לא קל להישאר "נורמאלי" בירושלים אבל מי שכן מצליח לעשות זאת זוכה, לעניות דעתי, בחוויה נדיה של חיים מלאי משמעות.
יום ירושלים הנחגג היום קיבל במרוצת שנים אפיון של יום חג הנחגג בעיקר על-ידי אוכלוסיות המזוהות עם הימין כמו חובשי הכיפות הסרוגות. אינני מתווכח על כך שזוהי המציאות, אם כי בתור ירושלמי, ללא קשר לדעותיי הפוליטיות המורכבות, זה מצער אותי. בדיוק כמו שמצער אותי שיום הזיכרון לרצח רה"מ יצחק רבין ז"ל נתפס בציבור כיום זיכרון של "השמאל" ולא כמו שהוא אמור להיות- יום זיכרון ממלכתי.
העובדה שיום ירושלים נתפס כ-"חג של הימין" קשורה לדעתי לא רק לכך שמדובר באופן רשמי כיום חג לציון איחודה של ירושלים- מה שמוציא לכאורה ממעגל החוגגים את אלה שרואים בירושלים עיר מחולקת דה-פקטו, או שהיו מעוניינים לראות אותה מחולקת במסגרת הסכם מדיני עתידי כזה או אחר- אלא גם לעובדה שירושלים, כסמל, ממחישה אולי יותר מכל את המחלוקת בין שתי התפיסות המרכזיות, האתוסים, הרווחים כיום בציבוריות הישראלית:
בצד האחד נמצאים האלה שלדידם ישראל הינה לא יותר מאשר פיסת שטח גיאוגרפית שהתמזל/איתרע מזלו של מאן דהוא להיוולד בה, וכל רצונו הוא לקיים בה חיי נוחות ורווחה. ובהתאם לכך גם תפקידה של המדינה הוא אחד- לספק את המסגרות הפורמאליות שמאפשרות זאת.
הקשר של אלו האוחזים בתפיסה הזו לארץ-ישראל לא נובע מתחושת שייכות היסטורית, לאומית או דתית, אלא רק מתוקף העובדה שהם נולדו ו/או גדלו במקום הזה. עבורם, אם ישראל אינה מספקת להם את האלטרנטיבה הטובה ביותר לסגנון החיים אותו הם מבקשים לחיות היא למעשה לא ממלאת את תפקידה ולכן, בהינתן האפשרות הפרקטית, אין להם בעיה להמיר אותה בישות מדינית אחרת – אם על-ידי עזיבה פיזית והגירה למקום אחר ואם על-ידי הפיכת הישות המדינית הקיימת כיום בתחום המוכר כארץ-ישראל לישות המנותקת מאותם שורשים שלכאורה מונעים ממנה להיות אותה האכסניה מסבירת פנים בה הם חפצים לשהות.
מן הצד השני ניצבים אלו שלשיטתם ארץ-ישראל היא לא "סתם מקום", אלא שונה ומיוחדת מכל מקום אחר בו יכלו לחיות בעולם. זאת, לא רק מתוקף העובדה שזה המקום הפיזי אותו הם מגדירים כבית, אלא מכיוון שזהו המקום שהם חשים כלפיו שהוא "ביתם" ברמה הרגשית.
התחושה הזו מקורה במשמעות ההיסטורית, הדתית והלאומית שיש לארץ-ישראל עבורם כיהודים. לכן, מבחינתם, ללא המשמעות הזו וללא שתישא הישות המדינית הקיימת כיום בארץ-ישראל- היא מדינת ישראל- אופי יהודי שורשי המחובר לאותה מסורת, אין לאותה ישות משמעות עבורם. לכן הם נאבקים בכל כוחם על הצביון והאופי של מדינת ישראל.
היכן נכנסת ירושלים לתמונה? ובכן, נדמה שירושלים היא בדיוק הנקודה בה שתי התפיסות האלה מתנגשות בעוצמה הגדולה ביותר. כי ירושלים היא אכן הרבה יותר מסתם מקום- כל פיסת אדמה וכל אבן בעיר הזו נושאים בחובם היסטוריה ארוכת שנים, פעמים רבות עקובה מדם, ומשמעות טעונה. משמעות, שעבור האוחזים באתוס הראשון, רק מכבידה ומונעת, הלכה למעשה, את היותה של ישראל מדינה "נורמאלית" – משום שירושלים מונעת הסדר מדיני, מערערת את יחסינו עם העולם ומחרחרת עלינו מלחמה. לדידם אין שום הבדל בין אבני הכותל לאבני בנין עזריאלי והשיקול היחיד האם לוותר על האחיזה באבנים אלו או אלו הוא שיקול תועלתני קר.
לעומת זאת, עבור האוחזים באתוס השני ירושלים היא המייצגת הטובה ביותר של מדינת ישראל אותה היו רוצים לראות. מדינה שבה לכל משעול, שביל ואבן-דרך יש משמעות ורקע. עבורם, אין ישראל בלי ירושלים כמו שאין גוף ללא נשמה. ירושלים היא הלב ולכן הזיקה שלהם ללב הזה, לירושלים, היא העמוקה והקנאית ביותר.
אלא שכמו תמיד יש גם כאלה שנמצאים באמצע – כאלה שאוהבים את ירושלים ומחוברים אליה בכל נפשם, אך מצד שני גם מעוניינים לחיות בעיר וארץ חופשיים, חיי רווחה ויצירה.
