קטגוריות
כל הרשימות עשרים ושניים משוגעים

הטיטאניק ממשיכה לשקוע (סאות'המפטון יורדת לליגה השלישית)

האירוע ההיסטורי הכי מתקשר לעיר סאות'המפטון הוא יציאתה של ספינה מהנמל המקומי. טוב, זו לא הייתה סתם ספינה אלא כנראה הספינה המפורסמת ביותר בהיסטוריה, אבל עדיין זה אומר משהו על העיר.. האנדרטה לזכר אסון הטיטאניק, האנייה שיצאה מנמל סאות'המפטון ב- 10 לאפריל 1912 ומעולם לא הגיעה ליעדה- ניו-יורק, שמוצבת במרכז העיר היא בערך המוניומנט היחידי שתרצו להצטלם לידו אם תקלעו לעיר הנמל הדרומית שלנו.

האנדרטה לזכר הטיטאניק במרכז העיר

אבל בתור מקום להניח בו את הראש לאורח נוטה ללון סאות'המטון היא מלון דרכים נקי, מסודר ומסביר פנים. איכשהו היא שרדה את המהפכה התעשייתית של המאה שעברה, ואת מהפכת המהגרים של המאה הנוכחית, מבלי שאלו ישאירו בה צלקות גדולות מדי. בכלל, סאות'המפטון היא לא עיר שמשאירה עליך רושם עז, אתה יכול לעבור דרכה ואפילו לגור בה מס' שנים מבלי להבחין שהיא בכלל קיימת. בדיוק ההיפך מהבית האמיתי שלי, שם בין הרי יהודה..

אבל אם יש משהו שסאות'המפטון תמיד ראתה בו מקור לגאווה זו הקבוצה המקומית- הסיינטס. הרבה כוכבים גדולים צמחו כאן במהלך השנים (אלן שירר, ווין ברידג', ת'יאו וולקוט) כשמעל כולם מאת'יו לה-טיסייה האגדי, השחקן הכי לא אנגלי שצמח באנגליה (וזו מחמאה). לה-טיסייה זה הוא מסוג האגדות שכבר אין כיום בכדורגל המודרני- הוא בילה את כל הקריירה בדל המעופש למרות שיכל לחתום בכל קבוצה גדולה שחפץ, הוא עדיין מתגורר בעיר ונשאר אוהד שרוף של המועדון גם שנים אחרי שפרש. אם תקלעו במקרה לסביבה תוכלו עדיין למצוא אותו בפאב המקומי מספר בהתרגשות רבה ובחן האופייני לו על הימים הגדולים ההם..

הפרישה של מאת'יו לה-טיסייה במאי 2002 מסמלת כנראה את תחילת שקיעתה השנייה של הטיטאניק. אז נכון שהסיינטס לא היתה ספינת פאר כמו זו המקורית, אבל במושגים מקומייים היא בהחלט היתה אימפריה והקבוצה הבולטת בדרום אנגליה (אזור מוזנח יחסית מבחינה כדורגלנית). אלא שכל זה הגיע לקצו בתחילת העשור, ומאז שקיעה אטית וכואבת למצולות. בדיוק כמו הטיטאניק כבר אמרנו?

מאז המעבר לאצטדיון החדש בסט. מריז, בקיץ 2001, הייתה למועדון מעט מאוד עדנה. למרות ההעפלה לגמר הגביע ב- 2003 (הפסד 1:0 לארסנל) השנים הראשונות בסט. מריז בלטו בעיקר בזכות רכבת אינסופית של מאמנים וסדרת החלטות הזויות של היו"ר השנוא, רופרט לאו, שהגיעה לשיאה עם מינויו של מאמן נבחרת אנגליה לשעבר ברגבי (!) ל"דיירקטור-אוף-פוטבול" (!!) במועדון. מהסמטוחה הזו, כצפוי, יצא רק דבר אחד- ירידה לליגה השנייה לראשונה מזה 27 שנה.

