האם ברנדן רוג'רס בדרך להיכנס להיסטוריה של ליברפול?
הפעם האחרונה בה ניצבה ליברפול במקום הראשון בטבלה ערב משחקי חג המולד הייתה לפני חמש שנים, בעונת 2008/9, אותה סיימה לבסוף במקום השני. תירוץ טוב לערוך השוואה מסקרנת בין הקבוצה שהייתה לליברפול אז לבין הקבוצה הנוכחית. ובעיקר, הזדמנות לבחון מפרספקטיבה סבירה את הקדנציה השנויה במחלוקת של רפא בניטז בליברפול.
ושנויה במחלוקת היא הייתה. זכורים לי מעט מאוד נושאים שעוררו כאלו אמוציות כמו סוגיית בניטז. עד כדי כך שהוויכוחים בנושא, הן בגרסה המקורית של הבלוג והן בפורום האוהדים של ליברפול, הידרדרו לא פעם לפסים אישיים.
כיום אני מודה שתקופתו של בניטז בליברפול הייתה הצליחה מקצועית. זה לא רק הזכייה בליגת האלופות ב-2005 – אלא בעיקר היציבות בין ארבע הראשונות בליגה והעובדה שתחת הדרכתו של בניטז הגיעה ליברפול בעונת 2008/09 הכי קרוב לאליפות מאז הפעם האחרונה שזכתה בה, ב-1990.
גם אז, אבל בייחוד במבט לאחור, השאלה איננה התוצאות, אלא הדרך. האם הכדורגל הטקטי והמחושב של רפא בניטז היה הדרך היחידה להתגבר על הנחיתות התקציבית מול היריבות האחרות בצמרת?
בדצמבר 2008, ערב משחקי חג המולד, ניצבה ליברפול בראש הטבלה עם 39 נק' מ-18 משחקים. מצב כמעט זהה למצב הנוכחי, בו ערב משחקי חג המולד ניצבת ליברפול במקום הראשון עם 36 נק' מ-17 משחקים.
מה שמעניין, אבל, הוא להביט על ההבדל ביחס השערים:
בדצמבר 2008 עמד יחס השערים של ליברפול על 27 שערי זכות (ממוצע של 1.5 למשחק) ו-12 שערי חובה (0.6 למשחק). נכון לעכשיו עומד יחס השערים של הקבוצה של ברנדן רוג'רס על 42 שערי זכות (2.5 למשחק) ו-19 שערי חובה (1.1 למשחק).
זאת אומרת, הקבוצה של רוג'רס מבקיעה בממוצע שער אחד יותר למשחק וגם סופגת חצי שער יותר (או שער בשני משחקים) מהקבוצה של בניטז (בהתייחס לפרק הזמן של חצי העונה הראשונה של שתי העונות המדוברות; הממוצע הסופי של עונת 2008/9 עמד על 2 שערי זכות ו-0.7 שערי חובה למשחק).
לא רק נתוני ההבקעות והספיגות, אלא גם השוואה בין הסגלים של הקבוצות מלמדת על ההבדלים בסגנון ושיטת המשחק, שלא לומר תפיסת העולם, בין שני המנג'רים.
החלק החזק ביותר בליברפול של בניטז היה הקישור האחורי. באותה עונה שיחקו בליברפול שניים מהקשרים האחוריים הטובים בעולם, אז בשיאם – חאבייר מאסצ'ראנו וצ'אבי אלונסו. בעונות מוקדמות יותר בקדנציה של הספרדי שיחק יחד איתם גם מומו סיסוקו – עוד אחד מהקשרים ההורסים הבולטים של התקופה.
ליברפול שיחקה אז עפ"י רוב במערך 4:4:2 עם שלושה קשרים אחוריים (כשלוקאס מצטרף לאלונסו ומאסצ'ראנו) ושלושה שחקני התקפה (אחד מהם – סטיבן ג'רארד, כשלעצמו אחד משחקני ההתקפה הכי מחויבים הגנתית שיש). האוריינטציה שלה הייתה מכוונת בראש ובראשונה לשיבוש משחק היריב ואז יציאה מהירה קדימה, לרוב בעזרת כדורים ארוכים של ג'רארד או אלונסו או פריצות מהירות של ג'רארד. לא מעט התקפות שהובילו לשערים אף התחילו מבעיטות שוער של פפה ריינה.
ליברפול הייתה אז קבוצה שמאוד קשה להבקיע מולה. וגם קבוצה שמייצרת מעט מצבי הבקעה, וכמעט אפס במשחק מסודר.
