קורבן של כישרון

null

המקרה של ג'ניפר קפריאטי יכל להתרחש גם אם היא לא היתה שחקנית טניס. בעיות נפשיות שמובילות להתנהגויות סיכון, כמו צריכת סמים, הן מכה כלל עולמית הנובעת מסגנון החיים המודרני המנוכר ונעדר תחושת המשמעות.

ועדיין, האירוע המצער הנוכחי מעלה שוב את השאלה עד כמה צריך אדם להשתעבד לכישרון שלו, והאם יכול להיות מצב שבו אדם הופך לקורבן של אותו כישרון?

אחד הערכים המקודשים בחברה המודרנית הוא "הגשמה עצמית". לפי הערך הזה על אדם למצות עד לקמסימום את הפוטנציאל הטבעי הגלום בו, במיוחד במקרים בהם זכה לכישרון יוצא דופן בתחום מסויים.

התווית "כישרון מבוזבז" נושאת עימה בחברה בה אנו חיים אות קלון כמעט כמו תווית של עבריין או פושע.

אלא שהרדיפה האובססיבית הזו אחרי הגשמה עצמית גובה פעמים רבות מחיר יקר שבעקבותיו לא רק שהכישרון יורד לטמיון אלא גם, כמו במקרה של ג'ניפר קפריאטי, היכולת לחיות חיים בריאים ומאושרים.

כישרון בתחום מסויים, כמו אמנות, מדע או ספורט, לא בהכרח מגיע בחבילה אחת עם היכולת המנטלית להתמודד עם סגנון החיים שנדרש בשביל להוציא אותו מן הכח אל הפועל. טניס, ובמיוחד טניס נשים, הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך.

אופיו של הענף דורש יכולות הסתגלות מורכבות. כמו שכתבתי כאן פעמים מספר בעבר, שחקנית טניס מצליחה בסבב לא רק שצריכה להתמודד עם התחרות הקשה על המגרש והלחץ שנובע ממנה, אלא גם עם אורח חיים כמעט בלתי אנושי של מעבר תכוף מעיר זרה אחת למשנתה והעדר סביבה תומכת ומשענת רגשית- מצרכים שגם אדם המנהל אורח חיים רגיל לחלוטין לא יכול להתקיים בלעדיהם, קל וחומר ספורטאיות מקצועניות ברמות הגבוהות שצריכות להתמודד עם מינונים לא פרופורציונאליים של לחץ ואינטנסיביות.

המקרה של ג'ניפר קפריאטי הוא אמנם מקרה קיצון, אבל תופעה של ילדות פלא שנמוגו כלעומת שבאו בסבב הנשים בטניס היא שכיחה למדי. אולי הדוגמא הטרייה ביותר היא אנה איבנוביץ', שרק לפני שנתיים, כשזכתה ברולאן-גארוס וחיוכה הכובש עיטר את השער של כל מגזין נחשב, נדמה היה שהעולם כולו פרוש לרגליה וכעת מתקשה אפילו לעבור את הסיבוב ראשון בטורנירים בהם נוטלת חלק או לעצור את ההידרדרות הסוחפת בדירוג העולמי (ביוני 2008 דורגה ראשונה בעולם וכיום- 45).

המחיר שהילדות האלה צריכות לשלם הוא עצום. לפעמים הן בעצמם אומרות די, כמו במקרה של מרטינה הינגיס, או לפחות לוקחות הפסקה, כמו במקרה של קים קלייסטרס וג'סטין הנין.

מה שעצוב הוא, כמו במקרה של ג'ניפר קפריאטי, שלעתים הן פשוט לא מסוגלות להתמודד עם הלחץ המופעל עליהן, הן מהסביבה הקרובה (משפחה, מאמנים) והן מהמעגלים החיצוניים (תקשורת, אוהדים), לא לעשות את "הפשע" החמור "ולבזבז" את הכשירון שלהן עד שלגוף, או לראש, אין ברירה אלא לשם את הגבולות בעצמו.

וכשזה קורה זה כבר מאוחר מדי. כי אז נסתם הגולל לא רק על הסיכוי לקריירה מצליחה, אלא, חמור הרבה יותר, על הסיכוי לחיות חיים נורמליים.

פורסם בקטגוריה כל הרשימות, נשמת כל חי, תרבות הגוף. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

One Response to קורבן של כישרון

  1. מאת שחר‏:

    לפעמיים אנחנו שוכחים באיזה לחץ אדיר נמצאים כוכבי השאו-ביזנס
    הללו,ואת הקושי להתמיד באורך חיים כזה.

סגור לתגובות.