ירידה לליגה השנייה למועדון מהפרמיירליג היא לא פיקניק ומלווה פעמים רבות בקשיי הסתגלות שגוררים ירידה נוספת לתהומות הנשייה של הליגה שלישית (ע"ע לידס וצ'רלטון העונה). ואכן השנה הראשונה בצ'מפיונשיפ (2005/06) כמעט ועלתה לסיינטס בירידה נוספת, רק סיום מוצלח של העונה הספיק להם בכדי להישאר בליגה.

זה הספיק לאוהדים שביקשו את ראשו של לואו. אכן מאבק אוהדים-בעלים סטייל "סאסיונה" נכנע לבסוף לואו והתפטר ובמקומו מונתה הנהלה חדשה ששמה לה למטרה למכור את המועדון למשקיע שיוכל להחזיר אותו לימיו הגדולים. בינתיים סיפקה ההנהלה החדשה יציבות למועדון, הזרימה כספים והחתימה את המאמן הסקוטי המוערך ג'ורג' ברלי.

הצעדים האלה עשו בתחילה את שלהם ועונת 2006/07 אכן אותתה שהמועדון בכיוון הנכון- הסיינטס פתחו את העונה מצויין ונראו בדרך חזרה לפרמייר-ליג. אלא שחצי שני של העונה קטסטרופלי דרדר את הסיינטס בטבלה ורק נצחון ביתי דחוק במחזור האחרון הסיפק בכדי לתפוס את המקום האחרון בפליי-אוף, שם הפסידו הסיינטס בפנדלים לדרבי אחרי דרמה גדולה.

משחק הפליי-אוף נגד דרבי בעונת 2006/07

הכישלון להעפיל ליגה, וחמור מזה, הכישלון למצוא את הרוכש המיוחל סימנו את סופה של התקווה. בעונה שאחרי (2007/08) החלו הצרות להערם בצרורות- גארת' בייל, התקווה הגדולה התורנית תוצרת מחלקת הנוער נמכר לטוטנהאם בקיץ, ברלי נטש באמצע העונה לטובת משרת המאמן בנבחרת סקוטלנד והסיינטס הידרדרו אל מתחת לקו האדום והצליחו להינצל בעור שינהם רק במחזור האחרון של העונה. ואם כל זה לא הספיק, אז רופרט לואו, שנוא נפשם של האוהדים, ביצע קמבאק מרשים לקומת ההנהלה והשתלט מחדש על המועדון.

לואו, כצפוי, לא אכזב והצעד הראשון שלו היה למכור את מרבית השחקנים הבכירים בסגל ולמנות את ההולנדי האלמוני יאן פורטבילט (שאימן לפני כן בקטאר) למנג'ר- הסיינטס נראו כעת על הדרך הבטוחה לליגה השלישית.

פתיחת העונה הנוכחית דווקא נתנה סיבות לאופטימיות מסויימת. תחת הדרכתו של המאמן ההולנדי הסיינטס הציגו כדורגל התקפי וקונטיננטלי משהו שהבליט לטובה כמה שחקנים צעירים שצדו את העין, בראשם אנדרו סרמן ואדם לאלנה (תזכרו את השמות). אלא שמהר מאוד התברר שהליגה השנייה באנגליה היא לא מקום לשחק בו טוטאל פוטבול והסיינטס, למרות שהפגינו כדורגל עדיף מיריבותיהם ברב המשחקים, ספגו הרבה יותר מדי שערים טפשיים בקלות וההפסדים נערמו.

בינואר, כשסכנת הירידה מוחשית מאי פעם, התפטר המאמן ההולנדי ובמקומו מונה עוזרו, יאן ווטה, הולנדי גם הוא ואלמוני אף יותר. גם ווטה לא הצליח להציל את הספינה השוקעת, הסיינטס המשיכו להפסיד והפכו למועמדים כמעט וודאיים לירידה.