האם הדברים סותרים? לא בהכרח. הקיצוניים משני הצדדים רוצים שנחשוב כך, הם רוצים להציג את הדברים כמשחק סכום-אפס- צד אחד מגיע על חשבון הצד השני. אבל, בניגוד לתדמית שלה, ירושלים היא דווקא הוכחה טובה לכך שאפשר לשלב רוח עם חומר, משמעות עם חיי-מעש.
הירושלמים האמיתיים שאני מכיר אינם דווקא דתיים אדוקים או לאומנים קיצוניים, הם אנשים חמים, פשוטים וטובים. אנשים שורשיים שיודעים קשר למקום מהו, וקשר בין אדם לחברו מהו. אנשים שקמים בבוקר לעבודה חוזרים בערב למשפחה ובין לבין נהנים לשמוע שיעור טוב על יהדות, לשבת עם חברים על כוס בירה בפאב, או על מרק קובה בשוק.
הפשטות הזו, הצניעות והעובדה שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, במובן הכי יפה ונכון של העניין, מאפשרת להם להישאר שפויים בעיר הזו שמפילה חללים רבים בגוף ובנפש. עבורם ההיסטוריה הארוכה והמורשת המפוארת של העיר אינם משהו מגביל או מכביד, אלא משהו להתגאות בו ולשאוב ממנו משמעות לחיי היומיום.
עבורי יום ירושלים הוא חג לא רק כירושלמי אלא גם כמישהו ש-"מקום" מהווה עבורו לא רק פיסת אדמה אלא עולם שלם של זיכרונות, חלומות, תקוות וגעגועים. לא קל להישאר "נורמאלי" בירושלים אבל מי שכן מצליח לעשות זאת זוכה, לעניות דעתי, בחוויה נדיה של חיים מלאי משמעות. בתור כזה שמחפש משמעות בכל דבר שהוא עושה, מאז ומעולם חשתי בר מזל על כך שזכיתי להיוולד ולגדול בעיר הזו. בכל מקום שהייתי בעולם תמיד התגעגעתי אליה ושום מקום לא העניק לי את ההרגשה שהיא מעניקה לי.
אני מניח שזר לא יבין זאת (וגם לא בוסמן), אבל למי שכן, ירושלמי או שלא, אני מאחל מכל הלב- חג שמח!
*
ושאנן סטריט, אחד הירושלמים הכי 'ירושלמיים' שאני מכיר, כבר כתב את כל זה הרבה יותר יפה:
אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו מהשפלה
שמע שאני ירושלמי וחשב שאני משוגע
הייתי עשיר כמו ראפרים מעבר לים
לובש ערמה של זהב יהלומים בחינם
זה יוצא מאתנו מגיע אליכם
וחוזר חלילה הלוך ושוב
השראה אני מקבל מהרחוב מזוהר ארגוב
לא מגידי גוב או מתי כספי
מביא אותה דוגרי ישיר לפעמים אפילו דרסטי
תמיד אלסטי תמיד פנטסטי
קשור לפאבים לחמרות לשוק וכן
גם לבקבוק אינעאל אבוק יש חלק
לא אגיד עליו חמצן אבל אפשר לקרוא לו דלק
בלי לשקר ב"ק" או ב"כ" רק תביא לי שלוק מהר
כי הופעה היום, עדיף בירושלים אך בכל מקום
נשרוף את הבמה נוציא מהשגרה
עד שתהיה מבסוט עד שתהיי מרוצה
אומנות ירושלמית שירה וציור
ריקוד פיסול ודי.ג'יים סופרים מספרי סיפור
אומנות ירושלמית עוברת כל גבול
ויש מה זה יבול, יותר דומה למבול, למונסון
תל אביבים לכו לדוקטור אין שום חיסון
נגד קולות האמת שפורצים מהבירה
מציקים לכם, לופתים אתכם, תופסימ'כם ת'שידרה
ופתאום אופס, לא נוח במעיים
יו"ד רי"ש ו"ו שי"ן למ"ד יו"ד מ"ם – ירושלים
יבוס, יפה נוף, אלייה קפיטולינה, אל קודס, ג'רוזלם
איך שלא קוראים לה היא נותנת את הטון
מכתיבה את הקצב, טוב רע שמחה עצב
תוותרו עליה, מוותרים על עצמכם
עדיף להעלות אותה אל ראש שמחתכם
כן,כן, מה שאתם שומעים לראש שמחתכם
דתיים חילונים מוסלמים יהודים נוצרים וכל השאר
אני לא מפחד להגיד את האמת
את כל האמת ורק את האמת
שיעזור לי רק זה שבשמים יושב
יש קבוצה בירושלים שאותה אני אוהב
איתה אלך באש במים אתן לה את הלב
עוד מזמן מהגן מהימים של אורי מלמיליאן
הייתי הולך ברגל עד ימק"א ועוד
בשביל לראות את הקבוצה שלי עם כבוד
עם נחישות עם הקרבה, יו! איזה תרגיל
יאללה יא בית"ר עם כדורגל מברזיל
עם כל הכבוד לאריק איינשטיין, וכבוד אני רוכש לו
הקבוצה שלי ב.מ.וו והקבוצה שלו דה-שוו
ג'רוזלם, Here I am
ג'רוזלם, Je t'aime