וון דה גוינג גטס טאף וכו'
אני רוצה לחזור לרגע אחד מהקמפיין של פורטוגל, דווקא לא מאתמול אלא מהמשחק ברמת-גן, דקה אחרי שישראל עלתה ל- 3:1.
פיגור של שני שערים בשלב מתקדם מול נבחרת נחותה באצטדיון עלוב, עם קהל שמקלל אותך בשפה שאתה לא מבין וחושב שזה שנון לצעוק "מסי, מסי" כדי להרגיז אותך.
ומה עשה רונאלדו? לקחת את הכדור, חתך את ההגנה של ישראל וסידר לפושטיגה שער פשוט.
השער הזה, יותר משער השוויון של קונטראו בדקה התשעים הציל לפורטוגל את המשחק, ואולי את הקמפיין. כי אם ישראל הייתה מצליחה להחזיק מעמד עוד 5-10 דקות פורטוגל כבר כנראה לא הייתה מצליחה לחזור.
ורואים את זה לא פעם אצל רונאלדו, התכונה הזו שיש לגדולים ביותר. לקחת את זה על עצמם דווקא כשקשה. ראו את זה גם נגד צפון-אירלנד בקמפיין הנוכחי, וגם נגד דנמרק ביורו האחרון כשפורטוגל הייתה על סף הדחה. וזה קורה יותר בנבחרת מאשר בריאל, כי פורטוגל נקלעת למצב האלה תכופות יותר מריאל מדריד.
וזה מה שחסר לי למשל אצל מסי. הוא בדרך-כלל טוב כשסביבו טובים. לרונאלדו יש יכולת לעשות את זה לבד.
תשמעו, אפשר לאהוב את רונאלדו ולשנוא. הוא יכול לעצבן בפוזות שלו, ואפשר לראות בזה משהו ילדותי וחביב. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה, שעל אף הילדותיות הזו, הוא מאוד בוגר במשחק שלו. הוא לוקח אחריות כשצריך והוא מאוד רציני בגישה שלו למשחק.
זה לא סתם שאלכס פרגוסון אהב אותו. אלכס פרגוסון לא אהב כוכבים דוגמנים, הוא היה מעיף להם נעל לפרצוף. אבל פרגוסון אהב את רונאלדו, כי מתחת לג'ל ומאחורי הפוזות עומד שחקן שעובד קשה מאוד על המשחק על שלו, כולל על הפרטים הכי קטנים. היה יפה לראות באחת ההחמצות שלו אתמול איך הוא כועס על עצמו, לא בגלל ההחטאה, אלא בגלל שניגש לא טוב לנגיחה.
היו בשידור אתמול הילוכים חוזרים יפים של השערים שלו שהתמקדו רק בו, ושמתי לב שיש בתנועה שלו בלי כדור משהו שמאוד מזכיר תנועה של רסיבר בפוטבול – שינויי הכיוון והיכולת להאיץ בדיוק ברגע הנכון ולברוח למגן עוד לפני שהוא מקבל את הכדור.
טוב שרונאלדו יהיה במונדיאל. כי מסי, גדול ככל שיהיה, זה קצת כמו פרסומת למשחת שיניים. אבל רונאלדו זה תמיד פוטנציאל לסיפור טוב.
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url