ההתפתחות האחרונה התרחשה בתחילת החודש הנוכחי- עסקיו של לואו נפגעו קשה מהמשבר הכלכלי (לא מפתיע אם הוא ניהל אותם כמו שהוא ניהל את המועדון), החברה בראשותו ששלטה במועדון הוכרזה כפושטת רגל ולקבוצה מונו מפרקים.

עפ"י חוקי הליגה מועדון שנכנס לפירוק מוענש אוטומטית בהפחתה של עשר נקודות, מה שהיה חורץ סופית את גורלה של הסיינטס לירידה. הסיינטס עוד ניסו ברגע האחרון למנוע את רוע הגזירה, לעשות "תרגיל ישראלי" (כנראה בעצתו של אייל ברקוביץ'..) ולטעון שאין קשר בעצם קשר ישיר בין החברה של לואו שפשטה רגל לבין המועדון, אבל הנהלת הליגה לא קנתה את הלוקש וביום חמישי שעבר הוכרז סופית שלסיינטס ירדו עשר נקודות. בכך למעשה נקבעה סופית ירידתה של סאות'המפטון למרות שעדיין נותר לה סיכוי תיאורטי להינצל בשני המחזורים שנותרו אלמלא העונש.

אלא שהצרות של הסיינטס לא הסתיימו פה. הליגה, חכמה שכמותה, קבעה שהנקודות יירדו ממאזן הסיינטס העונה רק במקרה ותסיים מעל לשלושת המקומות שמוליכים לליגה השלישית. אם הסיינטס יסיימו באחד משלושת המקומות האחרונים הנקודות ירדו ממאזנם בעונה הבאה והקבוצה תתחיל את העונה בליגה השלישית במינוס עשר נקודות.

כך יצא שהמשחק בשבת האחרונה נגד ברנלי לא היה "עוד" משחק על שש נקודות, כי אם על עשר.. אלא שהסיינטס, כמובן, כשלו שוב.. המשחק הסתיים בתיקו שתיים וסאות'המפטון "הבטיחה" את ירידתה לליגה השלישית גם ללא קשר לעונש הפחתת הנקודות. המשמעות, כאמור, היא שאת העונה הבאה הסיינטס לא רק שיפתחו בליגה נמוכה יותר אלא גם במינוס עשר נקודות. בקיצור, גם אכלנו את הפירות הבאושים וגם גורשנו מהעיר.

כעת העתיד של הסיינטס לוט בערפל. המפרקים אמנם מדווחים על התעניינות "רצינית" מצד מספר קבוצות רוכשים פוטנציליות. אבל נסיון העבר ובמיוחד האקלים הכלכלי הנוכחי משאירים הרבה מקום לפסימיות ביחס לסיכויים שמישהו יבוא ויקנה קבוצה שנמצאת כעת בליגה שלישית. למרות שיש לה לא מעט פוטנציאל עם אצטדיון נפלא ובסיס אוהדים רחב ונאמן.

סוף דבר ומדובר בעוד סיפור על מועדון שהוא קרבן סמוי מן העין לרובנו של הקפיטלזים החזירי ששולט כיום בכדורגל. וזה עצוב, כי למאות אלפי אוהדים בחוף הדרומי אין למעשה קבוצת כדורגל תחרותית לאהוד כיום, אצטדיון נפלא שבעבר הלא רחוק אירח משחקים בינלאומיים יארח בשנה את סטוקפורט והארטליפול ועבדכם הנאמן שקיווה לראות כדורגל מהפרמייר-ליג עשר דקות מהבית ישא לתמיד את האשמה שהוא הוא הביא את המנחוס לעיר הקדושים…

9 תגובות על “הטיטאניק ממשיכה לשקוע (סאות'המפטון יורדת לליגה השלישית)”

איציק – עצוב היה לי לקרוא על שקיעתה של קבוצה שמאז ומתמיד סימפטתי בזכות שחקן אחד יחיד ומיוחד – מת'יו לה-טיסייה! איזו קלאסה. הוא תמיד הזכיר לי במשחק שלו את קאנטונה. מין שחקן מגושם, קצת גמלוני, שאתה לא מבין איך הוא מצליח לעשות את הקסמים שלו בכזו קלות. כל כך הערצתי אותו שהוא נשאר כל הקריירה בעירו, למרות שכמו שציינת הוא יכול היה לשחק בכל קבוצה שרצה. למיטב זכרוני הוא לא הפסיק לקבל הצעות מקבוצות גדולות כמעט עד הפרישה.

