גשם באלפסי

אתמול בערב, כשהיית בדרך לאסוף את אחותי שקפצה לביקור קצר בממלכה משדה התעופה, שמעתי במקרה ברדיו את החדשות על הודעתה הדרמטית של מרטינה הינגיס שבבדיקת סמים שנערכה לה נתגלו שרידי קוקאין ושלאור סבך האירעוים שנוצר היא פורשת מטניס.

אני מודה שהייתי הלום ועצוב במקשה אחת למשמע החדשות האלה.  

בד"כ אני נוהג לאהוד קבוצות ולא ספורטאים אישיים, ואם כבר ספורטאים אישיים אז רק כאלה שהיוו חלק מקבוצות שאני אוהד. אבל השיווצרית יפת תתואר היא מקרה יוצא דופן.

את מרטינה הינדגיס ראיתי לראשונה בווימבלדון של שנת 1996, מייד נשבתי בקסם יופיה הבתולי והתאהבתי בה נואשות. כמה חודשים מאוחר יותר היא גרמה לי להתעורר בשעות לא שעות בכדי לראות אותה אחוז התפעמות זוכה בתואר הגראנד-סלאם הראשון בקריירה שלה באוסטרליה. בהמשך אותה שנה היא זכתה בווימבלדון והפכה לרוג'ה פדרר דאז של הטניס הנשי. כל המומחים צפו שהסבב הנשי נעול סגור וחתום לחמש עשרה השנים הבאות. והילדה המתוקה הזו הייתה רק בת 18..

באותו קיץ אהבתי למרטינה פרחה, אספתי באדיקות של נער מאוהב כל פרט אודותיה וביליתי שעות מול היורוספורט בצפייה בטורנירי חימר מעיירות סקי פסטורליות באירופה בהן נטלה חלק.

גם כשהתגייסתי לצבא כמה חודשים מאוחר יותר מרטינה נשארה איתי- בעוד כל שאר החבר'ה מהפלוגה תלו מעל המיטות תמונות של החברה או של מאמרים מפלייבוי.. אני תליתי את תמונותיה של מרטינה. חיוכה השובה שניבט אלי מתמונתה היה עבורי מים קרים לצמא בימים קשים של מסעות וטרטורים.

אלא שהרומן הגדול ביני ובין מרטינה הלך ודעך ככל שהתרבו הקווים והשבתות שסגרתי בצבא. חבילות כבר לא שלחה, מכתבים רק לעתים רחוקות.. וכך קרה שבשלב מסויים הפסקתי לשמוע ממנה.

לא כעסתי. אהבתי למרטינה הייתה אהבה שאינה תלוייה בדבר והמשכתי לנצור אותה בלבי גם באותם ימים של ריחוק. וחוץ מזה, כל החבר'ה עברו את אותו תהליך עם החברות שלהם והיחידות שנשארו איתנו גם בימים הקשים היו הנערות החינניות מפלייבוי..

כשסיימתי את חובי לחברה ויצאתי שוב לחופשי הייתי נחוש למצוא מחדש את אהבת נעורי. אלא שנכונה הייתה לי אכזבה מרה. מרטינה, הילדה היפה בה התאהבתי, הייתה לאשה קשת יום שקשיי החיים נתנו עליה את אותותיהם. היא סבלה מפציעות חוזרות ונשנות והתקשתה לשחזר את הישגיה מאותם ימי התום. על הסבב הנשי השתלטו בינתיים האחיות וויליאמס הגדולות והמפחידות.

ב- 2003 היא פרשה. את העצב שהרגשתי מהלתי בתחושת נחמה כי ידעתי שבהחלטה אמיצה זו יגיע הסוף לסבל של מרטינה. היא כבר לא נהנתה מטניס ולא היה מקום להפוך אותה לקורבן של כשרונה.

אלא שכמו שבד"כ קורה, בדיוק כשכבר הלכה ונשכחה מן הלב חזרה פתאום משום מקום מרטינה לחיי!   כעבור מעט יותר משנתיים מאז פרישתה חזרה מרטינה להתחרות בסבב. לפתע היה זה כמו בימים ההם, מרטינה נראתה יפה מתמיד, בוגרת ובשלה. הנערה הפכה אישה וכך גם הטניס שלה.

