תרבות כדורגל (פוסט למיטיבי לכת)

מחזור הסיום בליגות הנמוכות באנגליה מספק תמיד סיפורים מרתקים והוא גם הזדמנות להתפעל שוב מתרבות הכדורגל הנפלאה המושרשת בממלכה. כל הקבוצות, גם אלה שמזמן אין להן על מה לשחק, נלחמות עד השריקה האחרונה. בלי קניות, בלי מכירות ובלי מודיעין אזרחי…

באנגליה ישנן ארבע ליגות מקצועניות: הבכירה היא כמובן הפרמייר-ליג, מתחתיה נמצאות הליגה השנייה- הצ'מפיונשיפ, הליגה השלישית (League 1) והליגה הרביעית (League 2). בכל אחת מהליגות האלו משחקות 24 קבוצות בעונה ארוכה ומתישה של 46 מחזורים. שתי הראשונות מכל ליגה מעפילות אוטומטית לליגה הבכירה יותר (חוץ מהליגה הרביעית ממנה מעפילות שלוש) כשהקבוצות מהמקומות 3-6 מתמודדות בפליי-אוף על הכרטיס הנותר. שלוש האחרונות בליגה השנייה וארבע האחרונות בליגה השלישית יורדות לליגה הנמוכה יותר. שתי האחרונות בליגה הרביעית נושרות ל- Conference Premier– "ליגת-העל" של החובבים (כמו ליגת-העל שלנו).

צ'מפיונשיפ:

את הסיפור העצוב של סאות'המפטון סיפרנו כאן כבר בשבוע שעבר. המחזור האחרון גבה קורבן נוסף עם עבר פרמייר-ליג מכובד- נוריץ'. הקנריות יצאו במחזור הסיום למשחק חוץ נגד צ'רלטון, סיפור עצוב נוסף של קבוצת פרמייר-ליג לשעבר שירדה כבר לפני מס' מחזורים, והיו זקוקים לניצחון יחד עם הפסד של ברנסלי בפלימות'. האחרונה עוד עלתה ליתרון מוקדם שהפיך המון תקוות בקרב אוהדי הקנריות. אלא שמייד אח"כ עלתה צ'לרטון ליתרון גם היא, בדרך לניצחון גדול 4:2 (להזכירכם, קבוצה מפורקת שירדה כבר לפי כמה שבועות). ברנסלי עוד הצליחה בעור שינה לעשות מהפך ולנצח בפלימות' (2:1), אבל נוריץ' ירדה בכל מקרה.

בצמרת המאבק היה מרתק עוד יותר. אחרי שוולבס של מיק מקארת'י הנפלא (והזכור לטובה מהשורטס והסניקרס על הקווים במונדיאל 2002) הבטיחה את הכרטיס האוטומטי הראשון לפרמייר-ליג, נאבקו שלוש קבוצות אחרות על הכרטיס השני: בירמינגהאם ורדינג, שנשרו בעונה שעברה מפרמייר-ליג וסומנו כמועמדות בטוחות לעלייה מחודשת בתחילת העונה, ושפילד יונייטד, שנשרה לפני שנתיים אחרי סגאת טבז הבלתי נגמרת, ואחרי שנה ראשונה חלשה, סיום מרשים של העונה הנוכחית העמיד אותה בעמדה טובה לעלייה מחודשת השנה.

מקארת'י. עם שורטס וג'ינס על הקווים גם באנגליה

רדינג אירחה את בירמינגהאם לקרב ישיר. בירמינגהאם שאכלסה ערב המחזור את המקום השני המיוחל היתה תלוייה בעצם רק בעצמה. ניצחון והיא עולה. רדינג, לעומת זאת, היתה ערב המחזור רק במקום הרביעי ולכן הייתה: א. חייבת לנצח ו- ב. צריכה ששפילד יונייטד לא תנצח בקריסטל-פאלאס (שם עדיין לא התאושש מביקורו הקצר אך עתיר הרושם של אחד.. איציק זהר). הסיפור בין שפילד יונייטד לבין קריסטל פאלאס היה פיקנטי במיוחד משום שאת פאלאס מאמן כיום ניל וורנוק, אחד הדמויות הצבעוניות בכדורגל האנגלי (סוג של שייע פיינגבוים מקומי, כפי שאפשר להיווכח כאן).וורנוק זה הוא מאמנה לשעבר של שפילד יונייטד וזה שהיתה לו "הזכות" להוריד אותה מהפרמייר-ליג לפני כשנתיים. בניגוד למקרים אחרים היחסים בין וורנוק לבין מעסיקתו לשעבר נשארו חמים והוא עדיין מזוהה עם המועדון. בשבוע שלפני המשחק וורנוק היה מושא ההתעניינות של התקשורת ש"גיששה" האם יעשה טובה ללהבים ויעלה עם הרכב חלש או משהו בסגנון. גם האוהדים של של שפילד בנו עליו ועודדו אותו כל המשחק, אבל הפלאס נלחמו כמו אריות וסחטו תיקו אפס ששלח את שפילד להתנחם בפליי-אוף.

