"גשם באלפסי" נכנס לישורת האחרונה של ההכנות ליורו עם הכתבה השלישית בסדרה על אליפויות העבר:
פרק ראשון: "מרקו, עם כל הלב!" (יורו 88')
בקיץ של 1996 "הכדורגל חזר הביתה". כך לפחות סיפרו לנו האנגלים.
היסטורית, הם צודקים. המשחק בגרסתו המודרנית אכן הומצא אצליהם. מעשית, הכדורגל עזב את אנגליה כבר בתחילת המאה ה-20 יחד עם יורדי הים שהפיצו את בשורתו בעולם הגדול שמחוץ לאי הקטן.
רק שזה מעולם לא הפריע לתחושת האדונות הבריטית על המשחק, וכך, יורו 96' שנערך על אדמתם היוה עבורם הזדמנות בלתי חוזרת להשיב את הסדר "הישן והטוב" על כנו.
היתה זו אליפות הראשונה של אירופה "החדשה", זו שאחרי התפרקות בריה"מ ויגוסלביה. מה שהוביל לאינפלציה במס' החברות באופ"א ולהגדלה הכרחית של מס' המשתתפות בטורניר לשש-עשרה נבחרות שחולקו לארבעה בתים. ואם על איכות הכדורגל שיספקו אותן הנבחרות היו ספקות מובנים ערב הטורניר על התפאורה שהאנגלים יספקו לא היו שום ספקות. איצטדיונים ממורקים, אירגון מהוקצע ומתוקתק ואווירה חגיגית ורשמית שהצליחה לעבור גם דרך מסך הטלוויזיה.
המארחת, אנגליה, קיבלה את הכבוד לפתוח הטורניר במשחק מול שוויץ בוומבלי. שער מוקדם של שירר העלה כצפוי את מפלס האופוריה בממלכה אבל שיוויון שיווצרי מוצדק לקראת הסיום העביר את המסר המתבקש שהדרך לתואר הראשון מזה שלושים שנה תהיה קשה וארוכה.
במשחקה השני פגשה אנגליה את סקוטלנד למה שכרגיל הוגדר כ"קרב על בריטניה". מה שלא היה רגיל היתה התצוגה הנפלאה של האנגלים בניצוחם של אלן שירר, טדי שרינגהאם וסטיב מקמנמן הנפלא. אלא שמעל כולם ה"טיפוס" הגדול של הכדורגל האנגלי בשנות ה-90', פול גאסקוין, שכמיטב המסורת השיקספירית עוד יהפוך במהלך הקיץ לגיבור הטראגי של הממלכה. בינתיים קיבלנו את גאזה "הטוב", שער מרהיב שלו במבצע אישי מלא טכניקה ובשל כך יוצא דופן עבור שחקן אנגלי חתם ניצחון אנגלי חלק ומוצדק של 2:0 על השכנה הצפונית השנואה.
באופן מפתיע העניינים הלכו והשתפרו עבור האנגלים ובמשחק הבא מול הולנד, כשהם משוחררים מלחץ אחרי שהבטיחו את מקומם ברבע-הגמר, סיפקו את האנגלים את מה שייתכן ועד היום היא ההופעה הכי משכנעת שלהם בטורניר גדול. במשך עשר דקות במהלך המחצית השנייה התהפכו סדרי-עולם, לפחות אלו של הכדורגל, ואנגליה הציגה טוטאל-פוטבול מושלם כאילו היתה היא הנבחרת הכתומה הגדולה מהעבר. שני שערים של שרינגהאם ואחד של שירר, שהתווסף לפנדל מולח שלו מהמחצית הראשונה, רשמו על הלוח בוומבלי את התוצאה המדהימה: אנגליה 4 – הולנד 0!
