הגיעה לפרק(ה)
בדיון שעורר הפוסט הקודם, המגיב Kirma Der Faux (מודה שאני סקרן לדעת את משמעות הכינוי) האיר את עיני עם נתונים שמערערים את התזה שלי לגבי סגנון המשחק של ליברפול. בעודי טוען שוב ושוב, שהמנבאים המשמעותיים ביותר של ניצחונות של ליברפול בעידן קלופ הם החזקת כדור נמוכה והתקפות מהירות, הוא הביא נתונים לפיהם העונה ליברפול מחזיקה יותר בכדור, ביחוד במשחקים אותם היא מנצחת.
וזה החזיר אותי ללוח. ואכן, כפי שממחישים היטב הנתונים מהמשחק אתמול, ליברפול אכן מנצחת, ומנצחת בקלות, גם כאשר כשהיא מחזיקה בכדור חלק גדול מהזמן. אמש היו לליברפול 64% החזקת כדור, והיא יצרה מהם 36 בעיטות לשער (לעומת 6 של יונייטד) ו-11 בעיטות למסגרת (לעומת 2 של יונייטד).
בראיון לאחר המשחק מול בורנמות' אמר יורגן קלופ דברים מעניינים. הוא שיבח, כהרגלו, את משחק הלחץ והמעברים ה"counter pressing game"-, אבל התייחס גם למשחק המסודר, ה"control "game – "אנחנו מתחילים להתרגל גם לזה", אמר.
בתחילת העונה שעברה כתבתי פוסט שבו טענתי שליברפול של קלופ היא "וואן טריק פוני": קבוצה שטובה בעיקר בשיטת משחק אחת – לחץ ומעברים מהירים. כבר באוגוסט ניבאתי ש"ליברפול הולכת לקראת עונה טובה מאוד בליגת האלופות אבל הרבה פחות בפרמייר ליג". ואכן, כך בדיוק היה – ליברפול הגיעה לגמר ליגת האלופות אבל התקשתה בליגה, והצליחה להבטיח את המקום הרביעי רק במחזור הסיום.
הסיבה לכך הייתה שליברפול הצליחה היטב יחסית מול קבוצות איכותיות יותר שבאו לתקוף מולה – כפי שהיה במרבית המשחקים באירופה ובמשחקים נגד קבוצות הצמרת בליגה – אבל איבדה הרבה נקודות מול קבוצות איכותיות פחות, שהתגוננו מולה במספרים ואלצו אותה למשחק מסודר של הנעת כדור.
מה שמרשים בליברפול של קלופ זה שניתן לראות היטב תהליך סדור של בנייה – בכל שלב קלופ נותן מענה לחולשה אחרת שקיימת במערך. תחילה הוא בנה חולייה התקפית דינמית ואינטנסיבית, שמאפשרת ליישם בצורה כמעט מושלמת את משחק הלחץ והמעברים. בהמשך, באמצעות הרכישות של וירג'יל ואן דייק ואליסון (אליהם אגיע בהמשך), הוא יצב את ההגנה, ואז הוסיף אלמנט חיוני נוסף לתהליך ההתפתחות של הקבוצה – קשרים המסוגלים לייצר מהלכים התקפיים במשחק עומד.
נבי קייטה ופביניו הם בשורה גדולה. הם מאפשרים לליברפול אופציות התקפיות בקישור – שעד כה היה מבוסס בעיקר על קשרים הגנתיים שממעטים ליצור מצבים או לאיים על השער במשחק מסודר. הם אלו שאפשרו לקלופ להפוך את ליברפול מקבוצה של "וואן טריק פוני", לקבוצה שגורמת גם לאוטובוס של מוריניו להיראות כמו טיולית. הבישול המרהיב של פביניו לסאדיו מאנה בשער הראשון היווה המחשה נפלאה לכך.
האפשרות של קלופ להעדיף קשרים בעלי אוריינטציה התקפית על קשרים שעיקר אומנותם גרזנותם, נובעת גם מייצוב (שלא לומר ביצור) ההגנה באמצעותם של ואן דייק ואליסון. עם עוגן הגנתי שכזה, ליברפול יכולה הייתה להרשות לעצמה לשבת על השער של יונייטד במשך דקות ארוכות, כאשר היא תוקפת עם 6-7 שחקנים (השלישייה ההתקפית, קייטה ופביניו, ואחד המגנים לפחות), עד אשר נפרץ הסכר.
גם העובדה שעל הספסל יושב שובר שוויון בדמותו של שאקירי הנפלא – ה"גניבה" הגדולה של הקיץ לטעמי – מאפשרת לקלופ להוסיף מסה נוספת בהתקפה בשלבים מאוחרים יחסית, כשהאוטובוס שחונה ממול כבר עייף ויגע ולא ירא אלוהים.
טענה נוספת שעלתה בדיון הקודם, היא שאיומים למסגרת אינם מדד מדויק ליכולת התקפית, משום שנספרים בהם גם דרדל'ה משלושים מטר שהתגלגל לידיים של השוער. זה נכון – איומים למסגרת נמצאים במתאם גבוהה עם כמות השערים שקבוצה מבקיעה, אבל הם אכן מדד "גס".
לשם כך נברתי בנתוני ה-Xg של ליברפול העונה. מדד-Xg מבוסס על אלגוריתם שמחשב "שערים צפויים" (expected goals): כמה קבוצה הייתה קרובה להבקיע מניסיון כיבוש. זאת עפ"י: מיקום הבועט, זווית מהשער, קירבת שחקני הגנה לבועט, רגל חזקה של הבועט, סוג ההתקפה שמובילה לבעיטה ואיכות המסירה אליו.
ליברפול כבשה העונה עד כה בליגה 37 שערים, כאשר לפי מדד ה-Xg הייתה אמורה לכבוש 34.6 – הבדל שאיננו מובהק סטטיסטית. מה שמלמד על כך שכמות השערים הגבוהה יחסית של ליברפול העונה מעידה אכן על משחק התקפי אפקטיבי, שמייצר כמות גבוהה של מצבי הבקעה איכותיים.
הנתון המעניין נוגע לכמות הספיגות: ליברפול ספגה העונה עד כה 7 שערים, אולם לפי מדד ה-Xg הייתה אמורה לספוג 13.6. זהו כבר הבדל מובהק סטטיסטית – ליברפול לא רק שסופגת כמות שערים נמוכה באופן חסר תקדים, היא גם סופגת בערך חצי מהשערים שהייתה אמורה לספוג בהתאם לאיכות המצבים שהקבוצות היריבות מגיעות מולה.
אז יהיו כאלה (מוריניו) שיאמרו "מזל". אבל נדמה לי שהנתון הזה ממחיש היטב את התרומה של אליסון בקר. למרות השער שהיה אחראי לו אתמול, אליסון הוא מה שהיה חסר לליברפול בשלבים הקודמים של התהליך – שוער שמביא נקודות. יחד עם ואן דייק, שבנוסף לאיכויות העילאיות שלו עצמו, גם גורם לכל בלם שמשחק לידו – אם זה גומז, מאטיפ או אפילו לוברן המושמץ – להיראות הרבה יותר טוב, הם מרכיבים בליברפול את אחת מחוליות ההגנה הטובות בעולם, אם לא ה…
התקפה ידענו שיש. הגנה ושוער יש ויש. וגם קישור – הורס ומייצר – ישנו כעת.
הפאזל הושלם. הביאו את היום.