המשמעות של התוצאה בסלהרסט-פארק היתה שהמנצחת בין בירמינגהאם לרדינג תעפיל ליגה. מדובר היה בקרב בין שני קבוצות שמייצגות ערים אפרוריות ומדכאות שהפכו במהפכת המהגרים של המאה ה-21 לסוג של מחנות פליטים. בעוד בירמינגהאם היא קבוצה עם עבר מכובד יחסית בכדורגל האנגלי, בין השאר בליגה הראשונה, רדינג היא קבוצת ליגת נמוכות שהמילונר ג'ון מדג'סקי לקח אותה כפרוייקט לפני מס' שנים והעלה אותה עד לפרמייר-ליג, הרבה בעזרתו של המאמן המוערך סטיב קופל (שמשום מה נראה תמיד כאילו הוא קיבל עונש לבוא לאמן כדורגל). אגב, מדג'סקי זה, שגם בנה אצטדיון חדש וקרא אותו על שם.. עצמו! כבר מתלונן שכבד עליו להחזיק אותה. רוב הניטרלים העדיפו את רדינג, גם בגלל ההערכה העצומה שמקבל כאן סטיב קופל, וגם בגלל שהיא לפחות מנסה לשחק כדורגל בניגוד לדבר המגעיל הזה סטייל פ.צ. יפו שמשחקת בירמנגהאם. אלא שהכדורגל המגעיל (שוב) ניצח. ובירמנגהאם עם 2:1, כולל שער ניצחון של קבלן העליות קווין פיליפס (עופר דגמי של אנגליה), חזרה לפרמייר-ליג.

גם המאבק על המקומות בפליי-אוף נשאר פתוח עד המחזור האחרון. בנוסף לשני המאוכזבות ממאבקי העלייה האוטומטית, שלוש קבוצות נאבקו על שני המקומות הנותרים: קארדיף (פינאלסטית הגביע מהעונה שעברה), ברנלי (להבדיל מברנסלי עם הסמ"ך מהתחתית..) ופרסטון נורת'-אנד. פרסטון זו די קרובה ללבי משום שהיא סוג של קבוצת אם/בת של ליברפול- ביל שאנקלי, המנג'ר הסקוטי האגדי של ליברפול בשנות ה- 60' וה- 70', היה אחד משחקניה הגדולים של פרסטון ושיחק בה תקופה ארוכה מאוד של 16 שנים. באצטדיונה של פרסטון, "דיפדייל", ישנו אף יציע שלם על שמו כאשר הכסאות יוצרים תמונת פורטרט של פניו. ובנוסף, ניר מלור שלנו (הזכור לטוב מהשער הזה נגד ארסנל, והזה נגד אולימפיאקוס, מה שהופך אותו כנראה לשחקן עם הכי הרבה שערים בלתי שנכחים פר הופעות בהיסטוריה של ליברפול) משחק שם ועושה חיל.