עבור ההולנדים להשפלה הזו היו גם השלכות מעשיות, מכיוון שסקוטלנד הובילה 1:0 באותו שלב על שוויץ במשחק המקביל בוילה-פארק ההולנדים היו חייבים לכבוש לפחות שער אחד בכדי לעלות לשלב הבא. האנגלים, שכנראה העדיפו אותם על פני הסקוטים, איפשרו לקלייברט לצמק ולהפוך את החגיגה למושלמת: אנגליה והולנד בשלב הבא, ולא פחות חשוב, סקוטלנד בחוץ…
גאזה חוגג את השער הענק נגד סקוטלנד
בבית ב' לא נרשמו הפתעות מרעישות ונציגות מערב אירופה צרפת וספרד עלו בקלות על חשבון נציגות מזרח היבשת בולגריה ורומניה. בית ג' היה הבית הצמוד והמעניין מכולם. אחרי מחזור פתיחה סולידי שהניב נצחונות צפויים לאיטליה וגרמניה על רוסיה וצ'כיה בהתאמה נרשמה ההפתעה הגדולה הראושנה של הטורניר- צ'כיה גברה 2:0 על איטליה באנפילד והעמידה את סגנית אלופת העולם בסכנת הדחה מוחשית כבר בשלב הראשון. המחזור האחרון בבית סיפק דרמה אדירה כשאיטליה פגשה את גרמניה באולד-טראפורד וצ'כיה את רוסיה באנפילד. בגלל העובדה שהמאזן הפנימי בין הנבחרות הוא זה שקבע במקרה של שיוויון נקודות האיטלקים היו חייבים להשיג במשחקם תוצאה טובה יותר מזו שישיגו הצ'כים במשחק המקביל.
בעוד במנצ'סטר התפתח כצפוי משחק משעמם ונטול שערים הדרמה הגדולה התרחשה בליברפול השכנה. במחצית עוד היה נראה שהכל הולך חלק לצ'כים המפתיעים, 2:0 קליל ו-0:0 במשחק של איטליה, שגם הספיקה להחמיץ פנדל (זולה), הציב אותם עם רגל וחצי ברבע-הגמר. אלא שאז קרא הבלתי ייאמן ורוסיה שכבר איבדה עניין בטורניר עוד לפני המשחק הישוותה ל-2:2 בשני שערים מהירים בפתיחת המחצית השנייה. החדשות ממרסיסייד נתנו כעת תקווה מחודשת לאיטלקים ששער שלהם היה כעת מעלה אותם לשלב הבא!
באולד-טראפורד איטליה המשיכה ללחוץ, ללא הצלחה, אלא באופן מדהים הישועה שלה הגיעה דווקא מכיוון אחר לגמרי… חמש דקות לסיום באנפילד ורוסיה עולה ליתרון 3:2 ומשלימה מהפך מדהים במשחק! איטליה שוב ניצלת מהדחה מוקדמת בדרך נס? זהו שלא… שער שיוויון דרמטי בדקה ה-90' של ולדימיר שמיצר, שישאר באנפילד עוד הרבה אחרי אותו משחק, סיפק לצ'כיה את הנקודה המיוחלת ואת הכרטיס הסנסציוני לרבע-הגמר על חשבון האיטלקים ההמומים.
אם בית ג' היה הדרמטי אז בית ד' היה כנראה "האלטרנטיבי"- הן מבחינת הכדורגל והן מבחינת הסיפורים שסיפק. אלופת העולם המכהנת דנמרק לא הצליחה לשחזר שמץ מהיכולת והרומנטיקה שסיפקה בטורניר הקודם בשבדיה והודחה אחרי הפסד משפיל 3:0 לקרואטיה של דאבור שוקר. קרואטיה זו, בהופעת בכורה בטורניר רשמי למדינה הצעירה, הייתה למרעננת הרשמית של הטורניר עם כדורגל מלבב וגדודי אוהדים קנאים חדורי תחושת שליחות היסטורית שליוו אותה בכל משחק. גם את נבחרת טורקיה, למרות שייצגה מדינה ותיקה הרבה יותר, אפפה תחושה מרעננת של בתוליות. רק שהפעם הראשונה שלהם, כמו שקורה בד"כ, הסתיימה בצורה מהירה ומאכזבת עוד לפני שהספיקו ממש לטעום מהחווייה… הנבחרת הרביעית בבית, פורטוגל, השלימה היטב את אווירת האנדרגראונד וסיפקה כדורגל לטיני משובח שהיה זר מאוד לדשא עליו שוחק.
כדורגל אלטרניטיבי. פורטוגל נגד טורקיה
רבעי הגמר היו שיעמומון אחד גדול. שני המשחקים הראשונים הסתיימו באפס-אפס כאשר אנגליה וצרפת מדיחות את ספרד והולנד בפנדלים. שני המשחקים הנוספים לפחות סיפקו שערים ומעט דרמה: באולד טראפורד גברה גרמניה 2:1 על קרואטיה שהייתה עדיפה עליה בהרבה וסבלה מהחלטות שיפוט שערוריתיות, ובוילה פארק שער מרהיב של קארל פובורסקי סידר לו חוזה במנצ'סטר יונייטד ולצ'כיה מקום בחצי-הגמר על חשבון פורטוגל.
