קטגוריות
כל הרשימות נשמת כל חי

אחות קטנה (ערב רוה"ש)

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ
עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ
אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה
עַד מָה תַעְלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה
זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ
וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ
וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ
לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר
וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר
וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר
לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ
וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא
מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

זְמִירָהּ שָׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר
לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר
מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

נְחֵהָ בְּנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ
רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ
וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ
לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר
לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר
לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר
סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

1.

בעוד העכו"ם עסוקים ברגעים בהם מתחלפת השנה בתאוות הגוף אנחנו מבלים את רגעי הדמדומים שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת באמירת הפיוט "אחות קטנה" שכתב ר' אברהם חזן מגירונדה במאה ה- 13.

כילד היו רוב מילותיו של הפיוט סתומות עוברי. אולם פיוטי הימים הנוראים הלכו עלי קסם לאו דווקא במילותיהם אלא ברגש החזק שהם מעוררים, הן על-ידי ניגוניהם המרטיטים והן במילה או במשפט אחד שנשאר חקוק בתודעתי ("לך אלי תשוקתי", "עת שערי רצון להיפתח"). כך יוצא שראש-השנה עבורי היה מאז ומעולם "אחות קטנה".

כל מי שיש לו אחות קטנה מכיר את זה. האחות הקטנה היא החולשה שלו, נים הנפש העדין ביותר, המצפון. קשה להסתכל על אישה או לדבר עליה בצורה זולה כשבמחשבתך תמיד נמצאת אחותך הקטנה.

עבורי הרגעים שבהם נאמר הפיוט "אחות קטנה" בערב ראש-השנה הם הרגעים בהם אני עושה את חשבון הנפש העמוק והכנה ביותר. את אחותי הקטנה מעולם לא אשקר, אין מי שמכיר אותי טוב יותר מאחותי הקטנה. הבחירה לפתוח את תפילת ראש-השנה במילים "אחות קטנה" מסמלת היטב את הכנות, היושר הפנימי העמוק והצדק שקיימים ביהדות.

כשאני רואה איך אומות שההיסטוריה שלהם מגואלת בדם, איך אלה שעמדו על דמם של בני עמי בשואה ובפוגרומים, אלה שיצאו למסעות הצלב והמציאו את האינקוויזיציה ומחנות ההשמדה מטיפים לנו מוסר, אני נעטף בעצב גדול ומתמלא בזעם. הנחמה שלי היא הידיעה הפנימית העמוקה שאין עם מוסרי יותר מהעם היהודי. טוב עשתה ממשלת ישראל שלא שיתפה פעולה עם חבורת השקרנים הצבועה הזו. את הדין וחשבון המוסרי שלנו אנחנו ניתן לא בפניהם, אלא בפני בורא עולם ובפני אחותנו הקטנה.

2.

הפיוט "אחות קטנה" טומן בחובו את תמצית סיפורו של העם היהודי בכל דור ודור: הוא נפתח בקינה על אסון וחורבן ("אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ", " זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ"), עובר לקריאה להתעוררות ומעשה ("מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ") ומגיע לשיאו בבית האחרון שמתחיל בקריאת תשועה וצהלה ("חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר") ומסתיים ב- "תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ" (בניגוד לשאר הבתים המסתיימים ב- "תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ").

אם יש משהו שמחזיק אותנו מול כל הקשיים שאנחנו חווים זו היכולת הזאת "לעלות מבור" ולאסוף מחדש את הכוחות למאבק גם מהמעמקים החשוכים ביותר. המעבר הזה משואה לתקומה, מאבל לגבורה, מעצב לשמחה שזור לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל. כמו המעבר מיום-הזיכרון ליום-העצמאות, גם המעבר מהשנה היוצאת לשנה החדשה תחילתו ב- "תכלה שנה וקללותיה" ואחריתו ב- "תחל שנה וברכותיה".

3.

הצמידות הזו בין "קללותיה" ל"ברכותיה" גם מאפיין היטב את המניה-דפרסיה הישראלית שבולטת מאוד בתחום שלנו, הספורט:

כבר למעלה מעשור שאין לנו טניסאי בצמרת העולמית והנה אנחנו בחצי-גמר גביע דיוויס, הליגה שלנו מושמצת כמו שלא הייתה מעולם אבל מצליחה לשלוח נציגה לליגת האלופות, מדליסטים האולימפיים עמוסי ציפיות מאכזבים באליפות העולם ומאותה אליפות ספורטאים צעירים מוכשרים שלא שמענו עליהם לפני כן חוזרים עטורי מדליות, "אנחנו לא מסוגלים לעמוד על הרגליים אחרי הדקה השישים" ויומיים אחרי קבוצה ישראלית (בכל זאת באווירת החג…) הופכת פיגור לניצחון ברבע-השעה האחרונה של המשחק נגד יריבה אירופית בעלת שם, הכוכב הגדול של הנבחרת רב עם המאמן ומותקף מכל עבר ושלושה ימים אח"כ חוגג שלושער בליגה הטובה העולם.