יציע שאנקלי בדיפדייל של פרסטון

בעוד ברנלי טיילה בקלות ל- 4:0 נגד בריסטול סיטי, קארדיף ופרסטון שלנו נאבקו ממש עד השריקה האחרונה. פרסטון אירחה את ק.פ.ר (שנרכשה בקיץ שעבר ע"י טייקון הפורמולה 1, ברני אקלסטון, ולמרות הצפיות שעורר המהלך הזה העבירה עונה מאכזבת למדי) וקארדיף התארחה בהילסברו הזכור לרע אצל שפילד וונסדיי. עד הדקה ה- 70' נשמרו תוצאות מאוזנות בשני המגרשים (1:1 ו- 0:0 בהתאמה) שמשמעותן היתה שהכרטיס האחרון הולך לקארדיף. אלא שאז נכבשו שני שערים בכל אחד מהמגרשים שהפכו את התמונה: פרסטון עלתה ל- 2:1 בדיפדייל, ובהילסברו שפילד וונסדיי (שוב, קבוצה שאין לה כלום על מה לשחק) עלתה ל- 1:0. התוצאות האלה נשמרו עד לסיום ופרסטון עוברת את קארדיף בזכות שער אחד יותר שכבשה (בעונה של 46 משחקים!) בדרך לפליי-אוף שם תפגוש את שפילד יונייטד המאוכזבת (בחצי השני תפגוש מאוכזבת אחרת, רדינג, את ברנלי).

League 1

בליגה השלישית הוכרעו מרבית העניינים בצמרת כבר בשבוע שעבר. לסטר, שהדגימה איך מתמודדים נכון עם ירידה לליגה נמוכה, חזרה אחרי עונה אחת לליגה השנייה. הירידה של לסטר שנה שעברה היתה מפתיעה והיוותה מכה לא מתוכננת לבעלים שלה, המיליונר הסרבי מילאן מנדריץ', שהחל לבנות שם את הפרוייקט החדש שלו אחרי שמכר את פורטסמות' לבן של ארקשה. אלא שמנדריץ' לא איבד את העשתונות, החתים את נייג'ל פירסון המצויין (שחתום על מבצע ההצלה המרשים של הסיינטס בעונה שעברה) וחזר אחרי עונה לליגה השנייה בקלות וסטייל מרשימים. ההימור שלי הוא שהתנופה הזו עוד תוביל אותם קרוב לכרטיסי העלייה לפרמייר-ליג בעונה הבאה. עליות עוקבות הם לא דבר נדיר בליגות הנמוכות באנגליה כפי שמוכיח הסיפור של העולה השנייה, פיטרבורו, שרק העונה עלתה מהליגה הרביעית וכבר הבטיחה את מקומה לעונה הבאה בצ'מפיונשיפ עם עלייה שנייה ברציפות.

בפליי-אוף של הליגה השלישית נוכל למצוא העונה שני קבוצות עם עבר מפואר, אוהדים בעייתיים ועתיד לוט בערפל (לא, לא בית"ר..)- מילוול, וכמובן- לידס, שתנסה שוב, לאחר הכשלון בעונה שעברה, להתחיל את המסע בחזרה לצמרת עם עלייה לליגה השנייה. השניים ייפגשו אחת מול השנייה בפליי-אוף במה שצפוי לספק בעיקר תעסוקה למשטרות יורקשייר ומזרח-לונדון. את המקום השלישי בפליי-אוף תפסה MK דונס– פרוייקט מעניין שבו הוקמה על חורבותיה של ווימבלדון עליה השלום קבוצה חדשה באחת הערים הגדולות היחידות באנגליה ללא מועדון כדורגל בליגות המקצועניות- מילטון-קינס. אמנם בינתיים היא לא ממריאה מבחינת קהל (אין מה לעשות צריך מסורת) אבל על המגרש היא הצלחה פנומנלית כשתוך שלוש שנים היא העפילה מליגת החובבים אל פליי-אוף העלייה לצ'מפיונשיפ. ההצלחה השנה נזקפת בעיקר לזכותו של רוברטו די-מתיאו שעושה שם חיל במשרת האימון הבכירה הראשונה שלו.

מה שנותר, אם כן, להיאבק עליו במחזור האחרון היה הכרטיס הרביעי והאחרון לפליי-אוף- שניים אוחזין, סקונט'ורפ ו- טרנמיר רוברס. טרנמיר זו היא הבית"ר-שמשון של מרסיסייד. הקבוצה הקטנה של האזור שליברפול חולקת לה כבוד ובאופן מסורתי פותחת את העונה במשחק ידידות במגרשה. למרבה הדרמה השניים נפגשו חזיתית במגרשה של סקונט'ורפ למאבק ישיר על הכרטיס. המארחים היו אלה שהוליכו בשני נקודות ערב המחזור ולכן הספיק להם תיקו. אלא שדווקא בית"ר שמשון שלנו עלתה ליתרון בדקה ה- 39' ולפתע ההאפשרות שתהיה קבוצה שנייה ממרסיסייד בליגות הבכירות נראתה ריאלית. אלא ששער שיוויון אכזרי (מבחינת הסקאוסרים) בדקה – 87' שלח את סקונט'ורפ לפליי-אוף נגד MK דונס ואת הרוברס בחזרה לאסוף חתימות מסטיבי ג'י.

