קטגוריה: נשמת כל חי

בבלוג של רונן דורפן התפתח דיון מעניין (כרגיל) על טיבן של הנשים המתחרות בתחרויות השחייה האולימפיות. הנקודה המרכזית היתה סביב המאבק המלוכלך משהו בין השחיינית האיטלקית פדריקה פלגריני לבין הצרפתייה לאורה מנאדו. מסתבר שפלגריני זו גנבה למנאדו את החבר שלה, שחיין איטלקי אלמוני יחסית בשם לוקה מארין. מפה לשם מנאדו לא הצליחה להתאושש, קרסה מנטלית,…

נעבור את החורף ואחר כך נראה באביב, באביב.. בינתיים שב תחת עץ הקלמנטינות זה עונתי, עונתי קבל את הדין זה נופל מלמעלה תחשוב שזה גשם, תחשוב שזה חורף, ואחר כך נראה.. נעבור את החורף ואחר כך נראה באביב, באביב.. באביב אני אלבש חולצה לבנה ואחצה את הרחוב כמו מלך באביב, בחולצה לבנה, כמו מלך! נעבור…

לכבוד יום הולדתו החמישים של אבי הכנתי סרט מיוחד על חייו ופועלו המרשימים. לצורך הכנת הסרט ליקטטי חומרים שונים מכל מקום אפשרי, בין השאר מביה"ס בו מלמד אבי למעלה משלושים שנה. הצפייה בקטעים היתה חוויה מאלפת ונתנה לי הצצה לאישיותו המרשימה של אבי. אלא שקטע אחד תפס אותי יותר מכל- היה זה באחד מטקסי סוף…

אחד הדברים שלמדתי מהחיים בחו"ל זה להבין מה המשמעות של מדינת ישראל עבור יהודי שחי בגולה. ברוך השם אני לא נרדף או משהו כזה, וגם תודה לאל לא נחשפתי עד כה לגילויי אנטישמיות, אבל המחשבה שיש לי בית לחזור אליו- יהיה זה מחר, בעוד שנה, עשרים, או אף פעם לא.. מעניקה לי תחושת ביטחון שרק…

א  ויהי ביום ההוא ויתקבצו כל זקני הקומץ ויבואו אל דדשמואל בית-וגנה: ב  ויאמרו אליו הנה אתה זקנת וירדת מנכסיך ואין הקומץ משביע את הארי עתה שימה לנו אוליגרך לבעלינו ככל הגוים: ג  וירע הדבר בעיני דדשמואל כאשר אמרו תנה-לנו אוליגרך לבעלינו: ד  ויאמר דדשמואל אל העם השואלים מאתו אוליגרך זה יהיה משפט האוליגרך אשר…

יום חג היה לי אתמול! יום פתיחת העונה הרשמי הפרטי שלי עם ביקור באיצטדיון האמיריות של ארסנל להצגה הכפולה של גביע האמירויות. אחרי שבוע שמש נדיר, לונדון עוטה את חליפת העננים האפרורית המוכרת שלה וטפטוף נעים של אוגוסט מקבל את פני בהגיעי לבירת הממלכה. אך שלא כמו מזג האוויר, ששומר אמונים למסורת גם בעולם משתנה…

לא זכיתי באור מן ההפקר- גם כשנכנסתי בשעריהם של היכלי הכדורגל המפורסמים בעולם: סאן סירו, אולד טראפורד, קאמפ נואו ואחרים ידעתי לזכור היכן הכל התחיל: שם, בין העצים של יערות בית שמש, בחורבת הבטון המכונה ללא כל בושה ה- 'אצטדיון העירוני'. "גשם באלפסי" מנצל את הפגרה וחוזר עשרים שנה אחורה לקולות, הטעמים והריחות של נוף…

כל קיץ זה פחות או יותר חוזר על עצמו- היורו/מונדיאל/קופה מסתיימים, אפילו את הדשא בווימבלדון כבר מכסחים ואני נותר משועמם ומטפס על הקירות.. בחוסר חשק בולט אני מעביר ליורוספורט ובוהה בטור דה פראנס- מה כבר כול להיות מעניין, אני חושב לעצמי, בלצפות שעות על שעות בטור ארוך של אנשים מדוושים בפדלים? אלא שתמיד זה קורה,…

בוא ידידי שב ליד מדורתי ואשאלך שאלה האם גורלי תמיד יהיה שחור כמו לילה? איך הלכתי שוב אחרי דמיון שווא מעורפל איך פיתה אותי השד המנוול את האשה שלי אמר לי לעזוב יותר טובות ממנה, כך אמר, תמצא ברחוב משך אותי ללכת למקומות לא טובים עשיתי לעצמי בושות, רקדתי עם כלבים יום אחד התעוררתי בביב…

אם תוכל לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך מאבדים את שלהם, ומאשימים אותך, אם תוכל לסמוך על עצמך כשכולם בך מפקפקים אך לקחת בחשבון, שהם כלפיך ספקנים אם תוכל לחכות, בלי להתעייף מההמתנה או לתת שירמו אותך, מבלי לעסוק בשקרים או שישנאו אותך, מבלי להכנע לשנאה ועדין לא להיות טוב מדי, או לדבר דברים גבוהים…