קטגוריה: כל הרשימות

התמונה החזקה הזאת היא מה שייחרט בזיכרון, לפחות שלי, מהסופר-קלאסיקו של אתמול. שריקת הסיום, שחקני ברצלונה החוגגים מחובקים בדבוקה אחת במרכז המגרש בעוד שכירי החרב של ריאל מדריד נמלטים לחדרי ההלבשה מבוישים כשהשחקן היחיד שמגיע לברך את שחקני ברצלונה, במפגן שובה לב של אצילות וספורטיביות, הוא השחקן שסביר מאוד להניח ההפסד הזה כאב לו יותר…

מונדיאל 1978. ארגנטינה. צמד המילים האלה – "מונדיאל" ו"ארגנטינה" מספיקים כדי להעביר בי צמרמורת, להזכיר לי עולם תמים ומתוק, היסטוריה נוסטאלגית שמעלה חיוך קטן בזווית הפה. שם, בשנת 1978, במשחק אחד ויחיד שראיתי בטלוויזיה, נולדה האהבה הראשונה שלי. אני עדיין ילד קטן שגר בנחלאות, ילד שהולך לבית ספר, ילד שמשחק כדורגל בשכונה, ילד שרוב הזמן…

הוא מכדרר כמו גאון, איזה שגעון! עף מימין, חולף משמאל, פתאום דממה… וגול. מחצית שניה, דקה שלושים ושתים – הוא כל יכול. הוא כבר עשה זאת פעמיים, כמו משמיים – גול. הכדור נורה כמו חץ מקשת. במכה קרע את כל הרשת. עבר שני מגינים כאילו זה דבר רגיל – איזה תרגיל. איזה גול פנטסטי הוא…

אני לא אוהב את המימונה, המוני ורועש מדי. אני גם לא אוהב מופליטה ולא מבין מה כולם עושים רעש מחתיכת בצק מטוגנת. גם על קוסקוס, עלי גפן ממולאים וממולאים בכלל אני לא ממש מת. אבל אני מאוד אוהב להיות מרוקאי. ומאוד גאה. מה זה בשבילי להיות מרוקאי? כאמור, לא ממש מימונה ומופליטה. בשביל להיות מרוקאי…

אנחנו מעט יותר מחודשיים לתחילת המונדיאל ו"גשם באלפסי" מכנס את הסגל ויוצא למחנה אימונים. עד לשריקת הפתיחה ב- 11 ליוני יתפרסם כאן מדי שבוע סיפור פרי עטו של אחד מקוראי הבלוג במסגרת פרויקט חגיגי מיוחד הנקרא "סיפורי מונדיאל". בבעיטת הפתיחה לפרויקט מתכבד אהרון, קרוב משפחה של מיודענו, יאיר אלון, שמחזיר אותנו לטיול שורשים מרגש במיוחד…

אחת התופעות המרתקות במין האנושי זה הדיסוננס בין השאיפה לחופש לבין הדחף להשתעבדות. למעשה, נדמה כאילו ככל שהאדם זוכה ליותר חופש כך הוא מוצא דרכים מקוריות יותר לשעבד את עצמו. בדורנו, למשל, בו (לפחות בעולם המערבי) נהנה הפרט מחופש בחירה כמעט מוחלט בכל תחום של חייו אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של התמכרות לסמים ואלכוהול…

בסיבוב האחרון של כביש בגין נגלה אלי המראה המפעים של אצטדיון טדי מאיר מתוך העמק באור נגוהות כמו כדור בדולח ענק. אני בבית. את הדרך אבא ואני מעבירים בשירי בית"ר וסיפורי מורשת. אבא במצב רוח מצוין מפזם את 'ירושלים של בית"ר' ("מלמיליאן ודני נוימן הביאו לנו התהילה") של אהובה עוזרי מהגביע של 76' ומספר לי…

  המעבר מכדורגל אנגלי למקבילו הישראלי אף לא פעם לא פשוט אבל הפעם הוא היה לשמחתי מעט קל יותר. כשצפיתי עם חברים במשחק בין רעננה לבית"ר אמש לא יכולתי להתאפק מלצחוק בכל פעם שהוזכר בשידור שמו של שחקן רעננה סטיבן כהן. אני מבין שסטיבן כהן הוא שחקן רכש יהודי שהגיע מצרפת. אבל עדיין זה נשמע…

יעקב זיו על "משורר הביבים", סוקולובסקי: "אין שום הבדל בין גל סוקולובסקי לאוהדי בית"ר ירושלים. אני מבין שאוהד הפועל תל-אביב ממוצע נחשב אדם אינטליגנטי, רהוט, כותב שירים ויפה נפש, אבל האם מישהו פעם האזין למילים שהוא כותב? מדובר בהסתה לרצח, השמדה וגזענות לא פחות מהקומץ של בית"ר". הטור המלא ב- NRG מעריב כאן ולמי שפספס,…

בסוף השבוע האחרון התוודעתי לחדשות שהעציבו אותי מאוד: 'שם-המשחק', מגזין הספורט היחיד בארץ נסגר באופן סופי אחרי ארבע-עשרה שנות פעילות. מאז שלמדתי אל"ף בי"ת (ואולי אפילו לפני) הייתי צרכן אובססיבי של עיתונות ספורט. כשאמא שלי רצתה פעם אחת להעניש אותי על זה שאני מזלזל בלימודים היא לא קנתה עיתון במשך שבוע. העונש היה כל-כל אפקטיבי…