באנו ליהנות (ניר הופמן על חיפה-בית"ר)

16 תגובות בנושא באנו ליהנות (ניר הופמן על חיפה-בית"ר)

1. פינגבאק: הדשא של השכן ירוק (יותר): פוסט אורח של איציק אלפסי | מצד שני

2. פינגבאק: הדשא של השכן ירוק (יותר): פוסט אורח של איציק אלפסי | מצד שני

3. מאת הופ‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 15:20

   איציק, תודה על המחמאות ובכלל על הרעיון המגניב. כמו שאמרה מ"ם זוגתי, אחרי הפוסט הזה רק חסר לי שייצא 0:0 ביום ראשון…
   (אגב, שים לב שבהתאם לאהדתו של מי שהעלה את הוידאו לעיל ליוטיוב, אין בכלל הילוכים חוזרים של הגולים החיפאיים לעומת התעכבות יתירה על הגולים הבית"ריים, כולל החגיגות…).
4. מאת איציק אלפסי‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 16:52

   ניר,
   דבר ראשון העונג כולו שלי. לא זכור לי 0:0 בין חיפה לבית"ר אם כי נראה לי שאני אקנה אחד כזה מחר..

   נגעת בפוסט בנקודה מעניינת שאני מאוד מסכים איתה- עניין הפריפריליות של שתי הערים. אני תמיד אומר שירושלים היא עיר הבירה היחידה בעולם שהיא בעצם פריפריה. לי דווקא זה מתאים, אני רואה בזה את אחת הסיבות לאופי הייחודי של ירושלים, שכמו שכתבתי אצלך מצאתי הרבה דמיון אליו בחיפה.

   נ.ב.
   צ'רניחובסקי זה על שם לצ'רנוחה האגדי? בכל אופן אהבתי :)
5. מאת גיל‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 17:23

   ניר,
   הכתיבה שלך העלתה בי זכרונות מתקופה בה בית"ר ומכבי חיפה היו כמעט מועדונים אחים (זוכרים שבראשית שנות השמונים שחר היה הספונסר של בית"ר ועל החולצות היה הסמל של ולבו?). גם כשחיפה הצטרפה ל"חגיגת" האליפויות הלב של בית"ר היה עם חיפה – ככל הנראה בשל החיבור בין אהבת הכדורגל היפה וההתקפי ששתי הקבוצות יצגו (איך אפשר היה שלא לחבב קבוצה ששחקו בה ממן, רוזנטל, ארמלי וסלקטר?) ובמקביל על רקע תחושת הקיפוח הפריפריאלית שנגעת בה בצדק רב, תחושה שבנויה משילוב של אלמנטים אובייקטיביים (נדמה לי שרק בשנות השבעים הגעו השחקנים הראשונים מירושלים או חיפה לנבחרת) וסובייקטיביים (תחושות נחיתות אינהרנטיות מול ת"א והמרכז).

   ואיציק, יש עוד מספר ערי בירה פריפריאליות – אנקרה אוטבה וקנברה כדוגמאות בולטות, לערים שפרט לעובדת היותן עיר בירה אין להן ממש מה להציע – דבר שבהחלט אי אפשר לומר על ירושלים.
6. מאת הופ‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 18:39

   איציק – אכן מחווה לצ'רנוחה :)
   גיל – תודה. אני שמח שלחצתי לך על כפתור הנוסטלגיה… אני זוכר מילדותי את אחוות חיפה-בית"ר, למרות שעד תקופת שחר בבית"ר זכרוני לא מגיע.
7. מאת שמרלינג‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 19:27

   מצפיה בסרטון של אותו משחק חיפה-בית"ר בגמר הגביע (קלאסיקה!) אני נזכר כמה התבאסתי מגיורא אנטמן. הוא פשוט הרג אותנו במשחק הזה. אחד השוערים הכי חלשים ששיחקו באופן קבוע בשער של חיפה מאז שאני זוכר אותה. אולי אפילו הכי חלש.

   גיל – שחקנים מחיפה, מכבי וכנראה גם הפועל, שיחקו בנבחרת מאז ומעולם. אהרון אמר ממכבי, למשל. 6 מעשרת השחקנים בעלי הכי הרבה הופעות בנבחרת שיחקו תקופה משמעותית במכבי חיפה. רונן חרזי ואוחנה הם מגדולי הכובשים בנבחרת אי פעם. אולי היתה תקופה חלשה בנוכחות בנבחרת בשנות ה70, אבל גם הכדורגל בירושלים וחיפה לא היה אז כל כך מוצלח.
8. מאת גיל‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 20:02

   שמרלינג – אכן לגבי אהרון אמר בהחלט אתה צודק, אבל נדמה לי שאין עוד דוגמאות רבות לשחקני חיפה בנבחרת קודם לשנות השמונים. ביחס לבית"ר לפחות, הרי שעד אורי (נדמה לי שזומן ושיחק לראשונה ב-75') ונוימן לא היו בית"ריים בנבחרת וגם ביחס להפועל (י"ם) המצב דומה – אפילו אלי בן-רימוז' האגדי לא זכה לראות מדי נבחרת למיטב זכרוני (לא בטוח לחלוטין…).
9. מאת old timer‏:

   2 באוקטובר 2010 בשעה 20:49

   איזה כיף!

