קטגוריות
debuzzer כל הרשימות

תנו ליורגן לנצח

למרות החמיצות, ליברפול בעונה היסטורית

ליברפול צברה עד כה העונה 36 נקודות מתוך 42 אפשריות – קצב של 98 נקודות בעונה. רק לשם השוואה, מספר הנקודות הרב ביותר שצברה ליברפול בעונת פרמייר-ליג הוא 86 (עונת 2008/9). בדומה, גם מס' הנקודות הממוצע של אלופה בפרמייר-ליג הוא 86. רק פעם אחת בתולדות הפרמייר-ליג השיגה קבוצה מס' נקודות גבוה מהקצב הנוכחי בו נמצאת ליברפול – מנצ'סטר סיטי בעונה שעברה (100 נק').

אז אם כל כך טוב, למה יש כל כך הרבה פרצופים חמוצים מסביב? עד שנראה כי גם יורגן קלופ, האיש שנדמה כי תמיד מחייך ולוקח את החיים בקלות, מתחיל לאחרונה לאבד את סבלנותו לנוכח הביקורת ההולכת וגוברת על היכולת של הקבוצה.

את העונה שעברה סיימה ליברפול עם מאזן של 38 שערי חובה – ממוצע ספיגה של שער למשחק. רק פעם אחת מאז תחילת המילניום זכתה באליפות הפרמייר-ליג קבוצה שספגה בממוצע יותר משער אחד למשחק (מנצ'סטר יונייטד ב-2012/13). קלופ, בצדק, הבין שעם כמות ספיגות כזו לליברפול אין סיכוי אמתי להתחרות על התואר. כדי להקטין את כמות השערים שליברפול סופגת, הוא ביצע מספר שינויים טקטיים. בראשם, שינוי באלמנט המפורסם ביותר בשיטת המשחק שלו: הלחץ הגבוה.

הלחץ הגבוה יעיל מאוד מבחינה התקפית. הוא מאפשר להשיג כדור בשליש האחרון של היריבה, כאשר ההגנה שלה לא מסודרת, ולהגיע למצב הבקעה טוב תוך שניות בודדות. שיטת המשחק והשחקנים שהביא קלופ לליברפול בנויה על העיקרון הזה.

אלא שמבחינה הגנתית הוא בעייתי. במידה והלחץ נכשל, בדיוק כמו בכדורסל, הקבוצה נשארת דלילה וחשופה מאחור. שערים רבים שליברפול ספגה בעונה שעברה הגיעו כתוצאה מכך. כדי לפתור את זה, קלופ החליט להוריד את הלחץ שההתקפה והקישור מבצעים מגמה אחת אחורה. אלא שלמהלך הזה יש השלכות גם מבחינה התקפית: פחות חטיפות בשליש האחרון של היריבה ופחות מצבי הבקעה קלים שנוצרים כתוצאה מכך.

בנוסף לכך, הקבוצות, באופן טבעי, למדו את ליברפול. הן לא מנסות לתקוף אותה וממתינות לה בשליש האחרון של המגרש, מתוך ידיעה שכוחה של ליברפול טמון בשטחים שמתפנים כאשר היריבה יוצאת קדימה ותוקפת.

התוצאה של ההתפתחויות הטקטיות הללו היא שליברפול נאלצת הרבה יותר לשחק התקפות איטיות ומסודרות – משהו שהיא לא טובה בו. כתבתי כאן פעמים רבות בעבר, שהמנבא הטוב ביותר של ניצחונות עבור ליברפול של קלופ הוא אחוזי החזקת כדור נמוכים מהיריבה.

אם ניקח לדוגמא את שני המשחקים האחרונים של ליברפול, נגד פ.ס.ז' ואברטון, שם היא אכן הייתה אנמית מאוד מבחינה התקפית (נגד פ.ס.ז' איום אחד למסגרת, נגד אברטון שלושה), בשני המקרים ליברפול החזיקה בכדור יותר מהיריבה (56% מול פ.ס.ז', 58% מול אברטון).

אחוזי החזקת כדור גבוהים משמעותם שההתקפות של ליברפול היו ארוכות. וכאן, שוב, הסטטיסטיקה מראה שככל שהמהלך ההתקפי של ליברפול מתארך, הסיכוי שהוא יוביל למצב הבקעה צונח. מרבית השערים שליברפול של קלופ מבקיעה הם תוצר של מהלכי התקפה שאורכים פחות מעשר שניות.

מהלכים מהירים שכאלה מתאפשרים כתוצאה מלחץ הגבוה וחטיפות כדור בעומק חלק המגרש של היריבה – משהו שליברפול כמעט ולא הצליחה לעשות נגד פ.ס.ז' ואברטון (נגד אברטון חטפה ליברפול 6 כדורים סה"כ, אף לא אחד בחצי המגרש של היריבה; נגד פ.ס.ז' 8 חטיפות, 2 בחצי של היריבה).

השורה התחתונה היא שקלופ בחר באופן מושכל להקריב חלק מהיעילות ההתקפית לטובת יציבות הגנתית. זוהי בחירה נכונה אם המטרה של ליברפול היא לתת לעצמה צ'אנס אמתי לזכות באליפות, ולא רק להיות קבוצה שכיף לראות ואולי יכולה על התלהבות לעשות ריצה יפה באירופה.

עד כה הבחירה של קלופ מוכיחה את עצמה. קצב צבירת הנקודות של ליברפול בליגה הוא היסטורי. כמובן, שהעובדה שקצב צבירת הנקודות של מנצ'סטר סיטי גם הוא, לא רק היסטורי אלא ממש היסטרי, מעמעמת במעט את ההישג הזה.

אלא שנקודת ההשוואה של ליברפול לא יכולה להיות סיטי בעלת המשאבים הבלתי מוגבלים. הנהנית בנוסף, כפי שלמדנו לאחרונה מחשיפת המסמכים בפרשת "פוטבול ליקס", מהעלמת עין של הגורמים הרגולטוריים בענף להתנהלות הבלתי חוקית שלה.

אחרי 14 מחזורים ליברפול נמצאת עם 5 נקודות יותר מצ'לסי, 6 יותר מטוטנהאם וארסנל, ו-14(!) יותר ממנצ'סטר יונייטד.

.In Klopp we trust