גרנט

בבוקר שאחרי שנזרק בבושת פנים מצ'לסי אני מפרסם כאן שוב דברים שכתבתי בעניינו למחרת הניצחון על ליברפול בחצי גמר ליגת האלופות:

מגיע לו את מירב הקרדיט על הניצחון וההעפלה של צ'לסי לגמר. עשה ביה"ס לבניטז בכל התחומים: החל מבחירת ההרכב דרך החילופים, ניהול המשחק, הטקטיקה והתגובה לשינויי מומנטום. חבל רק שהוא לא יקבל את הקרדיט הזה. אין מה לעשות, גם אם אברם יזכה באליפות, ליגת האלופות, גביע ערי הירידים וכל תואר אפשרי אחר, באנגליה לעולם לא ישכחו שהוא השיג את תפקידו במועדון במרמה. בחסד ולא בזכות. ואם יש דבר שהאנגלים לא אוהבים זה רמאים, קורצי עין ותחמנים.

למעלה מחצי שנה בתפקיד ובאנגליה אף אחד לא באמת מכיר במינויו של אברם גרנט למנג'ר של צ'לסי- לא השחקנים, לא האוהדים לא התקשורת. מבחינתם הוא סתם אחד שהשיג כרטיס טוב לשורה הראשונה כי יש לו קשרים עם הבעלים. ולמרות שהיושר האינטלקטואלי (המעט שבכל זאת יש) של הפרשנים כאן חייב אותם לומר בלשון רפה שגרנט בכל זאת השיג משהו ש"המיוחד" לא השיג, הקרדיט שניתן לו הוא מועט מאוד ויתפוגג חיש מהרה במידה וצ'לסי תיכשל לגבור על יונייטד במרוץ לפחות לאחד משני התארים עליהם הן מתחרות.

גם האופי של גרנט לא ממש מוסיף לשיפור התדמית שלו. לא נעים אולי להגיד אבל יש באיש משהו קצת אוטיסיטי. זה מתבטא בעיקר שפת הגוף שלו: הוא צוחק איפה שלא קשור, מחייך או מרצין בפתאומיות וללא הסבר, ובאופן כללי משדר קשר רופף למדי עם המציאות ובידוד בעולם משלו. ולמען האמת זה בדיוק המצב בו הוא נמצא בצ'לסי. התמונה הכי עגומה וסמלית מאתמול הייתה אי שם בשלהי המחצית הראשונה: כדור חוץ לטובת ליברפול התגלגל החוצה ליד הספסל של צ'לסי ונאסף ע"י גרנט שעיקב את החזרתו למגרש בכדי לתת להגנה שלו להתארגן. בעיני סטיבן ג'רארד זה לא מצא חן והוא חטף את הכדור מידיו של אברם באגרסביות. גרנט המופתע מעד ונפל לאחור אל הספסל כשבדרך הוא אף סופג מכה קלה בראשו. באופן מדהים אף אחד מהשחקנים או אנשי הצוות שהיו על הספסל של צ'לסי לא דרש בשלומו ואפילו לא הסתכל לכיוונו לראות שהוא בסדר! הקהל, שאפשר רק לדמיין מה הייתה התגובה שלהם אם אותו דבר היה קורא למוריניו, לא רק שלא התרעם והתעמר בג'רארד על הפגיעה בגופו וכבודו של המאמן שלהם אלא פרץ בצחוק מתגלגל. גם תמונת הסיום של גרנט מתפלל/משתחווה הייתה הזוייה לחלוטין והוסיפה לתחושה שהאיש הזה הוא חתיכת Weirdo כמו שהאנגלים מכנים זאת.