קטגוריות
LOW פוסט בבל יהדות השרירים כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

שבוע סוף

עשרות יושבי ראש, אלפי עסקנים
תופרים עוד קומבינות בגני אירועים

החלוץ כושל, השוער נופל
כל כדור עונשין מתגלגל בפנים
אוי ויי ישראל…

ניסינו את שלמה, את קשטן וגרנט
כולם קטסטרופות, כולם רק כמעט
גם השחקנים הם רק בני…
ברגעי אמת , הם כמו ליצנים
היידה ישראל!

ולנו זה לא אכפת מי בכלל ישחק שם
אם רק נגיע ליום הזה
מלמיליאן, יניב קטן, בניון, ברקו, רפי תשובה
וזה יהיה כל כך יפה, הלוואי ואתבדה

בחיים לא נעלה למונדיאל
נה נה נה נה נה

('בחיים לא נעלה למונדיאל' – שי נובלמן. הקליפ כאן)

השבוע העגום שעבר על נבחרות ישראל, בזקניהם ונעריהם, הבליט את שני החולאים המרכזיים של הכדורגל הישראלי: א. מנטאליות דפוקה. ב. ניהול רשלני.

נבחרת ישראל נתנה ביום רביעי בבאזל את המשחק הטוב ביותר שלה בקמפיין- כמה מפתיע שהוא כבר לא קבע שום דבר. אחרי הפוסט הקודם שלי בעניין הנבחרת, בו טענתי כאן שמבחינת חומר השחקנים אנחנו עולים על חלק גדול מהנבחרות שהעפילו למונדיאל, תקפתם אותי במידה רבה של צדק שזו טענה מופרכת לאור ההישגים העלובים של נבחרת ישראל. אלא שנדמה לי שהמשחק בבאזל דווקא סיפק תימוכין לטענה "המשונה" משהו הזו שלי:

הנבחרת עלתה על השוויצרים בחלק גדול משלבי המשחק המשחק ובניגוד לכרגיל אפילו הצליחה להתמודד לא רע עם הפיזיות והאינטנסיביות שלהם. הכי חשוב, בעשר שחקנים, חצי שעה לסוף, היא לא איבדה את הראש והתפרקה אלא שמרה על קור-רוח, תסכלה את השוויצרים והובילה את המשחק לסיום בתוצאה שהתאימה לה. תכלס, נשמע כמעט כמו תיאור של נבחרת אירופאית. אלא שברור שאם המשחק הזה היה קובע לנו לעלייה, גם אם איכשהו היינו מגיעים עד ההרחקה בשוויון, אחרי זה כבר היינו מאבדים את הראש וחוטפים שלישייה. רק כשאין לחץ, אין ציפיות ואין מה להפסיד, אנחנו גדולים. כי כדורגל יש לנו, רק הראש דפוק.

נבחרות הנוער של ישראל ביזו אותנו השבוע עם תוצאות קנוניות כמו 0:3 מול אזרבייג'אן ו- 0:7 מול פולין. אפילו יותר מהכישלון במוקדמות המונדיאל, ההתנהלות בעניין הנבחרות הצעירות היא המחדל הגדול ביותר בקדנציה של יו"ר ההתאחדות הנוכחי.

ממערכת שתפקדה היטב והייתה סוג של נווה מדבר מקצועני בצחיחות החובבנית של הכדורגל הישראלי היא הפכה לנושאת הדגל של אותה התנהלות חובבנית שגובלת ברשלנות פושעת. בהחלטה פופוליסטית מטופשת פיטר לוזון עם כניסתו לתפקיד את המנהל המקצועי של הנבחרות הצעירות זאביק זלצר, איש עבודה יסודי שזוכה להערכה גם בעולם, ואת שאר מאמני הנבחרות הצעירות, שכנראה היו "אפורים" מדי עבורו, ומינה במקומם שורה של שחקני עבר, חסרי ניסיון באימון או בעלי ניסיון כושל.