אלא שהקסם שחזר פג כלעומת שבא. אחרי ההתלהבות הראשונית התשוקה הלכה ודעכה. מרטינה הפכה להיות עוד אחת מהשחקניות בטופ 20, את העונה הנוכחית היא תסיים במקום ה-19, מקום אחד מתחת לשחר פאר..  אלא שעם כל הכבוד לשחר שלנו, מרטינה היא נסיכה אמיתית, ונסיכות לא מלכלכות ידיהם באיסוף נקודות בטורנירי אולמות במזרח הרחוק.  

ואז הגיעה ההודעה הדרמטית אתמול…

אני מוצא צער גדול בכך שהקריירה הנפלאה של מרטינה, גם אם ידעה עליות ומורדות, מסתיימת בצורה שכזו. לדידי מרטינה חפה מכל פשע. גם אם השתמשה בקוקאין, אין בדבר עבירה פלילית או מוסרית לטעמי (בניגוד למסחר בסמים שאת העונש עליו הייתי מכפיל ואף משלש!!), אלא בסה"כ טיפשות או השטתות של רגע.

אלא שבמחשבה שנייה אולי בעצם כאן טמון קסמה. כי מרטינה הייתה הנסיכה הכי אנושית שהכרתי. פגיעה, מעט ילדותית, כמהה לקצת חום ואהבה.. לא פלא שהצליחה חגרום לי להאהב בה ממרחק אלפי מייליין..

  אהבת נעורי נפרדת לשלום..  מרטינה הינגיס

..מאנפילד:

כי לפי המשחק אתמול נגד ארסנל ליברפול מועמדת לירידה! אחרת, איך אפשר להסביר משחק פחדני כ"כ, אחוז בעתה כמעט, כאילו מדובר היה בקבוצת תחתית הנואשת לנקודות בכדי לשרוד בליגה. על פניו, העלה אתמול הספרדי הרכב התקפי, אם תרצו 4:3:3. על פניו.. במציאות, הוכיח בניטז שוב איזה גאון וחדשן טקטי יוצא דופן הוא כשהמציא שיטה חדשה: 8.5:1.5!

להלן הפירוט:

מגינים- מגן ימיני: סטיב פינאן, ע. מגן ימני: דרק קאוט (כן, ההוא שהיה פעם, לא מזמן, מלך השערים בליגה ההולנדית..).

מגן שמאלי: ריסה, ע. מגן שמאלי: וורונין.

בלמים: קראגר והיפייה, ע. בלמים: מסצ'ארנו ואלונסו.

ג'רארד בתפקיד 50:50, ורק טורס (ואח"כ קראוץ') נשאר אומלל לבדו לאיים על שערם של התותחנים.

בקיצור, ליברפול שוב נראתה פתאטית אתמול! שום ניסיון ליזום, שום נסיון להטיל מרות על המשחק. רפא בניטז בעצמו הודה לאחר המשחק שהטקטיקה שלו הייתה להגן בכל הכוח ולנסות להשיג משהו במתפרצות על המהירות של טורס. אתם הבנתם את זה? ליברפול! באנפילד!! משחקת על בונקר ומתפרצות!!! ביל שאנקלי עליו השלום מתהפך בקברו..

..מצפון לונדון:

כדי שבפעם הבאה שהוא משתמש על במושג "טוטאל פוטבול" הוא לפחות ידע על מה הוא מדבר.. איזה תענוג! להוריד את הכובע בפני ארסן וונגר! כל שחקן עושה הכל על המגרש, תנועה בלתי פוסקת, מסירות מרגל לרגל וכיוון כללי אחד- השער של היריב. חלב ורוסיצקי חוברים לפרבראגאס המרגש ויוצרים חוליית קישור אימתנית. השער של התותחנים היה פשוט פריט לאספנים! חלב עוצר את הכדור ובורר לו בניחותא בין שלוש אפשריות מסירה של שחקנים שעושים תנועה אלכסונית מאחורי ההגנה עד שהוא נותן לפרברגאס כדור בפאקס שמשאיר לו רק לשאול את רינה לאיזו פינה..

וונגר יצר בארסנל מסגרת טקטית מושלמת שבמקום להגביל את השחקנים לתפקידים מסויימים במגרש נותנת להם את החופש ליצור ולאלתר בתוכה. בכך הוא מאפשר לשחקנים הטכניים הנפלאים שקיבץ תחתיו לבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. זוהי גאונות לשמה וזה תפקידו של מאמן כדורגל (ואגב, של כל מנהל מערכת כלשהי). בתמורה, אגב, הוא מקבל קבוצה תוססת, חסרת עכבות, מלאת שמחת חיים, שמציתה את דמיון אוהדי הכדורגל ברחבי העולם- שאפו ארסן!

