התסביך האדיפאלי של יצחק
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. (בראשית כ"ד, ס"ז)
פרשת חיי שרה היא הפרשה היחידה בחמשת חומשי תורה שנושאת שם של אישה. וזה לכן כמעט מתבקש שזו תהיה גם הפרשה שמפגישה אותנו לראשונה עם סוגיות הקשורות ביחסים הרגשיים המורכבים שבינו לבינה.
הפרשה נפתחת בבשורה על פטירתה של שרה. על היחסים בין אברהם לשרה אנחנו יודעים מעט מאוד. אלא שמכלל לאו אתה שומע הן. בעוד על יצחק כתוב וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ ועל יעקב וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ (שזה פשוט שירה צרופה), על אברהם לא נכתב בשום מקום שאהב את שרה. המעשה הרומנטי ביותר שהוא עושה עבורה זה לרכוש חלקת קבר יוקרתית.
בכלל, נדמה שבסיטואציות האלה אברהם פורח. זה לא רק המשא ומתן מול עפרון על מערת המכפלה, זה גם המשא ומתן המרשים מול אלוהים על סדום בפרשה הקודמת. שעומד בסתירה זועקת לשמיים לנון שלנטיות שבה הוא מקבל את הבקשה של אלוהים להקריב את בנו.
וזה אולי רומז משהו על מבנה האישיות של אברהם. שבסיטואציות רגשיות הוא מסתבך, מאבד את המלים. אבל כשעושים עסקים, כשהכללים ברורים ומוגדרים מראש, הוא מצליח להביא את עצמו היטב לידי ביטוי.
הסיפור המרכזי הבא בפרשה הוא עניין השידוך של יצחק ורבקה. אברהם שולח את איש אמונו זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ אליעזר, למצוא כלה ליצחק מבני משפחתו המורחבת. הוא לא מצייד אותו בהנחיות מיוחדות ואליעזר צריך לשבור את הראש בעצמו.
אליעזר פותר את העניין בדרך מקורית ומבקש מאלוהים שייתן לו סימן מי היא הנבחרת – זאת שתציע להשקות גם אותו וגם את הגמלים. וכאן נשאלת השאלה – האם זהו סימן אנקדוטלי או שמא זה בא להעיד על רוחב לבה של האישה ולכן על היותה שידוך ראוי ליצחק? קשה לדעת. כך או כך, הראשונה שמגיעה ועונה מיד לקריטריונים זו רבקה.
וכאן אנחנו מגיעים לדעתי לנקודה המעניינת ביותר בפרשה. בעוד על אברהם לא מעיד הכתוב על קשר רגשי מיוחד לשרה, כאן מעיד הכתוב ש וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ. מותר להניח מכך שיצחק אהב את אמא שלו והיה קשור אליה ולכן נעצב אחרי מותה והתקשה להתנחם.
ומי הצליחה לנחם אותו? רבקה.
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.
פעמיים משחיל פנימה הכתוב את האמא כשהוא בא לספר לנו על היחסים בין יצחק לאשתו. וזה, איך לומר, חומר ממנו עשויים מטעמים פסיכולוגיים.
אחת הטעויות, לעניות דעתי, של זיגמונד פרויד הייתה ההתעקשות שלו להוכיח שהפסיכואנליזה היא מדע. ובכן, היא לא. אבל ההיסטוריה הקנתה לפסיכואנליזה מקום של כבוד לא פחות מזה של תחומי ידע מדעיים. וזה משום שהפסיכואנליזה יצרה מהפכה בחשיבה האנושית ובתפיסה שלנו את הדבר המופשט הזה שנקרא "נפש".
עוד טעות של פרויד, וממשיכי דרכו הנאמנים כמו קרל יונג ואחרים ניסו להסביר לו את זה ללא הצלחה (וזכו בשל כך לראות את הצד הפחות נעים של אישיותו), היא ההתקבעות שלו על המיניות כגורם הבלעדי שמניע את האישיות.
הרעיון של התסביך האדיפאלי נפלא. מרתק. אבל הוא זוכה לביטול די מהיר בגלל הקושי המובן להכיל את הקיום של פנטזיות מיניות אצל ילדים.
אלא שאם מנתקים את העניין המיני ומנסים להבין את מה שעומד מאחורי הרעיון, אפשר למצוא בו לא מעט היגיון.
האמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה עבור הילד. הוא רוצה להיות הגבר שלה (לאו דווקא במובן המיני כאמור), הוא רוצה שהיא תהיה רק שלו ומתחרה על ליבה עם היריב הכי גדול שלו – האבא.
התפקיד של האמא הוא לגרום לילד להרגיש שהוא הצליח. שהוא גבר חלומותיה. והכיבוש הזה מעניק לו את הביטחון להיות גבר כובש גם בבגרות. כפי שפרויד עצמו תיאר זאת נפלא: "גבר שאהבת אמו אליו אינה מוטלת בספק, נושא אתו למשך החיים את התחושה שהוא כובש, את הביטחון שיצליח, שפעמים רבות מיתרגם להצלחה בפועל".
בהתאם לכך, החיפוש (הבלתי מודע לרוב) של הגבר הבוגר אחר דמות אישה שמזכירה את דמות אמו הוא בהחלט מובן. מבחינתו של הגבר, היחסים הרומנטיים שהוא מקיים עם נשים בבגרות הם סובלימציה של היחסים שהיו לו עם אמו בילדות. אם אמו הייתה קרה ומניפולטיבית, היחסים שלו עם נשים יאופיינו במאבקי כוח וניסיונות תמרון הדדיים. אם אמו הייתה חמה, אוהבת ומכילה, היחסים שלו עם נשים יאופיינו בקרבה רגשית ואינטימיות.
אנחנו יודעים מעט מאוד, כאמור, על אישיותה של שרה. אבל מהמעט שאנחנו יודעים מדובר באישה מניפולטיבית, כפי שנוכחנו לראות במקרה של הגר וישמעאל. באופן מרתק, סיפור דומה להפליא יחזור בהמשך גם עם רבקה שתתמרן את יצחק להעניק את הברכה ליעקב ולא לעשו.
ולכן כנראה, למרות שלא הוא בחר בה לאשתו, יצחק מתאהב ברבקה כמעט מיד. היא מזכירה לו את אמא.
שבת שלום.