קצת קשה לעכל את מה שקורה עכשיו בכרמל ולגבש איזושהי תובנה מסודרת, בטח לא אחת שתחדש משהו מעבר לקלישאות הבנאליות שנשמעות מכל עבר כרגע.
ובכל זאת, שתי אנקדוטות שקשורות לאירוע.
א. אתמול בערב הייתה אמורה להיות משודרת תוכנית המאה החגיגית של תוכנית הרדיו המעולה שמגיש עופר נחשון ועורך שחר ירושלמי- Club 88. למי שבמקרה לא מכיר, מדובר בתוכנית של מוזיקת דאנס. כמו שהעיד עופר בפתיחת השידור, היה לצוות התוכנית לא מעט התלבטויות האם ובאיזה מתכנות לשדר אותה ביום שכזה.
בסופו של דבר הוחלט לשדר את התוכנית פחות או יותר במתכונת הקבועה, מינוס חגיגות המאה שנדחו לשבוע הבא, ולהקדישה לכוחות הביטחון וההצלה.
אני רוצה להוריד את הכובע בפני עופר ושחר על ההחלטה הנבונה והאמיצה. זה שגם ביום כזה אנחנו שומעים מוזיקת דאנס לא אומר שאנחנו כואבים פחות את האסון. יש משהו מרגיז בדרך שבה מנסים לחפות עלינו להיות עצובים בזמן אסון.
מי שרגיש לסבלם של אחרים יישאר כזה גם לרקע צלילי ארמנד ואן-ביורן, ומי שאפאטי ואנטיפטי יישאר כזה גם אחרי סוף שבוע רצוף של פלייליסט יום הזיכרון.
ובלי או עם קשר, כמי שמאזין לעופר נחשון מגיל 13 אני יכול להעיד שהאיש הוא מופת לתבונה ורגישות שבאופן מדהים מצליחה לעבור גם בדרך שבה הוא מגיש שירים ברדיו.
Club 88, כל שישי בין 23:00-1:00 ב- 88FM.
לכל התוכניות לחץ כאן
לעמוד הפייסבוק של התוכנית לחץ כאן
ב. כצפוי, לקח לתקשורת בדיוק כמה שעות להתעשת ולהתחיל לחפש דם.
היה כאן מחדל; שירותי הכבאות בארץ במצב מחפיר; המחשבה שאנחנו תלויים ברצונו הטוב של העולם עושה משהו לא טוב בבטן – הכול נכון.
ועדיין, יש משהו דוחה בצורה שבה התקשורת, שגם בימים כתיקונם רק מחפשת איפה להכניס לישראל ולישראליות, עטה על האסון כמוצא שלל רב, כחיה המשחרת לטרף וריר על קצה שפתה.
בדיון סביב האסון בדה באזר פרסם מגיב בשם ניר קישור לקטע מאלף מתוך הסדרה סאות'-פארק. תקדישו רגע דקה ותצפו. שווה.
אני מסכים איתך לגבי 88 אף-אם (אפילו שאני ממש לא אוהב את המוסיקה של עופר נחשון), אבל אני צריך להבדיל את זה ממה שאני כתבתי על הריקודים של חב"ד אתמול לפני המשחק של בית"ר בפוסט שהגבת על נושאים אחרים בו.
88
היא תחנה, שאתה יכול לבחור אם לשמוע או לא. לכן אין מבחינתי בעיה שגם חצי שעה אחרי פיגוע הם ישימו מוסיקת דאנס – וכל אחד יבחר אם הוא רוצה לשמוע את זה, כמו שהוא יכול לבחור איזה דיסק לשמוע בכל רגע נתון.
לעומת זאת, מה שהפריע לי אתמול בריקודים של אנשי חב"ד, זה שהמוסיקה והריקודים נכפו על כל יושבי המגרש. אולי לחלק זה לא הפריע, אבל לחלק גדול, שהגיעו למשחק רק כי הוא לא בוטל ולהם היה מנוי (כמוני, שתמכתי בביטול המחזור), זה מאוד צרם לראות חגיגות וריקודים בזמן שהכרמל עדיין נשרף וחלק גדול מההרוגים באסון האוטובוס כלל לא הובא לקבורה.
זה רק כי היה לי חשוב להדגיש את ההבדלים בין שני המקרים.
לגבי יחס התקשורת לאסון – אני לא חושב שהבעיה היא ב"ישראליות", הבעיה היא במדיניות לאורך שנים של קיצוץ השירותים הציבוריים מתוך אמונה שזה מה שבריא לכלכלה (והנה, חסכת כמה מאות מליוני שקלים אבל עכשיו יש נזק אקולוגי, עשרות הרוגים ו-4 מיליארד שקל נזקים), לצד שר פנים "כושל בן כושל" שצריך להיות מפוטר כבר שלושה ימים, אבל משום מה עדיין יושב על כיסאו. לא ברור.
בכל מקרה, הבעיה היא לא בישראליות. הבעיה היא דווקא בגישה שמנסה להיות כמו אמריקה ולהפריט את כל מה שזז, ולפגוע בכל מחיר בשירות הציבורי וב"איש השמן", כמו שנערי האוצר ונחמיה שטרסלר אוהבים לקרוא לזה.
יובל,
אני מסכים עם שתי הנקודות- בניגוד לתוכנית ברדיו, המוזיקה והריקודים של אנשי חב"ד אמש בטדי היו באמת חסרי טעם ותודה שהארת את ענינו לגבי כך.
