קטגוריות
debuzzer כל הרשימות

עולה למגרש

אלונה ברקת, פוליטיקאית

קצת מוזר לומר את זה, אבל למרות שאלונה ברקת הייתה בעלים של קבוצה מאוד מתוקשרת בכדורגל הישראלי במשך 12 שנים, אנחנו לא ממש יודעים עליה הרבה. היא לא הרבתה להתראיין לתקשורת, וגם כשעשתה זאת זכתה ליחס מאוד מלטף, בלשון המעטה. נדמה היה שעל כולם מהלך הקסם של אישה נאה ועדינה שמצליחה בעולם כוחני של גברים. היו לה לא מעט כישלונות במהלך הדרך, אך מעולם זה לא דבק בה. כבעלים אישה של מועדון כדורגל בישראל, כולם, החל מאוהדי קבוצתה וכלה בתקשורת, היו עסוקים בעיקר בלומר לה תודה על זה שהיא מוכנה להתפלש בבוץ הזה.

אינני בא להמעיט בהישגיה של אלונה ברקת בהפועל באר-שבע. היא אכן לקחה מועדון שהיה רקוב כמעט בכל מובן והפכה אותו למועדון מצליח וגאה. היא בהחלט יצרה מודל חיובי של הצלחה במקום שלא היו בו הרבה כאלה, וזה תמיד יעמוד לזכותה.

אבל בטור החובה ניתן למנות את העובדה שאלונה לא הצליחה ליצור בבאר-שבע בסיס מקצועי יציב שעליו יוכל להישען המועדון גם ללא הכסף שהביאה. העובדה שאחרי 12 שנה, אין בקבוצה הבוגרת אף שחקן משמעותי שגדל במועדון, בהחלט עומדת לחובתה. כשמתסכלים על מה שקורה במכבי ת"א, אפשר לראות את ההבדל – גם בעונות של חוסר מקצועי יחסי, זה לא התקרב לקריסה המקצועית שאנחנו רואים בבאר-שבע השנה. גם בעונות האלה, מכבי הייתה עדיין קבוצת צמרת תחרותית שלמרות שלא זכתה באליפות, בהחלט היוותה יריב ראוי לבאר-שבע לאורך חלקים ארוכים של העונה. וחשוב מזה, לאורך התקופה הזו בנו במכבי מחלקת נוער ותשתית מקצועית שתשרת אותם שנים ארוכות – משהו שלא קיים בבאר-שבע.

כעת אלונה נכנסת לשדה חדש ושונה לחלוטין מכל מה שהכירה. בפוליטיקה, לאחר שתחלוף ההתלהבות הראשונית, אף אחד לא יטה לה חסד בגלל שהיא אישה בעולם של גברים. אם כבעלים של הפועל באר-שבע היה הייתה רגילה לקבל בעיקר הערכה ואהבה, בפוליטיקה זהו מצריך נדיר, גם מהקרובים אליך ביותר. היא שמה את עצמה במקום שבו תהיה חשופה לפגיעה ישירה, ופעמים רבות אכזרית, בכל החולשות שלה. באופן הפוך לגמרי מהחוויה שלה בהפועל באר-שבע, ככל שתצליח יותר כך תצבור יותר שונאים. בייחוד לאור העובדה שהצטרפה למפלגת ימין, היא תגלה מהר מאוד את הצד הציני והארסי של התקשורת, שבתפקידה כבעלים של הפועל באר-שבע בעיקר אתרגה ולא אתגרה אותה.

סוגיה נוספת שגורמת לי לתהות לגבי התכנות הקריירה הפוליטית של אלונה ברקת, היא העובדה שגם מבחינה ארגונית תמצא עצמה במקום לא מוכר. כאשת עסקים וכבעלים של הפועל באר-שבע הסמכות שלה הייתה מוגדרת. היא הייתה בעלת המאה ולכן גם בעלת הדעה. גם אם, וזה יאמר לזכותה, נתנה מקום וביטוי לאנשים שעובדים אתה – היה ברור שהמילה האחרונה היא שלה.

בפוליטיקה המצב שונה. ראשית, היא מגיעה למפלגה שבה יש שני מנהיגים דומיננטיים, שעל פניו לפחות, נראה שרואים בה בעיקר קישוט יפה לקמפיין הבחירות. כיצד יגיבו, למשל, אם תשבור משמעת קואליציונית בסוגיות של דת ומדינה? או שלא תתיישר עם הקו המיליטנטי של השניים נגד מערכת המשפט?

כחברת כנסת מן המניין אלונה ברקת תצטרך להתרגל למצב שבו הדעה שלה שווה בדיוק לזה של אחרים. יהיה עליה להילחם בשיניים על כל דבר שתרצה לקדם. איכשהו, אני עדיין מתקשה לדמיין אותה יושבת בוועדת הכלכלה או החינוך ומנהלת קרב סכינים מילולי מול דודי אמסלם ומיקי זוהר.

יתכן ואנחנו לא באמת לא מכירים את אלונה ברקת. יכול להיות שיש בה תכונות שעדיין לא ראינו מכיוון שעדיין לא עמדה בסיטואציה בה הייתה צריכה להבליט אותם. ולכן, על אף התחושה הראשונית שלי שהקריירה הפוליטית שלה תהיה קצרה וכואבת, אני לא סותם את הגולל בשלב זה על האפשרות שתפתיע.