ברנדן רוג'רס, באמצו את פילוסופיית המשחק הספרדית (אירוני שדווקא מאמן בריטי אימץ אותה לעומת הספרדי שאימץ סגנון בריטי), משחק לרוב במערך של 4:2:3:1 (חוץ מכמה משחקים בהם ניסה שיטה עם שלושה בלמים שדמתה למשהו כמו 3:5:2) עם שני קשרים אחוריים וארבעה שחקני התקפה מובהקים.
בניגוד לבניטז, אצלו הקישור האחורי היה החלק הדומיננטי, אצל רוג'רס זה החלק הפחות המרשים – עם לוקאס וג'ו אלן או ג'רארד בגרסתו המאוחרת. לעומת זאת, הוורלד קלאסים של רוג'רס הם בהתקפה, כשבראשם כמובן לואיס סוארז.
ליברפול של רוג'רס מבססת את המשחק שלה על הנעת כדור בשליש האחרון של המגרש, חלק גדול מהשערים שלה מגיעים ממהלכי כדור יצירתיים – אינדיבידואליים או קבוצתיים – בסמוך או בתוך רחבת השש-עשרה של היריבה. היא גם קבוצה שיותר קל להגיע מולה למצבים, בעיקר במתפרצות – משהו שכמעט והיה בלתי אפשרי מול הקבוצה של בניטז.
חוץ מפרננדו טורס, ליברפול של 2008/9 הסתמכה בהתקפה על שחקנים כמו דירק קויט וג'רארד, שמוגבלים ביכולת הטכנית שלהם ובייחוד ביכולת לשחק על שטח צפוף, וטובים בעיקר בסגנון משחק שמבוסס על מהירות וכוח. למעשה, השחקן היצירתי ביותר באותה קבוצה היה יוסי בניון, אבל גם הוא תופקד לרוב באחד האגפים, מה שהגביל את היכולת שלו לייצר מהלכים התקפיים משמעותיים.
לעומת זאת, לקבוצה של רוג'רס יש יתרון מאוד משמעותי בהתקפה בדמותו של פיליפ קוטיניו. בדיוק סוג השחקן שהיה חסר לליברפול במשך שנים – הקשר היצירתי באמצע שיודע לתת פס בין שניים.
זה לא סתם שישנה הקבלה בין נקודת הזמן בה הגיע לליברפול לבין זו בה התרחשה קפיצת המדרגה בקדנציה של רוג'רס במועדון (אחוזי ההצלחה של הקבוצה תחת רוג'רס עד הופעת הבכורה של קוטיניו בפברואר השנה עומדים על 54%, לעומת 73% במשחקים מאז בהם שותף קוטיניו). התפקיד אותו ממלא קוטיניו הוא החשוב ביותר במערך ה-4:2:3:1 אותו הנחיל רוג'רס בליברפול, והמערך הזה לא יכול היה לפעול באופן מיטבי ללא שחקן בעל שיעור קומה בעמדה זו (בדיוק כמו שברצלונה לא הייתה ברצלונה, אפילו עם מסי, ללא צ'אבי ואינייסטה).
ברנדן רוג'רס עוד צריך לקרוע כמה זוגות נעליים עד שיוכל להתהדר ב-CV כמו זה של רפא בניטז. אבל תזה אחת הוא מצליח להוכיח, לפחות עד כה – והיא שליברפול יכולה להוות כוח משמעותי בצמרת הפרמיירליג גם עם כדורגל יצירתי ודגש התקפי.
אישית אני סבור שהקבוצה של 2008/9 הייתה מנצחת את הקבוצה הנוכחית (כנראה 1:0). אבל חשוב לזכור שהקבוצה ההיא הייתה כבר למעשה התוצר המוגמר של הפרויקט של בניטז בעונתו החמישית במועדון. קבוצה שהגיעה באותה עונה לשיאה ועונה אח"כ התפרקה והתפזרה לכל עבר.
לעומת זאת, רוג'רס נמצא כעת רק בעונתו השנייה במועדון, הוא עדיין בונה את הקבוצה שבמובנים מסוימים מגיעה לשיאה מוקדם (מדי?) מהמצופה. יש לפניו מספר חלונות העברות להתחזק (בייחוד בקישור האחורי) וזמן לשפשף את השיטה.
זה כנראה עדיין לא יקרה העונה, אבל אם יצליח לשמור על סוארז, במהלך השנתיים-שלוש הבאות יש לרוג'רס סיכוי טוב להיות זה שיחזיר את כתר האליפות לאנפילד אחרי יותר משני עשורים. אם יעשה זאת, סביר להניח שלא רק יבטיח לעצמו קדנציה ארוכה ומשמעותית בתפקיד, אלא גם יכנס להיסטוריה של מועדון שבהחלט יודע לתת כבוד למנג'רים שהובילו אותו לרגעים היסטוריים.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url