ואז התברר שוב שאין קשר בין תפקיד של שחקן כדורגל לזה של מאמן. תוך פחות משנתיים החזירו נבחריו של לוזון את הכדורגל הישראלי ברמת הנבחרות הצעירות כמה עשורים טובים אחורה והחריבו עבודה של שנים של זלצר ואנשיו.

אם פעם היינו מתנחמים שלפחות בנוער אנחנו מסתכלים לאירופאים בעיניים ותהינו מה קורה לחבר'ה האלה שהם עולים לבוגרים, עכשיו גם את התהייה הזו חסכנו לעצמו. וזה מצטרף לכלל ההתנהלות הרשלנית של לוזון מאז נכנס לתפקיד. לוזון שהיה סוג של הבטחה- האיש האמביציוזי והכריזמטי שהגיע מלמטה, לא מגוורדיית העסקנים הישנה של הכדורגל הישראלי, שיצליח לנער ולהחדיר קצת חיוניות ואמונה עצמית בכדורגל הישראלי, יהפוך אותו להיות באירופה מה שמכבי פ"ת נהייתה בארץ. אלא שמסתבר שלא כל בעל באסטה מצליח יכול להיות גם מנהל מפעל.

***
שני האירועים המרכזיים השבוע בכדורסל הישראלי לא היו יכולים להיות קוטביים יותר אחד מהשני:

בתחילת השבוע נפתחה הליגה הארצית בכדורסל כשבמשחק המרכזי אירחה הפועל גליל עליון את הפועל אוסישקין. 1,500 איש הגיעו למשחק בליגה השלשית, כמות שרק מכבי תל-אביב והפועל ירושלים מביאות בליגת העל, כולל 300 שעשו את כל הדרך לכפר בלום מתל-אביב במשחק ערב של אמצע-שבוע.

ואמש, אחד עשר אלף צופים בהיכל נוקיהו זכו לראות סוג של "היסטוריה" כשבפעם הראשונה בתולדותיה מכבי ת"א עלתה למשחק גביע אירופה עם חמישייה על טהרת הזרים.

הקוטביות בין שני המשחקים האלה מסמלת יפה את התהליך שעובר כיום הספורט הקבוצתי הפופולארי:

מצד אחד אנחנו עדים להיווצרותם של קבוצות על רב-תרבותיות כמעט נטולות שחקנים (ובחלק מהמקרים גם אוהדים) מקומיים כמו ריאל מדריד, ארסנל ובסדר גודל מקומי כאמור- מכבי ת"א, קבוצות שהם בעצם מותגים בינלאומיים כמו קוקה-קולה ו- H&M. ולעומתם קבוצות האוהדים סטייל הפועל קטמון ואוסישקין דנן.

תופעת קבוצות האוהדים מתחילה לצבור תאוצה גם במקומות אחרים בעולם. באנגליה, למשל, ישנן קבוצות האוהדים של מנצ'סטר יונייטד (FC United of Manchester) ווימבלדון (AFC Wimbledon) שאוהדיה הקימו קבוצה חדשה משלהם (שאגב מתקדמת יפה במעלה הליגות הנמוכות) אחרי שקבוצתם המקורית "נוכסה" על העיר הסמוכה מילטון-קינס והפכה ל- MK Dons

הדבר הכי בולט בקבוצות האלה הוא הדגשה חזקה של סממני הזהות של הקבוצה. את המשחקים של אוסישקין מסיימים בשירת האינטרנציונל ואוהדי קטמון שרים על "הפטיש והמגל". יותר מאשר ניסיון להחיות מחדש קבוצות שכבר לא קיימות קבוצות האוהדים הם סוג של קאונטר-ריאקציה ואלטרנטיבה לקבוצות המותג הגלובליות. הסיבה העיקרית נעוצה בעובדה שהן מהוות מקור לאחד המצרכים הנפשיים הבסיסיים של האדם שמסופק דרך הספורט- הזדהות.