גם הקיצוץ בתקציבים הציבוריים הוא הרה אסון כמו שראינו בימים האחרונים. המדינה היא גוף חשוב שאין לו תחליף פרטי.
למה אלי ישי נשאר בתפקידו? שאלה טובה.. נדמה לי שזה מחזיר אותנו לפוסט על ש"ס משבוע שעבר.
הריקודים של חב"ד (וברסלב) הם תמיד חסרי טעם.
אני לא חושב שהם יותר או פחות חסרי טעם מהריקודים לצלילי מוזיקת דאנס במועדונים (שגם אותם אני אוהב). אבל זה באמת עניין של טעם.
מישהו יכול להסביר למה אלי ישי אמור להתפטר?
מישהו בא עם מוזיקת מועדונים לאצטדיון או לכיכר מרכזית בעיר ומכריח את כולם "ליהנות" ממנה?
אריגיא,
א. בגלל כל מה שכתבתי בפוסט בשבוע שעבר על ההתנהלות של ש"ס- כל מה שהרב אמסלם אומר.
ב. בגלל שכיבוי האש נמצא תחת סמכותו במשרד הפנים ובאסון האחרון התגלו שם כשלים חמורים. אם עמיר פרץ התפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה גם הטענות כלפי אלי ישי לגיטימיות- לעמיר פרץ היה הרבה פחות חלק בחוסר המוכנות של הצבא למלחמה (התמנה לשר ביטחון רק כמה חודשים לפני כן) מאשר לאלי ישי במחדל הכבאות (מכהן כשר הפנים במשך רוב העשור האחרון).
אם כי אסייג ואומר שאני ברמת העיקרון נגד עריפת ראשים ומעדיף הפקת לקחים. אם אלי ישי הוא האיש הנכון לעשות את זה תבוא עליו הברכה ושיישאר בתפקידו עד שהבוחר יאמר אחרת. לכן אני גם לא בעד וועדת חקירה, שהוא (אלי ישי), משיקולים שלא לגמרי נהירים לי, היה הראשון לקרוא להקמתה עוד כשהלהבות היו בשיא גובהם.
עמית,
נכון. אבל אתה כתבת "תמיד" חסרי טעם, ודעתי היא שהפעם הם היו חסרי טעם אבל בזמנים ובמקומות אחרים יש להם החן שלהם.
הבעיה בפיטורים אחרי איזה מחדל שהתקשורת משתוללת ועושה רעש, זה שזה לא מתקן כלום. לי לא כל כך איכפת אם הוא יישאר בתפקידו או לא, אלא יותר שליקויים יתוקנו ובפעם הבאה יהיה כיסוי וטיפול טוב יותר בקטסטרופה. הבעיה היא שפיטורים כאלה נועדו להשתיק את דעת הקהל ולתת לכולם להיות מבסוטים שהנה מישהו שילם, אבל בתאכלס לא יהיה שינוי.
והעניין שעמיר פרץ די גמר את הקריירה אחרי לבנון הוא שבישראל יש פטנט שחוזר על עצמו מזה ארבעה עשורים – כל פעם שהעניין החברתי מצליח לתפוס מקום על סדר היום, פורצת מלחמה, מגיע הטיעון של "לחיות מכוער מאשר למות יפה" ואז ממשיכים להתעסק בעניינים הביטחוניים עוד עשור או שניים.
אריגיא, אני מבין את הכיוון שאתה חותר אליו אבל המסקנה לא נכונה לדעתי.
אחרי שעמיר פרץ התפוטר, בצדק או שלא בצדק (הוא מראש לא היה צריך להיות שר ביטחון, ואני אומר את זה בתור אחד שתמך בו והצביע למפלגת העבודה ב-2006 רק בגללו), צה"ל החל בתהליך שיקום חיוני. האם הוא הושלם? ממש לא. אבל בהחלט יש שיפור שמורגש לכל מילואימניק ולכל מי שבקיא בפרטים בדרגים קצת יותר גבוהים.
אם אלי ישי יפוטר מתפקידו, או יתפטר בבושת פנים (כפי שהוא ראוי), שר הפנים הבא, גם אם יהיה ש"סניק אחר, לא יעז לזלזל בשירותי הכבאות. עכשיו תגיד – גם אלי ישי לא יעז. נכון, אבל הוא חייב לשלם את מחיר המחדל הזה, וזה מה שרובנו טוענים.
הבעיה שלי זה שאלי ישי לא עשה שום דבר שקודמיו לא עשו. אם הוא אשם בחוסר מזל שדווקא במשמרת שלו הרוחות היו מזרחיות, אז אוקיי. אני פשוט תמיד מחפש את הפיתרון המערכתי, העמוק, ולא לזרוק את זה על פרצוף של אדם זה או אחר. ממש לא יפריע לי אם ישי יהיה בתפקיד או לא, הבעיה שלי היא שזה יכול באמת להיות חלק מתהליך, אבל זה לרוב לא. ועדיין, הבעיות החמורות יותר הן בדרך שבה משרד האוצר ונעריו מנהלים את העוגה, ופחות בשר זה או אחר, שיכול להיות ראש קטן או גדול, אבל בלי התקציב הוא לא יכול לעשות כלום. כאמור – עניין מערכתי.