בתחתית ירדו כבר ממזמן צ'לטנהאם (שמפורסמת בעיקר בזכות מרוצי הסוסים אז הם לא צריכים קבוצת כדורגל) והרפורד. משני המקומות האחרים שמובילים לליגה הרביעית ניסו להימנע: קרלייל (המטולה של אנגליה מבחינת גאוגרפית ולכן כולם בליגה החזיקו לה אצבעות שתרד וכך יחסכו את הנסיעה הארוכה), נורת'המפטון (אין קשר לסאות'המפטון, זה אפילו לא באותו אזור), הקבוצה עם השם הכי יפה בכל ארבעת הליגות המקצוענייות- קרו אלקסנדרה, ו- הארטליפול. הארטליפול זו היא סיפור מעניין. מדובר בקבוצה אלמונית מעיירה שכוחת אל שכולם באנגליה מכירים, למה? כי זו הקבוצה שאותה אוהד ג'ף סטרלינג, המגיש המיתולוגי של "סוקר-סאטורדיי" בסקיי-ספורטס- השירים ושערים של אנגליה. כל שבת אפשר לדעת כמה יצאה הארטליפול לפי הפרצוף של סטרלינג החביב שהפך את כולנו לאוהדי הקבוצה.

בשבת האחרונה סטרלינג היה חיוור לכל אורך השידור והתקשה לתמרן בין כל המגרשים כפי שהוא עושה בד"כ בכישרון וחן רב. הארטליפול נקלעה לפיגור של 2:0 בבית מול בריסטול רוברס כבר אחרי חמש דקות וסטרלינג היה נראה רע. בנוסף גם התוצאות ממהמרשים האחרים לא נראו טוב- קרלייל עלתה ליתרון במילוול, קרו אלקסנדה ונורת'המפטון החזיקו בינתיים מעמד במשחקי החוץ הקשים בלסטר ולידס (בהתאמה). לאט לאט התחיל לחזור הצבע לפנים של סטרלינג ידידנו. ראשית הארטליפול צימקה ל- 2:1 ואז גם קרו ונורת'המפטון נקלעו לפיגורים במשחקים שלהן. אלא שהארטליפול חזרו לקרוס במחצית השנייה, חטפו שניים נוספים ופיגרו כבר 4:1. גם קרו, שהייתה חייבת ניצחון, קרסה מול לסטר לקראת הסיום (3:0) ובשלב הזה זה הפך למאבק ישיר בין נורת'המפטון להארטליפול על ההישרדות.

כשההפסד של הארטליפול הפך למעשה לעובדה מוגמרת כל העיניים הופנו לאלנד-רואד, שם לידס היתה ביתרון 1:0 כשהתקבל איתות על שער. סטרלינג דמם והשידור עבר לשדר באלנד-רואד שדיווח על.. "שער לנורת'המפטון!" אלא שמהר מאוד הוא תיקן את עצמו והודיע שהשער היה ללידס שעולה ל- 2:0. סטרלינג לא קיבל את "הבדיחה" הזו בטוב, ירד על השדר והתנצל בפני הצופים. לקראת הסיום הוסיפה לידס עוד אחד, סתמה את הגולל על הסיכויים לדרבי האמפטוני שנה הבאה בליגה השלישית וחתמה עונה קשה להמפטוניות באשר הן. לסטרלינג שלום. תודה ששאלתם

League 2

הליגה הרביעית היא הליגה המקצוענית התחתונה באנגליה (וגם האחרונה בסקירה שלנו- מחזיקים מעמד?). בצמרת, ברנטפורד הבטיחה את עלייתה כבר לפני מס' מחזורים, ועל שני הכרטסים הנותרים נאבקו שלושה: בארי, וויקאמב (ששיקחה בעונת 2000/01 בחצי הגמר הגביע נגד ליברפול) ואקסטר-שהתפרסמה בעבר בעיקר בזכות אורי גלר, אחד מאוהדיו המפורסמים של המועדון שגם כיהן כיו"ר הראש שלו בתחילת העשור. הסיפור הכי מפורסם על אורי גלר ואקסטר קשור במשחק שנערך בשנת 97' אז ניסה לגלר לעזור לקבוצה לנצח משחק מכריע לקראת סוף העונה בעזרת קריסטלים שהניח מאחורי שערה. אקסטר הפסידה 5:1. מאז ימי גלר עברה אקסטר מס' רב של תהפוכות וכיום היא מנוהלת, בהצלחה לא מבוטלת, ע"י האוהדים עצמם. בשבת היא הייתה חייבת ניצחון ברות'רהאם בשביל להבטיח עלייה שנייה תוך שלוש שנים. 1:0 קטן ומתוק שלח את אורי גלר לעשות קסמים על הסיינטס בעונה הבאה.