תעודת זהות בבקשה. הפועל אוסישקין השבוע בגליל

8 תגובות על “שבוע סוף”

הלכת רחוק איצקו…רחוק מאד…

אולי החיסרון במאמן על בנבחרות הצעירות בולט, אולי המאמנים החדשים שמונו לנבחרות הצעירות טובים פחות מאלו שפוטרו…
אבל מחריבים את כל מה שזלצר עשה? שולחים אותנו דורות אחורה? זה לא שהם מוחקים לילדים מהזיכרון מה שהם ידעו על כדורגל…

בקיצור בעיקר בנוער צריך לקחת דברים לאט ובפרופורציה.
הפסדנו 7-0 לפולין, זה לא נעים אבל בשלג שהיה שם (כשאנחנו באים ממדינה חמה) זה יכול לקרות…
כולנו שתבוסה גדולה לא תמיד מעידה על הבדלי רמות כאלה גדולים אלא שמאבדים את הראש, וקורה שילדים משחקים בתנאים שהם לא רגילים להם חוטפים 3 חתיכות ונכנסים למין פאנקיה וליאוש שמובילים לספיגת עוד שערים…
ואם הפסדנו שבוע קודם 3-0 לאיזו נבחרת קיקיונית זה חבל מאד אבל זה יכול לקרות (קרה בעבר ויקרה בעתיד) ואם זה לא היה אלי אוחנה שמאמן ובאותה שבוע נבחרת הנוער של בנין חוטפת כזאת תבוסה אף אחד לא היה עושה כ"כ הרבה רעש…

אז אפשר ואף רצוי קצת להירגע :-)

איציק- תקרא את התגובה שלי לפוסט הקודם שציינת. הגדרתי את הבעיה שלנו – בעיית אימון. אני מסכים איתך לחלוטין שהבעיה היא לא עם השחקנים אלא עם המאמנים שממנים להם.

מסכים איתך לגמרי לגבי כל היתר. זה העידן החדש שאנו חיים בו. סלבריטאי כדורגל תופסים את מקומם של אנשי מקצוע. אוחנה ולא זלצר. בנין ולא ניסים בכר. חזן ולא יוסי מזרחי (סתם דוגמאות מהשרוול). ועוד ועוד.

העקרון הוא שבמקום להביא לאימון נבחרת (בעיקר מנוער ומטה) מאמנים שכבר עברו את השיא שלהם ולא רואים בתפקיד בנבחרת מקפצה לתפקיד הבא (או, לחילופין, חלטורה), מביאים סלבריטאי כדורגל, צעירים, סקסיים, כאלה שלא עשו כלום בתחום האימון, כאלה שאו שבאו לחלטר או רואים בתפקיד מקפצה (גיא לוי, איווניר, אוחנה, חזן, בנין), אנשים מקושרים שיתנו לבוס שמינה אותם תקשורת אוהדת. מה יהיה עוד עשר שנים? מה אכפת להם, שם למעלה, חובבי הקוקטיילים. הם כבר לא יהיו שם. שמישהו אחר יאכל את הפירות הבאושים.

והערה ליאיר – איציק לא מגזים.

יאיר – איציק בכלל לא מגזים. מתי בשנים האחרונות הפסדנו 3:0 לנבחרת קיקיונית? ו-7:0?? אז מה אם היה שלג? אז נפסיד 2:0, אולי אפילו 3:0 בגלל שלא התרגלו למשטח. אבל 7:0 כבר מעיד על חוסר הכנה של הצוות המקצועי. מה, לא ידעו שיהיה שלג? לא לקחו את זה בחשבון ודאגו לציוד חורפי מתאים לשחקנים?