..מבית וגן:

כי בית"ר זקוקה בדחיפות ל"מוטיבטור". למעשה שני המשחקים הטובים ביותר שלנו העונה היו נגד קופנהאגן, אז היה לחברים בצהוב שחור היה על מה לשחק ובעקבות כך גם ראינו למה הקבוצה הזו מסוגלת. אלא שאותו שער אומלל של הדנים בהארכה בטדי סיים בדיעבד, כך מסתבר, לא רק את העונה האירופית שלנו אלא עבור מרבית השחקנים שלנו את העונה כולה. השחקנים של בית"ר עושים כרגע על המגרש את המינמיום ההכרחי בשביל שלוש הנקודות, ובליגה החלשה שלנו המינימום הזה הוא באמת מינימום.. באמת שקצת קשה לבא אליהם בטענות שהם נעדרי מוטיבציה כשברור לחלוטין שהאליפות מונחת בכיס עוד ערב המחזור הראשון. אבל בכל זאת, לפחות במשחקים כאלה נגד "בני דודינו" מהשפלה אני מצפה ואף דורש מהם לתת פול גז ולדרוססס! לא זכור לי שאותם יורדי ים מההתנחלות הצפונית ליפו ריחמו יותר מדי עלינו כשמצב הדברים היה הפוך.

ואולי זו התוצאה של אותו הרכב לגיונרים שקובץ בטדי, דור שלא ידע את לכתנו במדבר בארץ זרועת גולן דרעים ומיקי עטיות! אלא שאם על האדישות והנרפות של זנדברג וטל אני כועס, הבינוניות של ברוכיאן ובן-שושן חורה לי עד מאוד. החברים היקרים האלה חייבים היו לקחת את ההזדמנות הזו לשחק בקבוצה שנוזל ממנה הכישרון, קבוצה בלי לחץ של מאבקי תחתית או צמרת, בכדי לפרוח (אני חייב לגוון מ- "לפרוץ" המאוס..) ולהראות מה שיש להם ברגליים, ויש להם.

ומילה אחרונה על שומי- באמת שבגדול אין טענות. אחרי אווירת סוף העולם המשמשת ובאה שהשרה בקבוצה, על המגרש ומחוצה לו, יוסי מזרחי בעונה שעברה, הכדורגל המשוחרר והנינוחות הכללית שהשרה בטדי מתקבלות בברכה. אלא עדיף שיתרכז בכדורגל כי בפוליטקה הו לא ממש חזק. הכללתו של עידן טל הזוועתי בהרכב על חשבון אלברמן הנפלא אך נעדר הלובי בירושלים היא חוסר יושר מקצועי שצריך להעיק על מצפונו של שום יותר מכל דבר אחר. הצבתו של אבירם באגף הימני, לעומת זאת, היא סתם נסיון להיות נחמד עם כל העולם ואישתו שרוצים לראות את הילד משחק. אלא בד"כ מח שמנסה להיות נחמד עם כל העולם ואישתו על חשבון הערכים אותם הוא מתיימר לייצג סופו שיעורר עליו את כעסו של אותו העולם (ובמקרים חמורים אף זה של אשתו..). או בקיצור: תן לאבירם לנהל את המשחק מהמאצע- אם אתה לא חושב שהוא מוכשר או מתאים לעשות את זה לפחות תחסוך ממנו ומאיתנו את עוגמת הנפש של הצבתו באגף.

..מקרית שלום:

כי הליגה מתחילה לברוח! אם הייתי אוהד מכבי ת"א (וסעדי במרומים שאינני חשוד בעוון זה!), דווקא אחרי המשחק אתמול היייתי עיובר ממצב של חרדה למצב של פאניקה. מכבי הראתה אתמול בטדי שהיא יכולה להיות קבוצת כדורגל לא רעה בכלל. ולמה לא בעצם?! סה"כ הוא שבאמתחתה שחקנים נחמדים מאוד, שילוב של צעירים מבטיחים כשירן ייני ואורי שטרית עם זרים טובים כקמנאן. אלא שמכבי ת"א לא הולכת להעביר עוד עונה במרכז הטבלה בואכה שיפולי הצמרת. מכבי ת"א, כתוצאה ישירה של האנומליה הכללית השורה במערכת שלה, נידונה לקרבות מרים בתחתית. ובשביל זה החבר'ה הנחמדים האלה הם הכרטיס הבטוח שלה ללוד ועכו (שאפו לחבר'ה מהצפוני על היציאה המבריקה!).