אז אם יש בקשה אחת שאפשר לבקש בפרוס השנה החדשה זה שניכנס קצת לפרופורציות, לא רק בספורט, בכל. נער הייתי וגם זקנתי ומראש אני יכול לספר שיהיו בה גם ברכות וגם קללות. בואו נשתדל להנות כמה שיותר מהברכות ולספוג במידתיות הראויה את הקללות.

או בקיצור- שתהיה שנה תש"ע, לא צריך יותר.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך אתכם, קוראיי היקרים, בברכת חג-שמח ושנה טובה. מי ייתן והספורט יהיה הדאגה הכי גדולה שלנו בשנה החדשה הבעל"ט.

7 תגובות על “אחות קטנה (ערב רוה"ש)”

שנה טובה!
(רק הערה: אם אני טועה העיר היא גירונה (ספרד), מי שבא משם מכונה "גירונדי" ואולי לכן הבלבול…)

סליחה על ההפרעה, אבל שוב נשמעה אזעקה במפרץ. סאן פרנסיקו פורטיניינרס 23, סיאטל סיהאוקס, 10.
פתיחה חלומית של שניים משניים לא זכורה במפרץ כבר שנים. לא מדובר בקבוצה מבריקה כמו זו של ג'ו מונטנה וג'רי רייס בשנות השמונים ואפילו לא כמו זו של סטיב יאנג בשנות התשעים. מדובר בקבוצה די אפורה ו(כמעט) נטולת כוכבים שהמאמן שלה הצליח להחדיר בשחקניו איזו חוצפה שלא היתה להם, אולי איזו פרחיות אגרסיבית ואולי סתם הידיעה שהם לא מספיק טובים ולכן כדאי שינשכו וירביצו וירוצו כאילו החיים שלהם תלויים בתוצאות המשחק. בינתיים זה נראה טוב, למרות שהדרך מאוד מאוד ארוכה.
מלבד מייק סינגלטרי המאמן, היו אחראים לנצחון שניים. הראנינגבאק פרנק גור שהבקיע שני טאצ'דאונס ועל הדרך הפך להיות השחקן השני בתולדות ה NFL להבקיע אחרי נשיאת הכדור בריצה של יותר מ – 79 יארדים אותם רץ לשער השני. את הראשון, אגב, הוא הבקיע אחרי ריצה של 80! יארד.המצטיין השני אצל הניינרס היה הבועט ג'ו נדני, עם מאזן מושלם של 3 שערי שדה, אחד מהם מ – 42 יארד. זה לא קל במיוחד. אגב, בנושא בועטים בפוטבול, תמיד תהיתי איך בועט מושלם כמו מלמיליאן היה יכול להשתלב שם. מדובר בבעיטה לא פשוטה עם הצד החיצוני של כף הרגל וסיבוב הכדור. בקיצור, אתם יכולים להבין שליברפול והניינרס עשו לי חג שמח והתחלת שנה חדשה נפלאה, ותוסיפו לזה את העובדה שמחר אני טס לטייל בניו זילנד, אז באמת שאין לי על מה להתלונן.

ודרך אגב איציק, הדפסתי את הפיוט והקראתי בערב ראש השנה שחגגנו השנה אצל…אחותי הקטנה. נרשמה התרגשות גדולה.

בני- האימפריה חוזרת!!
לגבי עניין הבועטים, אני יודע שגיא עזורי נבחן להיות הבועט של הג'ייאנטס (אם אינני טועה) וגם עמד לקבל חוזה לפני שנפצע באחד האימונים.
אני חושב שהבעיטה בפוטבול שונה מכדורגל, שם האלמנט של העוצמה יותר משמעותי ואילו בכדורגל האלמנט של הדיוק.

מרגש לשמוע שהבלוג הצנוע שלנו תרם לאווירת החג.
נסיעה טובה- מחכים לשמוע חוויות!

הערה גיאוגרפית, חירונה (או גירונה/ז'ירונה) היא למיטב ידיעתי עיר קטנה (פרבר ברצלונאי?) בקטלוניה.
מקום די חשוב מבחינה יהודית, הרמב"ן גר שם ועוד כמה. התצורה "גירונדי" באה (כנראה) דרך ר' יונה גירונדי שהיה מחשובי רבני ספרד בדור שלפני הגירוש, אם אינני טועה הוא מחבר הספר (המפורסם) "שערי תשובה".
ובמקור, שם העיר בתקופה הרומית היה באמת גירונדה.

"אחות קטנה" הוא באמת פיוט יפה (למרות שאני אישית מעדיף את "חון תחון"…), הוא גם הפיוט שפותח רשמית את ראש השנה והימים הנוראים, ועל כך כבוד.
ככלל, עולם הפיוטים יפה מאוד, יש שם הקבלות יפות ועברית מדהימה.

סגור לתגובות.