זאביק זלצר היה איש מקצוע מעולה שעבד בצורה יסודית ונכונה עם שחקני הנוער והנערים של ישראל לאורך שנים, והגיע להישגים מרשימים ולאורך זמן במדינה שמתעקשת להשיג את הכל מהר ועכשיו. כמו הרעיון למנות את אייל ברקוביץ' כי הוא ישחק התקפי ופתוח, במקום להבין שצריך פה מאמן על שאם לא יבנה מחדש לפחות ישפץ את כל היסודות הרעועים של כדורגל הנבחרות בארץ.

יותר מהכישלון הכמעט צפוי של הנבחרת הבוגרת, כואב לי על איך שאבי לוזון הצליח להחריב עד היסוד את נבחרות הנוער והנערים בארץ עם המינויים ההזויים שלו.

מסכים במאה אחוז לגבי זלצר. היה פה אדם אחד בכדורגל הישראלי שעבד לטווח הרחוק, שהפך את נבחרות הנוער למפעל חייו והיה יסודי בצורה בלתי רגילה אבל כנראה שזה לא מספיק לאבי לוזון שבטח רצה להתחשבן איתו על איזה ריב ישן ממכבי פתח תקווה.
יאיר, עבודה של מאמן נוער היא הרבה יותר רצינית ממה שנהוג לחשוב. צריך לצאת בשבת בבוקר(ממש מוקדם) וללכת לראות שחקנים בליגות הנוער והנערים, צריך שתהיה למאמן עין מעולה לשחקן כי לא תמיד מי שמבקיע שלושער בליגת הנוער הוא השחקן שטוב יותר לנבחרת ויצא ממנו כוכב. עצם המינוי של מאמנים שאין להם ניסיון בתחום הזה מדגיש את החלטורה, מילא אם היו ממנים את גיא עזורי, רוני לוי או אפילו את גיא לוזון שלהם יש ניסיון עם הגילאים האלה, אבל אלי אוחנה וטל בנין? מתי הם ראו משחק נוער?

אמנם אני בדעת מיעוט אבל אני עדיין חושב שאתם כולכם פה פשוט נסחפים…

מתי הפסדנו לנבחרת קיקיונית 3-0 (ועוד בבית)? אני לא זוכר, אבל אלה דברים שקורים..גם הקבוצות הטובות בעולם לפעמים חוטפות בראש וזה רק שאלה של זמן עד שדבר כזה יקרה, מנצ'סטר יונייטד חטפה פעם 5 בראש מניוקאסל אז מה אני משלה את עצמי שלא יקרה יותר ולא יהיו עוד תבוסות? יהיו בעתיד עוד תבוסות ואולי לקבוצות חלשות מניוקאסל דאז…
לא צריך להיכנס לכזו היסטריה מהפסד אחד או מאי העפלה לאליפות אירופה אחת.

ציוד חורפי לשחקנים בפולין? זה מה שעשה את ההבדל? אני חושב דווקא העובדה שהשחקנים הפולנים יותר רגילים לזה ואף שיחקו בעבר במצבים כאלה בעוד השחקנים שלנו מעולם לא. מה אפשר היה לעשות לקחת אותם לשלושה חודשים לסיביר להתרגל לקור?
אני מאז ומעולם חושב שלתבוסות חד פעמיות או נדירות יש להתיחס בסובלנות, לחטוף שבעה או שמונה שערים לא מעיד תמיד על מנטליות דפוקה או על חוסר הכנה ואפילו לא על הגנה חלשה, קורה שקבוצה חוטפת בראש בהתחלה וכל העסק מתפרק וחוטפים 7 שערים… קורה וצריך לחיות עם זה, לפחות כל עוד זה לא קורה שנית ושלשיית…
ראוי לזכור שפולין זו לא ברזיל אבל זו נבחרת טובה ובטח עם יתרון בתנאים בהם התקיים המשחק.