אוהדי אקסטר מרוצים מההעפלה לליגה השלישית

המאבק על הכרטיס השלישי והאחרון היה הדרמטי מכולם: ערב המחזור היה לוויקאמב יתרון שלוש נקודות עפ"נ בארי. מה שאמר שהאחרונה היתה צריכה להתפלל להפסד של וויקאמב (בבית נגד נוטס קאונטי) וכמובן, לנצח את המשחק שלה (אקרינגטון בחוץ). תחילה היה נראה כי תפילותיהם של אוהדי בארי נענות כאשר נוטס קאונטי עלתה ליתרון בוויקאמב בדקה ה- 30'. אלא שבארי לא הצליחה בינתיים למלא את חלקה ולכבוש נגד אקרינגטון. כשוויקאמב השיוותה ל1:1 בפתיחת המחצית השנייה זה כבר היה נראה גמור. אלא שהדרמה הגדולה עוד היתה לפנינו..

אוהדי בארי לא האמינו כשהגיעו החדשות מוויקאמב על כך שנוטס עלתה ל- 2:1 בדקה ה- 90'. כעת, כך סברו, שער אחד שלהם יעלה אותם ליגה. ואכן, חמש דקות לתוך תוספת הזמן נפסק פנדל לטובת בארי.. החלוץ ג'יבונס ניגש לבעוט.. וכבש! אוהדי בארי, שהיו משוכנעים שהשער הזה מבטיח להם את העלייה, פרצו למגרש והחלו לחגוג. אלא שהם לא ידעו דבר אחד.. למעשה וויקאמב היא זו שעלתה בזכות שער אחד יותר שכבשה! מסתבר שהם פשוט לא חישבו נכון את הפרשי השערים…

את המקומות בפליי-אוף תפסו ג'ילינגהאם ו- רוצ'דייל כשעל המקום האחרון נאבקו שרוסברי ו- דגנהאם-אנד-רדברדידג' (זו קבוצה אחת), עוד נציגה מזרח לונדונית (האיזור הגיאוגרפי עם ריכוז הקבוצות הרב ביותר אחרי דרום ת"א), ראש בראש. שרוסברי ניצחה 2:1 ותפגוש בפליי-אוף את בארי (בהנחה שזו כבר הבינה שהיא צריכה לשחק שם).

בתחתית הסיפור העצוב היה העונה זה של לוטון. הקבוצה עם עבר בליגה הראשונה התרסקה במהלך העונה שעברה, עברה מפירוק לפירוק כשסכנה אמיתית מרחפת על המשך קיומה. את העונה הנוכחית היא החלה עם עונשים מצטברים (על עבירות חוזיות ועל הפירוק) של מינוס 25 (!!) נקודות (מי אומר שרק את בית"ר דופקים בביה"ד?). ולמרות נסיון הינצלות הירואי למדי היא נכנעה לבסוף לפני מס' שבעות וירדה לליגת החובבים. אגב, ללא הורדת הנקודות היתה מסיימת את העונה במקום ה- 15 (מקום טוב באמצא הטבלה בליגה הרביעית). מי ש"זכתה" להצטרף אליה בעונה הבאה היא צ'סטר שהייתה חייבת ניצחון בבית על דארלינגטון במחזור האחרון, תוך שהיא מקווה במקביל גם להפסד של גרימסבי שאירחה בבית את מקאלספילד. אלא שצ'סטר הפסידה 2:1 וגרימסבי (שסיימה בתיקו אפס את המשחק שלה) ניצלה.

זהו.. בין אלו שהחזיקו מעמד עד לכאן יוגרל כרטיס מנוי עונתי למשחקי הבית של קרו-אלקסנדרה בעונה הבאה… ד"ש לאבי מלר!