תודה איציק שהזכרת לי אותו :-)

איציק, סיפור עצוב, אך עדיין תענוג לשמוע אותו במילותך. הייתה לי הזכות לבקר ב- THE DELL בחורף 2001 מספר חודשים לפני המעבר לסט' מארי סטדיום – חוויה אמיתית.
שבי – אכן לה-טיסייה הוא מודל אמיתי. נדמה לי שהוא סירב למילאן, צ"לסי וטוטנהם. בנוסף, כיוון שהוא נולד באיי התעלה, הוא יכול היה להחליט באיזה נבחרת לשחק (אנגליה, סקוטלנד או ויילש) והבחירה שלו באנגליה רק הוסיפה לו נקודות בקרב אוהדי סאטוהמפטון.

יאיר, מה לך ולהארטליפול? אגב, באמת מדובר בקבוצה מאוד חביבה, יש כאן מגיש מאוד מפורסם בסקיי ספורטס (ג'ף סטרלינג) שהוא אוהד שרוף שלהם וכל מוצ"ש לפי ההבעה על הפרצוף שלו אפשר לדעת כמה הם יצאו..
בני, מתגעגעים זו מילה גדולה.. יש כאלה שעדיין זוכרים אותו ובד"כ זה לטובה.
שבי וגיל- אכן לא היה כלה-טיסייה!

האמת היא שלי ולהארטלפול אין שום דבר…

אתה מכיר ודאי את המשחק FOotball Maneger אז אני וחבר שלי היינו משחקים בו.. בגיל נורא צעיר…
החיבה שלנו הייתה להארטלפול יונייטד.
באותם שנים לא היה לי yes או hot אבל כן היה לי מין לווין כזה.. ובוא קלטנו משחקים וכל מיני סיכומים אנגליים למינהם…
אז הארטלפול הייתה בליג 2 אם אני זוכר נכון וכשהיה יוצא היינו רואים משחקים שלה…
חבר אחר שלי ובן דוד של אותו חבר שאהד איתי את הארלטפול אהד את קרדיף (אותם דופקי כבשים שהגיעו בשנה שעברה עד לגמר הגביע) ובגלל ששתי הקבוצות היו באותה ליגה נוצרה מין יריבות כזו..

עם הזמן קרדיף התקדמה, אני התחברתי להוט וכל קשר עם הקבוצה נותק…
שיוצא לי לראות אותם בלייבסקור או בתקצירי הסיבובים הראשונים של הגביע אני מקווה לראות אותה מנצחת…

איציק,
עושה רושם שאני יכטל להזדהות עם ההרגשה של אוהדי הסיינטס יותר מרבים אחרים, הפועל פ"ת you know…
במצב הזה, כשהבעלים מזייף בגדול והדרך למטה נראית פתאום קרובה, מתחילים לפנטז על איזה אביר בדמות אוהד רציני עשיר כקורח שיבוא ויגאל את הנערה היפה. בסרט על מלאבס אני לא רואה סוף כזה. בסאוט'המפטון יש מצב?

יאיר,
גם את ליברפול התחלתי לאהוד בערך באותה צורה (אז זה עוד לא היה עם לווין אלא עם עיתוני יום ראשון) ותראה לאן הגעתי..
בני,
יש שמועות כל הזמן אבל איך אומרים אצלנו במזה"ת- כלאם פאדי.. :)

סגור לתגובות.