לתומר בפרט,
אני לא יודע לגבי חזן או אוחנה אבל איוניר (שאצלו הקטע הזה בעבודה קצת קל יותר) וטל בנין הולכים להמון משחקים של הגילאים שלהם ורואים כל זאטוט בכל חור בארץ שנראה להם שיש איזשהו סיכוי שיהיה מספיק טוב לנבחרת.

זה שאין אקדמיה בארץ מטעם ההתאחדות וזה שאין מאמן על לכל הנבחרות יותר פוגע לדעתי מאשר מינוי של מאמן נבחרת זה או אחר.
כנראה שמאמנים מנוסים שעובדים עם נוער שנים עדיפים על שחקני עבר שהם מאמנים טריים, אבל גם לשחקני עבר גדולים עם כל ההילה יש את היתרונות שלהם שאסור לזלזל בהם, וכל מה שאני אומר צריך לתת לעניין זמן ולא ישר לכסות את הפנים בכפות הידיים ולבכות על רוע הגזרה של מר אבי לוזון….

הייתי מבקש באמת להוציא את מוטי איווניר מהרשימה. בניגוד לשאר המאמנים המדוברים של הנבחרות הצעירות מדובר במאמן יסודי עם קילומטראז' אימון ברמות שונות של הכדורגל הישראלי שהמינוי שלו בנבחרת הצעירה (כמו שמוכיחות התוצאות) ראוי.

לגבי טל בנין- דווקא הייתי חושב שיש לו האופי המתאים לאמן צעירים (ולהיות מאמן טוב באופן כללי) אבל כנראה שאין קיצורי דרך.

יאיר,
הסיבות שאתה נותן יכולות היו להיות לגיטמיות אם היה מדובר בהפסדים חד-פעמיים, אבל ההדרדרות של הנבחרות הצעירות מרגע שבוצעה "המהפכה" של לוזון היא לא משהו חד פעמי אלא מגמה שהגיעה לשיאה באותם הפסדים.
לכן גם לא אהבתי את התגובה של אלי אוחנה אחרי ההפסד שהייתה דומה לתגובה שלך. נכון, הפסדים חד פעמיים יכולים לקרות, אבל הפסדים מצטברים ויכולת גרועה מעידים משהו לא טוב על הדרך. רק לסבר את האוזן- זה לא רק ההפסד לאזרבייג'אן, נבחרת הנוער סיימה טורניר בייתי נגד נבחרות שאמורות להיות ברמה שלה או אפילו מעט חלשות יותר עם מאזן של אפס נקודות ושער זכות אחד בלבד.

הענין שלי הוא לא בהפסדים אלא בגישה. כמו שאיציק כתב, לא ראוי למנות מאמנים בגלל שהם סלבס על חשבון אנשים שעובדים בתחום שנים רבות. לא היתה שום סיבה לגיטימית להפסיק את עבודתו של זלצר. הנבחרות השונות הצליחו, נעשתה עבודה יסודית, זה היה מפעל חייו אבל בכל זאת החליטו מאיזושהי סיבה "לרענן". במקום להגדיל את סמכויותיו של איש שהצליח לעבוד כמו שצריך בבור הכדורגל הישראלי ולקבוע שהוא יהיה זה שימנה את מאמני הנוער השונים שיעבוד תחתיו, בא לוזון והחליט שהוא חכם יותר מכולם.
לגבי איוניר,אני מסכים, הוא איש מקצוע רציני שהתחיל מלמטה ועבד לא מעט. עובדה שהנבחרת שלו די מצליחה. טל בנין? אף אחד מאיתנו לא באמת יודע. עושה רושם זה לא קריטריון שבוחנים כשממנים אדם לתפקיד.

רק לסגור את הפינה הקטנה לגבי טל בנין,
זה לא שאני מקבל מדמותו התקשורתית שהוא משקיע והולך לראות שחקנים, אלא אני יודע שהוא הולך להמון משחקים בהרבה חורים בארץ כדי לאתר שחקנים מוכשרים.

סגור לתגובות.