בחצי הגמר הראשון נפגשו צרפת וצ'כיה לאחר צהריים ארוך ומתיש של הנעת כדור חסרת תוחלת שהסתיים במאה עשרים דקות ללא שערים וניצחון צ'כי סנסציוני נוסף בפנדלים. לעמות זאת, חצי הגמר השני היה המשחק הגדול של הטורניר ולמעשה הגמר האמיתי.
שלושים שנה אחרי השער ההוא של ג'ף הרסט שהיה או לא היה חזרו גרמניה ואנגליה לזירת הפשע בכדי לרשום פרק נוסף במסכת המפגשים ההיסטורית וההיסטרית שלהם. וכאילו שבכלל צריך לחמם את האווירה לפני מפגש בין אנגליה וגרמניה פירסמו הצהובונים הבריטים ערב המפגש תמונות מונטאז' של שחקני הנבחרת הגרמנית במדי צבא והעלו עליהם מייד את חמתם של אחיהם מצקצקי השפתיים ויפי הנפשת ליבשת הישנה… למשחק עצמו דווקא אנגליה התייצבה במדי חאקי מזעזעים שעיצבה עבורה החברה המאמצת ערב הטורניר למורת רוחה של התקשורת בממלכה שניהלה באותו שבוע קמפיין בזק להשבת החולצה האדומה ההיסטורית מ- 66'.
שלוש דקות מהשריקה ואלן שירר, מלך השערים של הטורניר, הקפיץ את וומבלי לשמיים עם שער מוקדם לאנגלים. עשר דקות בדיוק הגרמנים נתנו לאנגלים להנות מתחושת האופורייה ואז הישוו ל- 1:1. בהמשך אנגליה היתה טובה יותר, בניצוחם של גאזה ומקמנמן בקישור היא הציגה את הנבחרת הטכנית והמהנה ביותר של אנגליה אי פעם. מן הסתם זה לא הספיק והמשחק נכנס להארכה מבלי שייכבשו שערים נוספים.
יורו 96' היה הטורניר הראשון בו הונהגה שיטת שער הזהב וכך הפכה ההארכה להזדמנות בלתי חוזרת של כל אחד מעשרים ושניים השחקנים על המגרש לרכוש לעצמו תהילת עולם. תחילה היה נדמה שסטפן קונץ הגרמני הוא הראשון שתפס הקונץ אלא שהשער שלו בנגיחת המשך לכדור קרן נפסל בתואנה מפוקפקת שביצע עבירה בהתרוממות לכדור.
ואז הגיע הרגע של גאזה…
פלאט שלח את מקמנמן בימין שהעביר נפלא כדור עפ"י השער שעבר את השוער הגרמני והתגלגל לו לאיטו על קו השער כשלא יותר מנשיפה נדרשת בכדי להחדיר אותו לשער… אלא שלגאזה שגלש לעבר הכדור היה כנראה חור בנעל שדרכו הוא עבר והמשיך להתגלגל על קו הרוחב… ההזדמנות של גאסקוין לקנות את עולמו ולהפוך לאגדה נצחית בממלכה חלפה לה עם הרוח כהרף עין…
ושוב, פנדלים.
הפעם דווקא אנגליה באמת שהפתיעה לטובה וכבשה את כל חמשת הבעיטות. גם גרמניה.
ואז הגיע גארת' סאות'גייט והחמיץ בדיוק לאותו שער שבו כבש (או שלא) ג'ף הרסט שלושים שנה קודם ואנדראס מולר בפנדל קטלני ואכזרי העלה את גרמניה לגמר.
באותו רגע הסתיים מבחינתי הטורניר.
למרות זאת שמועה עקשנית טוענת שב- 30 ליוני 1996 נערך בוומבלי משחק הגמר על אליפות אירופה בו ניצחה נבחרת גרמניה 2:1 את נבחרת צ'כיה בשער זהב.
אלא שעד היום הזה לא מצאתי סימוכין לכך שבאותו ערב נערך בלונדון משחק כדורגל רשמי כלשהו…
סאות'גייט תופס את הראש. גם אנחנו