   הפוסט היה כיף. היוטיוב היה כיף – כי ככה זה משחקים נגד מכבי חיפה (למעט המשחק בו יוסי בניון עשה הצגה כאילו ישראל כהן ירק עליו על מנת להוציא לו אדום). בכלל, קיימת אישהיא אחווה אנטי תל אביבית בין המועדונים. אני זוכר שבגמר הגביע בשנת 2000 נגד הפועל ת"א היו איטי ביציע אוהדי מכבי חיפה שקפצו כמו משוגעים, משערי הקלאץ' של ויקטור פאצ'ה.

   נקודה נוספת שהסרטון גרם לי להזכר בו (אני מקוה שאינני טועה כי מה רבה תהיה הפדיחה) היא שגמר הגביע הנ"ל היה משחקו האחרון של אורי בבית"ר. אורי שבעצם הפך את בית"ר לקבוצה של ז'וגו בוניטו, אבי האתוס הבי"תרי "מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל" האיש שבלעדיו הפוסט הזה לא היה בא לעולם.

   זה יהיה המשחק הראשון שלו מול מכבי חיפה כשהוא עומד על הקוים.

   הופ – לו היית אוהד בית"ר הנרטיב שלך היה "התחלתי לאהוד כדורגל במשחק האחרון של אורי בבית"ר ירושלים"
10. מאת מם אחרת‏:

    2 באוקטובר 2010 בשעה 21:17

    תענוג.
    הזדהתי מאד ברגע ההתאהבות במשחק. (אצלי זה היה באיירן מינכן מנצ'סטר יונייטד 99').
11. מאת איציק אלפסי‏:

    2 באוקטובר 2010 בשעה 21:52

    OT
    אכן, אכן. זה היה המשחק האחרון של אורי בבית"ר וזה באמת סמליות יפה שלא חשבתי עליה שמחר זה יהיה המשחק הראשון שלו נגד חיפה כמאמן בית"ר.

    ואתה צודק לגמרי, אפשר אולי להתווכח שאלי אוחנה היה שחקן גדול יותר אבל אורי הוא הדמות הכי משמעותית בתולדות המועדון בדיוק מהסיבה שהזכרת- הוא עיצב את האתוס שלה.
12. מאת הופ‏:

    2 באוקטובר 2010 בשעה 21:59

    old timer – תודה רבה! כיף גם לי :) לגבי המשפט האחרון שלך, נדמה שזה פחות או יותר הנרטיב של איציק בפוסט שלו על המשחק (לא בדיוק התחיל לאהוד כדורגל אז, אבל זה אחד הזכרונות החזקים הראשונים שלו, כמו אצלי)
    https://geshemalfasi.com/archives/226
    מם אחרת – תודה. גם המשחק שאת מזכירה הותיר בי רושם חזק מאוד (הייתי בצבא והצלחתי לצאת לבית של חברים לראות אותו. זה היה אולי הלילה המרגש ביותר שלי בתקופת הצבא, ואני בכלל לא אוהד יונייטד…).
13. מאת מתי‏:

    2 באוקטובר 2010 בשעה 22:22

    ההרגשה לבוא אחרייך עד לבלוג הזה דומה להרגשה שהייתה לי כשנסעתי לראות את ברקוביץ בווסטהאם.

    בקשר לויכוח שרץ פה בתגובות, שחקני מכבי חיפה בנבחרת לפני שנות השמונים היו-אהרון אמר,מנצ'ל, שווגר (היה הבלם של הנבחרת במונדיאל ועד היום לואיג'י ריבה החלוץ של נבחרת איטליה אז מנסה להוריד את השערות שנדבקו לו משווגר במקלחת) ודני רום-שמילוביץ.
14. מאת הופ‏:

    2 באוקטובר 2010 בשעה 22:43

    מתי – וגם פה הרגת אותי, הפעם עם שווגר. לא ראיתי אותו בחיים ואני לא יודע מתי בפעם האחרונה ראיתי תמונה שלו, אבל איכשהו זכרתי שהוא היה שעיר לאללה. בדקתי ואכן
    https://mad.walla.co.il/archive/129238-5.jpg
    https://mad.walla.co.il/archive/127350-5.jpg
    מקווה שאייל נתן תצוגה כשהלכת לראות אותו, ושגם אני לא ביישתי את הפירמה.

15. פינגבאק: אנחנו – בית"ר ירושלים | מצד שני

16. מאת איתי‏:

    12 באוקטובר 2010 בשעה 15:12

    דקה 3:52- אבי כהן ואוזלאי? בנשיקה שלא מוצירה הרבה מקום לספק

סגור לתגובות.