וכל זה עוד בלי אבי נמני על המגרש, שרק על הקווים הנוכחות שלו משרה שקט וביטחון על הקבוצה בערך כמו שנוכחתו של אברם גרנט בקרבת הבוס שלך תשרה עליך נינוחות אם אתה מאמן קבוצת כדורגל..

ידידי היקר טיטו אלגטה, עמיתי כאן באונבירסיטת סאות'המפטון ופרשן כדורגל רב מוניטין בצ'ילה מולדתו, מפנק אותנו בטור מיוחד לקראת המשחק המרכזי של המחזור בפרמייר-ליג שייערך ביום ראשון באנפילד: 

 שני קבוצות בעלות אסטרטגיית משחק וכושר נוכחי סותרים יפגשו ביום ראשון הקרוב באנפילד.

מצד אחד- ארסנל: בלתי מנוצחת העונה, מפתיעה כמעט את כל עולם הכדורגל שחזה שעזיבתו של תיירי הנרי בקיץ האחרון תסמן את קץ תור הזהב של התותחנים. אולם, התותחנים הצעירים הוכיחו שהם מבוגרים דיים בכדי להתחרות על תואר הפרמייר-ליג ובכדי להיות מועמודים רציניים לתואר גם בליגת האלופות.

מצד שני- ליברפול: נכון לעכשיו הקבוצה לא מצוייה בעונתה הטובה ביותר. רפא בניטז קיבל בקיץ האחרון תקציב נדיב מהבעלים החדשים והוא השתמש בו בכדי להביא לאנפילד שחקנים מבטיחים כמו טורס, וורונין, בניון, לוקאס ועוד. אולם עד עתה מסע הרכש הנוצץ לא סיפק את התוצאות המצופות.

יתרה מכך, בניטז עדיין משחק את אותו כדורגל משעמם שאיפיין אותו כמאמן ולנסיה. לעניות דעתי, מועדון עם מסורת מפוארת כמו ליברפול לא יכול להרשות לעצמו לשחק כדורגל שכזה דוגמת היה נבחרת יוון ביורו האחרון. במיוחד לא עם איכות השחקנים שיש לבניטז כיום בסגל. לפחות אם בניטז משחק כדורגל שכזה, כדורגל ללא השראה שמשעמם כ"כ את הצופים המגרש ומול הטלוויזיה, הוא היה חייב לספק את הסחורה בטור הנצחונות.

אולם למרות נתוני הפתיחה דלעיל אינני רואה עדיין ניצחון של ארסנל ביום ראשון כעובדה מובנת מאליה. לליברפול בהחלט יש בסגל מס' שחקנים מסוכנים שעשויים לגרום צרות גם למכונה המשומנת של ארסן וונגר: קאוט לדוגמא, משקיע מאמץ כביר על המגרש למרות שמתגלה כי הוא איננו השחקן עליו קיווה רפא לבסס את הכח ההתקפי של ליברפול כשהביא אותו ערב פתיחת העונה שעברה. ייתכן כי טורס שהובא בקיץ האחרון יהיה הפיתרון המיוחל, אולם פציעה טורדנית מעמידה בספק את שיתופו במשחק החשוב.

בכל מקרה, ניתן לצפות מליברפול ליישם טקטיקה הגנתית ביותר ביום ראשון, בדיוק כפי שראינו ממנה לאורך העונה עד כה. להערכתי אנו עשויים לצפות בשחקנים דוגמת פינאן, ריסה, אלונסו ומסצ'ארנו חוברים לקארגאר והיפייה בחלק האחורי ומתרכזים בעיקר בעבודת הגנה בכדי לשבש את משחקה השוטף של ארסנל. יש להניח, אם כן, שליברפול תתבסס בעיקר על התקפות מתפרצות, בעוד ארסנל תמשיך לדבוק במשחקה השוטף והמהנה.

