחק שלו אלא גם בגלל הפוזה המיוסרת והעובדה שיעדיף לפרוש ממשחק פעיל לפני שירד לתאקל, ואנחל די-מאריה (שמאל) ששמתי עליו עין כבר באליפות העולם לנוער בשנה שעברה ובטורניר הנוכחי מוכיח שלא טעיתי (ולחשוב שליברפול מחפשת קשר שמאלי בנרות); בחוד- אגוארו. שלא עשה כלום חוץ משני השערים, שזה בדיוק מה שאתה רוצה להגיד על החלוץ שלך בסוף המשחק (מי אמר טורס?!).
כולי תקווה שההפסד של ברזיל יוביל לסוף דרכו של דונגה בנבחרת- הניסיון שלו להפוך את ברזיל לנבחרת אירופאית הוא אחד הפשעים החמורים נגד הכדורגל שבוצעו במהלך ההיסטוריה. מילה גם על לוקאס לייבה שהוכיח שהוא לא רק שחקן גרוע אלא גם טיפש, כשמכל השחקנים במגרש בחר לקצץ דווקא את חברו למרסיסייד, מאסצ'רנו, וקיבל על כך אדום מוצדק. בכלל, לוקאס זה הוא דוגמא נוספת לחדלונו של דונגה- יש רק שני מאמנים בעולם שחושבים שלוקאס הוא שחקן כדורגל: האחד, כאמור, הוא דונגה עצמו והשני הוא רפא בניטז. ועל זה בדיוק נאמר- אמור לי מי חברך ו…
יששש! הגדול מכולם מתמוגג ביציע אתמול בבייג'ינג.
למבאדה. פעם בארבע שנים אני מתעדכן בנעשה במשחק היפה אצל המן היפה. אני חייב להודות שכל פעם מחדש אני מתלהב לנוכח ההשתפרות הטכנית של הבנות. האטרקציה של טורניר כדורגל הנשים הנוכחי היא ברזיל.
לעומת הגברים הנשים משחקות את הז'וגו בוניטו הישן והטוב כמו בקופה-קבאנה, וכבונוס מוסיפות נענועים מרהיבים אחרי כל שער. הקונצרט שלהם בחצי הגמר, 4:1 על גרמניה, היתה התצוגה המרהיבה ביותר של נבחרת בריזלאית שראיתי בשנים האחרונות והזכירה לי 4:1 ברזילאי אחר על נבחרת אירופאית- זה על איטליה במקסיקו 70'. מעל כולן בולטת אחת: מרטה. עם מסירה של קאקה, דריבל של רונאלידניו וסיומת של רומאריו הייתי מחתים אותה בליברפול או לפחות בבית"ר, לא צוחק.
פאי-שוואיי. התעמלות הנשים היא תמיד באנקר להפעלת בלוטות הרגש: קרי סטראג קופצת עם רגל נקועה להבטיל לאמריקאיות את הזהב באטלנטה, קורקינה נופלת וקמה (ונופלת וקמה) בסידני ועוד.. במשחקים הנוכחיים מי שכבשה את ליבי הייתה הסינית צ'אנג פאי.
לא יאמן כמה אישיות נכנסת במטר שישים: פאי זו הובילה את הסיניות לזכייה במדליית הזהב הקבוצתית תוך שהיא מתפקדת על תקן האמא של הבנות- מעודדת, מנחמת ומדרבנת. בתחרויות האישית פאי סבלה מטרגדיה ספורטיבית (מה שגרם לי להתאהב בה סופית) ומעדה בתרגיל הקרקע, מכשיר שבו הזהב היה אמור להיות מונח אצלה בכיס. כל זה לא מנע ממנה להתאושש ולהתפנות לעודד את הרומנייה איזבסה ברגעים הבלתי נסבלים שבין סיום התרגיל לקבלת התוצאה, תוך שהיא מסמנת לה עם הידיים "תרגיל מעולה- מס' 1".
לפחות אתמול צ'אנג פאי יכלה להתנחם סופסוף במדליה אישית עם הארד בתרגיל הקורה. וגם זה רק אחרי שהייתה קרובה יותר מפעם אחת ליפול שוב מהמכשיר הבוגדני הזה.. בזהב אגב זכתה שון ג'ונסון, עוד ילדה מקסימה עם החיוך הכי מתוק שראיתי אי פעם.
אצילות. צ'אנג פאי מברכת את ג'ונסון.
איסינבייבה. התמונה של אלנה איסינבייבה מתכסה בפוך שדפקה מהחדר בכפר האולימפי היא אחת התמונות ההזויות ומעוררות ההשראה של המשחקים. מעבר להישג הספןרטיבי העצום של איסינבייבה מה שמרשים אצלה יותר מכל היא העוצמה המנטלית. קפיצה במוט הוא אולי המקצוע הכי מורכב באתלטיקה שדורש הבאה לשלמות בחלקיק שנייה ותזמון מושלם מס' רב של אלמנטים. לכן גם התחרות הזו כ"כ פתוחה ופעמים רבות מתרחשים בה הפתעות גדולות. אפילו סרגיי בובקה האגדי נכשל פעם אחר פעם במשחקים האולימפיים.
במובן הזה איסינבייבה מוכיחה שהיא אולי הגדולה בכל הזמנים במקצוע, עם יכולת להגיע לריכוז מקסימלי ברגעים הכי קובעים. שוב, עוצמה מנטלית ראוייה להערכה במיוחד בגלל שהיא לא מגיעה מאיזה קרחונית אלה מאישה מאוד אקסצנטרית ואמוציונלית כפי שאפשר היה לראות מכל ההתנהלות שלה במהלך ולאחר התחרות.