צדק צריך גם להיראות

אוכפים בטכנולוגיה של המאה -21' חוקים שנקבעו במאה ה-19'

טוב, נכנעתי. הרכבת הזו כבר נסעה. If you can beat them, join them וזה. אבל מה שקורה כרגע זו רק חצי עבודה. הכנסת השימוש בווידאו ככלי עזר לשופטים דורשת גם שינוי בחוקת המשחק.

את חוקי "כדורגל ההתאחדות", כך הם נקראים, קבעו באנגליה באמצע המאה ה-19'. הם מבוססים על "חוקת קיימברידג'" – 11 חוקים שקבעו הנרי דה ווינטון וצ'רלס ת'רינג, סטודנטים מאוניברסיטת קיימברידג', ב-1848. מאז הם כמעט ולא עברו שינוי. בשנות ה-90' הוכנסו שני תיקונים לחוקה – האיסור לשוער לתפוס ביד כדור שהחוזר אליו והחרגת מצב של קו אחד מחוק הנבדל – אבל לא הרבה מעבר לכך.

השימוש בווידאו יוצר מצב שבו כמעט ואין יותר תחום אפור בשיפוט – מצד אחד, זה הופך את הדברים לברורים יותר ומצמצם את תחושת חוסר ההגינות כתוצאה מטעויות שיפוט. מצד שני, זה גם מצמצם למינימום את שיקול הדעת של השופט ויוצר מצב שבו הוא צריך לקבל על-סמך הווידאו החלטות שהם, לטעמי, בניגוד לרוח חוקי המשחק.

סעיף מס' 11 בחוקת "כדורגל ההתאחדות" קובע כך: "שחקן יחשב בעמד נבדל אם הוא נמצא בחצי המגרש של היריב קרוב יותר לשער מהכדור ומהשחקן הלפני אחרון של היריב". מטרתו של החוק הזה היא למנוע מצב שבו כל שחקני ההגנה מתייצבים סמוך לקו השער שלהם והמשחק מנוהל בחלק מצומצם וצפוף של המגרש (בדומה לכדוריד). בזכות חוק הנבדל הכדורגל הוא כפי שאנו מכירים אותו – משחק דינמי שמנוהל על-פני כל שטח המגרש.

כעת, האם מצב שבו שרוך הנעל של שחקן ההתקפה נמצא קרוב יותר לקו השער מהלוגו בעקב הנעל של שחקן ההגנה הלפני אחרון מצדיקה פסילת שער? האם היא תואמת את רוח החוק?!

לטעמי לא. חוק הנבדל, כפי שאני מבין אותו, נקבע כדי למנוע מצב שבו שחקני ההתקפה "מתנחלים" ליד שער היריבה. ולפיכך, באופן הזה הוא צריך להיאכף – שריקה לנבדל צריכה להיות רק כאשר שחקן ההתקפה נמצא בבירור קרוב יותר לקו השער מאשר שחקן ההגנה הלפני האחרון. מה זה ב"בירור"? ובכן, על זה צריך לדון. לטעמי זה צריך להיות כאשר יש "אור יום" ("clear daylight") – רווח ברור ונראה לעין – בין שחקן ההתקפה ובין שחקן ההגנה.

אותו כנ"ל לגבי חוק הפנדל. אחת הטענות כלפי החוק הזה היא שאין שום פרופורציה בין העבירה לבין העונש. זה נכון, נגיעת יד מקרית ברחבה מעניקה לקבוצה השנייה מצב הבקעה בסבירות של בין 70 ל-80 אחוזים. יחד עם זאת, אני סבור שהרחבה כן צריכה להיות מקום סטרילי ככל הניתן מעבירות, על מנת לתת יתרון לשחקני ההתקפה. לכן, לא הייתי משנה את החוק לפיו הכשלת היריב ברחבה מעניקה פנדל.

אבל לגבי נגיעת יד ברחבה, כן יש מקום לטעמי להכניס שינוי בחוקה. ראינו בגמר המונדיאל האחרון כיצד נגיעת יד מקרית ולא מכוונת גוררת פנדל, שלמעשה הכריע את גורל המשחק. זאת מכיוון, שאחרי הצפייה בווידאו לשופט לא היה שום שיקול דעת. סביר להניח שללא הווידאו, לשופט היה מרחב תמרון גדול יותר לא לפרש את נגיעת היד הזו כעבירה.

כדי להחזיר את שיקול הדעת לשופט, ולאפשר לווידאו להיות כלי שעוזר לו ולא כלי שמכשיל אותו, יש להתאים גם את החוקים לגבי נגיעת יד ברחבה. לטעמי, נגיעת יד לא מכוונת ברחבה צריכה לגרור בעיטה בלתי ישירה. רק נגיעת יד מכוונת, או כזו שמנעה בבירור הבקעת שער, צריכה לחייב שריקה לפנדל.

אפשר וצריך לדון בהצעות האלה ובהצעות נוספות להתאמות בחוקה. אבל דבר אחד ברור, המצב כפי שהוא כעת, ובו אוכפים בטכנולוגיה של המאה ה-21' חוקים שהוסכם עליה באמצע המאה ה-19', הוא בעייתי ויוצר תחושה שהצדק אולי נעשה, אבל ממש לא נראה.

פורסם בקטגוריה debuzzer, כל הרשימות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.