במובן היותר רחב, אני רואה את עתידה של ליברפול תחת שרביטו של בניטז לוטה בערפל. זאת עקב הגיבוי הרב שהוא מקבל למרות התוצאות המאכזבות והכדורגל חמדכדך שחניכיו מציגים. במצב שכזה, אין אלא להצר, עבור אוהדי הכדורגל בכלל ואוהדי ליברפול בפרט, על אובדן קבוצה שעפ"י סגל השחקנים העומד לרשותה יכלה לספק כדורגל מרהיב והנאה גדולה לקהל. עם עזיבתו של מוריניו את צ'לסי, אני מצפה כעת לראות בצמרת הפרמייר-ליג כדורגל התקפי ומרהיב אליו כבר הוכיחו פרגוסון, ובמיוחד וונגר, מחויביות גדולה. חבל עבור כולנו שליברפול לא תהווה חלק מהתהליך המבורך הנ"ל. למעשה, אפילו קבוצות כמו פורטסמות' ומנצ'סטר סיטי מהוות כיום אלטרנטיבה מושכת יותר מליברפול עבור חובבי הכדורגל האנגלי הרבים ברחבי העולם.

לסיכום, התחזית שלי ליום ראשון: ליברפול- 1 ארסנל- 2.

בבירכת שלום לכל שוחרי המשחק היפה בארץ הקודש!

טיטו אלגטה

בדקה השישים ומשהו של הדרבי בשבת קרה לי משהו שכנראה לא קרה לי מעולם- רציתי לכבות את הטלוויזיה, לקום וללכת. מבחינתי, באותו שלב המשחק איבד ערך ספורטיבי. באותה דקה ביצע רפא בניטז את החילוף התמוה של העשור, אם לא של המאה, והוציא מהמגרש את סטיבן ג'רארד.

אותו ג'רארד שעם הנחישות המדהימה והלב הגדול שלו החזיר את ליברפול למשחק משום מקום ממש  כמה רגעים לפני אותו חילוף. אותו ג'רארד, השחקן היחידי שעם התושייה שלו יכול להוציא את ליברפול מכל בוץ כפי שהוכיח באינספור משחקים קריטיים בעבר.  

וכל זה כשעל המגרש מסתובבים לפחות תשעה שחקני שדה אחרים שראויים להיעצר בעוון שוטטות. וכל זה כשעל המגרש נמצא שחקן (סיסוקו) שמשוכנע מעל לכל ספק שלמרות שהוא לובש חולצה אדומה הוא משחק עם אלה בכחול ומקפיד למסור להם במדוייק כל כדור.

ולחשוב שהמהלך האידיוטי הזה היה רק חלק אחד מהתנהלות ביזארית שגובלת ברשלנות פושעת של סניור בניטז לכל אורך המשחק- החל מההרכב שבו הקפיד בניטז באדיקות ראוייה לשמה להציב כל שחקן בחלק ההתקפי במקום שהכי לא מתאים ולא נח לו לשחק בו (ג'רארד חלוץ, בניון בשמאל, וורונין קשר ימני ועוד..), המשך בהתעקשות שלו על אותו מערך כשברור לכל בר דעת שאיש משחקני ליברפול על המגרש לא יודע מימינו או משמאלו (אני ספרתי לפחות חמש מקרים בהם מסרו שחקני ליברפול כדורים לשטחים מתים במגרש, בהם בעולם אידאלי, או סתם בקבוצת כדורגל נורמלית, היה אמור להיות שחקן התקפה), וכלה בחילופים מעוררי הפלצות (הוצאתם של בניון- השחקן הטוב בשורותינו, וג'רארד כאמור).

ואם כל זה לא הספיק, אז בסוף המשחק הביר בניטז את החילוף של ג'רארד במילים הבאות:

"כדורגל צריך לשחק עם הראש ולא עם הלב, וג'רארד משחק לפעמים יותר מדי עם הלב"? אתם הבנתם את זה?!

ואני שואל- איפה לעזאזל היה היום בניטז אם לא הלב הגדול של סטיבן ג'רארד נגד אולימפיאקוס, באיסטנבול או בקארדיף? אם בניטז לא הבין עדיין אז במרסיסייד מנצחים משחקים עם הלב, גם עם הראש, אבל בראש ובראשונה עם הלב!

אלא שבניטז מנסה כבר יותר משלוש שנים לעקור מליברפול את הלב ולהפוך אותה למכונה נטולת חיים, כל מי שראה את ליברפול משחקת בתקופה הזו יכל לחוש באנמיות, חוסר החיות והעדר החיוניות ששורים בקבוצה. אלא שאם למישהו עוד היה ספק בכך בא החילוף של סטיבי, הלב שלנו בכל מובן שהוא, ובמיוחד ההסבר לאותו חילוף והסגירו סופית את כוונתיו של בניטז זה.