בדקה השישים ומשהו של הדרבי בשבת קרה לי משהו שכנראה לא קרה לי מעולם- רציתי לכבות את הטלוויזיה, לקום וללכת. מבחינתי, באותו שלב המשחק איבד ערך ספורטיבי. באותה דקה ביצע רפא בניטז את החילוף התמוה של העשור, אם לא של המאה, והוציא מהמגרש את סטיבן ג'רארד.
אותו ג'רארד שעם הנחישות המדהימה והלב הגדול שלו החזיר את ליברפול למשחק משום מקום ממש כמה רגעים לפני אותו חילוף. אותו ג'רארד, השחקן היחידי שעם התושייה שלו יכול להוציא את ליברפול מכל בוץ כפי שהוכיח באינספור משחקים קריטיים בעבר.
וכל זה כשעל המגרש מסתובבים לפחות תשעה שחקני שדה אחרים שראויים להיעצר בעוון שוטטות. וכל זה כשעל המגרש נמצא שחקן (סיסוקו) שמשוכנע מעל לכל ספק שלמרות שהוא לובש חולצה אדומה הוא משחק עם אלה בכחול ומקפיד למסור להם במדוייק כל כדור.
ולחשוב שהמהלך האידיוטי הזה היה רק חלק אחד מהתנהלות ביזארית שגובלת ברשלנות פושעת של סניור בניטז לכל אורך המשחק- החל מההרכב שבו הקפיד בניטז באדיקות ראוייה לשמה להציב כל שחקן בחלק ההתקפי במקום שהכי לא מתאים ולא נח לו לשחק בו (ג'רארד חלוץ, בניון בשמאל, וורונין קשר ימני ועוד..), המשך בהתעקשות שלו על אותו מערך כשברור לכל בר דעת שאיש משחקני ליברפול על המגרש לא יודע מימינו או משמאלו (אני ספרתי לפחות חמש מקרים בהם מסרו שחקני ליברפול כדורים לשטחים מתים במגרש, בהם בעולם אידאלי, או סתם בקבוצת כדורגל נורמלית, היה אמור להיות שחקן התקפה), וכלה בחילופים מעוררי הפלצות (הוצאתם של בניון- השחקן הטוב בשורותינו, וג'רארד כאמור).
ואם כל זה לא הספיק, אז בסוף המשחק הביר בניטז את החילוף של ג'רארד במילים הבאות:
"כדורגל צריך לשחק עם הראש ולא עם הלב, וג'רארד משחק לפעמים יותר מדי עם הלב"? אתם הבנתם את זה?!
ואני שואל- איפה לעזאזל היה היום בניטז אם לא הלב הגדול של סטיבן ג'רארד נגד אולימפיאקוס, באיסטנבול או בקארדיף? אם בניטז לא הבין עדיין אז במרסיסייד מנצחים משחקים עם הלב, גם עם הראש, אבל בראש ובראשונה עם הלב!
אלא שבניטז מנסה כבר יותר משלוש שנים לעקור מליברפול את הלב ולהפוך אותה למכונה נטולת חיים, כל מי שראה את ליברפול משחקת בתקופה הזו יכל לחוש באנמיות, חוסר החיות והעדר החיוניות ששורים בקבוצה. אלא שאם למישהו עוד היה ספק בכך בא החילוף של סטיבי, הלב שלנו בכל מובן שהוא, ובמיוחד ההסבר לאותו חילוף והסגירו סופית את כוונתיו של בניטז זה.